נינה מוסין נ. משרד הפנים מינהל האוכלוסין

החלטה בתיק בג"ץ 246/12 בבית המשפט העליון בג"ץ 246/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותרים: 1. נינה מוסין 2. מויסינה אינה אגורוב 3. דמיטרי מוסין נ ג ד המשיב: משרד הפנים מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד ענת נוי-פרי בשם המשיבים: עו"ד דניאל מארקס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה רצונה של העותרת 2 (אזרחית אוקראינה ילידת 1962; להלן העותרת) לרכוש מעמד בישראל על בסיס אחד משני ראשים: הראשון, אזרחות ישראלית ומעמד עולה לפי חוק השבות, תש"י-1950 כבתו של יהודי; השני (לחלופין), זכות לישיבת קבע מטעמים הומניטריים. רקע עובדתי והליכים קודמים ב. העותרת 1 היא אזרחית ישראלית אשר קיבלה אזרחות מכוח חוק השבות כאלמנתו של יהודי (מר ולדימיר מוסין ע"ה, שנפטר בשנת 1976; להלן המנוח). העותרת 1 והמנוח נישאו בשנת 1968 באוקראינה, העותר 3 הוא בנם המשותף (וככזה אזרח ישראלי מכוח שבות), והעותרת היא בתה של העותרת 1 מקשר קודם. לא נדרש למכלול ההתדיינות בין העותרת והרשויות בישראל, ולענייננו די לציין כי בשנת 2006 הגישה העותרת עתירה בה טענה כי היא בתו הביולוגית של המנוח וככזאת זכאית למעמד לפי חוק השבות (בג"צ 998/06 נינה מוסין נ' משרד הפנים (לא פורסם)). לאחר דין ודברים ומספר הליכים שאינם רלבנטיים לצורך ההכרעה בענייננו (בהם התקבל, בין היתר, צו לבדיקת רקמות בבית המשפט לענייני משפחה), נמחקה העתירה, משנודע כי הוגשה על יסוד עובדות לא מדויקות ולא נכונות (ראו מכתב העותרים מיום 4.1.10 לבאת כוח המשיבים). בשנת 2010 נכנסה העותרת לישראל באשרת תייר ובהמשך הגישה בקשה לישיבת קבע. ביום 24.10.11 נדחתה הבקשה: "הטעם שהועלה בבקשתך, איחוד משפחות על מנת לסייע בטיפול אחיך [המשיב 3] הסובל מפיגור, נבחן ונמצא כי אינו מהווה טעם הומניטארי לקבלת מעמד בישראל". העותרת נתבקשה לעזוב את הארץ תוך 14 יום. ביום 5.1.12 נעצרה העותרת על ידי משטרת ההגירה, והגישה בקשה דחופה לעיכוב גירושה בפני בית משפט זה. בו ביום הוחלט, כי "בנסיבות תיוותר העותרת 2 במשמורת אך לעת הזאת לא תגורש", עד להגשת עתירתה בצירוף בקשה למתן צו ביניים. העתירה הנוכחית וצו הביניים ג. ביום 9.1.12 הוגשה העתירה שלפנינו. בכל הנוגע למעמד לפי חוק השבות נטען, כי העותרת גדלה בביתו של המנוח כבתו לכל דבר ועניין ואף חונכה (מאז ינקותה) על ידיו ועל ידי אביו במורשת היהודית. כן נטען, כי בראשית שנות האלפיים אישר בית משפט באוקראינה את אימוצה למפרע של העותרת על ידי המנוח (ובעקבות זאת תוקנה תעודת הלידה שלה), ולפיכך יש לראותה כבאה בגדרי "ילד של יהודי" כמשמעותו בחוק השבות. בכל הנוגע לתושבות מטעמים הומניטריים נטען, כטענה חלופית, כי יש להעניק לעותרת מעמד קבע בישראל כדי שתוכל לטפל בהווה ובעתיד בעותר 3, הסובל ממצב רפואי חריג. עוד נטען, כי התנהלות המשיבים נגועה בחוסר סבירות קיצוני, בשרירות לב ופוגעת בזכות היסוד של העותרים לאיחוד משפחות. בנוסף לאמור נתבקש צו ביניים למניעת גירוש העותרת ולשחרורה ממשמורת עד למתן פסק דין סופי בעתירה. בעקבות תגובת המשיבים לצו הביניים (מיום 12.1.12), ניתנה החלטה נוספת מיום 15.1.12, כי העותרת לא תגורש עד החלטה בעתירה, והיא תשוחרר ממשמורת תוך הפקדה והתחייבות להתייצבות אחת לשבוע. ד. ביום 12.2.12 הוגשה תגובת המשיבים לעתירה בה נטען, כי דין העתירה להידחות. בכל הנוגע לטענות לפי חוק השבות הוטעם, כי לעותרת אין כל זיקה לחוק השבות: היא אינה בתו הביולוגית של יהודי, ואף אינה טוענת לאימוץ על ידי יהודי במהלך חייו (מה גם שאין די באימוץ כשלעצמו כדי להקנות זכויות, ונדרשת הוכחות כנותו וקשרי משפחה אמיצים). עוד טוענים המשיבים, כי פסק הדין הנטען לגבי אימוץ העותרת לא הוצג בפניהם, וכי ספק אם הליך מסוג זה (ככל שהוא קיים), המכיר באימוץ 24 שנה לאחר מות המנוח, כאשר האחרון אינו צד להליך - הוא יסוד מספיק לזכויות לפי חוק השבות. אשר לתעודת הלידה שצורפה לעתירה, אין בה לטענת המשיבים כדי להוכיח את טענות העותרת; לשיטתם, כל טענות העותרת מתמצות בעובדה, כי "גדלה בפועל בביתו של יהודי" ולשיטתם, אין בטענה זו גם אם היא נכונה, כדי לזכות את העותרת באזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. לצד זאת, הודיעו המשיבים כי: ביחס לבקשת העותרת כי יוסדר מעמדה בישראל מטעמים הומניטאריים, נבקש לעדכן כי משרד הפנים נכון לשקול מחדש את בקשת העותרת, בנסיבות אלה, ניתנה הנחייה לגורמים המוסמכים במשרד הפנים לערוך בחינה חוזרת ביחס לבקשת העותרת ובין היתר, לקיים שימוע לעותרת. יובהר, כי אין בכך כדי להביע עמדה, בשלב זה, ביחס לבקשה לגופה. יצוין, כי לאחר בחינת בקשת העותרת, וככל שהעותרים יבקשו להשיג על ההחלטה שתתקבל בעניינה, עליהם יהיה לעשות זאת בדרך המקובלת" (תגובת המשיבים מיום 12.2.12, פסקאות 7-6). ה. משכך הם פני הדברים, נתבקשה באת כוח העותרים בהחלטה מיום 16.2.12, להודיע בתוך שבוע האם נכונה היא למחיקת העתירה בכפוף לאמור בתגובת המשיבים. תגובת העותרים מיום 16.3.12 עדכנה, כי: "העותרת מסכימה להקפאת ההליך, עד לאחר החלטת המשיבה הסופית בבקשה חדשה שהוגשה מטעם העותרת והמונחת בפני המשיבה ובהתאם לה תשקול את עמדתה בדבר האפשרות למחיקת העתירה, אם לאו" (תשובת העותרים להחלטת בית המשפט, מיום 16.3.12 (ההדגשה במקור – א"ר)). עוד צוין בתשובת העותרים, כי בפרשנות המושג "ילד של יהודי" יש לראות משום הגדרה מהותית ולא טכנית, ולפיכך במקרה הנוכחי מן הדין להכיר בעותרת 2 כבתו של יהודי הזכאית לזכויות לפי חוק השבות. דיון והכרעה ו. כאמור, לעתירה זו שני ראשים. נפתח דווקא בראש השני: נוכח הודעת המשיב 1, כי יבחן מחדש את בקשת העותרת למעמד מטעמים הומניטריים מיצתה העתירה את עצמה בראש זה ודינה להידחות; ככל שהחלטת המשיב לא תשביע את רצונם של העותרים, יוכלו להשיג על כך כדין, כסעד חלופי, בפני בית המשפט לעניינים מינהליים (ראו חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000, סעיף 5 וסעיף 12 לתוספת הראשונה; לעניין סעד חלופי ראו: בג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה פ"ד נט(2) 481 ,582-580 והאסמכתות המובאות בפסקה 122 לדעת שופטי הרוב). ז. מכאן, לראש הראשון, קרי מעמדה של העותרת 2 לפי חוק השבות. כאמור, העותרים החלו דרכם בפני בית משפט זה בטענה, כי העותרת היא בתו הביולוגית של המנוח. לאחר מכן, ומבלי להידרש לנסיבות שהובילו למחיקת העתירה, נטען, כי העותרת אומצה בדיעבד על ידי המנוח. אימוץ זה קיבל תוקף, לטענת העותרות בפסק הדין בבית המשפט האוקראיני. אולם, לאורך כל הדרך וגם בעתירה זו לא המציאו העותרות את פסק הדין ובמקומו הובאה תעודת הלידה שהוזכרה. לשיטת המשיבים "אין במסמך זה כדי לבסס את טענת העותרת בדבר היותה בת ליהודי...אין בו פירוט אודות הנימוקים שעמדו ביסוד ההחלטה שניתנה לכאורה על ידי בית המשפט האוקראיני ולא ניתן לבחון את הראיות שעמדו בפניו" (תגובת המשיבים לעתירה מיום 12.2.12, בעמ' 7). לא מצאנו בעמדה זו חוסר סבירות קיצוני המצדיק את התערבות בית משפט זה; המדובר בהחלטה של רשות מינהלית שגדרי ההתערבות בה הובהרו לא אחת בפסיקה: "הסמכות להעניק מעמד בישראל מכוח חוק השבות נתונה לשר הפנים, והחלטתו בעניין זה היא החלטה מנהלית, הכפופה לביקורת שיפוטית (בג"צ 4370/01 לפקה נ' משרד הפנים, תק-על 2003(2), 1713; בג"צ 8093/03 ארטמייב נ' משרד הפנים, פד"י נט(4) 577). על שר הפנים, ככל רשות מוסמכת על-פי דין, להפעיל את שיקול דעתו באורח סביר, על-פי ראיות מנהליות שרשות סבירה תראה בהן ראיות בנות-משקל, ותוך שהוא מייחס לראיות המונחות לפניו משקל כראוי להן (ענין לפקה, שם). בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה של רשות מנהלית בשיקול דעתו שלו, וכל עוד לא נפל בהחלטת הרשות פסול משפטי כלשהו, כגון חוסר סבירות, שיקול זר או אפליה, בית המשפט לא יתערב בה" (בג"צ 708/06 גורסקי נ' משרד הפנים (לא פורסם), פסקה 10 – השופטת פרוקצ'יה). בנסיבות כפי שתוארו, לא נפל פגם בהחלטת משרד הפנים המצדיק את התערבותנו. ההחלטה שלא להסתמך על תעודת לידה ועל המסמכים הנוספים כתשתית וכמקור לזיהוי העותרת כבתו של המנוח וכמקור לזכותה מכוח חוק השבות, באה במתחם הסבירות, ולא נפל בה גם כל פגם אחר (והשוו לעניין גורסקי המוזכר, שם אושרה החלטת המשיב 1 חרף קיומו של פסק דין זר). מקובלת עלי איפוא העמדה, כי העותרים אכן לא הוכיחו זכאותם לזכויות לפי חוק השבות (ראו בג"צ 3615/98 נימושין נ' משרד הפנים נד(5) 780; בג"צ 1712/00 אורבנביץ נ' משרד הפנים, פד"י נח(2) 951, 957-8). אין חולק כי העותרת אינה באה בגדרי החוק לפי לשונו, שכן אינה בתו של יהודי. אימוצה הנטען – אף מבלי להידרש לספקות העולים גם עולים מאימוץ "למפרע" 24 שנים לאחר מות המאמץ, על רקע בקשת מעמד בישראל - לא הוכח כדבעי, והטענות ל"אימוץ בפועל" (אף אם היה מקום לשקול מוסד מסוג זה, והעותרת לא הצביעה על מקור לכך) לא הוכחו אף הן כדבעי. כשטענות אלה באות לאחר עתירה קודמת בה נטען כי העותרת היא בתו הביולוגית של המנוח, קשה שלא לקבל את הדרישה לעמוד ביתר שאת על הוכחת תשתית עובדתית משמעותית, הכוללת, בין היתר, את פסק הדין שלגבי קיומו נטען בכתבי העותרת. ח. סוף דבר, איננו נעתרים לעתירה. כאמור בהודעת המשיבים, המשיב 1 לא יפעל להרחקת העותרת עד להחלטה חדשה בבקשה לקבל מעמד בישראל מטעמים הומניטריים, והתנאים לשחרורה ממשמורת שנקבעו בהחלטתנו מיום 15.1.12, יוותרו בעינם. אם יווצר צורך בכך, לעותרת הזכות להשיג על החלטת המשיב 1 בבית המשפט לענינים מינהליים. כאמור, איננו נעתרים לעתירה והיא נמחקת. ניתן היום, ג' באייר תשע"ב (25.4.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12002460_T06.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il