פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2466/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2466/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתפ"ח 42327-01-13 מיום 12.3.2014 שניתן על-ידי השופטים ג' נויטל, מ' יפרח וג' רביד תאריך הישיבה: כ"ג בשבט התשע"ה (12.2.2015) בשם המערער: עו"ד אבי כהן בשם המשיב: עו"ד שרית משגב בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.3.2014 בתפ"ח 42327-01-13 (השופטים ג' נויטל, מ' יפרח ו-ג' רביד), במסגרתו הוטל על המערער עונש של 8 וחצי שנות מאסר בפועל ומאסר על-תנאי. כמו כן חוייב המערער בתשלום פיצויים למתלוננים. עיקרי העובדות 2. המערער הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירות של מעשה מגונה וגרם מעשה סדום בקטינים שטרם מלאו להם 14 שנים. 3. אלו הם מעשיו של המערער, על פי כתב האישום המתוקן: ש', יליד שנת 2000, ו-ע', יליד שנת 2004, הם אחים; י', יליד שנת 2003, הוא בן-דודם (להלן, יחדיו: הקטינים). המערער היה חבר קרוב של הורי הקטינים, ונהג לבלות זמן רב במחיצת הקטינים, לעתים ללא נוכחות הוריהם. המערער שכנע את הקטינים לשהות במחיצתו בכך שהזמין אותם, על חשבונו, למקומות בילוי שונים. במיוחד התקרב המערער לש', בכך שהרעיף עליו מתנות רבות יקרות ערך, ובכללן מכשיר טלפון מסוג 'אייפון 4', אופניים חדשים, שולחן ביליארד, בגדים, נעליים וסכומי כסף שונים. המערער נהג להתקשר למכשיר הטלפון שרכש עבור ש', ודרש ממנו כי יהיה זמין עבורו בכל עת ובכל שעה, שאם לא כן יחרים את המכשיר וינתק את הקו. באופן הזה, ביקש המערער להשפיע על הקטינים, ובפרט על ש', כדי לנצלם ועל מנת לבצע בהם מעשים מיניים. המערער הוסיף והורה ל-ש' שלא לספר על המעשים המיניים להוריו, וזאת על מנת שיוכלו להמשיך ולהיפגש. 4. בין החודשים אוקטובר 2011 ליולי 2012, ביצע המערער בקטינים שורה של מעשים מיניים בכמה הזדמנויות שונות. כך, כאשר שהה המערער עם ש' ומשפחתו בקיבוץ קליה, נכנס המערער בעקבות ש' למקלחת, אמר לו כי ברצונו לעזור לו להתקלח, סיבן את גופו ושפשף את איבר מינו. במועד אחר, במהלך חופשה באילת, הוריד המערער את מכנסיו ותחתוניו של ש', שפשף את איבר מינו וכמו כן ביצע בו מין אוראלי, הן במכוניתו של המערער, הן בחדר באכסניה שבה שהו. בהזדמנות אחרת, התארחו ש' ו-י' בביתו של המערער, והלה לקח אותם לבילוי במקומות שונים. כאשר שבו לביתו, ביקש המערער לקלח את השניים. י' סירב לכך באומרו למערער כי הוא יודע להתקלח לבד, אולם המערער התעקש באמרו ל-י' כי הוא אחראי עליו ועל כן עליו לקלחו. המערער סיבן את גופם של ש' ו-י' ושפשף את איבר מינם. 5. בפעם אחרת, כאשר התארחו ש' ו-ע' בביתו, לקח אותם המערער לבילוי במקומות שונים. לאחר שחזרו לביתו, נכנס ע' להתקלח והמערער בעקבותיו. המערער התעקש לקלח את ע', וחרף סרובו סיבן אותו ושפשף את איבר מינו. בהמשך נכנס גם ש' לחדר המקלחת והמערער בעקבותיו, הסיט את וילון המקלחת, סיבן את גופו של ש' ושפשף את איבר מינו. לאחר שיצא ש' מהמקלחת ונשכב לישון במיטתו, התיישב המערער לידו, הוריד את מכנסיו ותחתוניו של ש', שפשף את איבר מינו וכן ביצע בו מין אוראלי. עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי 6. בית המשפט המחוזי עמד על חומרתן הרבה של העבירות שביצע המערער, בציינוֹ כי "עבירות מין שוללות מן האדם את זכותו לאוטונומיה ואת הזכות להיות אדון לגופו", וכי "הערך החברתי נפגע ביתר שאת כאשר מדובר בעבירות מין המבוצעות בקטינים, חסרי ישע, שיש הכרח להגן על שלמות גופם ונפשם". בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בענייננו "הפגיעה בערכים החברתיים הינה חמורה ומשמעותית", וזאת, בין היתר, נוכח התכנון שקדם לביצוע העבירות; ריבוי המעשים, ש"אינם ברף הנמוך של עבירות המין"; הניסיון להסתירם; העובדה כי המערער ניצל לרעה את כוחו, מעמדו וקרבתו למשפחות הקטינים; הנזק שנגרם מביצוע העבירות, בעיקר ל-ש', כמפורט בתסקיר נפגע העבירה; גילם הצעיר של הקטינים, ופער הגילאים המשמעותי בינם לבין המערער. בית המשפט המחוזי בחן את מדיניות הענישה הנהוגה במצבים דומים, והגיע לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין, מתחם העונש ההולם לכל אירוע שבו בוצעה עבירה של מעשה מגונה בקטין נע בין שנה לשלוש שנות מאסר בפועל. אשר לאירועים שבהם בוצעה עבירה של מעשה מגונה בקטין וגם עבירה של גרם מעשה סדום בקטין, נקבע כי מתחם הענישה ההולם נע בין חמש לשמונה שנות מאסר בפועל. 7. בבואו לגזור את העונש, ציין בית המשפט המחוזי כי נוכח התסקיר מאת שירות המבחן, המלמד כי המוטיבציה של המערער להשתלב בטיפול נובעת בעיקר מן החשש מפני ההליך המשפטי המתנהל נגדו, ובהתחשב בהערכת המסוכנות בעניינו, המצביעה על רמת מסוכנות בינונית-גבוהה, "יש צורך בהרתעת נאשם זה מפני ביצוע עבירת מין נוספת". לצד זאת, שקל בית המשפט המחוזי לקולא את נסיבות חייו הקשות של המערער; גילו המתקדם; הבעיות הרפואיות מהן הוא סובל; הודאתו, אשר חסכה זמן שיפוטי יקר וכן את העדת הקטינים בבית המשפט; ההליך הטיפולי שעבר עד כה; נטילת האחריות על מעשיו ורצונו לחזור למוטב; מאמציו לתיקון תוצאות העבירות ונכונותו לפצות את הקטינים בגין הנזקים שנגרמו להם. 8. לבסוף קבע בית המשפט המחוזי כי נוכח נסיבות ביצוע העבירות, קרי, ריבויין והזיקה ביניהן, המתבטאת בזהות הנפגעים וסוג העבירות, יוטל על הנאשם עונש כולל לכל האירועים. בהתחשב במכלול השיקולים הנ"ל הטיל בית המשפט המחוזי על המערער 8 וחצי שנות מאסר בפועל ומאסר על-תנאי. כמו כן הורה על תשלום פיצוי כספי למתלונן ש' בסך 50,000 ₪, ולמתלוננים ע' ו-י' בסך של 7,500 ₪ לכל אחד. עיקרי טענות הצדדים 9. המערער אינו חולק על חומרת המעשים שביצע, אך טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בהשיתו עליו עונש מאסר ממושך ביותר, חמור אף יותר מן העונש שהמשיבה עצמה ביקשה להשית עליו. זאת ועוד, טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן, הלכה למעשה, משקל הולם דיו לשורה של נסיבות מקלות בעניינו, כאמור לעיל, ובכלל זה ההליך הטיפולי המשמעותי שעבר; הודאתו במעשים, אשר חסכה את הצורך במתן עדות מפי הקטינים, על הקושי הרב הכרוך בכך; עברו הפלילי, הכולל הרשעה אחת בלבד משנת 1998; ההחמרה במצבו הרפואי; וכן היותו של המערער עצמו קרבן לעבירות מין קשות בילדותו. המערער תומך יתדותיו במספר פסקי דין העוסקים באירועים בנסיבות דומות, בהן הפחית בית המשפט העליון מעונשיהם של מורשעים לאור שיקולים דומים לאלו שבענייננו. 10. מנגד, לעמדת המשיבה, העונש שהוטל על המערער אינו חמור מן העונש שביקשה להשית עליו, וטענותיו בעניין זה נסמכות על התייחסות חלקית בלבד לדברים שאמרה ב"כ המשיבה, תוך ניסיון להוציאם מן ההקשר שבו נאמרו. כמו כן, לשיטת המשיבה, אין בנסיבות המקלות בעניינו של המערער כדי להצדיק הקלה נוספת בעונשו. כך, דן בית המשפט המחוזי בפירוט בהליך הטיפולי שעובר המערער, והעניק לסוגיה זו את משקלה ההולם. כמו כן, למרות דבריו של המערער בדבר רצונו לפצות את המערערים, הלה שילם עד כה רק חלק קטן מן הפיצוי. אמנם, בעברו הפלילי של המערער עבירה בודדת, אך מדובר בעבירת מין אשר בוצעה כ-15שנים לפני האירועים דנן, והיה בה כדי להציב תמרור אזהרה לפני המערער בדבר הצורך בהתחלת הליך טיפולי בשלב מוקדם יותר. נוסף על כך, מצבו הרפואי של המערער אינו מצדיק הקלה בעונשו נוכח הפגיעות הקשות שנגרמו לקטינים, ואֵלו ממילא לא היו נדרשים להעיד, גם בהעדר הודאה, בשל גילם הצעיר. על כן מבקשת המשיבה כי לא נתערב בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 11. לאחר ששקלנו את טענותיהם של ב"כ הצדדים מזה ומזה, על רקע נימוקיו המפורטים של בית המשפט המחוזי בגזר דין, גם עיינו במכתב שכתב המערער, באנו לכלל דעה כי דין הערעור להידחות. 12. עונשו של המערער משקף נאמנה את חומרת מעשיו הרעים, בעיקר על רקע נסיבות ביצועם ותוצאותיהם הקשות והכואבות. מסכת האירועים שפורטה לעיל מלמדת על ניצול מתמשך ושיטתי של המערער את קרבתו לקטינים ולמשפחותיהם, תוך שהוא מועל באופן מקומם באמון שניתן בו, וזאת באמצעות נקיטת תחבולות מתחבולות שונות. המערער חילל את גופם וכבודם של הקטינים, פעם אחר פעם, לעתים תוך התעלמות מבקשתם המפורשת כי יחדל ממעשיו. לכך יש להוסיף את הנזקים הקשים שגרם לקרבנותיו, שהדרך לשקמם עוד רבה וארוכה. כך, למשל, כפי שפורט בהרחבה בתסקיר נפגע העבירה של ש', הלה פיתח חרדות רבות המקשות עליו במישורים רבים בחייו: הוא מתקשה להרדם ללא נוכחות של אחד מהוריו, ומסרב להישאר בבית לבדו; תמימותו נגזלה ממנו, ועל-פי המפורט בתסקיר עוררות מינית נקשרת אצלו "לתחושות אשמה, גועל, כאב והשפלה"; הוא שרוי במצב של פוסט-טראומה, דבר הפוגע ביכולת הלמידה וההתפתחות התקינים שלו, ועוד. הפגיעה אינה מצטמצמת ל-ש' בלבד, ומשפיעה גם על משפחתו. אביו של ש' העיד כי ההוצאות הכספיות הרבות כמו גם הזמן הרב, הכרוכים בטיפול בבנו, פגעו בהכנסתו, ומטילים נטל כלכלי כבד על המשפחה, שאת חלקו הם נאלצים לממן באמצעות הלוואות. אביו של ע' העיד אף הוא כי מצבה הכלכלי של משפחתו הורע באופן דומה. 13. לא נעלמו מעינינו נסיבותיו האישיות הקשות של המערער, גם רצונו לחזור למוטב, אולם דומה כי אין בהן כדי להצדיק הקלה בעונשו. נסיבות אלו קיבלו ביטוי הולם בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, בית המשפט נדרש להליך הטיפול שעבר המערער, להערכת המסוכנות, וכמו כן התייחס בכובד ראש לחוות הדעת הפסיכיאטרית, להערכה הפסיכו-דיאגניסטית, לעדים, ולמכלול שהובא לפניו. הגם שעיון בפסיקה מעלה כי עונשו של המערער אינו מן הקלים, הרי שאין העניין דנן בא בגדרם של המצבים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בחומרת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית. ניכרים בו, במערער, יסורים על אשר עשה. גם הוא, לדבריו, קורבן עבירת מין בילדותו. מצבו הרפואי מחייב טיפול שיקומי. אך אין בכל אלה כדי להצדיק הקלה בעונש. נזקי הקטינים שבהם עשה את אשר עשה לסיפוק יצריו, אינם שקולים למצבו-שלו. העונש שנגזר עליו הוא כורח המציאות. 14. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏י"ח באדר התשע"ה (‏9.3.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14024660_O01.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il