פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 2471/05
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 2471/05
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת ע' ארבל
המערערת:
יעל מוזס
נ ג ד
המשיבים:
1. הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ
2. משה מוזס
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה
מיום 30.1.05 בת"א 419/02 שניתן על ידי כבוד השופט
י' כהן
תאריך הישיבה:
ז' בכסלו תשס"ו
(8.12.05)
בשם המערערת:
עו"ד רונן גפני
בשם המשיב 1:
עו"ד שירין אליאס, עו"ד אהוד קלינברגר
פסק-דין
השופטת ע' ארבל:
1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) אשר דחה את תביעתה של המערערת להצהיר על בטלות משכנתא על הדירה בה היא וילדיה מתגוררים.
במוקדו של הערעור השאלה האם הסכמתו של המשיב 1 (להלן: הבנק) למכירת דירתו של המשיב 2, שהינו החייב העיקרי ובעלה של המערערת, מבלי שהכספים ששולמו תמורת הדירה ישמשו לפירעון ההלוואה אותה נטל המשיב 2 ומבלי ששחרור הבטוחה על ידי הבנק יובא לידיעת המערערת, מביאה לפקיעת הבטוחה שנתנה המערערת.
העובדות וההליכים
2. עיקרי העובדות כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי הינן כדלקמן: המערערת היא בעלים של דירת מגורים ברחוב הגליל בחיפה, בה היא מתגוררת עם ארבעת ילדיה. לפי הצהרת המערערת בפני בית המשפט, מאז שנת 1992 היא מתגוררת בנפרד מהמשיב 2. בשנת 1995 רכש המשיב 2 דירת מגורים בשדרות הנשיא בחיפה. לצורך רכישת הדירה נטל המשיב 2 הלוואה מאת הבנק. ההלוואה הובטחה בשעבוד שנרשם על דירת המשיב 2 וכן בשעבוד נוסף שנרשם על הדירה שבבעלות המערערת. לימים, מכר המשיב 2 את הדירה שרכש, עוד בטרם סילק את ההלוואה שקיבל מהבנק. מכירת הדירה נעשתה בהסכמת הבנק שלטובתו נרשם כאמור גם שעבוד על הדירה שבבעלות המערערת. כך נוצר מצב שהשעבוד היחיד המבטיח את פירעון ההלוואה שקיבל המשיב 2 הוא דירתה של המערערת. משכשל המשיב 2 בהחזר ההלוואה, החל הבנק לפעול למימוש המשכנתא על דירת המערערת. הליכים אלו הביאו את המערערת להגיש תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו המשכנתא הרשומה על דירתה – בטלה.
3. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערערת בקבעו שבעל הדברים העיקרי שיכול היה להבהיר את העובדות הצריכות לעניין הוא המשיב 2. משהחליטה המערערת, מטעמים השמורים עימה, שלא להזמינו למתן עדות, במיוחד בהתחשב בכך שהזמנתו לא היתה אמורה להיתקל בקושי מיוחד נוכח העובדה שהמשיב 2 מתגורר עמה באותה דירה, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי אי הזמנתו של המשיב 2 להעיד אינה תמימה ונבעה מהחשש שמא תיחשפנה עובדות אשר אינן נוחות למערערת. בית המשפט העדיף את עדויותיהם של נציגי הבנק על פני עדותה של המערערת וקבע כי לא הובטח למערערת שדירתה תשמש כבטוחה משנית בלבד שלא תמומש כל עוד לא מומש השעבוד על דירת המשיב 2, כטענתה בבית המשפט. כן נדחו טענותיה באשר לפגם שנפל בויתורה על ההגנות המוקנות לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972 וסעיפים 38 – 39 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967. בעניין זה נקבע כי שטר המשכנתא לפיו שועבדו זכויותיה של המערערת בדירה נחתם על ידיה בפני עורך דין שטיפל באותה עת בענייניו של המשיב 2 ואשר תצהיר עדותו הוגש לבית המשפט. בתצהירו הסביר עורך הדין כי הבהיר למערערת שהבנק אינו משחרר משכנתא על דירה שאת רכישתה מימן ומותיר את המשכנתא על הבטוחה המשנית ומכל מקום אינו עושה כן מבלי להודיע לממשכן. עוד קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו כי המערערת נתפשה בקלקלתה במהלך עדותה, עת נמצא שהיא מקריאה מתוך תצהירו של ב"כ המשיב 2 את הדברים שטענה שנאמרו לה על ידי פקידת הבנק לפיהם דירתה תהיה בטוחה משנית. עניין אחרון זה, שאליו הצטרפו אי דיוקים נוספים שמצא בית המשפט בגרסתה, פגם באמון שנתן בה בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מציין כי הוא מתקשה לבסס על דבריה ממצאים עובדתיים. בית המשפט סבר כי מתבקש היה שהמערערת תפנה לעורך דינו של המשיב 2 על מנת להבטיח כי המסמכים עליהם היא חותמת יבטאו את ההתחייבויות שניתנו לה לטענתה על ידי פקידי הבנק. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי עורך הדין של המשיב 2, אשר העיד בפניו, הבהיר כי הוא מקפיד להסביר לחותמים בפניו על התנאים והמשמעות של החתימה, לרבות הסבר אודות מצב הדברים החמור ביותר שעל החותם לצפות לו אם יגיע למצב בו יבקש הבנק לממש את השעבוד על הדירה. לפיכך נקבע כי אין זה סביר שעורך הדין יחתים את המערערת על משכון מבלי להבהיר לה כי מסמך זה נוגד את ההתחייבות של הבנק כפי שהיא טוענת שניתנה לה.
הטענות בערעור
4. המערערת מלינה על כך שעל אף שלא נטלה הלוואה כלשהי מהבנק, רשם הבנק בשטר המשכנתא כי הוא ניתן להבטחת הלוואה שכביכול היא נטלה. בשטר המשכנתא נרשמה המערערת הן כלווה והן כממשכנת. מאחר וההלוואה לא ניתנה לה, היא טוענת, הרי שאין כל תוקף למשכנתא.
עוד נטען, כי הבנק שחרר את הבטוחה העיקרית מבלי להודיע למערערת על כך ומבלי שנתקבלה הסכמתה לכך ולו היתה יודעת על כך מראש, היא היתה מסרבת לחתום על משכנתא ובוודאי שלא היתה מסכימה להעמיד בסיכון את דירת מגוריה ומגורי ילדיה. לדבריה, פקידת הבנק אישרה בעדותה את מעשי הבנק ומחדליו.
טענה נוספת היא כי חוק הערבות, תשכ"ז – 1967 מטיל על בנק חובת שמירה על בטוחות שאמורות לעבור לזכותו של הערב. מקום בו היה חיוב מובטח על ידי שעבודים נוספים, עומדים שעבודים אלה לטובת הממשכן ולהבטחת זכותו להיפרע מהחייב. במעשיו פגע הבנק בבטוחות שהיו לו ובתוך כך פגע גם בתוקפה של ערבות המערערת המגולמת במשכנתא. התנהגות זו עולה לטעמה של המערערת כדי הפרת חובת הזהירות שחב כלפיה הבנק. המערערת טוענת גם כי שגה בית המשפט בקבעו כי המערערת והמשיב 2 מתגוררים יחדיו. לטענתה, לכל אחד מהם הייתה דירת מגורים נפרדת ואין מדובר ברעיה החותמת על משכנתא לטובת בעלה תוך תיאום והסכמה ואפילו כך היה, אין הבנק יכול לפטור עצמו אך במצג שיצר כלפיו החייב העיקרי.
5. הבנק מבקש לדחות את הערעור. לטענתו, פסק הדין נשוא הערעור בוחן באופן מקיף וסדור את גרסתה של המערערת ודוחה את כל טענותיה בהתבסס על חומר הראיות. לדבריו, בית המשפט מצא כי גרסת המערערת אינה מתיישבת עם הראיות והעדיף את עדות פקידת הבנק על עדות המערערת. בסיכומם של דברים, נטען, הערעור אינו מעלה שאלות משפטיות ולמעשה הוא מכוון נגד קביעות עובדתיות בפסק הדין.
הכרעה
6. בית משפט זה חזר וקבע – והדברים הם בבחינת הלכה מושרשת – כי לא בנקל תתערב ערכאת ערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אשר בפניה נפרשה התשתית הראייתית, בפניה העידו העדים, היא הערכאה שהתרשמה ממהימנותם והיא שקבעה את הממצאים העובדתיים. התערבות כזו, אם תיעשה, הרי שתישמר למקרים חריגים וקיצוניים ורק כאשר נפל פגם מהותי היורד לשרשו של עניין בהכרעתה או בקביעותיה של הערכאה הראשונה (ראו: ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל, פ"ד מד(1) 594; ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי, פ"ד נב (2) 582, 594; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש' לוין) בעמ' 856).
בית המשפט המחוזי דחה את גרסתה של המערערת לאחר ששמע את עדותה, התרשם מהתנהגותה על דוכן העדים ולא מצא ליתן בה אמון, בנסיבות שתוארו לעיל. הסתבר שהמערערת והמשיב 2, לפחות בחלק מהתקופה, ובוודאי שבתקופה הרלוונטית להליך, התגוררו תחת קורת גג אחת, גם אם לא כבני זוג, קיימו הידברות ביניהם והמערערת לא הצביעה על כל מניעה שעמדה בדרכה להזמין את המשיב 2 כעד מטעמה. הדברים שמסרה בעדותה כאילו הובטח לה על ידי הבנק כי דירתה תשמש כבטוחה משנית עומדים בסתירה לעדותה של פקידת הבנק, בה נתן בית המשפט אמון, ובסתירה למסמכים (ובהם שטר המשכנתא) עליהם חתמה בנוכחות עורך דין, ב"כ המשיב 2, שייצג גם אותה לצורך העניין.
בית המשפט המחוזי קיבל את טענת הבנק שיש לראות את שני בני הזוג שותפים בנכסיהם. נקבע כי המשיב 2 טיפל בכל ענייניה הרכושיים של המערערת, בעוד שלה עצמה לא היתה מעורבות בכך. המערערת אישרה בעדותה כי המשיב 2 טיפל בכל מה שקשור לנושא הדירות, הוא אף השקיע כסף בשיפוץ דירתה ומכר נכסים אשר היו רשומים על שמה, כמו גם נכסים משותפים של שניהם. על בסיס אלה התייחס בית המשפט המחוזי אל שתי הדירות – זו הרשומה על שם המערערת וזו הרשומה על שמו של המשיב 2 - כאל בטוחה אחת.
מקובל עלינו כי ברגיל על בנק להבהיר ללקוח הבא לחתום על שטר משכנתא כי עומדת לו הגנה מן הדין על מגוריו וכי חתימתו על שטר משכנתא מעין זה שהיה בענייננו משמעה ויתור על זכותו זו (ראו לעניין זה: ע"א 9136/02 מיסטר מאני בע"מ נ' רייז, פ"ד נח(3) 934). כמו כן מקובל עלינו כי מקום שהבנק נכון לשחרר את הבטוחה שהעמיד החייב העיקרי, תוך שהבנק מסתמך בכך על הבטוחה שהעמיד הערב, שומה עליו ליידע מבעוד מועד את הערב בדבר כוונתו זו. אלא, שבנסיבות המקרה שבפנינו, אנו מקבלים את קביעת בית המשפט המחוזי, כי העובדות מוליכות לידי מסקנה כי המערערת והמשיב 2 פעלו כזוג, במשותף, והעמידו את הבטוחות כולן יחד. בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי מדובר בבעל ואישה, כאשר במעמד חתימת המשכנתא עורך הדין של המשיב 2, אשר ייצג גם אותה, הסביר לה את משמעות חתימתה על שטר המשכנתא. משנקבע כי מדובר בבטוחה משותפת, איננו סבורים כי שגה בית המשפט המחוזי בהסיקו כי רשאי היה הבנק להניח כי פעולותיו של המשיב 2 הינן על דעתה של המערערת וברצונה ומשכך לא מצאנו כי בנסיבות היה עליו ליידע אותה.
דין הערעור להידחות, וכך אנו עושים.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, ז' כסלו, תשס"ו (08.12.2005).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05024710_B08.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il