אילן סבן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2471/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2471/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערער: אילן סבן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.2.12 בת"פ 47505-01-11 שניתן על ידי כבוד השופטת י' אמסטרדם תאריך הישיבה: כ"ה בסיון התשע"ג (3.6.2013) בשם המערער: עו"ד שירן ברגמן בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"פ 47505-01-11, כבוד השופטת י' אמסטרדם) מיום 15.2.2012. 2. המערער הורשע ביום 17.1.2012 בכתב אישום הכולל שני אישומים. במסגרת האישום הראשון, הורשע המערער בקשירת קשר לביצוע פשע, על פי סעיף 449(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובשוד מזוין, על פי סעיף 402(ב) בצירוף 29 לחוק העונשין. במסגרת האישום השני, הורשע המערער בהתפרצות לדירה, על פי סעיף 406(ב) לחוק העונשין ובהיזק בזדון, על פי סעיף 452 לחוק העונשין. 3. בנוגע לאישום הראשון, לאחר ניהול הוכחות, קבע בית המשפט כי המערער ביצע את אשר יוחס לו בכתב האישום בו תואר כי עובר לתאריך 17.11.2010, קשר קשר עם שני אחרים לשדוד תכשיטים מהמתלונן, סוכן תכשיטים. במסגרת הקשר ביצעו המערער והאחרים הכנות לביצוע השוד, כך שבמשך מספר ימים עובר לביצועו התחקה המערער אחרי שגרת המסלול של המתלונן. כמו כן השלושה הצטיידו בשני קטנועים, לבוש הנחזה כבגדי משטרה, אקדח פלסטיק שחור הנחזה כאמיתי ושוקר חשמלי. ביום 17.11.2010 רכב המערער על גבי קטנוע כשהוא לבוש בבגדים הנחזים כבגדי שוטר ומצויד באקדח הפלסטיק. במקביל רכבו האחרים על קטנוע כאשר אחד נוהג והשני רכוב מאחור כשהוא מצויד בשוקר. באותו היום, בסמוך לפתח חנות התכשיטים קיבל המתלונן מזוודה ובה תכשיטי זהב במשקל הנע בין 2.9-3.1 ק"ג בשווי 90,000 דולר (להלן: הסחורה) והמשיך בנסיעתו כאשר המזוודה ובה הסחורה מונחת על רצפת כסא הנוסע שלידו. השלושה עקבו אחר המתלונן כאשר תוך כדי נסיעתו נקש המערער כשהוא חובש קסדה, על דלת הרכב והורה למתלונן לעמוד בצד הדרך מאחר וביצע עבירת תנועה. המתלונן, בסברו כי מדובר בשוטר, ביצע את שנאמר לו והחנה את רכבו בימין הדרך כאשר המערער צמוד לשמאל רכבו כל העת. האחרים עצרו את אופנועם מרחק מטרים ספורים ואבטחו את זירת העבירה הסמוכה אליהם. משפתח המתלונן את חלון דלתו הצמיד המערער ללחיו השמאלית את אקדח הפלסטיק תוך שהוא דוחף את הקנה לתוך לחיו ומורה לו לתת לו את המזוודה. המתלונן ציית ובמקביל הכניס המערער את פלג גופו העליון מבעד לחלון, לקח מידיו את המזוודה והורה לו לכבות את מנוע הרכב. המערער פסע אל עבר הקטנוע אך משביקש לנסוע מעד. במקביל, ירד נוסע הקטנוע ממנו והחל פוסע לכיוון הרכב כשבידו השוקר. משהבחין המתלונן במעידתו של המערער ביקש להתניע את רכבו על מנת לסכל את השוד על ידי ניגוח הקטנוע. באותה העת תקף הנוסע את המתלונן באמצעות השוקר. המערער הסתלק מן המקום עם המזוודה וכך גם האחרים. 4. המערער הודה בעובדות האישום השני, שעל פיהן ביום 13.12.2010 התפרץ לדירה בה גר ד' על ידי שבירת תריסי חלון וכניסה דרכו. לאחר התפרצות זו גרם המערער נזק רב לרכוש של ד' בכך ששבר רהיטים ישנים לרבות שעון, שולחן, מנעול דלת כניסה וכן עקר ושבר מרצפות רבות. 5. במסגרת גזר הדין, עמד בית המשפט על חומרת המעשה שביצע המערער אשר היה מתוכנן וכלל גיבוי של שניים אחרים. בית המשפט התייחס למצבו הנפשי הקשה של המתלונן בעקבות כך. עוד התייחס בית המשפט לכך שהמערער כפר במיוחס לו והדבר הצריך את העדת המתלונן. בית המשפט קבע כי על אף שזו זכותו של נאשם, אין הוא יכול לזכות בהקלה בגזר הדין עקב כך. עוד צוין כי שלל השוד לא אותר ובעל החברה אשר לה היו שייכים התכשיטים נפגע מכך. בית המשפט ציין כי לחובת המערער מאסר על תנאי בתיק בו הורשע בין היתר בפריצה לבית מרקחת, וכן מאסר על תנאי נוסף בתיק בו הורשע בין היתר בגניבת כרטיס אשראי ופנקס שיקים, וכן התפרצות לדירה וגניבת תכולתה. בית המשפט ציין כי עבירת השוד המבוצעת בצוותא ובתכנון מחייבת ענישה חמורה כמסר של הגנה על בטחון הציבור. עוד צוין לחומרה כי המערער לא מסר את שמות שני שותפיו. בהקשר זה ציין בית המשפט כי הדבר מאפשר למערער לחזור למעגל העברייני ואף לקבל נתח מהשלל. בהמשך לכך, ציין בית המשפט כי המערער לא שילם את הפיצוי למתלונן (אף שאי התשלום נבע מחוסר יכולת כלכלית). מבחינת שיקולים לקולה שקל בית המשפט את נסיבותיו האישיות של המערער ועמד על כך שבסופו של יום הוא נטל אחריות על מעשיו. על בסיס זה גזר עליו בית המשפט עונש של 6 שנות מאסר בפועל, וכן הפעלת מאסר על תנאי בן שמונה חודשים מת"פ 1490/06 במצטבר והפעלת מאסר על תנאי בן שישה חודשים בת"פ 1181/08 בחופף, כך שעונש המאסר בפועל הכולל שהוטל עליו הוא 80 חודשים; 15 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של שוד או ניסיון לעבור עבירה זו או כל עבירת אלימות מסוג פשע כנגד גופו של אדם; תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של התפרצות או גניבה. 6. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוען המערער כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות. המערער מדגיש כי הוא חי בנפרד מילדיו אשר מאוד רוצים לפגוש בו לאור מצבה הנפשי הרעוע של האם, וכי עשה את שעשה בכדי לתמוך בהם. עוד נטען כי הוא הודה באישום השני וכן בשלב הטיעונים לעונש לקח אחריות על מעשיו הנוגעים לאישום הראשון. כמו כן טוען הוא, כי לא נקט באלימות כלפי המתלונן וכי האקדח רק נחזה להיות אמיתי. באשר לאי מסירת זהות שותפיו טוען הוא כי לא עשה כן מתוך חשש לשלומו, וכי לא הוכח כי קיבל נתח מהשלל וטוען כי אף לא קיבל חלק כזה. לבסוף טען המערער כי העונש שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה. 7. במענה, טוענת המשיבה כי העונש הוא אכן אינו קל, אך הוא הולם את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה. זאת, שכן העבירה כללה תכנון מוקדם וכן גרמה לפחד אצל המתלונן עקב הצמדת האקדח לראשו. עוד הדגישה המשיבה את עברו הפלילי של המערער ואת התיקים שבהם הוטלו עליו מאסרים על תנאי שהופעלו, ולכך שהמערער ציין בפני בית המשפט שם כי הוא מנסה להתחיל דף חדש, אך לא עשה כן. 8. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה ושמענו את טענות הצדדים בפנינו, מצאנו כי דין הערעור להדחות. 9. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009)). במקרה שלפנינו לא מצאנו כי העונש שהוטל סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה. כך לדוגמא בע"פ 8319/05 שלאעטה נ' מדינת ישראל (20.7.2009) הוטל על נאשם שהורשע בין היתר בשוד מזוין שבע שנות מאסר. כך גם בע"פ 4594/11 עדס נ' מדינת ישראל (29.1.2013) שם הורשע נאשם בין היתר בשתי עבירות של שוד ונגזרו עליו 12 שנות מאסר. 10. למעלה מן הצורך נציין כי העונש שנגזר על המערער הינו עונש ראוי. ראשית יש לציין את נסיבות ביצוע העבירות, הן עבירת השוד והן עבירת ההתפרצות לדירה. באשר לאישום הראשון, מדובר בשוד מתוכנן ומדוקדק אשר השאיר חותמו על המתלונן. כמו כן יש לתת את הדעת לאישום השני, שם נזרע הרס רב בדירת מגורים ונגנב רכוש יקר ערך. חומרה נוספת יש לראות בעברו הפלילי המכביד של המערער, וכי שני מאסרים על תנאי שעמדו כנגדו לא הרתיעו אותו. אמנם, נסיבותיו האישיות אינן פשוטות, אך לא מצאנו כי הן מהוות נסיבה לסטייה מהעונש שהוטל עליו. 11. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, ד' בתמוז התשע"ג (12.6.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12024710_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il