רביע גזאל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2476/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2476/16 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז המערער: רביע גזאל נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. ברנארד יאסין ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.2.2016 בת"פ 55083-07-14 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' סלע תאריך הישיבה: כ"ז בניסן התשע"ו (5.5.2016) בשם המערער: עו"ד אסף צברי בשם המשיבים: עו"ד סיגל בלום בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' חיות: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ד' סלע) מיום 16.2.2015 בתיק ת"פ 55083-07-14 לפיו נגזרו על המערער 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי למשך 15 חודשים אם יעבור במשך שלוש שנים עבירה בה הורשע בתיק זה או כל עבירת אלימות למעט תגרה, או נהיגה בפזיזות או ברשלנות, או סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, 8 חודשי מאסר על תנאי אם יעבור במשך 3 שנים עבירה של נהיגה ללא רישיון או נהיגה בזמן פסילה, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 15 חודשים, 15 חודשי פסילה על תנאי, קנס בסך 3,600 ש"ח ו-10,000 ש"ח פיצוי למתלונן, לאחר שהורשע בעבירה של גרימת פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 ו-335(א)(1)+(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין או החוק) ובעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10 ו-62(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: פקודת התעבורה). 1. על פי עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה המערער, ביום 12.7.2014 בסמוך לשעה 21:00, נסע המערער יחד עם 3 צעירים נוספים (להלן: יתר הנאשמים וביחד: חברי הקבוצה או הנאשמים) בכפר עראבה סמוך לביתם של ברנאד יאסין (להלן: המתלונן) ואימו, אמנה יאסין, ילידת 1942. המערער נהג בקטנוע אף שאינו מחזיק ברישיון נהיגה ומעולם לא היה בעל רישיון נהיגה לרכב מאותו סוג, ויתר הנאשמים נהגו בטרקטורונים ובקטנוע נוסף. המערער וחבריו נהגו את כלי הרכב הלוך וחזור תוך שהם מקימים רעש גדול בכביש מול ביתם של המתלונן ואימו שישבו בחצר הבית. משביקש המתלונן מן החבורה שיפסיקו להרעיש, הם נסעו מהמקום אך בחלוף מספר דקות שבו ונעמדו מול הבית והחלו משליכים אבנים גדולות אל חצר הבית. לאחר שאחת האבנים פגעה בראשו של המתלונן, נכנסו הנאשמים לחצר והכו את המתלונן בצוותא בידיהם ובאבנים שהיו ברשותם והמשיכו להכותו גם לאחר שנפל ארצה. החבורה עזבה את המקום רק לאחר שהגיע לשם אדם אחר שביקש לסייע למתלונן ולאימו. כתוצאה ממעשי החבורה נגרמו למתלונן פציעות וחבלות רבות והוא נזקק לטיפול רפואי ולמנוחה. אימו של המתלונן, אשר הייתה עדה למתרחש, נפלה ארצה במהלך האירוע בעודה זועקת לעזרה ונגרם לה שבר בירך ימין והיא נאלצה לעבור ניתוח בהרדמה מלאה וכן הליך שיקומי ארוך. 2. כתב האישום הוגש נגד ארבעת חברי הקבוצה וביניהם המערער ותחילה כפרו הנאשמים במיוחס להם, אך לאחר שמיעת מרבית עדי התביעה הגיעו הצדדים להסדר טיעון שכלל הסכמה גם לעניין רכיב העונש ולפיה יתבקש בית המשפט להעמיד את עונשם של הנאשמים על 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. בנוסף, הוסכם כי המערער והנאשם 3, טרפה נעאמנה, שהיו בני פחות מ-21 שנים בעת ביצוע העבירה, ישלחו לקבלת תסקירים של שירות המבחן והוסכם כי ההמלצה לא תחייב את מי מהצדדים. שירות המבחן התרשם כי המדובר בצעיר אשר טרם הסתבכותו בפלילים ניהל אורח חיים נורמטיבי למדי והעדיף להתפרנס מעבודות שונות על פני לימודים. עם זאת, ציין שירות המבחן כי המערער לקח אחריות חלקית בלבד למעשיו והכחיש כי היה מעורב במעשי האלימות שבהם הודה בציינו כי הודה במיוחס לו עקב רצונו לסיים את ההליך המשפטי. שירות המבחן העריך כי קיים לגביו סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד, מאחר שהמערער הינו בעל יכולת נמוכה בוויסות דחפיו, אך לאור מוכנותו של המערער להשתלב בהליך טיפולי, המליץ שירות המבחן להטיל עליו צו מבחן למשך שנה וחצי בנוסף לעונשים שהוסכמו בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. 3. בית המשפט קמא סבר כי העונש שעליו הוסכם בין הצדדים הנו על הצד המקל, אך בחר לכבד את הסדר הטיעון ואישר אותו. בית המשפט קמא התייחס בגזר הדין למכלול הנסיבות לקולא ולחומרה ביחס לכל הנאשמים וציין בהקשר זה את התנהגותם הבריונית של חברי הקבוצה, האלימות הקשה שבה נקטו כלפי המתלונן אשר כל שביקש הוא כי יפסיקו להרעיש מול ביתו. בנוסף, התייחס בית המשפט קמא לפגיעה בערכים החברתיים שנגרמה כתוצאה ממעשים אלו ולנזקים שנגרמו למתלונן ולאימו. כמו כן התייחס בית המשפט קמא לכך שהמערער לא היסס לנהוג בקטנוע ללא רישיון, תוך סיכון העוברים והשבים. מכל אלה הסיק בית המשפט קמא כי המערער ויתר חברי הקבוצה אינם יראים את החוק וכי מסוכנותם נלמדת ממעשיהם. בצד השיקולים לקולא התייחס בית המשפט קמא להודאתו של המערער במיוחס לו, אף אם באה בשלב מאוחר; לגילו הצעיר; לעברו הנקי; לנסיבותיו האישיות כפי שפורטו בתסקיר; ולעובדה שהיה עצור במשך תקופה ארוכה מזו שהיו עצורים יתר הנאשמים בהליך. בהתחשב במכלול השיקולים הללו גזר, אפוא, בית המשפט קמא על המערער 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסרים מותנים וכן פסילת רשיון בפועל ועל תנאי , קנס ופיצוי – הכל כמפורט בפתח הדברים. בית המשפט קמא נמנע עם זאת מלהטיל על המערער צו מבחן כהמלצת שירות המבחן, נוכח טענתו של המערער כי צו מבחן יפגע בפרנסתו. מכאן הערעור שלפנינו. 4. בערעורו אין המערער משיג על רכיב המאסר בעבודות שירות שהוטל עליו, והוא מתמקד ביתר רכיבי גזר הדין. לטענת המערער הטיל עליו בית המשפט קמא עונשים מותנים בלתי מידתיים הן ביחס לעבירות האלימות והן ביחס לעבירות התעבורה, החורגים מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות וזאת בעיקר בהינתן העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי. לטענת המערער, בית המשפט קמא לא הבחין בין העבירות השונות על פי חומרתן בבואו לקבוע את תקופת המאסר המותנה ובשל כך עלול להיווצר מצב בו יורשע בעבירה שאינה פשע, ולמרות זאת ייאלץ לרצות מאסר ארוך ביותר בשל הפעלת המאסר המותנה. בנוסף, טוען המערער כי תקופת הפסילה בפועל ותקופת הפסילה על תנאי שנגזרו עליו חורגות באופן משמעותי לחומרה מן המקובל בהינתן עברו התעבורתי הנקי. לבסוף טוען המערער כי סכום הקנס והפיצוי למתלונן הינם על הצד הגבוה בנסיבות המקרה בהינתן הפציעות הקלות שנגרמו למתלונן והעובדה כי בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן שעמד בבסיס הסדר הטיעון, אין מיוחסת למערער או למי מהנאשמים אחריות לפציעתה של אֵם המתלונן. 5. המשיבה מצידה טוענת כי אין מקום להתערב בעונש שגזר בית המשפט קמא על המערער, ההולם לשיטתה את העבירות שבהן הודה והורשע. לטענת המדינה גם עיקרון אחידות הענישה מחייב את דחיית הערעור, נוכח העובדה כי על שלושת הנאשמים האחרים נגזרו עונשים דומים ואין ערעורים מטעמם. עוד טוענת המשיבה, כי העונשים המותנים שהוטלו על המערער מאזנים את עונש המאסר בעבודות שירות, שהינו עונש מקל ביותר בנסיבות המקרה. כמו כן מפנה המשיבה להמלצת שירות המבחן לפיה המערער נוטל אחריות חלקית בלבד למעשיו ויש צורך להטיל עליו עונשים מותנים שירתיעו אותו מלשוב לסורו. בנוסף מציינת המשיבה כי בית המשפט קמא בחר להקל עם המערער בכך שנעתר לבקשתו ולא הטיל עליו צו מבחן ובאשר לטענותיו של המערער לעניין גובה הקנס והפיצוי למתלונן, טוענת המשיבה כי בית המשפט קמא שקל טענות אלו בגזר דינו, ואף הורה על פריסת התשלומים ואין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. במעמד הדיון ובעקבות הערותינו, הסכימה המשיבה עם זאת להחריג מהמאסר המותנה בן 15 החודשים שהוטל על המערער בגין כל עבירה שבה הורשע בתיק זה, את עבירת הנהיגה ללא רישיון, בהינתן המאסר המותנה שהוטל עליו בנפרד בגין עבירות התעבורה וזאת בכדי למנוע ענישה מותנית כפולה. 6. טרם הדיון בערעור הוגש מטעם שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של המערער. בתסקיר המשלים ציין שירות המבחן כי המערער עודנו לוקח אחריות חלקית בלבד למעשיו וכי הוא סבור שהעונש שהוטל עליו הינו מחמיר. שירות המבחן ציין כי המערער סבור שלא גרם נזק לאיש וכי תשלומי הקנס והפיצויים שאותם החל לשלם אינם עומדים בשום יחס למעשיו ולעבירה אותה ביצע בפועל לדבריו והיא – נהיגה ללא רישיון. עוד ציין שירות המבחן כי המערער מנהל אורח חיים עצמאי ושולל נזקקות טיפולית. לבסוף מציין שירות המבחן כי מאז הרשעתו בתיק דנן לא נפתחו תיקים פליליים חדשים נגד המערער. דיון והכרעה 7. דין הערעור להידחות, למעט בעניין כפל הענישה המותנית שלגביו מוסכם על המשיבה כי יש לקבל את הערעור, כאמור. הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונשים שגזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין או במקרים של סטייה ממשית ממדיניות הענישה (ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (29.1.2009); ע"פ 5944/13 סלמאן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (2.2.2013)). המקרה הנוכחי אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. 8. כאמור, המערער מלין על אורך תקופות המאסר המותנה שהוטלו עליו וכן על תקופת הפסילה בפועל שהוטלה עליו. סעיף 52(א) לחוק העונשין קובע – "הטיל בית המשפט עונש מאסר, רשאי הוא להורות בגזר הדין שהעונש, כולו או מקצתו, יהיה על תנאי". החוק אינו מטיל מגבלה על אורכו של עונש המאסר על תנאי, מעבר למגבלות הנובעות מן העונש הקבוע בצד העבירה, והעניין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו: ע"פ 333/10 סרנקו נ' מדינת ישראל (28.10.2010)). במקרה דנן תקופות התנאי שנגזרו על המערער מבחינות בין עבירות התעבורה לעבירות האלימות ואף שאינן קצרות, יש בהן בעיני משום איזון ראוי לנוכח העונש המקל ביותר שנגזר על המערער (כמו גם על הנאשמים האחרים), ברכיב המאסר בפועל. התכליות שביסוד המאסר המותנה הן הרתעה אישית לא רק מפני העבירה הספציפית, אלא מפני עבירות השייכות לאותו תחום. בענייננו תכלית זו מקבלת משנה תוקף ועמד על כך שירות המבחן בהמלצתו, בהתייחסו לסיכון להישנות עבירות הקיים מצד המערער. לכך יש להוסיף את הימנעותו של בית המשפט קמא, למרות המלצת שירות המבחן, מלהטיל על המערער צו מבחן. עונש הפסילה בפועל אף הוא הולם את נסיבות המקרה דנן בייחוד בהינתן העובדה כי אין מדובר בעבירה של נהיגה ללא רשיון גרידא אלא בנהיגה ללא רישיון שהתבצעה כחלק מאירוע בריוני ואלים אשר במהלכו נפגע אדם. 9. הקנס והפיצוי שנגזרו על המתלונן אף הם אינם מצדיקים התערבות. בית המשפט קמא שמע ושקל את טענות המערער לגבי רכיב זה של העונש ולא מצאתי כי הסכומים שנפסקו מצדיקים התערבות. אשר על כן, הערעור נדחה למעט בענין אחד והוא השמטת העבירה בגין נהיגה ללא רישיון מן העבירות אשר לגביהן יופעל המאסר המותנה בן 15 החודשים שהוטל על המערער וכתוצאה מכך, יחול לגבי עבירה זו העונש המותנה בן 8 החודשים שהוטל עליו, והוא בלבד. ניתן היום, ‏ז' באייר התשע"ו (‏15.5.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16024760_V02.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il