צבי עברי נ. עו"ד ארז חבר - נאמן להסדר

28 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2467/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' כשר המערער: צבי עברי נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד ארז חבר בתוקף תפקידו כנאמן להסדר של חברת אשפלסט מסחר ותעשיות פלסטיק 1999 בע"מ 2. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 3. קרדיט פלייס בע"מ (משיבה פורמלית) 4. מכלול צמיחה (משיבה פורמלית) 5. רשות המיסים – אגף המכס והמע"מ 6. פנינסולה אשראי מסחרי בע"מ 7. אס. אר. אקורד בע"מ (משיבה פורמלית) 8. ב.נ. ישיר נכסים והחזקות בע"מ (משיבה פורמלית) 9. אופל באלאנס השקעות בע"מ (משיבה פורמלית) 10. גמא ניהול וסליקה בע"מ (משיבה פורמלית) 11. הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' פרסקי), מיום 9.2.2022, בחדל"ת 44274-08-20 תאריך הישיבה: ב' באדר התשפ"ג (23.2.2023) בשם המערער: עו"ד ליאור דגן; עו"ד ביטון זיני בשם המשיב 1: בעצמו בשם המשיב 2: עו"ד ישראל בכר בשם המשיבה 5: עו"ד אלכסנדרה הודס בשם המשיבה 11: עו"ד מיכל דלומי פסק-דין השופט י' כשר: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' פרסקי), מיום 9.2.2022, בחדל"ת 44274-08-20. בגדר ההחלטה נושא הערעור קיבל בית המשפט קמא בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי, אף שלא אושרה בכל אחת מאסיפות הסוג ברוב הדרוש לפי סעיף 85 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק או חוק חדלות פירעון), וזאת מכוח סמכותו לפי סעיף 87 לחוק חדלות פירעון. רקע הדברים ביום 20.8.2020 הגישו חברת אשפלסט מסחר ותעשיות פלסטיק 1999 בע"מ (להלן: החברה), והמערער, מר צבי עברי, שהיה מנכ"ל החברה ובעל 100% ממניותיה, בקשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כי יורה על כינוס אסיפות נושים לצורך אישור הסדר חוב. ביום 1.9.2020 התקיים דיון בבקשת החברה, ובסופו הורה בית המשפט על כינוס אסיפות נושים כאמור, ועל מתן צו איסור דיספוזיציה על נכסי המערער. כמו כן, במסגרת החלטתו הורה בית המשפט על מינויו של המשיב 1, עו"ד ארז חבר, כמנהל ההסדר (להלן: הנאמן). בהמשך למשא ומתן שניהלו המערער, הנאמן וקבוצות הנושים השונות, ביום 10.12.2020 התכנסו אסיפות הנושים של החברה להצביע על הצעת הסדר נושים שגיבש הנאמן, ובסיומן אושר הסדר החוב על ידי רוב הנושים כנדרש לפי סעיף 85 לחוק. בעקבות כך, ביום 20.12.2020 הגיש הנאמן לבית המשפט בקשה לאישור הסדר הנושים. ביום 23.12.2020 אושר באופן עקרוני הסדר הנושים על ידי בית המשפט קמא, וביום 29.12.2020 ניתן אישור סופי להסדר הנושים וניתן צו לפתיחת הליכים נגד החברה (להלן: הסדר הנושים המקורי). בגדר הסדר הנושים המקורי נקבע, בין היתר, כי לצורך פירעון חובות החברה, אשר עמדו במועד אישור ההסדר על כ-85 מיליון ש"ח, תפקיד החברה בקופת ההסדר את מלוא הרווח התפעולי התזרימי שיהיה לה בכל שנה בתקופת ההסדר, כאשר הסכום המצטבר של הכספים שיופקדו לא יפחת מ-45 מיליון ש"ח (להלן: סכום הפירעון המובטח). כמו כן, נקבע כי החל מיום 1.7.2021 ועד ליום 30.6.2024 ישולם סכום הפירעון המובטח לקופת ההסדר ב-36 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 393,000 ש"ח כל אחד, וכי לאחר מועד זה תשלם החברה 48 תשלומים חודשיים רצופים נוספים בסך של 642,750 ש"ח כל אחד, עד ליום 30.6.2028. עוד נקבע במסגרת הסדר הנושים המקורי כי במהלך תקופת ההסדר הנאמן והנושים יהיו רשאים לאתר משקיעים או רוכשים לחברה, ובמקרה שבו יחליטו 75% מהנושים להתקשר בעסקת השקעה או רכישה, המערער ייתן לכך את הסכמתו הן כבעל מניות והן כנושא משרה בחברה. לצורך כך, נקבע כי עם אישור הסדר הנושים המקורי יעביר המערער לנאמן את מניותיו בחברה, ויחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר המאפשר לנאמן לפעול במניות החברה לצורך אישור, יישום וביצוע עסקה להשקעה בחברה או למכירתה. בנוסף, נקבע בהסדר הנושים המקורי כי, ממועד אישורו, הניהול השוטף של החברה ייעשה על ידי הנאמן וחברת קיי.סי.אר קמינסקי בע"מ, שהינה חברת ייעוץ העוסקת בשיקום תאגידי. עם זאת, נקבע כי ב-12 החודשים הראשונים שלאחר אישור ההסדר, ימשיך המערער לשמש כמנכ"ל החברה. עוד יצוין כי בסעיף 9 להסדר הנושים המקורי הוקנו לנאמן סמכויות חקירה שונות, הן לגבי נסיבות קריסת החברה (סעיף 9(ו) להסדר הנושים המקורי); הן לצורך איתור נכסים השייכים לחברה או למערער אשר קיים חשד כי נגרעו מקופת הנשייה (סעיפים 9(ז) ו-9(ט) להסדר הנושים המקורי); והן לצורך ביצוע חקירות בקשר לבית מגורים המשמש את המערער ואת רעייתו הרשום כמצוי בבעלותה של רעיית המערער בלבד (סעיף 9(י) להסדר הנושים המקורי; להלן: בית המגורים). אשר לחלקו של המערער בהסדר, בסעיף 8 להסדר הנושים המקורי נקבעו שורה של תרומות שהמערער התחייב לתרום להליך הבראת החברה: ראשית, נקבע כי המערער ורעייתו ימסרו "תצהיר נכסים" המפרט את כלל הנכסים והזכויות המצויים בבעלותם במועד אישור ההסדר. נקבע כי ככל שיתברר, לאחר מועד אישור ההסדר, כי במועד אישורו היה קיים בבעלות המערער נכס או זכות שלא גולו במסגרת תצהיר הנכסים, הנאמן יהיה רשאי לפעול לתפיסתם ולהוסיף את שווים לקופת ההסדר. שנית, נקבע כי המערער ימשיך לשמש מנכ"ל החברה למשך תקופה של 12 חודשים לאחר אישור ההסדר, בתנאים שלא יעלו על אלו שנקבעו בנספח להסדר הנושים המקורי. שלישית, נקבע כי לאחר שיעברו חמש שנים ממועד סיום העסקתו בחברה, ימסור המערער לנאמן "תצהיר עושר", אשר יפרט את הנכסים והזכויות שבבעלותו. ככל שיתברר מתצהיר העושר כי הייתה התעשרות של המערער, ישלם האחרון לקופת ההסדר סכום השווה ל-50% משווי ההתעשרות. רביעית, נקבע כי המערער יתרום לקופת ההסדר את מרבית כספי פיצויי הפיטורים והפרשי הפיצויים שבקופות הגמל והפנסיה הרשומות על שמו ולהם הוא זכאי, בניכוי רכיב התגמולים שבקופות הגמל והפנסיה הנ"ל, וכי במקרה בו לא יפרע סכום הפירעון המובטח, וגם לא תחתם עסקה להשקעה בחברה או למכירתה, הוא יתרום לקופת ההסדר גם את רכיב התגמולים. חמישית, נקבע כי עם אישור הסדר הנושים המקורי ירשם צו איסור דיספוזיציה על נכסים בבעלות המערער לטובת הנאמן. כמו כן, ירשם צו איסור דיספוזיציה לטובת הנאמן על 50% מבית המגורים, וזאת עד לסיום חקירתו של הנאמן. בתמורה לתרומות המערער להבראת החברה, הוענק למערער הפטר מאחריות כלפי החברה ונושיה, ככל שחובותיו כלפי נושיה קשורים בחברה. נקבע כי עם אישור ההסדר יוענק למערער הפטר מותנה, לפיו לא ניתן יהיה להמשיך או לפתוח נגד המערער בהליכים משפטיים כלשהם בקשר לחובות עבר שלו כלפי החברה ונושיה, וכל ההליכים המשפטיים והליכי הגבייה התלויים נגדו יסולקו, יבוטלו ויימחקו (סעיפים 4(ו) ו-11(ג) להסדר הנושים המקורי). בהמשך לכך, בסעיף 11(ד) להסדר הנושים המקורי, נקבע כי ("בעל השליטה" בניסוחיו של ההסדר המקורי הינו המערער): "ההפטר המותנה של בעל השליטה יהפוך להפטר סופי, חלוט, ובלתי מותנה, ואין ולא תהיה למי מהנושים ו/או לחברה ו/או לצדדי ג' כלשהם כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה, מכל מין וסוג שהם, כלפי בעל השליטה ו/או כלפי מי מטעמו ו/או כל אדם או תאגיד הקשור אליו, בין במישרין ובין בעקיפין, בכל אחד מהמקרים הבאים: (1) במקרה בו ייפרע סכום הפירעון המובטח, כהגדרתו בסע' 7(א)(3) לעיל. (2) במקרה של חתימת עסקת השקעה/מכירה, כאמור בסע' 7(ח) לעיל". עוד רלוונטית לענייננו הוראת סעיף 7(ח)(4) להסדר הנושים המקורי, בו נקבע כי: "בתקופת ההסדר, במקרה בו רוב הנושים בשיעור של 75% במונחי נשיה יחליטו, לפי שיקול דעתם הבלעדי, להתקשר בעסקת השקעה/מכירה מובהר כי בעל השליטה נותן לכך את הסכמתו מראש [הן כבעל מניות והן כנושא משרה בחברה], וזאת כנגד הפיכת ההפטר המותנה של בעל השליטה [כאמור להלן] להפטר סופי ומוחלט מתביעות ו/או טענות, ובמקרה כזה אין ולא תהיינה לחברה ו/או לנושים ו/או למי מהם כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה, מכל מין וסוג שהם, כלפי בעל השליטה. למען הסר ספק, אישור הסדר חוב זה כמוהו כהסכמה להוראות סעיף זה". במשך תקופה קצרה ביותר לאחר אישור הסדר הנושים המקורי נראה היה כי ההסדר מקוים כמצופה, וביום 14.2.2021 עדכן הנאמן את בית המשפט קמא כי החברה החלה לפרוע את חובותיה בהתאם להסדר. עם זאת, כבר ביום 14.5.2021 הגיש הנאמן דיווח לבית המשפט במסגרתו פורט כי לקוח משמעותי של החברה בשם "קימברלי", אשר מחזור ההכנסות מהמכירות לו מגיע לכדי 40% ממחזור הכנסות החברה, הודיע על כוונתו לסיים את ההתקשרות עם החברה. הנאמן הוסיף כי נעשים על ידו ניסיונות לצמצם את השפעת ניתוק הקשרים העסקיים עם "קימברלי" על החברה ועל יכולתה לעמוד בהסדר הנושים המקורי, וכי יבקש לשוב ולעדכן בנושא תוך מספר חודשים. ביום 25.8.2021 הגיש הנאמן לבית המשפט קמא בקשה למתן הוראות, בגדרה עתר לכך שבית המשפט יתיר לפרסם הזמנה להצעת הצעות לצורך איתור משקיע לחברה. בבקשתו ציין הנאמן כי בעקבות העדכון הקודם בו פירט על ניתוק הקשרים העסקיים עם "קימברלי", ניהל הנאמן שיחות עם הנושים העיקריים של החברה, במסגרתן הוסכם כי בשלה העת לאתר משקיע בחברה. בהמשך לכך, בהחלטתו מיום 1.9.2021, אישר בית המשפט קמא לנאמן לפרסם הזמנה להצעת הצעות להשקיע בחברה. ביני לביני, בהחלטת בית המשפט קמא מיום 5.4.2021, נדחתה בקשת הנאמן כי יוקנו לו סמכויות החקירה המפורטות בסעיף 9 להסדר הנושים המקורי. בהחלטתו הנ"ל קיבל בית המשפט קמא את עמדת הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן: הממונה), כי נוכח העובדה שהנאמן שימש בעבר כבא כוחה של החברה, הוא מצוי בניגוד עניינים אשר אינו מאפשר להעניק לו סמכויות לחקירת נסיבות קריסת החברה. על רקע זה, הוחלט כי ימונה בעל תפקיד אחר לצורך עריכת החקירות האמורות שייבחר מתוך רשימת מועמדים שתוצע על ידי הממונה. לאחר שהמועד להגשת רשימת המועמדים נדחה מספר פעמים (לבקשת המערער, אשר ציין כי בכוונתו לפנות להליך גישור על מנת להגיע להסכמה כוללת בין הצדדים באופן שיחסוך את הצורך בהליכי החקירות), ביום 17.10.2021 ניתנה החלטת בית המשפט במסגרתה מונה עו"ד יניב אינסל כמנהל מיוחד לצורך ניהול החקירות הנ"ל (להלן: המנהל המיוחד). יצוין כי בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בהחלטת בית משפט זה (השופט ש' שוחט) מיום 3.1.2022 (רע"א 8650/21). ביום 17.12.2021 הגיש הנאמן לבית המשפט קמא בקשה נוספת למתן הוראות, בה עתר כי יותר לו לכנס אסיפות נושים לצורך הצבעה על הסדר נושים מתוקן (להלן: הסדר הנושים המתוקן). בבקשתו, פירט הנאמן כי במענה להזמנה שפורסמה על ידו להצעת הצעות להשקעה בחברה, הוגשה הצעה אחת ויחידה, על ידי חברת תבי השקעות בע"מ (להלן: המשקיעה). הנאמן ציין כי בתום המשא ומתן שנוהל על ידו אל מול המשקיעה, הושגו הסכמות עקרוניות לכריתת הסכם השקעה במסגרתו תעמיד המשקיעה לחברה, בתמורה ל-51% ממניותיה, הלוואת בעלים בסך 4 מיליון ש"ח, מתוכם סכום של 500,000 ש"ח ישמש באופן ישיר לפירעון חובות הנושים, והיתרה בסך 3.5 מיליון ש"ח תשמש להשקעה בחברה (להלן: הסכם ההשקעה). עם זאת, הנאמן ציין כי כתנאי לחתימה על הסכם ההשקעה, דרשה המשקיעה לערוך מספר שינויים בהסדר הנושים המקורי, כאשר העיקרי שבהם הוא שינוי סכום הפירעון המובטח: כך, בעוד שעל פי הסדר הנושים המקורי עמד סכום הפירעון המובטח על סך של 45,000,000 ש"ח, בהסדר הנושים שהוצע על ידי המשקיעה פחת סכום הפירעון המובטח ל-18,900,000 ש"ח בלבד. עוד ביקשה המשקיעה לערוך שינויים באופן ובמועדי תשלום הדיבידנדים לנושים, ובאופן ניהול החברה, כך שימונו על ידה בעלי תפקידים שונים לצורך העניין. בתוך כך, בהסדר הנושים המתוקן הושמטה מסעיף 8 בהסדר הנושים המקורי, העוסק בתרומות המערער להבראת החברה, ההוראה במסגרתה התחייב המערער להמשיך ולשמש כמנכ"ל החברה בתנאים שנקבעו בנספח להסדר הנושים המקורי. לאחר שנוסח הסדר הנושים המתוקן הוגש לעיון בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 27.12.2021, אישר בית המשפט קמא לנאמן לכנס אסיפות נושים לצורך ההצבעה על הסדר הנושים המתוקן ועל הסכם ההשקעה. עובר לכינוס אסיפות הנושים, ועל רקע הבנתו כי חלק מהנושים עתידים להתנגד לאישור הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה, ככל שהדבר יוביל לכך שההפטר שניתן לו יהפוך מהפטר מותנה להפטר סופי ומוחלט, העלה המערער מיוזמתו הצעה לפיה יועבר על ידו סכום בסך 1,500,000 ש"ח לקופת ההסדר, ובתמורה לכך יינתן לו הפטר סופי ומוחלט, חקירות המנהל המיוחד יבוטלו, ויתבטל צו איסור הדיספוזיציה שהוטל על בית המגורים (להלן: הצעת המערער). ביום 7.2.2022 הגיש הנאמן לבית המשפט קמא בקשה לאישור הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה, לפי סעיף 87 לחוק חדלות פירעון. תחילה עמד הנאמן על תוצאות אסיפות הנושים שכונסו ביום 25.1.2021 וביום 26.1.2021, וציין כי לא הושג בהן הרוב הדרוש על פי חוק לצורך אישור הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה: הנאמן פירט כי באסיפת הנושים המובטחים הביעו 100% מהנושים תמיכה באישור הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה, וכן בהקניית הפטר סופי ומוחלט למערער כנגד קבלת הצעתו. עם זאת, באסיפת הנושים בדין קדימה שני נושים הצביעו בעד ההסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה, ואילו נושה אחת (רשות המסים – אגף המכס והמע"מ) הצביעה נגד ההסדר בכללותו, תוך שהיא תולה את דחיית ההסדר בהתנגדותה לכך שהפטר המערער יהפוך להפטר סופי ומוחלט בטרם שתמוצה חקירת המנהל המיוחד. בתוך כך, באסיפת הנושים בדין קדימה לא זכו הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה לתמיכתם של שלושה רבעים מבעלי זכות ההצבעה באסיפה, כנדרש על פי סעיף 85 לחוק. אף באסיפת הנושים הכלליים לא זכו ההסדר המתוקן והסכם ההשקעה לרוב הדרוש על פי חוק, כאשר רק 8.81% מהנושים הכלליים תמכו בהסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה (כאשר צוין כי ככל שיש להוסיף לחישוב מניין הקולות באסיפת הנושים הכלליים הצבעה של הנושים המובטחים, ביחס לחוב מובטח שהוחלט כי יש לצרפו לנשייה הרגילה, אזי שיעור הנושים הכלליים התומך בהסדר המתוקן עמד על 36.91%, או 37.86%) ואילו יתר הנושים הכלליים הצביעו נגדו, תוך שחלק ניכר מהם תלו את התנגדותם בכך שאישור הסכם ההשקעה יקנה למערער הפטר סופי ומוחלט. הנאמן טען כי לנוכח העובדה שהסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה לא אושרו באסיפות הנושים ברוב הדרוש, ובהינתן שלגישתו ללא עריכת עסקת ההשקעה דין הבראת החברה להיכשל, הוא סבור כי יש מקום שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 87 לחוק חדלות פירעון, המאפשר לו לאשר הסדר נושים חרף העובדה שלא זכה לאישור אסיפות הנושים ברוב הדרוש. בתוך כך, ציין הנאמן כי נוכח המחלוקת שנתגלעה באשר לזכותו של המערער לקבל הפטר סופי ומוחלט עם אישור עסקת ההשקעה, מבקש הוא כי באשרו את הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה, יכריע בית המשפט בשאלת זכותו של המערער לקבל את ההפטר האמור, תוך שציין כי: "לעמדתם של הנושים, מחמת שההסדר המקורי הופר, הוראה זו בדבר הפיכת ההפטר לסופי וכן יתר ההוראות בהסדר המקורי ו/או בהסדר זה המתייחסות לוויתור על טענות כלפי בעל השליטה ו/או לנקיטת הליכים כנגד בעל השליטה, אינן עומדות בתוקפן, כך שניתן להמשיך ולנקוט הליכים כנגד בעל השליטה, ככל שלא יושג עימו הסדר פרטני. בעל השליטה חולק על עמדה זו. בהתאם, צוין בהסדר כי עניין זה יובא להכרעת בית המשפט בגדר הבקשה לאישור הסדר זה. ככל ויאשר זאת בית המשפט הנכבד, אזי בהתאם לאמור ונוכח הוראות ס"ק (2) לעיל [סעיף 11(ד)(2) להסדר הנושים המקורי – י' כ'], הרי שעם אישור עסקת ההשקעה, יהפוך ההפטר המותנה להפטר סופי וחלוט". החלטתו של בית המשפט קמא ביום 9.2.2022 התקיים דיון בבקשת הנאמן מיום 7.2.2022, ובתום הדיון ניתנה ההחלטה נושא ערעור זה. בית המשפט קמא ציין כי נוכח ניתוק הקשרים העסקיים עם "קימברלי", והעובדה שהחברה חדלה מלעמוד במועדי תשלום הדיבידנדים שנקבעו בהסדר הנושים המקורי, בהיעדר השקעה חדשה בחברה – דינה הינו פירוק. בית המשפט קמא הוסיף כי תוצאה זו קשה במיוחד בנסיבות העניין דנן, שכן המדובר בחברה שמפעלה ממוקם באזור אשקלון ומעסיקה עשרות עובדי כפיים אשר יאבדו את מקום עבודתם באם תפורק החברה. על רקע זה, קבע בית המשפט כי אין בנמצא אלטרנטיבה טובה מההתקשרות בהסכם ההשקעה, ולכן מתקיימים התנאים להפעלת סמכותו מכוח סעיף 87 לחוק, ולכפיית הסדר הנושים המתוקן על הנושים שהתנגדו לו. אשר למחלוקת הנוגעת להפטר של המערער – בית המשפט קמא ציין כי לשיטתו, נוכח העובדה שהסדר הנושים המקורי הקנה סמכויות לחקירת נסיבות קריסת החברה, ולצורך איתור נכסים אשר קיים חשד כי נגרעו מקופת הנשייה, לרבות בית המגורים, הרי שגם לפי הסדר הנושים המקורי לא היה בהפטר שהוענק למערער כדי להקנות לו חסינות מהחקירות ותוצאותיהן. על כן, בית המשפט קמא הטעים כי משום שהסדר הנושים המתוקן מאמץ לתוכו את התניות שנקבעו לעניין זכויותיו וחובותיו של המערער בהסדר הנושים המקורי, ניתן לקבוע כי על פי הסדר הנושים המתוקן מוקנה למערער הפטר סופי מחובותיו החיצוניים להסדר, אך לא מהחובות שיתגבשו, אם יתגבשו, כתוצאה מהחקירות שנערכות על ידי המנהל המיוחד. זאת, אף מבלי לקבוע מסמרות בשאלת בטלות הסדר הנושים המקורי עקב הפרתו היסודית. עוד ציין בית המשפט קמא כי על אף שבאסיפות הנושים תמכו חלק מהנושים באימוץ הצעת המערער לפיה יועבר על ידו סכום בסך 1,500,000 ש"ח, ובתמורה לכך יינתן לו הפטר סופי ומוחלט (כולל מחקירות ותוצאותיהן), לשיטתו אין מקום לחבר בין הדברים, ויש מקום לאפשר למנהל המיוחד להמשיך בביצוען של המטלות בגינן מונה לתפקידו. לבסוף, בית המשפט ציין, תוך שהבהיר שהדבר נאמר למעלה מן הצורך, כי אילו היה מתבקש לאשר הסדר הכורך בין ההתקשרות עם המשקיעה ובין מתן הפטר מלא למערער (לרבות הפטר מחובות שעשויים להתגבש כתוצאה מהחקירות), אזי שהיה נמנע מלעשות שימוש בסמכות המוקנית לו בסעיף 87 לחוק, ודוחה את הבקשה. טענות המערער על החלטתו של בית המשפט קמא הגיש המערער את הערעור דנן. טענתו המרכזית של המערער במסגרת ערעורו הינה כי הפירוש שניתן על ידי בית המשפט להפטר שהוענק לו בהסדר הנושים המקורי הוא שגוי. המערער טוען כי משכך, תוצאת ההחלטה היא צמצום היקף ההפטר שהוענק לו בהסדר הנושים המקורי, תוך הותרת התרומות שהתחייב המערער לתרום להבראת החברה, בתמורה לקבלת הפטר סופי ומלא, על כנן במלואן, והכל בניגוד להסכמתו. לטענת המערער, כך לא ניתן לעשות. ביתר הרחבה, המערער טוען כי הבחנת בית המשפט קמא בין חובות "חיצוניים להסדר" לבין חובות "פנימיים" שעשויים להיווצר כתוצאה מהחקירות, היא הבחנה הנעדרת בסיס בלשון הסדר הנושים המקורי. לטענת המערער, על פי לשונו הברורה של הסדר הנושים המקורי, במקרה שתבוצע השקעה בחברה זכאי המערער להפטר סופי ומלא, הן מצד הנושים, הן מצד החברה, והן מצד צדדי ג' כלשהם, ללא תלות במהות טענותיהם כלפי המערער. המערער מוסיף כי הסדר הנושים המקורי לא בוטל באף שלב, וכי בית המשפט קמא אף לא קבע אחרת. לפיכך, לגישתו של המערער, עם אישור הסכם ההשקעה על ידי בית המשפט קמא התמלא התנאי הקבוע בסעיף 11(ד)(2) להסדר הנושים המקורי, כך שהוא זכאי ליהנות מהפטר סופי ומלא ביחס לחובות עבר כלפי החברה ונושיה, לרבות ביחס לעילות שעשויות לצמוח מחקירותיו של המנהל המיוחד. המערער מוסיף וטוען כי הסדר הנושים המקורי גילם עסקה מוסכמת במסגרתה ניתנו על ידו תרומות שונות להבראת החברה, בתמורה להענקת הפטר סופי ומלא מקום בו יפרע מלוא סכום הפירעון המובטח, או שתחתם עסקה להשקעה בחברה או למכירתה. עסקה זו, כך מטעים המערער, אושרה על ידי נושי החברה "על הדבש ועל העוקץ שבה". לפיכך, החלטת בית המשפט קמא, אשר תוצאותיה הן שימור תרומותיו לחברה במלואן, תוך צמצום התמורה שהוקנתה לו בגינן – הפטר סופי ומלא – פוגעת בזכויותיו בצורה שאין להסכין לה. עוד טוען המערער כי על פי הסדר הנושים המקורי, בפני הנושים עמדו שתי אפשרויות בלבד – אישור הסכם ההשקעה תוך שהדבר יקנה לו הפטר סופי ומלא; או דחיית הסכם ההשקעה תוך הותרת הפטרו כהפטר מותנה. לשיטת המערער, אפשרות שלישית – אין. לפיכך, המערער טוען כי עמדתם של הנושים אגב אישור ההסדר המתוקן הינה בלתי לגיטימית ומשמצא בית המשפט כי יש לאשר את עסקת ההשקעה ואת הסדר הנושים המתוקן, אזי שהיה עליו להעניק לו הפטר סופי ומלא, לרבות מעילות שעשויות לצמוח כתוצאה מחקירותיו של המנהל המיוחד. טענות הנאמן בתשובתו לערעור טוען הנאמן כי לשיטתו אין מקום להתערב בהחלטה של בית המשפט קמא. הנאמן טוען כי לא נפל פגם בכך שבית המשפט אישר את הסדר הנושים המתוקן מכוח סעיף 87 לחוק, שכן בנסיבות העניין אין חולק כי לולא אישור הסדר הנושים המתוקן דינה של החברה הוא פירוק אשר יביא לתמורה נמוכה יותר לנושים מאשר זו שיזכו בה לפי הסדר הנושים המתוקן. הנאמן מוסיף כי עמדתו של בית המשפט קמא לפיה אין מקום לכלול במסגרת הסדר הנושים המתוקן הפטר מוחלט עבור המערער, הכולל גם חסינות מפני תוצאות חקירות המנהל המיוחד, מוצדקת לנוכח עמדת חלק ניכר מהנושים אשר התנגדו לאשר את הסדר הנושים המתוקן באם הדבר יוביל להקניית הפטר כאמור למערער. אשר לטענת המערער לפיה בית המשפט קמא לא היה מוסמך לצמצם את היקף ההפטר שהוענק לו בהסדר הנושים המקורי, תוך הותרת התרומות שהתחייב המערער לתרום להבראת החברה – הנאמן ציין כי לגישתו "קיים טעם" בהבחנה שערך בית המשפט קמא בין כפיפות המערער לחקירות המנהל המיוחד לבין חשיפתו לתביעות צדדים שלישיים, שכן הן ההוראות בדבר ההפטר והן ההוראות בדבר סמכויות החקירה של הנאמן (אשר הועברו בהמשך למנהל המיוחד), מעוגנות אלו לצד אלו בהסדר הנושים המקורי, ואינן מבטלות אלו את אלו. עם זאת, הנאמן נמנע מלטעון כי להשקפתו פרשנותו של בית המשפט קמא לעניין היקף ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי, היא הפרשנות הנכונה (ואף לא טען שכך הוא עצמו, כגורם מרכזי בניסוח וכריתת ההסדר המקורי, הבין את האמור בו). טענות הממונה בדומה לנאמן, אף הממונה סבור כי דין הערעור להידחות. תחילה, מבקש הממונה לעמוד על כך שבית המשפט קמא נמנע, בהחלטתו נושא הערעור, מלהכריע בשאלת תוקפו או בטלותו של הסדר הנושים המקורי, כך שטענת המערער כי הסדר הנושים המקורי היה שריר וקיים עובר לאישור ההסדר המתוקן אינה נקייה מספקות. הממונה מוסיף כי אף אם תתקבל עמדת המערער כי הסדר הנושים המקורי היה שריר וקיים (עמדה שהממונה מסתייג ממנה), ממילא לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 11(ד)(2) להסדר הנושים המקורי, אשר המערער טוען כי הוא המקור להפטר המלא שהוא עותר לו. בהקשר זה מציין הממונה כי לעמדתו, ובניגוד לטענת המערער, אישור הסדר הנושים המתוקן על ידי בית המשפט קמא תוך שימוש בסמכותו לפי סעיף 87 לחוק, אין בו כדי למלא את תנאי סעיף 11(ד)(2) להסדר הנושים המקורי. אשר על כן, לגישת הממונה, אין בסיס לטענת המערער כי הוא זכאי להפטר סופי ומלא בנסיבות הנוכחיות. הממונה מוסיף וטוען כי הסדר הנושים המקורי הקנה לנושים שיקול דעת מלא באשר לאפשרות לאשר או לדחות עסקה להשקעה בחברה, כך שלא נפל כל פגם בסירוב חלקם לאשר את הסכם ההשקעה ככל שהדבר יוביל למתן הפטר סופי ומלא למערער. עוד מוסיף הממונה כי עמדת המערער, המבקשת לקשור בין אישור הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה לבין סוגיית ההפטר, הינה עמדה חסרת תום לב. זאת, נוכח העובדה כי למערער אין דבר להפסיד מדחיית עסקת ההשקעה וכניסת החברה לפירוק, שכן נוכח מצבת הנכסים בחברה הוא יודע כי בכל מצב – שיקום או פירוק – הוא אינו צפוי לקבל כל ערך בעבור מניותיו בחברה. טענות הנושים תחילה יודגש כי אף לא אחד מהנושים ביקש לערער על החלטתו של בית המשפט קמא, ומכאן שהסדר הנושים המתוקן, בהנחת הפירוש שנתן בית המשפט קמא להיקף הפטרו של המערער, מקובל עליהם. בתוך כך, מרביתם של הנושים שצורפו כמשיבים לערעור זה ביקשו כי יסווגו כמשיבים פורמליים בלבד, כך שלא יידרשו להגיש כתבי טענות או להתייצב לדיון בערעור. הנושים שבכל זאת לקחו חלק בערעור הינם בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, שהינו נושה מובטח של החברה; ורשות המסים – אגף המכס והמע"מ, שהינה נושה בדין קדימה של החברה. בתמצית, עמדת הנושים שהגישו תשובה לערעור הינה כי הסדר הנושים המקורי הופר על ידי החברה, כך שהמערער אינו יכול להיבנות מהוראותיו לצורך קבלת ההפטר הסופי והמלא שהוא עותר לו. הדיון בערעור והתפתחויות שאירעו לאחריו ביום 23.2.2023 קיימנו דיון בערעור. בתום הדיון, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים בעל-פה, המלצנו לצדדים להידבר ולהגיע להסכמה שתסיים את המחלוקת ביניהם. במסגרת זאת, הורינו לצדדים כי בשיחות ביניהם יש לערב גם את המנהל המיוחד, אשר לא צורף כמשיב לערעור. ביום 3.4.2023 הגיש המערער הודעת עדכון בה צוין כי לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה שתסיים את המחלוקת ביניהם. בהמשך, ביום 10.4.2023, הוגשה הודעת עדכון מטעם המנהל המיוחד. בהודעתו, ציין המנהל המיוחד כי לגישתו היה מקום לצרפו כמשיב בערעור, והוסיף כי הוא תומך בעמדה שהובעה מטעם הממונה בתשובה לערעור. על רקע האמור לעיל, בשלה העת להכריע בערעור זה המונח לפנינו. דיון והכרעה הערעור דנן עניינו בהחלטת בית המשפט קמא לאשר הסדר נושים שלא זכה לרוב הדרוש בכל אחת מאסיפות הנושים, מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 87 לחוק חדלות פירעון. כפי שצוין מעלה, הסיבה שבגינה לא הושג הרוב הדרוש לאישור הסדר הנושים המתוקן הייתה נעוצה בהבנת הנושים כי עם אישור הסדר הנושים המתוקן הפטרו המותנה של המערער יהפוך להפטר מלא, סופי ומוחלט, והתנגדותם של חלקם לכך. בית המשפט קמא סבר כי התנגדות חלק מהנושים לאישור הסדר הנושים המתוקן מקורה בטעות בהבנת תוכנו של ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי. זאת, שכן להשקפתו של בית המשפט קמא: "...ברור כי גם לפי ההסדר המקורי הפטרו של בעל השליטה, בין ההפטר הזמני ובין ההפטר הסופי, (לדוגמה בכניסת משקיע) אין בו בכדי לפטור את בעל השליטה מחובותיו לפי ההסדר, כמו גם לפטור אותו ולתת לו חסינות מחקירות ותוצאותיהן". ברי כי אם פרשנותו של בית המשפט קמא לעניין היקף ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי היא נכונה אזי שדין הערעור להידחות, שהרי במצב זה לא היה בהחלטתו של בית המשפט קמא כדי לפגוע בזכויות המערער. מאידך גיסא, אם פרשנותו של בית המשפט קמא אינה הפרשנות הנכונה בעניין היקף ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי, אזי שתוצאת החלטתו של בית המשפט קמא הינה צמצום היקף ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי – פגיעה שיש לבחון האם היא עומדת בדרישות הדין. הנה כי כן, לצורך ההכרעה במחלוקת בין הצדדים, תחילה עלינו לבחון האם פרשנותו של בית המשפט קמא לעניין היקף ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי נכונה היא. באם תינתן לשאלה זו תשובה חיובית – בכך תסתיים דרך הילוכנו. לעומת זאת, אם תענה שאלה זו בשלילה, יהא עלינו להמשיך ולבחון האם נפל פגם בהתנהלות הנושים שהתנגדו לאישור הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה מהטעם שהדבר יקנה למערער הפטר סופי ומוחלט, והאם נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא לאשר את הסדר הנושים המתוקן ואת הסכם ההשקעה, תוך צמצום היקף הפטרו של המערער, בלא הסכמתו. לבחינת שאלות אלו אגש עתה. האם נכונה פרשנותו של בית המשפט קמא לעניין היקף ההפטר בהסדר הנושים המקורי? קודם שנוכל לענות על השאלה שבכותרת, דומני כי תחילה עלינו להבהיר את היקף ומהות ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי, על פי פרשנותו של בית המשפט קמא. בהחלטתו נושא הערעור ציין בית המשפט קמא כי לדידו: "האפשרות לקבלת הפטר סופי משמעה שנושים שיש להם ערבות אישית של בעל השליטה לא יוכלו לאחר ההפטר הסופי לתבוע אותו עוד להבדיל מאפשרויות לתביעה כנגד בעל השליטה, לפי ההסדר המקורי, כך למשל, בידי המנהל המיוחד שמונה לצורך החקירות". בית המשפט קמא הוסיף וציין כי: "גם אם ייכנס משקיע, הדבר אינו פוטר את בעל השליטה מהכפיפות לחובותיו לפי ההסדר המקורי". עוד ציין בית המשפט קמא בעניין היקף ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי כי: "לצד חובותיו של בעל השליטה, הרי בהתאם להסדר המקורי, כמו גם בהתאם להסדר החדש, מקבל הוא הפטר סופי מחובותיו החיצוניים להסדר (כאמור למעט התניות המחייבות אותו להעשיר את הקופה כמו גם כפיפותו לכל נושא החקירות ותוצאותיהן)". מאמירות אלו ניתן להסיק כי על פי פרשנותו של בית המשפט קמא, היקף ומהות ההפטר שהמערער אמור היה להיות זכאי לו לפי הסדר הנושים המקורי אינו חל ביחס לכל עילה שעשויה לצמוח מהחקירות שמבצע המנהל המיוחד, וכן אין הוא חל ביחס לכל עילה שעשויה לצמוח מהפרה של התחייבות שלקח על עצמו המערער בסעיף 8 להסדר הנושים המקורי. לפיכך, לפי פרשנות בית המשפט קמא, התביעות היחידות שההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי חל עליהן, הן תביעות של נושים ביחס לחובות שהמערער ערב להם ערבות אישית, או תביעות שהמידע שהן מבוססות עליו אינו כזה שמקורו בחקירות המנהל המיוחד. על מנת שנוכל לבחון האם זו הפרשנות הנכונה של ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי, שומה עלינו תחילה לחזור ולבחון את לשון סעיפים 7(ח)(4) ו-11(ד) להסדר הנושים המקורי, שהם, כאמור, הסעיפים העיקריים בהם הוגדר היקף ההפטר שהמערער זכאי לו, בהתקיים התנאים שנקבעו לכך, על פי הסדר הנושים המקורי. בסעיף 7(ח)(4) להסדר הנושים המקורי, אשר כבר צוטט לעיל, נקבע כי: "בתקופת ההסדר, במקרה בו רוב הנושים בשיעור של 75% במונחי נשיה יחליטו, לפי שיקול דעתם הבלעדי, להתקשר בעסקת השקעה/מכירה מובהר כי בעל השליטה נותן לכך את הסכמתו מראש [הן כבעל מניות והן כנושא משרה בחברה], וזאת כנגד הפיכת ההפטר המותנה של בעל השליטה [כאמור להלן] להפטר סופי ומוחלט מתביעות ו/או טענות, ובמקרה כזה אין ולא תהיינה לחברה ו/או לנושים ו/או למי מהם כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה, מכל מין וסוג שהם, כלפי בעל השליטה. למען הסר ספק, אישור הסדר חוב זה כמוהו כהסכמה להוראות סעיף זה" (ההדגשה הוספה – י' כ'). בהמשך, בסעיף 11(ד) להסדר הנושים המקורי, נקבע כי: "ההפטר המותנה של בעל השליטה יהפוך להפטר סופי, חלוט, ובלתי מותנה, ואין ולא תהיה למי מהנושים ו/או לחברה ו/או לצדדי ג' כלשהם כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה, מכל מין וסוג שהם, כלפי בעל השליטה ו/או כלפי מי מטעמו ו/או כל אדם או תאגיד הקשור אליו, בין במישרין ובין בעקיפין, בכל אחד מהמקרים הבאים: (1) במקרה בו ייפרע סכום הפירעון המובטח, כהגדרתו בסע' 7(א)(3) לעיל. (2) במקרה של חתימת עסקת השקעה/מכירה, כאמור בסע' 7(ח) לעיל" (ההדגשות הוספו – י' כ'). כפי שניתן להיווכח, פרשנותו של בית המשפט קמא לפיה התביעות היחידות שההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי חל עליהן, הן תביעות של נושים ביחס לחובות שהמערער ערב להן ערבות אישית, או תביעות שהמידע שהן מבוססות עליו אינו כזה שמקורו בחקירות המנהל המיוחד – מתקשה להתיישב עם לשון הסעיפים המגדירים את היקפו של ההפטר ומהותו. זאת, שכן סעיפים אלו נוקטים בלשון גורפת וכוללנית הן ביחס למיהות הגורמים שההפטר חל כלפיהם (החברה, הנושים, וצדדי ג'); הן ביחס למהות העילות שניתן הפטר בגינן (כל טענה, דרישה ותביעה, מכל מין וסוג שהם); והן ביחס לגורמים שנועדו ליהנות מההפטר (המערער, מי מטעמו וכל אדם או תאגיד הקשור אליו במישרין או בעקיפין). לפיכך, בלשון הסעיפים המגדירים את היקפו ומהותו של ההפטר שניתן למערער בהסדר הנושים המקורי (בהתקיים התנאים לכך), לא ניתן למצוא כל עוגן פרשני למסקנה כי ההפטר נועד להיות מסויג באופן שנקבע על ידי בית המשפט קמא. על פי ההלכה הפסוקה, הסדר נושים יש לפרש כשם שמפרשים חוזה, תוך מתן משקל למאפייניו המיוחדים הנגזרים מדיני חדלות הפירעון (ראו: ע"א 582/17 טאהר נ' עו"ד נפתלי נשר, פסקה 17 לפסק דינו של השופט ד' מינץ (25.2.2019) (להלן: עניין טאהר); ע"א 1164/10 עזבון מן נ' מפרק א.ב.ס הולדינגס בע"מ, פסקה 10 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (30.5.2011); ע"א 3559/07 זקס נ' מפרק עמותת הקוטג'ים בשועפט (בפירוק), פסקאות 45-40 לפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן (7.7.2009)). אחד ממאפייניו המיוחדים של הסדר נושים, המבדל אותו מהסכם "רגיל", הוא כי מרגע אישורו על ידי בית המשפט, כוחו יפה גם כלפי נושים שלא לקחו חלק בעריכתו ובהליכים לאישורו (ראו: רע"א 8797/08 אי.אס.אי.ייעוץ והכוונה בע"מ נ' פאוור, פסקה 26 לפסק דינו של השופט ח' מלצר (2.10.2013)). לשיטתי, מאפיין זה צריך להכתיב כי בפרשנות הסדר נושים יש ליתן משקל משמעותי במיוחד ללשונו, שכן היא זו שמבהירה לנושים שלא לקחו חלק בעריכת ההסדר ובהליכים לאישורו, אך כבולים לתנאים שנקבעו בו, את זכויותיהם וחובותיהם על פיו. על רקע זה, סבורני שככל שאמורים הדברים בלשונו של הסדר הנושים המקורי, פרשנותו של המערער זוכה ליתרון מובהק על פני פרשנותו של בית המשפט קמא, הנראית, על פניה, כנעדרת כל עיגון בלשון ההסדר, לה שמור משקל רב ואולי אף מכריע בקביעת פרשנותו הנכונה. טעם רב משקל נוסף, התומך אף הוא בפרשנות המערער, מצוי באופן בו הצדדים להסדר הנושים המקורי הבינו את תוכנו בזמן אמת: כמתואר לעיל, ביום 17.12.2021 הגיש הנאמן לבית המשפט קמא בקשה בה עתר כי יותר לו לכנס אסיפות נושים לצורך הצבעה על הסדר הנושים המתוקן. בסעיף 11(ד) להסדר הנושים המתוקן, שצורף לבקשתו האמורה, ציין הנאמן כי: "...נקבע בהסדר הנושים המקורי כי ההפטר המותנה של [המערער] יהפוך להפטר סופי, [...] (2) במקרה של חתימת עסקת השקעה/מכירה, כאמור בסע' 7(ח) לעיל. בהתאם לאמור ונוכח הוראות ס"ק (2) לעיל, הרי שעם אישור עסקת ההשקעה יהפוך ההפטר המותנה להפטר סופי וחלוט" (ההדגשה הוספה – י' כ'). מדברים אלו ניתן להסיק כי בזמן אמת הנאמן סבר שפרשנותו של המערער היא הפרשנות הנכונה של סעיף ההפטר בהסדר הנושים המקורי. ואכן, בדיון שנערך ביום 9.2.2022 בבקשת הנאמן לאשר את הסדר הנושים המתוקן מכוח סעיף 87 לחוק, ציין הנאמן כי הוא "הרגיש לא בנוח" לנוכח דרישת חלק מהנושים לערוך שינוי בתנאי ההסדר הנוגעים להפטר המערער – ללמדך כי הנאמן סבר כי החרגת עילות שמקורן בחקירות שעורך המנהל המיוחד מההפטר שהוענק למערער, מצמצמת את היקף ההפטר שהוענק למערער בהסדר הנושים המקורי, ומהווה שינוי שלו. בדומה לנאמן, אף התנהלות הנושים בזמן אמת מעידה שהבנתם את היקף ומהות ההפטר שהוקנה למערער בהסדר המקורי תואמת לפרשנותו של המערער, ולא לזו של בית המשפט קמא. כאמור לעיל, הבהרת הנאמן כי עם אישור עסקת ההשקעה יהפוך ההפטר של המערער להפטר סופי ומוחלט, היא שעמדה בבסיס התנגדות חלקם של הנושים לאישור ההסדר. כך, למשל, בכתב ההצבעה שהוגש מטעמו, ציין אגף המכס והמע"מ כי הוא מתנגד לאישור הסדר הנושים המתוקן, בין היתר משום ש-"...ראוי להמתין עד אשר יתקבלו תוצאות החקירה של בעל התפקיד, דבר שעשוי להשליך על חבויות בעל המניות כלפי החברה ובהמשך גם כלפי הנושים אז יוכל להתגבש הסדר נושים הכולל את כל הנתונים ביחס לחברה", ומשום ש-"מתן הפטר חלוט לבעל המניות משמעו ריקון מתוכן של החקירה ביחס לחברה והפיכתה לחקירה ללא נפקות" (ההדגשה הוספה – י' כ'). כמו כן, בתגובה שהוגשה מטעם פנינסולה אשראי מסחרי בע"מ, פנינסולה בע"מ, אופל בלאנס השקעות בע"מ, ואס.אר אקורד בע"מ (כולם נושים בדין קדימה של החברה), שהוכתרה על ידם כ-"תגובת הנושים המתנגדים למתן הפטר ל[מערער] עד למיצוי מלוא הליכי החקירה וההליכים על ידי בעל התפקיד", ציינו האחרונים כי התנגדותם לאישור הסדר הנושים המתוקן נעוצה ברצונם כי המנהל המיוחד יסיים את חקירותיו בעניין נסיבות קריסת החברה. הנה כי כן, התנגדות חלק מהנושים לאישור הסדר הנושים המתוקן, נבעה מהבנתם כי עם אישור עסקת ההשקעה יוענק למערער הפטר מלא, סופי ומוחלט, אשר יחסן אותו מפני כל עילה, לרבות עילות שמקורן במידע שעשוי להתגלות בחקירותיו של המנהל המיוחד. כידוע, בית משפט זה עמד לא פעם על כך שהתנהגותם של צדדים לאחר כריתת הסכם משמשת כלי רב משקל לפרשנותו של ההסכם (ראו: ע"א 2308/20 פז חברת נפט בע"מ נ' ממן, פסקה 64 לפסק דינה של השופטת ג' כנפי-שטייניץ (28.8.2022); ע"א 87/15 נורדן נ' גרינברג, פסקה 15 לפסק דינה של השופטת ע' ברון (16.10.2017); ע"א 49/06 שניר תעשיות צמר גפן רפואי בע"מ נ' עירית כפר סבא, פסקה 8 לפסק דינו של השופט א' גרוניס (10.6.2008)). על רקע זה, סבורני כי העובדה שהתנהגותם של הנושים ושל הנאמן בזמן אמת תומכת בפרשנותו של המערער, מהווה שיקול משמעותי התומך במסקנה כי זו הפרשנות הנכונה לעניין היקף ומהות ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי. זאת ועוד: המונחים שבהם השתמשו הצדדים להסדר הנושים המקורי – "הפטר מותנה" ו-"הפטר סופי" – הינם מונחים השאובים מהדין. "הפטר מותנה" הוא מונח שמקורו בסעיף 62(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. בפסיקה הוטעם כי "הפטר מותנה" הוא שלב ביניים של הליך פשיטת הרגל, במסגרתו בית המשפט מציב תנאים בהם נדרש החייב לעמוד לשם השגת "הפטר סופי", אשר עם נתינתו פטור פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל (ראו: ע"א 8488/18 משקל נ' עו"ד רונן בצלאל, נאמן, פסקה 17-12 לפסק דינו של השופט י' עמית (17.6.2019) (להלן: עניין משקל). אמנם מאז שנכנס לתוקפו חוק חדלות פירעון, איבדו המונחים "הפטר מותנה" ו-"הפטר סופי" ממשמעותם (ראו פסקה 9 לחוות דעתו של השופט ע' גרוסקופף בעניין משקל). עם זאת, דומני כי עדיין חלה לגביהם החזקה הפרשנית לפיה הצדדים להסדר הנושים התכוונו ליתן למונחים אלו את משמעותם בדין (אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות חוזה, 606-605 (2001)). בתוך כך, סבורני כי פרשנותו הנכונה של ההסדר בעניין הפטרו של המערער בהסדר הנושים המקורי הינה כי עד להתמלאות אחד משני התנאים הקבועים בסעיף 11(ד) להסדר – פירעון מלוא סכום הפירעון המובטח; או עריכת עסקת השקעה – ניתן למערער הפטר "על תנאי", אשר ניתן לשנות את היקפו בהתאם למידע שיתגלה, בין היתר בחקירות המנהל המיוחד. עם זאת, עם התמלאות אחד מהתנאים הנ"ל, יהפוך הפטרו של המערער להפטר מלא, סופי ומוחלט, ושוב לא ניתן יהיה לשנות מהיקפו. לבסוף, אבקש להזכיר כי גם במסגרת הערעור דנן, הן בכתובים והן בדיון בעל-פה שנערך בפנינו, אף לא אחד מהמשיבים נימק את עמדתו לפיה דין הערעור להידחות, בתמיכה בפרשנותו של בית המשפט קמא לעניין היקף ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי (הכי קרוב לעמדה כזו הגיע הנאמן אשר טען כי "קיים טעם" בהבחנה שערך בית המשפט קמא בין כפיפות המערער לחקירות המנהל המיוחד לבין חשיפתו לתביעות צדדים שלישיים, אך נמנע, במובהק, מלטעון כי להשקפתו פרשנותו של בית המשפט קמא לעניין היקף ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי, היא הפרשנות הנכונה). גם עובדה זו נושאת משקל משמעותי באשר לפרשנות הנכונה של היקף ומהות ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי. אשר על כן, בנתון לכך שהן לשונו של הסדר הנושים המקורי, הן הבנת הצדדים להסדר את תוכנו בזמן אמת, והן מובנם של המונחים הכלולים בו בדין – אינם מתיישבים עם פרשנותו של בית המשפט קמא, ובשים לב לכך שאף בגדר הערעור דנן אף לא אחד מהמשיבים תומך בפרשנותו של בית המשפט קמא, הרי שאין מנוס מהמסקנה כי פרשנותו של בית המשפט קמא אינה הפרשנות הנכונה בעניין היקפו ומהותו של ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי. זאת, חרף ההלכה לפיה יש ליתן משקל של ממש לאופן בו מפרש בית משפט של חדלות פירעון הסדר נושים שאושר על ידו (ראו: עניין טאהר, בפסקה 23 לפסק דינו של השופט ד' מינץ; ע"א 679/17 מרכז לוגיסטי בי רבוע נדל"ן בע"מ נ' אורתם סהר הנדסה בע"מ, פסקה 40 לפסק דינו של השופט ד' מינץ (11.2.2018)). לפיכך, דומה כי הלכה למעשה, החלטת בית המשפט קמא, אשר קבעה כי ההפטר שהמערער אמור היה לזכות בו על פי ההסדר המקורי אינו חל ביחס לכל עילה שעשויה לצמוח מהחקירות שמבצע המנהל המיוחד וביחס לכל עילה שעשויה לצמוח מהפרה של התחייבות שלקח על עצמו המערער בסעיף 8 להסדר הנושים המקורי – צמצמה את היקף ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי. על רקע זה, עלינו להמשיך ולבחון האם נפל פגם בהתנהלות הנושים שהתנגדו לאישור הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה מהטעם שהדבר יקנה לנאמן הפטר סופי ומוחלט, והאם נפל פגם באישור הסדר הנושים המתוקן, ובצמצום היקף ההפטר שהוקנה למערער במסגרתו. האם נפל פגם בהתנהלות הנושים שהתנגדו להסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה? כזכור, אחת מטענותיו המרכזיות של המערער הינה כי נפל פגם בהתנהלות הנושים שהטעימו את התנגדותם לאישור הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה בכך שיהיה בדבר כדי להקנות למערער הפטר סופי ומוחלט. זאת, שכן לגישת המערער, על פי הסדר הנושים המקורי, בפני הנושים עמדו שתי אפשרויות בלבד – אישור הסכם ההשקעה תוך שהדבר יקנה לו הפטר סופי ומלא; או דחיית הסכם ההשקעה תוך הותרת הפטרו כהפטר מותנה. אכן, במקרים רבים יהיה בטיעון כדוגמת טיעון זה של המערער טעם רב. כך, כאשר הסכם בין שני צדדים מתנה את התמורה המגיעה לצד א' בבחירתו של צד ב' האם לבצע פעולה פלונית או להימנע ממנה, המצב בו בהגיע מועד הבחירה מתנה צד ב' את בחירתו לבצע את הפעולה (ובתוך כך להקנות לצד א' את התמורה), ב-"פתיחת" ההסכם ושיפור תנאיו לטובת צד ב', עלולה לעלות לכדי שימוש בזכות חוזית בחוסר תום לב. כך, למשל, כאשר בין קבלן למזמין נכרת חוזה לביצוע מלאכה כלשהי, המתנה את זכות הקבלן לשכר בכך שהמלאכה תהא לשביעות רצונו של המזמין, ולאחר ביצוע המלאכה מתנה המזמין את נכונותו לקבוע כי העבודה הינה לשביעות רצונו בהפחתת השכר שנקבע בין הצדדים במועד כריתת החוזה, עשויה התנאה כזו להיות מנוגדת לחובת תום הלב (ראו: איל זמיר חוק חוזה קבלנות, תשל"ד–1974 463-459 (פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי ז"ל, 1994)). לפיכך, ברמה העקרונית, יש טעם רב בטענת המערער כי לאחר שהסכים לתרום תרומות שונות להבראת החברה בתמורה לקבלת הפטר סופי ומוחלט באם יפרע מלוא סכום הפירעון המובטח או באם יבחרו הנושים לאשר עסקה להשקעה בחברה, אין הנושים רשאים, בהגיע מועד הבחירה, לאשר את עסקת ההשקעה אך להימנע מלהקנות למערער את ההפטר בהיקף המקורי שהוסכם עליו. ויוער כי בהקשר בו עסקינן – הצבעה על אישור הסדר נושים – התנהלות בחוסר תום לב עשויה לשאת עמה משקל רב. זאת, נוכח ההלכה לפיה כאשר נושה עושה שימוש בחוסר תום לב בזכות ההצבעה הנתונה לו, מוסמך בית המשפט להימנע מלמנות את הצבעתו במניין ההצבעות של כלל הנושים (להרחבה על הסמכות להתעלם מהצבעת נושה אשר עשה שימוש בזכות ההצבעה בחוסר תום לב ראו: ע"א 3225/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ, פ"ד נג(5) 97, 115 (1999); רע"א 8417/11 נמי נאמנויות בע"מ נ' כונס נכסים לחברת נ.י.ל.י. נדל"ן בע"מ (בכינוס נכסים), פסקה 13 לפסק דינו של הנשיא א' גרוניס (7.5.2013) (להלן: עניין נמי נאמנויות); עודד מאור ואסף דגני הפטר – חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים 444-443 (2019) (להלן: מאור ודגני)). ואולם, חרף העובדה שיש טעם רב בטענות של המערער ברמה העקרונית, סבורני כי בנסיבות העניין דנן אין מקום לקבלן. זאת, שכן בענייננו התקיימו שתי נסיבות חריגות אשר בגינן סבורני כי לא ניתן לייחס לנושים שהתנגדו לאישור הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה חוסר תום לב: ראשית, יוזכר כי בהחלטתו נושא הערעור קבע בית המשפט קמא כי הסדר הנושים המקורי הופר הפרה יסודית, עת שעד למועד מתן ההחלטה, שולם לנושים דיבידנד בשיעור מזערי לעומת זה שהיה אמור להיות משולם להם בהתאם לתנאי ההסדר. אף שבנסיבות העניין דנן הפרת הסדר הנושים המקורי לא נבעה מאשמו של המערער אלא מעזיבת לקוח משמעותי של החברה אשר השפיעה על יכולתה לעמוד בתנאי ההסדר, הפרת הסדר הנושים מהווה נסיבה יוצאת דופן אשר עשויה להצדיק עריכת שינויים בהסדר נושים שאושר על ידי בית המשפט (ראו: פר"ק (מחוזי ת"א) 15930-09-19 כרמים שוקי הון (ניהול תיקי השקעות) בע"מ נ' סי.אף.בי.אייץ' ייצור ושיווק בע"מ, פסקה 33 (28.12.2021); ורדה אלשיך וגדעון אורבך הקפאת הליכים – הלכה למעשה 692-691 (מהדורה שנייה, 2010); מאור ודגני, בעמ' 447). שנית, בהסדר הנושים המתוקן שהובא לאישור אסיפות הנושים חל שינוי משמעותי בשיעור פירעון חובות הנושים – בעוד שלפי ההסדר המקורי התחייבה החברה להפקיד בקופת ההסדר לא פחות מ-45,000,000 ש"ח, בהסדר המתוקן שיעור הפירעון המינימלי שהתחייבה החברה להפקיד בקופת ההסדר עמד על 18,900,000 ש"ח בלבד, קרי – פחות מחצי משיעור הפירעון המינימלי שנקבע בגדר הסדר הנושים המקורי. המדובר בשינוי נסיבות משמעותי שחל בלב-ליבו של הסדר הנושים, ואין כל חוסר תום לב בעמדת הנושים לפיה את שהיו מוכנים להסכים לו בהסדר המקורי (הפטר סופי ומוחלט למערער), אין הם מסכימים לו כשעל הפרק הסדר נחות ממנו. מהטעמים שפורטו לעיל, טענתו של המערער לפיה עמדתם של הנושים לעניין שינוי היקף ההפטר שניתן לו, לא הייתה לגיטימית, נדחית בזאת. מה שהוגש לנושים הוא הסדר חדש, נחות מקודמו, והנושים בהחלט היו רשאים לגבש עמדה לפיה בנסיבות אלו גם על ההפטר שניתן למערער להשתנות. האם נפל פגם באישור הסדר הנושים המתוקן ובצמצום ההפטר של המערער במסגרתו? כאמור לעיל, את תמיכתם בהחלטת בית המשפט קמא נושא הערעור לא נימקו המשיבים בתמיכה בפרשנותו של בית המשפט קמא להיקף ומהות ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי, אלא בכך שצמצום היקף ההפטר שהוקנה למערער במקור הינו מוצדק. כל אחד מהמשיבים נתן טעמים שונים לכך: הנושים טענו כי נוכח העובדה שהסדר הנושים המקורי הופר הפרה יסודית, המערער איננו זכאי עוד לזכויות שהוקנו לו בגדר הסדר זה; הנאמן טען כי סעיף 87 לחוק מקנה לבית המשפט של חדלות פירעון סמכות רחבה וכי "קיים טעם" בהבחנה שערך בית המשפט קמא בין כפיפות המערער לחקירות המנהל המיוחד לבין חשיפתו לתביעות צדדים שלישיים; והממונה טען כי נוכח העובדה שלמערער, כבעל מניות בחברה, אין דבר להפסיד מדחיית עסקת ההשקעה והליכת החברה לפירוק, אין מקום להביא את האינטרסים שלו בחשבון בבחינת הבקשה לאישור הסדר הנושים המתוקן ואישור עסקת ההשקעה. עוד נטען כי המערער לא יצא מקופח מההחלטה שכן גם בהפטר המצומצם יותר יש משום יתרון משמעותי עבורו. האם יש בטענות אלו כדי להצדיק את תוצאת החלטתו של בית המשפט קמא (משמצאתי שפרשנותו של בית המשפט קמא לעניין היקף ההפטר בהסדר הנושים המקורי הינה מוטעית), אשר מחד גיסא מחייבת את המערער להמשיך ולקיים את ההתחייבויות שלקח על עצמו בסעיף 8 להסדר הנושים המקורי; ומאידך גיסא פוגעת בהיקף ובמהות ההפטר שהוקנה לו, בתמורה לכל אותן התחייבויות שלקח על עצמו, והכל שלא בהסכמתו? סבורני כי התשובה לשאלה זו הינה – לאו מוחלט, וזאת בשל מושכלות יסוד שבדין. אפרט. הכללת ההסדר בעניין ההפטר של המערער בהסדר הנושים המקורי לא הייתה בבחינת חסד כלפי המערער, כי אם חלק מעסקה שנערכה בין הצדדים השונים לו – המערער התחייב לתרום תרומות שונות להבראת החברה (הן ההתחייבויות שהמערער לקח על עצמו בסעיף 8 להסדר הנושים המקורי, אשר מפורטות בפסקה 4 לעיל); ובתמורה החברה ונושיה הסכימו לפטור את המערער מחובות העבר שלו כלפיהם (בהיקף ובתנאים שנקבעו בהסדר הנושים המקורי). דומה כי אין חולק, כי אילו היינו עוסקים בהליך שאיננו הליך חדלות פירעון, לא היה מוסמך בית המשפט לכפות על צד להסכם פשרה שנכרת באולם בית המשפט לקיים את ההתחייבויות שלקח על עצמו במסגרתו, ובאותה נשימה להורות על צמצום היקפה ומהותה של התמורה הניתנת לו, אשר על בסיסה ניתנה מלכתחילה הסכמתו לכריתת ההסכם. סבורני כי עצם העובדה כי עסקינן בהליך חדלות פירעון אינה צריכה לשנות מסקנה זו. אכן, לבית המשפט של חדלות פירעון נתונה סמכות רחבה לדון בכל שאלה המתעוררת אגב הליך חדלות הפירעון המתנהל בפניו, אשר המענה בה דרוש לשם ייעול ההליך או לשם עשיית צדק (ראו: סעיף 279(א) לחוק חדלות פירעון; רע"א 8038/20 ב.ר.ן יזמות והשקעות בע"מ נ' חיים ומשה מנגד בע"מ (בפירוק), פסקאות 28-27 לפסק דינו של השופט ד' מינץ (26.1.2021); רע"א 329/17 חברת "גונתר אנרגיית רוח בע"מ" נ' מלמד, פסקה 22 (14.8.2017); ע"א 3756/92 מנס נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(4) 121, 130-129 (1994)). עם זאת, הדין הכללי איננו נעצר על מפתן דלתו של בית המשפט לחדלות פירעון וסמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון אינה בלתי מוגבלת. לפיכך, ככל שאין בחוק חדלות הפירעון כלל המסמיך במפורש את בית המשפט לכפות על אדם הסכם בניגוד לרצונו, עצם העובדה שהדבר "יעיל", או "צודק", או ש-"קיים בו טעם", או שאינו מביא לתוצאה "מקפחת", אינה יכולה להקנות לבית המשפט של חדלות פירעון סמכות אשר איננה נתונה לו בדין. ודוק, בחוק חדלות פירעון קיימות הוראות המקנות לבית המשפט סמכות לכפות הסדר נושים על מי שהתנגד לו. כך, למשל, לפי סעיף 85 לחוק חדלות פירעון ניתן לכפות הסדר נושים על נושה יחיד שהתנגד לו, אם רוב המצביעים באסיפת הנושים אליה הוא משתייך, המחזיקים יחדיו בשלושה רבעים לפחות מכוח ההצבעה של כלל המצביעים באותה אסיפה, הצביעו בעד הסדר הנושים (זאת בכפוף למגבלה הקבועה בסעיף 88 לחוק; וראו: דוד האן דיני חדלות פירעון 771 (מהדורה שנייה, 2018) (להלן: האן)). כמו כן, סעיף 87 לחוק חדלות פירעון, מכוחו אישר בית המשפט קמא את ההסדר בענייננו, מקנה לבית המשפט סמכות לאשר הסדר נושים אף אם לא זכה לאישור ברוב הדרוש על פי חוק, ולמעשה לכפותו על סוג נושים שלם המתנגד לתוכנו, חרף הפגיעה שהדבר מסב לזכויותיהם. עם זאת, הוראות אלו מקנות לבית המשפט את הסמכות לכפות הסדר נושים אך ורק ביחס לנושים, ואך ורק ביחס לנשייתם. סמכות מקבילה ביחס למי שאינו נמנה על נושי החברה, איננה קיימת בחוק חדלות פירעון (זאת בכפוף לסייג אחד, יציר פסיקה, שעניינו סמכות בית המשפט לאשר הסדר נושים המפקיע מבעל מניות את מניותיו בחברה, חרף התנגדותו, אשר על ההצדקות לו ראו: עניין נמי נאמנויות, בפסקה 13 לפסק דינו של השופט א' גרוניס). אשר על כן, קבלת טענות המשיבים לפיהן נתונה לבית המשפט סמכות לכפות הסדר נושים על מי שאינו נושה של החברה, מבלי שהדבר מעוגן מפורשות בחוק חדלות פירעון, עומדת בסתירה למושכלות יסוד שבדין: ראשית, חופש החוזים כולל כידוע גם את החופש שלא להתקשר בחוזה (ראו: ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 23 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (6.8.2007); אהרן ברק פרשנות במשפט כרך ד 78 (תשנ"ד)). על כן, הכרה בסמכות בית המשפט לכפות הסכם על אדם בניגוד לרצונו פוגעת בזכויות הפרט, ומצריכה הסמכה מפורשת (שאלת חוקתיותה של הוראה שכזו, לו הייתה קיימת, לאור חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חורגת מענייננו). שנית, ההסדרים המקנים לבית המשפט סמכות לכפות הסדר על נושים המתנגדים לו, נועדה למנוע מצב בו אותם נושים יעשו שימוש בכוח ההצבעה הנתון להם על מנת לסכל הסדר המיטיב עם כלל הנושים ועם החברה (האן, בעמ' 746-745). נוכח העובדה שמי שאינם נושים ממילא אינם מחזיקים בכוח לסכל את אישור הסדר הנושים (משום שכניסתו לתוקף אינה דורשת את תמיכתם), אין כל הצדקה להכיר בסמכות בית המשפט לכפות הסדר נושים על מי שאינו נמנה על נושי החברה. שלישית, בנסיבות דנן, משמעות הכפייה היא "פתיחת" ההפטר שהוקנה לבעל שליטה או לנושא משרה בחברה בתמורה לכך שיתרום תרומות שונות להבראת החברה, תוך הותרת ההתחייבויות שלקח על עצמו בתמורה לאותו הפטר על כנן. בנסיבות כאלו הכרה בסמכות בית המשפט לכפות הסדר נושים על מי שאינו צד לו תפגע בנכונותם של בעלי שליטה או נושאי משרה בחברה לכרות עסקאות מסוג זה מלכתחילה, אף אם הן מטיבות עם כלל הצדדים להן. יפים לעניין זה דברי חברי השופט י' עמית אשר נאמרו בהקשר אחר, אך מתאימים גם לענייננו: "סופיות הסדר החוב, על תניית הפטור הכלולה בו, מהווה תמריץ לבעל השליטה להכניס ידו לכיסו ולהזרים כסף לחברה על מנת לסייע לה בשעותיה הקשות. ולהיפך, 'פתיחה' של הסדר החוב בדרך של התעלמות מתניית הפטור, פוגעת באינטרס ההסתמכות של בעל השליטה, ועשויה להוות תמריץ שלילי מבחינתו 'לפדות' את זכות התביעה כנגדו תמורת הזרמת כסף לחברה" (רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כהן, פסקה 24 לפסק דינו של השופט י' עמית (26.4.2015) (להלן: עניין אפריקה ישראל); וראו גם: יחיאל בהט הבראת חברות 510-509 (2013)). הנה כי כן, על בסיס האמור לעיל ברי כי אין בטיעוני המשיבים כדי להצדיק את תוצאת החלטתו של בית המשפט קמא, אשר מחד גיסא מחייבת את המערער להמשיך ולקיים את ההתחייבויות שלקח על עצמו בסעיף 8 להסדר הנושים המקורי; ומאידך גיסא פוגעת בהיקף ובמהות ההפטר שהוקנה לו, בתמורה לכל אותן התחייבויות שלקח על עצמו, והכל בניגוד להסכמתו. ויודגש: הטעות בהקשר זה אינה של בית המשפט קמא, שהרי בית המשפט קמא לא סבר כי החלטתו מביאה לפגיעה בהיקף ובמהות ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי (נוכח פרשנותו לפיה ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי היה מוגבל בהיקפו ובמהותו מלכתחילה). הטעות היא בטיעוני המשיבים, ובפרט באלו של הנאמן ושל הממונה, הסבורים כי משום שלטענתם שיקולי צדק ויעילות תומכים בכך, מוסמך בית המשפט של חדלות פירעון לכפות על צד להסדר נושים תנאים שאינם מקובלים עליו, ושאין עניינם בזכויותיו כנושה. התוצאה נוכח מסקנתי כי לא ניתן לכפות על המערער להמשיך ולקיים את ההתחייבויות שלקח על עצמו בסעיף 8 להסדר הנושים המקורי (כמפורט בפסקה 4 לעיל), תוך פגיעה בהיקף ובמהות ההפטר שהוקנה לו, הרי שהחלטת בית המשפט קמא, אשר הובילה לתוצאה זו הלכה למעשה (גם אם בית המשפט קמא לא סבר כי כך הוא עושה), אינה יכולה להיוותר על כנה. על כן, לכאורה התוצאה היא שדין ההחלטה לאשר את הסדר הנושים המתוקן ואת הסכם ההשקעה, להתבטל. ואולם, אודה ולא אכחד כי דעתי אינה נוחה מתוצאה זו בנסיבות העניין דנן: ביטול הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה, וזאת כשנה וחצי לאחר אישורם, הינה תוצאה קשה. נוכח העובדה שאיש מהצדדים לערעור דנן לא עתר לכך שיינתן עיכוב ביצוע ביחס להחלטה נושא הערעור, סביר כי בינתיים עסקת ההשקעה יצאה אל הפועל, וכלל הצדדים להסדר הנושים המתוקן ולהסכם ההשקעה מסתמכים עליהם ופועלים על פיהם. בהקשר זה יוזכר כי הנחת המוצא, אשר איש מהצדדים לא חלק עליה ואשר עמדה בבסיס החלטתו של בית המשפט קמא, הינה כי ללא אישור עסקת ההשקעה דינה של החברה הוא לפירוק, וכי במצב זה עתידים נושי החברה, מכל הסוגים, לזכות בפירעון של חלק נמוך יותר מחובות החברה כלפיהם. עוד יוזכר כי עסקינן בחברה שמפעלה ממוקם באשקלון, המעסיקה עשרות עובדי כפיים שפרנסתם עלולה להיפגע. על כן, ביטול הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה הינו בעל השלכות קשות לכל המעורבים בדבר. בנתון לתוצאות הקשות שינבעו מביטול החלטת בית המשפט קמא, אך בהתחשב בכך שההחלטה אינה יכולה להיוותר על כנה במתכונתה הנוכחית, נשאלת השאלה האם ניתן לבטל את החלטת בית המשפט קמא, אך בד בבד "להציל" את הסדר הנושים המתוקן ואת עסקת ההשקעה? לאחר שהפכתי והפכתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להגיע לתוצאה זו בדרך שתפורט להלן: כידוע, לערכאת הערעור נתונות כלל הסמכויות הנתונות לערכאה הדיונית (ראו: ע"א 6681/21 קילקר נ' נועם, פסקה 36 לפסק דיני והאסמכתאות שם (12.7.2023)). לפיכך, בדומה לבית המשפט קמא, אף לנו נתונה הסמכות לאשר הסדר נושים אשר לא זכה לאישור ברוב הדרוש באסיפות הנושים, מכוח סעיף 87 לחוק חדלות פירעון. כאמור לעיל, נכונותו של המערער להמשיך ולקיים את ההתחייבויות שלקח על עצמו בסעיף 8 להסדר הנושים המקורי, מותנית בכך שיוקנה לו הפטר סופי ומוחלט הזהה מבחינת מהותו והיקפו לזה שהוקנה לו בהסדר הנושים המקורי, ובהיעדר הסכמתו לא ניתן לכפות עליו לקיים את אותן ההתחייבויות. בנתון לאלטרנטיבה עליה עמדתי לעיל, האם מוצדק כי נעשה עתה שימוש בסמכותנו לפי סעיף 87 לחוק, ונאשר את הסדר הנושים המתוקן תוך שנקנה במסגרתו למערער הפטר סופי ומוחלט, חרף התנגדות חלק מהנושים לכך? סבורני כי יש לענות על שאלה זו בחיוב. זאת, בנוסף לנסיבות עליהן עמדתי לעיל, גם משום שהיקף ומהות ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי, אינם כה רחוקים מהיקף ומהות ההפטר שאושר על ידי בית המשפט קמא, אשר כלל הנושים מסכימים לו, ואבאר: כאמור לעיל, הנושים אשר סירבו לאשר את הסדר הנושים המתוקן ככל שהדבר יוביל להמרת ההפטר של המערער מהפטר מותנה להפטר סופי ומוחלט, נימקו את התנגדותם בכך שלדידם אין זה מוצדק להקנות למערער הפטר סופי ומוחלט לפני שימוצו חקירות המנהל המיוחד. בהחלטה נושא הערעור, בית המשפט קמא קבע כי על פי פרשנותו להיקף ומהות ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי, הפטר זה לא חל ביחס לתוצאות חקירות המנהל המיוחד, גם עם הפיכתו להפטר סופי ומוחלט. כפי שציינתי אף לא אחד מהנושים ערער על ההחלטה הנ"ל. מכאן שהפער בין הסדר המקובל על הנושים כולם לבין הסדר הכולל את ההפטר למערער בהיקפו ובמהותו המקוריים, הינו בחשיפתו של המערער לממצאי חקירותיו של המנהל המיוחד ובתועלת העשויה להיות מופקת לקופת הנושים עקב כך. אלא שגם פער זה הינו מצומצם משנדמה: ראשית, אף המערער עצמו אינו טוען כי עם הפיכת ההפטר שהוקנה לו להפטר סופי ומוחלט, הוא פטור מלקיים את ההתחייבויות שלקח על עצמו בסעיף 8 להסדר הנושים המקורי. אחת מהתחייבויות אלו הינה ההתחייבות שלקח על עצמו בסעיף 8(א)(2) להסדר הנושים המקורי, בו נקבע כי: "היה ויתברר לאחר מועד אישור הסדר זה, כי במועד הקבוע היה קיים בבעלות [המערער] נכס ו/או זכות שלא גולו במסגרת תצהיר הנכסים (ובלבד שערכו מהותי), מנהל ההסדר יהיה רשאי לפעול לתפיסת נכס זה וחלוקתו לידי הנושים...". לפיכך, ככל שחקירות המנהל המיוחד יעלו כי היה בבעלות המערער נכס או זכות שלא גולו במסגרת תצהיר הנכסים, יוכל הנאמן לפעול לתפיסת הנכס או הזכות הנ"ל לטובת קופת ההסדר, וזאת גם לאחר הפיכת ההפטר של המערער להפטר סופי ומוחלט. שנית, כמתואר לעיל, אחת מסמכויות החקירה שהוקנו למנהל המיוחד בהסדר הנושים המקורי, הייתה ביצוע חקירות בנוגע לנכסים אשר יש חשד שנגרעו מקופת הנשייה, לרבות ביחס לבית המגורים. על פני הדברים, ניתן היה לטעון כי ההפטר של המערער פוטר אותו גם מתוצאות החקירה בעניין בית המגורים, שכן על פי נוסחו ההפטר לא הוגבל למערער באופן אישי, אלא גם לגבי "מי מטעמו ו/או כל אדם או תאגיד הקשור אליו" (כך שניתן לטעון שההפטר חל גם על רעייתו של המערער). עם זאת, סבורני כי פרשנותו הנכונה של הסדר הנושים המקורי מכתיבה כי ככל שחקירות המערער יעלו כי "מי מטעמו" של המערער, או "כל אדם או התאגיד הקשור אליו", מחזיקים בנכס שנגרע מקופת הנשייה, אזי שגם לגביהם יחול סעיף 8(א)(2) להסדר הנושים המקורי, כך שהנאמן יוכל לפעול לתפיסתם ולחלק את תמורתם לנושים, לרבות בית המגורים. שלישית, בפסק הדין בעניין אפריקה ישראל דן בית משפט זה, בין היתר, בשאלה האם מוטלות מגבלות על היכולת להקנות פטור גורף לנושא משרה או לבעל שליטה במסגרת הסדר נושים. שלושת חברי ההרכב (השופטים י' עמית, נ' סולברג ו-ע' ברון), סברו כי אכן קיימות מגבלות על היכולת להקנות פטור גורף לנושא משרה או לבעל שליטה במסגרת הסדר נושים. עם זאת, בעניין גבולותיהן המדויקים של מגבלות אלו, נמתחה מחלוקת בין שלושת חברי ההרכב. בפסק דינו באותו עניין היטיב חברי השופט נ' סולברג לתאר את נקודות הממשק ונקודות המחלוקת בין שלושת חברי ההרכב, בציינו כי: "למקרא חוות דעתה של חברתי השופטת ברון, ודברים שהוסיף חברי השופט עמית, לגבי היקף חלותה של תניית פטור בהסדר חוב, אציין כי בסופו של דבר תמימי דעים אנו באשר לשני קצותיה של המשוואה: אין ספק כי בית משפט לא יוכל לאשר תניית פטור גורפת מלכתחילה למעשי תרמית (או הפרת חובת אמונים בחוסר תום לב) שאינם ידועים כלל לבעלי המניות ואשר לא ניתן לגביהם 'קצה חוט' של מידע; מנגד, באותה מידה ברור כי ככל שניתן גילוי יסודי, מלא וברור בדבר נסיבותיו של מקרה תרמית, פרטיו והשלכותיו הכספיות – רשאים הצדדים להתפשר ביניהם ולכלול את 'תמורתה' של אותה תרמית במסגרת הסדר החוב. [...] חברַי סבורים כי בשם ההגנה על חופש החוזים ועל הצורך בוודאות בעת כריתת הסדר חוב, יש לפתוח את האפשרות להגנה על תניית פטור בגין הפרת חובת אמונים בחוסר תום לב (ולעמדת חברתי השופטת ברון, אולי גם מעשי תרמית), ככל שיתברר כי אלו לא היו משנים בסופו של דבר את כדאיות ההסדר כולו. כשלעצמי, נותרתי בדעתי כי השארת אותם מקרים פתוחים לפרשנות בית המשפט בהתאם לנסיבות כל עניין ועניין תגרום ליותר נזק מאשר תועלת." (שם, בפסקות 16-14 לפסק דינו). הנה כי כן, בעוד שקיימת מחלוקת באשר לגבולות המדויקים של המגבלות שמטיל הדין על היכולת לכלול פטור גורף לבעל שליטה או לנושאי משרה בחברה במסגרת הסדר נושים, אין חולק כי בהסדר נושים לא ניתן לפטור בעל שליטה או נושא משרה בחברה מאחריות למעשי תרמית או מהפרת חובת אמונים שלא בתום לב, אשר לא היו ידועים עובר לאישור הסדר הנושים (ראו: צפורה כהן נושאי משרה בחברה – דרכים לשחרורם מאחריות 130‏ (2023)). לפיכך, ככל שחקירות המנהל המיוחד בנוגע לנסיבות קריסת החברה יעלו כי לחברה או לנושיה ישנן עילות תביעה ביחס למעשי תרמית או להפרת חובת אמונים שלא בתום לב, אשר לא היו ידועים עובר לאישור הסדר הנושים, הרי שהפיכת ההפטר של המערער להפטר סופי ומוחלט אינה פוטרת אותו מאחריות ביחס לעילות אלו. מהמקובץ עולה כי הפער בין היקף ומהות ההפטר שאושר על ידי בית המשפט קמא (לו הסכימו כלל הנושים), לבין היקף ומהות ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי, הינו פער מצומצם יותר משנדמה בתחילה, ועניינו במצב בו ממצאי חקירות המנהל המיוחד ילמדו על עילות תביעה כנגד המערער שאינן בגין תרמית או בגין הפרת אמונים שלא בתום לב. בנסיבות אלו, ובנתון לכך שהאלטרנטיבה היא ביטול הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה, על ההשלכות הקשות שתגרמנה כתוצאה מכך, כפי שציינתי לעיל, ובהינתן שגם אם חקירת המנהל המיוחד לעניין נסיבות קריסת החברה תגלנה עילות תביעה כאמור, אפשרויות הגבייה מהמערער מוגבלות הן (נוכח הוראות ההסדר בעניין תצהיר הנכסים ותצהיר ההתעשרות), סבורני כי בנסיבות העניין דנן מוצדק כי נבטל את החלטתו של בית המשפט קמא, ובד בבד נעשה שימוש בסמכותנו לפי סעיף 87 לחוק חדלות פירעון, ונאשר את הסדר הנושים המתוקן תוך שנקבע כי עם אישורו יוקנה למערער הפטר סופי ומוחלט, בהיקף ובמהות שהוקנו לו בהסדר הנושים המקורי (וכפי שהובהר לעיל). כך אציע לחבריי שנעשה. עוד אציע לחבריי, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, נקבע כי לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט י' כשר. בסופו של דבר, הפער המעשי בין תוצאת פסק דינו של בית המשפט קמא לבין התוצאה אליה הגיע חברי אינו גדול. זאת, מאחר שלצד אישור ההסדר וההפטר הסופי של המערער, עדיין יש נפקות לחקירותיו של המנהל המיוחד, ככל שאלה יעלו ממצאים המצביעים על תרמית מצד המערער או נכסים שנגרעו מקופת הנשייה שלא כדין, או נכסים נוספים שבבעלות המערער שלא גולו במסגרת תצהיר הנכסים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' כשר. ניתן היום, ‏א' בכסלו התשפ"ד (‏14.11.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22024670_L20.docx עק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1