דנ"א 247-22
טרם נותח

אופיר סגל -רילוב נ. אברהם מרטינס

סוג הליך דיון נוסף אזרחי (דנ"א)

פסק הדין המלא

-
3 1 בבית המשפט העליון דנ"א 247/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המבקשת: אופיר סגל-רילוב נ ג ד המשיבים: 1. אברהם מרטינס 2. יפת שרעבי 3. אלינור שרעבי 4. יוסף ויזל 5. שלומית ויזל 6. עו"ד יעל שגיא (מנהלת מיוחדת) 7. רשם המקרקעין חיפה בקשה לקיום דיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 7079/20 מיום 27.12.2021 אשר ניתן על ידי כבוד השופטים י' עמית, ד' מינץ ו-א' שטיין בשם המבקשת: בעצמה פסק-דין זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים י' עמית, ד׳ מינץ ו-א' שטיין) בע"א 7079/20 מיום 27.12.2021 (להלן: פסק הדין), אשר חלקו נתן תוקף של פסק דין להסכמות שאליהן הגיעו הצדדים וחלקו ניתן, בהסכמת הצדדים, על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). הרקע העובדתי הרלוונטי לענייננו תואר בהרחבה בפסקי דין קודמים של בית משפט זה (ראו: ע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב (25.11.2012) (להלן: ע"א 1445/11); רע"א 8033/13 מרטינז נ' רילוב (12.12.2013)). בתמצית ייאמר כי במוקד ההליך דנן עומד סכסוך בנוגע לחלוקת הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 61 בגוש 11372 בזכרון יעקב (להלן: המקרקעין). בן זוגה המנוח של המבקשת (להלן: המנוח) והמשיבים 5-1 החזיקו בזכויות בעלות משותפת במקרקעין ובמרוצת השנים ניהלו מספר הליכים משפטיים בעניין פירוק השיתוף בהם. מורכבותו של הליך פירוק השיתוף הייתה נעוצה בכך שחלוקת הזכויות הקנייניות במקרקעין לא תאמה את מצבם התכנוני לפי תכנית מתאר ש/215 "גבעת עדן" (זכרון יעקב) משנת 1982 (להלן: תכנית המתאר). בעקבות כך, בשנת 2010 הוגשו תביעות הדדיות לבית המשפט המחוזי בחיפה: המנוח הגיש המרצת פתיחה ובה ביקש להורות על פירוק השיתוף במקרקעין ועל חלוקה שווה בעין שלהם בהתאם לחלוקה הרשומה במרשם המקרקעין (ה"פ 38124-01-10); והמשיב 1 הגיש תובענה לתיקון מרשם המקרקעין בהתאם לגודלם היחסי של המגרשים שרכש כל אחד מהשותפים ובהתאם לחלוקה הקבועה בתכנית המתאר (ה"פ 22433-04-10). בשנת 2011 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' קיסרי) את תביעתו של המשיב 1, בקבעו כי לא הוכח שהרישום במרשם המקרקעין יסודו בטעות וכי המשיב 1 מנוע מלטעון לטעות ברישום מחמת השתק עילה והשתק שיפוטי. ערעור שהגיש המשיב 1 על פסק הדין נדחה על ידי בית משפט זה ביום 25.11.2012 (ע"א 1445/11), ונקבע כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא ולהורות על תיקון הרישום. ביום 14.9.2020 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' מנדלבום) בהמרצת הפתיחה שהגיש המנוח. בית המשפט קמא הורה, בין היתר, על פירוק השיתוף במקרקעין בדרך של חלוקה בעין לחמש חלקות-משנה, והוסיף כי אין הכרח לקבל את אישור הוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון (להלן: הוועדה המקומית) לרישום חלוקת המקרקעין המתוקנת. כן חייב בית המשפט קמא את המבקשת, אשר נכנסה בנעלי המנוח כיורשת זכויותיו במקרקעין, בתשלומי איזון בסך של 350,000 ש״ח שיופקדו בידי המנהלת המיוחדת (המשיבה 6). המבקשת לא השלימה עם פסק הדין וערערה לבית משפט זה. בערעורה טענה, בין היתר, כי לא היה מקום להורות על שינוי הרישום ללא אישור הוועדה המקומית ובניגוד לתכנית המתאר החלה על המקרקעין. עוד טענה המבקשת כי לא היה מקום לחייבה בתשלומי איזון. ביום 14.9.2021 התקיים דיון בערעור בפני בית משפט זה (השופטים עמית, מינץ ושטיין), במהלכו הגיעו הצדדים להסכמה בנושא רישום חלוקת הזכויות במקרקעין. עוד הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע בסוגיית תשלומי האיזון על דרך הפשרה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, וכי ההסכמות דלעיל יקבלו תוקף של פסק דין ויביאו לסיומו של ההליך. בתום הדיון העניק בית המשפט תוקף של החלטה להסכמות הצדדים וקבע כי על הצדדים לפעול לגיבוש הסכם מפורט, שלאחר הגשתו יינתן פסק דין סופי. בהמשך לכך, ולאחר שהוגשה לבית המשפט בקשה למתן פסק דין, ביום 27.12.2021 נתן בית משפט זה תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בנושא רישום חלוקת הזכויות במקרקעין. במסגרת זו הורה בית המשפט לרשם המקרקעין לתקן את חלוקת הזכויות הרשומה בפנקסי המקרקעין בהתאם לחלוקה המוסכמת על הצדדים, ונקבע כי הזכויות שתירשמנה יהיו כפופות להסכם השיתוף שהגישו הצדדים לבית המשפט. עוד צוין בפסק הדין "בהינתן שרישום השטחים דלעיל משקף את ההיסטוריה של העסקאות (עסקאות שתחילת[ן] במכר מגבריאל מג'נאני ואנדריי חזות), מובהר בזה כי אין בפעולות הרישום הנ"ל משום עסקה, ויש לראות את פסק דיננו כפסק דין המצהיר על זכויות הצדדים בחלקה כפי שהיו בשטח מאז ומתמיד" (פסקה 6 לפסק הדין). באשר לסוגיית תשלומי האיזון קבע בית המשפט, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, כי על המבקשת לשלם למשיב 1 תשלומי איזון בסך של 175,000 ש״ח וכי אין מקום לחייב את יתר הצדדים בתשלומי איזון זה לזה. מכאן הבקשה דנן, בה מעלה המבקשת, שאינה מיוצגת, השגות על חיובה בתשלומי איזון. לשיטתה, בקבעו את תשלומי האיזון הסתמך בית המשפט על חוות דעת שמאית המבוססת על חלוקת המקרקעין אשר נדחתה על ידי בית משפט זה בע״א 1445/11. עוד טוענת המבקשת כי הסכמת הצדדים להסמיך את בית המשפט לפסוק בסוגיית תשלומי האיזון לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט לא כללה הסמכה להתעלם מחלוקת הזכויות במקרקעין כפי שנקבעה בע״א 1445/11. על רקע זה, כך נטען, בית המשפט הפר את עקרון סופיות הדיון ואת העקרון בדבר "המבנה ההיררכי של מערכת השפיטה" ולמעשה ישב כערכאת ערעור על הכרעותיו שלו. כמו כן טוענת המבקשת כי פסק הדין נושא הבקשה דנן קבע ממצא עובדתי חדש ביחס לחלוקת זכויות הקניין במקרקעין – על רקע ההערה כי "רישום השטחים דלעיל משקף את ההיסטוריה של העסקאות" – וכי ממצא זה סותר את הכרעתו של בית משפט זה בע״א 1445/11. לטענת המבקשת, לא היה מקום לקביעת ממצא שכזה ללא כל נימוק או דיון. דין הבקשה להידחות. תנאי סף לקיומו של דיון נוסף הוא כי בפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה חדשה, וכן נדרש כי הלכה זו תעמוד בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה תקום הצדקה לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט; דנ"א 5453/18 הראל נ' פקיד שומה גוש דן, פסקה 4 (9.8.2018)). תנאי זה אינו מתקיים בענייננו. פסק הדין נושא הבקשה דנן ניתן, כאמור, על יסוד הסכמת הצדדים ועל דרך הפשרה, בהתאם לסמכות שהקנו הצדדים לבית המשפט לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. הכרעתו של בית המשפט ממוקדת כל-כולה בנסיבות העניין הקונקרטי, ומפסק הדין לא עולה כל כוונה לקבוע הלכה חדשה. די בטעם זה כדי להביא לדחיית הבקשה לדיון נוסף (דנ"א 6505/00 דקל נ' עזבון המנוח דקל ז"ל, פסקה 3 (2.11.2000); דנ"א 6193/17 חברה קדישא גחש"א ש הרבנות הראשית והמועצה הדתית נ' קל בנין בע"מ (בהסדר נושים)‏, פסקה 3 (3.8.2017)). כמפורט לעיל, המבקשת אף לא טענה בבקשתה כי פסק הדין קבע הלכה חדשה, ובקשתה ממוקדת בטענה שתוצאת פסק הדין אינה עולה בקנה אחד עם פסק דין קודם שנתן בית משפט זה ביחס לאותה פרשיה עובדתית. טענות אלו הן טענות "ערעוריות" מובהקות, הנטועות כל-כולן בנסיבות הפרטניות של המקרה, וכידוע – הליך הדיון הנוסף אינו ״ערעור נוסף״ (דנ"א 898/21 עיריית כרמיאל נ' המשביר 365 החזקות בע"מ, פסקה 8 (19.5.2021); דנ״א 6103/21 פרומר נ׳ תורג׳מן, פסקה 5 (13.12.2021)). אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.    ניתן היום, ‏כ"ח באדר א התשפ"ב (‏1.3.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22002470_V01.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1