עיריית ראשון לציון נ. ש.י.מ. שריג נכסים בע"מ

פסק-דין בתיק עע"ם 2476/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 2476/11 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט ע' פוגלמן המערערת והמשיבה שכנגד: עיריית ראשון לציון נ ג ד המשיבה והמערערת שכנגד: ש.י.מ. שריג נכסים בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שטופמן) בתיק עת"מ 20696-02-10 מיום 11.2.2010 תאריך הישיבה: י"ד באדר התשע"ג (24.4.2013) בשם המערערת והמשיבה שכנגד: עו"ד ניר רוקח בשם המשיבה והמערערת שכנגד: עו"ד הנריק רוסטוביץ פסק-דין ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שטופמן) שעניינו חוקיות חיוב ארנונה שתחולתו רטרואקטיבית אשר השיתה המערערת והמשיבה שכנגד (להלן: העירייה) על המשיבה והמערערת שכנגד. 1. המשיבה בעלת נכס מקרקעין בתחום שיפוטה של העירייה. השימוש המותר במבנה הניצב על המקרקעין לפי היתר הבנייה הוא לתעשייה. במשך השנים 2009-2000 חויבה המשיבה בתשלום ארנונה לפי סיווג "תעשיה". ביום 10.6.2009 הודיעה העירייה למשיבה כי מבדיקה שערכה "לאחרונה" הוברר כי הושת עליה חיוב ארנונה שגוי. המשיבה נדרשה לשלם לעירייה סכומי ארנונה נוספים בגין ההפרשים בחיוב הארנונה משנת 2002 עד 2009. השגה שהגישה המשיבה נדחתה, ולפיכך הגישה לבית המשפט לעניינים מינהליים עתירה שעניינה חיובה הרטרואקטיבי בתשלומי ארנונה בגין התקופה האמורה. 2. בית המשפט בחן את התשתית הנורמטיבית הצריכה לעניין ואת פסיקת בתי המשפט בסוגיה, ועמד על כך שאין איסור גורף על רשות מקומית לבצע תיקון רטרואקטיבי בשומות הארנונה, וכי בהפעלת הסמכות יש לשקול – בצד האינטרס הציבורי בגביית מס אמת – גם את אינטרס הפרט, מידת ההסתמכות מצידו, ואת מידת היעילות והצדק שבחיוב למפרע. בית המשפט הוסיף ועמד על פסיקת בתי המשפט – בערכאות השונות – שממנה עולה כי במקרים שבהם הטעות הטעונה תיקון בשומות העבר של הארנונה נגרמה בין במתכוון ובין "ברשלנות" של הנישום, תהיה הרשות המקומית רשאית לבצע תיקון רטרואקטיבי של השומה. במקרה כזה ספק אם קיים אינטרס הסתמכות של הנישום היודע, בפועל או בכוח, כי החיוב מבוסס על עובדות שגויות. ההכרעה בעניין זה תיעשה בכל מקרה על פי נסיבותיו. בנסיבות המקרה שלפנינו טענה העירייה כי שומות הארנונה טעונות תיקון הן באשר לשטח הנכס, הן באשר לסיווגו. באשר לשטח הנכס נפסק כי אין לאשר תיקון רטרואקטיבי. זאת לאחר שנמצא כי לא הייתה הטעייה מצד המשיבה ולא הובהר מדוע לא יכולה הייתה העירייה לבדוק את שטח הנכס במועד מוקדם יותר. באשר לסיווג הנכס – העירייה טענה כי במשך השנים נעשה שימוש מסחרי בנכס, באופן החורג מהשימוש המותר, וביקשה לתקן את החיוב בהתאם. המשיבה חלקה על קביעת העירייה שלפיה נעשה בנכס שימוש "מהסוג המפורט בסוג הנכס משרדים, מסחר ושירותים". בית המשפט מצא כי הטענות באשר לסיווג הנכס לא הובררו דיין ופסק כי הבירור העובדתי בנושא זה צריך להיעשות לפני ועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976. נקבע כי רק לאחר שיובהרו העובדות העומדות ביסוד המחלוקת בין הצדדים, ניתן יהיה להכריע בשאלה האם רשאית הייתה העירייה לתקן באופן רטרואקטיבי את שומת הארנונה. בהקשר זה קיבל בית המשפט את טענת המשיבה כי משהוחלט על תיקון כאמור, רשאית המשיבה "להעלות טענות כנגד שומות אלה, כאילו הוצאו בזמן אמת, כמצוין בסעיף 3 לחוק הערר". בשולי הדברים דחה בית המשפט את טענת העירייה שיש לדחות את העתירה מחמת האיחור בהגשתה. בסופו של דבר התקבלה, אפוא העתירה באופן חלקי. נקבע כי העירייה אינה רשאית לבצע תיקון רטרואקטיבי הנובע מתיקון חישוב שטח הנכס. באשר לסיווג הנכס, העתירה נמחקה, על מנת לאפשר למשיבה למצות את טיעוניה בעניין סיווג הנכס וטענות אחרות בדבר השומות המתוקנות לפני ועדת הערר. 3. לפנינו ערעור העירייה על פסק הדין, כמו גם ערעור שכנגד מצד המשיבה. העירייה שבה ומעלה טענות סף שונות (שיהוי, איחור, אי ניקיון כפיים). לגוף העניין טוענת העירייה כי שגה בית המשפט בקביעתו כי היא אינה רשאית לתקן את שטח הנכס לשנים קודמות. עוד נטען כי שגה בית המשפט בכך שהתיר למשיבה להעלות כל טענה לפני ועדת הערר, ובפרט בנסיבות שבהן לא צירפה לעתירה משיבים רלבנטיים נוספים. המשיבה מצידה משיגה בערעור שכנגד על אי קבלת השגתה מן הטעם שלא ניתנה על ידי הגורם המוסמך. היא מציינת בנוסף כי לא קוימו התנאים לשינוי ההחלטה המנהלית ולדרישה רטרואקטיבית של ארנונה, ואף מלינה על כך שבית המשפט לא הכריע בסוגיית פנקסי העירייה שהועלתה לראשונה בשלב הסיכומים. בנוסף ביקשה המשיבה להגיש מסמכים נוספים שלא היו לפני הערכאה הדיונית. איננו רואים להיעתר לבקשה, בשל כך שנושא פנקסי העירייה לא נכלל, כאמור, בסעדים שנתבקשו בעתירה המנהלית. 4. לאחר ששקלנו את טיעוניהם של הצדדים בכתב ובעל פה, מצאנו כי ככלל אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; כי הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית; וכי אין לגלות בה טעות שבחוק. בצד האמור, בנושא אחד ראינו לשנות מהכרעתו של בית המשפט קמא. מצאנו כי אין עילה לפתוח לדיון לפני ועדת הערר נושאים שאין להם זיקה לשאלה שהוחזרה לדיון, שכן אילו הייתה מחלוקת בעניינם היה מקום להעלותה מבעוד מועד, בשנים הרלבנטיות, במועדים הקבועים בדין. הפועל היוצא הוא שהצדדים רשאים להעלות לפני ועדת הערר טענות בנושא סיווג הנכס, ובנושא זה בלבד. בכפוף לקביעה זו, אנו דוחים את הערעור והערעור שכנגד ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ‏י"ד באייר התשע"ג (‏24.4.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11024760_M09.doc טח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il