התנועה להגינות שלטונית ע'י מר מרדכי איזנברג נ. ועדת הכנסת

פסק-דין בתיק בג"ץ 2467/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2467/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין העותרים: 1. התנועה להגינות שלטונית 2. ח"כ הרב שמואל הלפרט נ ג ד המשיבים: 1. ועדת הכנסת 2. ועדת הכספים של הכנסת 3. הכנסת 4. ח"כ הרב יעקב ליצמן, יו"ר ועדת הכספים 5. ח"כ אביגדור יצחקי, יו"ר הקואליציה 6. סיעת קדימה בכנסת ה-17 7. סיעת ישראל ביתנו בכנסת ה-17 8. ח"כ סטס מיסז'ניקוב עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרת מס' 1: עו"ד מרדכי איזנברג בשם העותר מס' 2: עו"ד יצחק בם פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. העותרת מבקשת כי נורה לועדת הכנסת (המשיבה 1) לבוא וליתן טעם מדוע לא תתבטל החלטתה להמליץ לועדת הכספים של הכנסת (המשיבה 2) להעביר את ח"כ הרב יעקב ליצמן מתפקידו כיו"ר ועדת הכספים וכן להורות לועדת הכספים לבוא וליתן טעם מדוע לא תמנע מלהתכנס ולהדיח את ח"כ הרב יעקב ליצמן מתפקידו ולמנות במקומו את ח"כ סטס מיסז'ניקוב (המשיב 8). 2. לעותרת טענות רבות נגד "הדחתו" של המשיב 4 – ח"כ הרב יעקב ליצמן – מתפקידו כיו"ר ועדת הכספים. טענתה העיקרית היא כי לא ניתן להדיחו מתפקידו שלא על רקע התנהגותו או אופן ביצוע תפקידו. העותרת טוענת כי ההליך להדחת הרב ליצמן נובע אך ורק מכך שאין הוא נמנה על חברי הקואליציה. על כן, כך הטענה, מדובר בשימוש שרירותי בסמכות הנעדר כל עילה עניינית. לטענת העותרת, הדחת הרב ליצמן מהווה התנהגות כוחנית של הרוב הפוגעת בהגנת המיעוט ובנסיבות אלה מוצדקת התערבותו של בית המשפט. כמו כן טוענת העותרת כי ההסכם הקואליציוני שבין המשיבה 6 (סיעת קדימה) למשיבה 7 (סיעת ישראל ביתנו) המהווה בסיס להדחת הרב ליצמן מנוגד לתקנת הציבור מכיוון שתכליתו היא לשעבד את ועדת הכספים למשרד האוצר, לעקר את פעולתה של הוועדה במטרה להכפיפה לקידום מדיניות האוצר, והכל בעוד תכליתה של הוועדה היא להוות גוף ביקורת על הרשות המבצעת. לעותרת טענות נוספות. אין צורך לפרטן משום שדין העתירה להידחות על הסף בהיותה עתירה מוקדמת. 3. העותרת מבקשת מאיתנו להורות לועדת הכנסת ליתן טעם מדוע לא תתבטל המלצתה לועדת הכספים להעביר את המשיב 4 מתפקידו. ואולם, המלצה בדומה לעצה, אינה מהווה סוף פסוק של הליך העברה מתפקיד. יפים לעניין זה דברי השופט זמיר: "...עצה היא רק עצה. משמע, עצה אינה פוטרת את הרשות המוסמכת מן החובה להפעיל, היא עצמה, את שיקול-דעתה. הרשות המוסמכת חייבת לשקול את העצה ולהחליט אם ראוי, בנסיבות המקרה, לקבל את העצה או לדחותה" (בג"צ 9486/96 איילון ואח' נ' ועדת הרישום על-פי חוק הפסיכולוגים, תשל"ז-1977, פ"ד נב (1) 166, 183 ב) 4. בענייננו – הרשות המוסמכת – ועדת הכספים – טרם נתנה החלטתה ועל כן חל הכלל הרגיל ולפיו: "ככלל, עתירה שהוגשה לפני שהרשות המוסמכת לכך קיבלה החלטה לגופו של העניין הנדון, דינה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת" (ע"א 524/98 מדינת ישראל נ' ציון חברה לביטוח, פ"ד נב (2) 145, 152) 5. כך, בפרשה אחת, שעסקה בהשעיית חבר כנסת כאשר ועדת הכנסת – לה היתה מסורה הסמכות באותה פרשה – טרם קיבלה החלטה בעניין, הוחלט לדחות את העתירה מחמת היותה מוקדמת. כפי שקבעה השופטת ביניש: "לאחר שבחנו את טענות הצדדים באנו לידי מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. שוכנענו כי העתירה הינה אכן עתירה מוקדמת, בשים לב לכך שועדת הכנסת טרם קיבלה החלטה בשאלת השעייתו של חבר הכנסת טריף לגופה, אלא רק החליטה על דחיית מועד המשך הדיון בסוגיה, בהתחשב במצב הערעור של חבר הכנסת טריף. החלטת הדחייה הקצרה, כשלעצמה, אינה מקימה, בנסיבות הענין, עילה להתערבותו של בית משפט זה. כל עוד תלויה ועומדת השאלה להכרעת ועדת הכנסת, מן הראוי לאפשר לה לקיים את הדיון לגופו. לכשתתקבל הכרעת ועדת הכנסת, תהיה הדרך פתוחה בפני העותרים, במידת הצורך, להעמידה למבחנו של בית משפט זה, ככל שתהיה בידם עילה לכך" (בג"צ 11384/05 עמותת אומ"ץ נ' ועדת-הכנסת (מיום 22.1.2006)) כוחם של דברים אלה יפה לענייננו. 6. ודוק: הכלל לפיו עתירה שהוגשה לפני שהרשות קיבלה החלטה לגופו של עניין דינה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת, חל גם במקרים בהם נמסרה כבר לרשות המלצה אך הרשות טרם החליטה האם לקבל את ההמלצה או לדחותה. כך בפרשה שעסקה בהמלצה של שר האוצר שהובאה לפני הממשלה קבע בית משפט זה כי מאחר שטרם התקבלה החלטה של הממשלה בעניין – מדובר בעתירה מוקדמת. וכך נקבע באותה פרשה: "העותרת, מרכז השלטון המקומי בישראל, מבקשת למנוע דיון בישיבת הממשלה שאמורה להתקיים מחר (18.4.97) בכל הנוגע להצעותיו של שר האוצר בנושא חריגות השכר ברשויות המקומיות. לטענת העותרת הגשת ההמלצות בשלב זה אינה סבירה, שרירותית ומתעלמת משיקולים רלוונטיים. עתירה זו הינה עתירה מוקדמת באשר היא מוגשת בטרם קיבלה הממשלה החלטה לגוף העניין [...]. נראה כי לא ייגרם לעותרת כל נזק שאינו בר תיקון מעצם קיומו של הדיון. אם תתקבלנה המלצות שר האוצר, אותן תוקפת העותרת, תהיה הדרך פתוחה בפני העותרת לעתור כנגד החלטת הממשלה. אשר על כן, העתירה לצו על תנאי ולצו ביניים נדחית" (בג"צ 2478/97 מרכז השלטון המקומי נ' ראש הממשלה (מיום 17.4.1997)) 7. זאת ועוד: בעבר כבר נדחתה עתירה שכוונה נגד המלצה של ועדת הכנסת. ב- בג"ץ 325/85 מיערי נ' יו"ר הכנסת, שלמה הלל, פ"ד לט (3) 122 ועדת הכנסת מסרה המלצה בעניין נטילת זכויות וחסינויות של העותר שם והעתירה לבית משפט זה הוגשה עוד בטרם היה סיפק בידי מליאת הכנסת – שהייתה באותו עניין "הרשות המוסמכת" – לדון בעניין. הנשיא שמגר קבע באותה פרשה כי "פשוט וברור הוא, כי הביקורת השיפוטית לפי סעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה חלה גם על פעולותיהן של רשויות הכנסת" אך הדגיש כי "אין לפרוס יריעה רחבה מדיי ולנסות להקיף בתוך הביקורת השיפוטית הלכה למעשה שלבי ביניים בלתי בשלים, שאין לאירועם תוצאה הפוגעת בזכות או בחסינות – ושאינם סוף פסוק, מכיוון שהם טעונים עדיין ממילא הכרעה" (ההדגשה הוספה). הוא הוסיף וקבע כי "אין הצדקה לכך שניכנס לפרטי הדיונים המוקדמים הללו כדי לבחון את חוקיותו של כל תג ואת סבירותה של כל אמירה" וכן כי "במסגרת יחסי הגומלין הראויים בין הרשות המחוקקת לבין הרשות השופטת, ומבחינת האינטרס בתפעול חוקתי מאוזן של כל הרשויות, אין זה רצוי, שבית המשפט ישמש, במקרה דנן, מחסום לקיום דיון במליאה בשל עילה, שעניינה בהליכים המכינים או הטרומיים, שאין להם תוצאה ואין בהם פגיעה" (ההדגשה הוספה). אכן, ההימנעות מביקורת שיפוטית על הליכי ביניים פנים-פרלמנטריים המהווים אך שלבים מוקדמים בטרם קבלת החלטה סופית אינה מנוגדת להקפדה על שלטון החוק. כפי שקבע שם הנשיא שמגר: אין בהכרח ניגוד בין ההקפדה על קיומו של שלטון החוק לבין ההימנעות מדעת מן הכניסה לפרטי הפרטים של הליכי הביניים הפנים-פרלמנטריים, שהם רק שלבים מוקדמים לקבלתה של החלטה סופית תקפה ומחייבת, המגבשת בתוכה את התוצאות הנגררות, שהן בנות פועל כלפי הפרט או כלפי הציבור, כולו או מקצתו. שלטון החוק דורש קיומה של ביקורת שיפוטית לשם מניעתו של מעשה, הבטל בשל אי-חוקיותו או הראוי לביטול בשל כך, אך בו בזמן גם דורש הכיבוד ההדדי שבין הרשויות והריסון העצמי של הרשות השופטת, שנועדו לאפשר קיום תפקודה של הכנסת, כי אלה שהופקדו על כך על-ידי המחוקק יוכלו לקיים במסגרת הכנסת את העיון, הדיון ושיקול הדעת שהוטלו עליהם; התחקות מתמדת ובו-זמנית אחרי כל שלב ביניים, כאשר הרשות השופטת כאילו מתלווה עקב בצד אגודל לכל הליך פרלמנטרי, שאין לו תוצאות לוואי כלשהן, תהפוך את סדרי העבודה של הכנסת לשדה תמרונים וניווטים, בהם יתלווה לכל הליך גם המרוץ אחרי צווי ביניים שיפוטיים כדי לעכב את השלמתו של המהלך הפרלמנטרי. מבחינת היציבות החוקתית רצוי שהרשות המחוקקת תוכל לנהל סדריה ולקדם פעולותיה לפי החוק ולפי תקנונה בדרכים שהותוו לכך, תוך הישענות ראשונית על תהליכי הבקרה וההכרעה הפנימיים, שהותוו מראש בחוק או בתקנון, והוא, כמובן, אם אין לשלב הביניים תוצאות-לוואי" 8. המסקנה העולה מכל האמור היא כי בנסיבות ענייננו לא היה מקום להגשת העתירה בעת שהוגשה ויש לדחותה על הסף. כמובן שאין אנו מחווים כל דעה לגוף הטענות, או בשאלת הביקורת השיפוטית והיקפה, אם וכאשר תתקבל החלטה של ועדת הכספים. 9. העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח אדר תשס"ז (18.3.2007) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07024670_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il