לימור פופיק נ. פזגז בע"מ

החלטה בתיק רע"א 2458/10 בבית המשפט העליון רע"א 2458/10 רע"א 9321/11 לפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשת: לימור פופיק נ ג ד המשיבים: 1. פזגז בע"מ 2. החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ 3. סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ 4. דור אלון טכנולוגיות גז בע"מ 5. היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 31.1.2010 ומיום 9.11.2011 בת"א 2319/03 שניתנו על ידי כבוד השופטת נ' אחיטוב בשם המבקשת: עו"ד י' רסלר; עו"ד ר' דקל בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד מ' אומיד פסק - דין 1. לפניי בקשות רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת נ' אחיטוב), שעניינן בהליכים לאישור הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. 2. ביום 1.12.2003 הגישה המבקשת תובענה ובקשה לאישורה כתביעה ייצוגית נגד המשיבות, חברות לאספקת גז. בתובענה נטען, כי המשיבות עברו עבירות שונות מתחום ההגבלים העסקיים אשר גרמו נזק לצרכנים. בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה הייצוגית ככוללת את כל מי שרכש גז מהמשיבות בשנים 2003-1993. ביום 13.4.2004 הוגש נגד המשיבות 4-1 (להלן – המשיבות) ובעלי תפקידים בהן כתב אישום ביחס לביצוע עבירות שונות על חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988. במסגרת ההליך הפלילי, הגיעו חלק מהנאשמים להסדרי טיעון במסגרתם צומצמו האישומים נגדם לתקופה שמשנת 1994 ועד שנת 1996. כן צומצם מגזר הלקוחות ביחס אליו הוגשו כתבי האישום. בהתחשב בהתפתחויות בהליך הפלילי, החלו מגעים לפשרה בין בעלי הדין בהליך הייצוגי. ביום 21.12.2009 הגישו בעלי הדין הסדר פשרה לאישורו של בית המשפט. בהסדר הפשרה נקבע, כי הקבוצה אשר תקבל פיצוי מהמשיבות תכלול צרכני גז ביתיים אשר החלו לקבל לראשונה שירותים מהמשיבות בתקופה שבין 1.1.1994 לבין 31.12.1995. היינו, מדובר בקבוצה מצומצמת מזו אשר לגביה הוגשה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. עוד יוער, כי המבקשת עצמה אינה נמנית על הקבוצה אליה מתייחס הסדר הפשרה. ביום 31.1.2010 דחה בית המשפט המחוזי על הסף את הבקשה לאישור הסדר הפשרה. על החלטה זו הגישו בעלי הדין, בהסכמה, בקשת רשות ערעור (רע"א 2458/10). היינו, המשיבות הסכימו כי ההחלטה תבוטל וכי הסדר הפשרה יאושר. 3. ביום 31.3.2010 הוריתי כי היועץ המשפטי לממשלה יצורף כמשיב נוסף לבקשת רשות הערעור ויגיש תשובה לבקשת רשות הערעור. בתשובתו עמד היועץ המשפטי על מספר פגמים שנפלו, לשיטתו, בהסדר הפשרה שהוגש לבית המשפט המחוזי. לפיכך, בהחלטה מיום 8.6.2010 נתבקשו בעלי הדין לנסות ולהגיע להסדר פשרה שונה, תוך שיתוף באי כוחו של היועץ המשפטי לממשלה. בעלי הדין אכן ניהלו מגעים כאמור, והגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן. ביום 16.1.2011 דחה בית המשפט על הסף גם את הבקשה לאישור ההסדר המתוקן. בעלי הדין מסרו מספר הודעות לבית משפט זה בהן ביקשו להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה ולהשהות את הטיפול ברע"א 2458/10. במקביל, המשיכו הצדדים במגעים לגיבושו של הסדר פשרה מתוקן נוסף, בהתאם להערותיו של בית המשפט המחוזי. ביום 15.9.2011 הגישו הצדדים לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לאישורו של הסדר פשרה. ביום 25.9.2011 קבע בית המשפט כי נוכח מספר קשיים בבקשה, על הצדדים להגיש בקשה מתוקנת בתוך 30 ימים. ביום 2.11.2011 הגישו בעלי הדין בקשה מתוקנת לאישור הסדר פשרה. במסגרת הסדר זה הורחבה הקבוצה המיוצגת כך שתכלול גם צרכנים ביתיים שהחלו לרכוש שירותים מהמשיבות עד ליום 31.12.1997. כן נוספו לקבוצה המיוצגת צרכנים מסחריים שהחלו לרכוש שירותים מהמשיבות בתקופה הרלוונטית. נוסף על האמור, בהסדר נקבע כי לאחר אישורו תתוקן בקשת האישור כך שהקבוצה המיוצגת תהא אותה קבוצה הזכאית לפיצוי לפי הסדר הפשרה. כן תתוקן בקשת האישור כך שהמבקשת, אשר כאמור אינה חלק מהקבוצה הזכאית לפיצוי, תוחלף בתובע מייצג אחר. ביום 9.11.2011 קבע בית המשפט המחוזי כי נוכח העובדה שהמבקשת אינה נכללת בגדרי הקבוצה שהסדר הפשרה חל עליה, אין הוא רואה מקום לדון בבקשה לאישור הסדר הפשרה לגופה. עוד נקבע, כי הצדדים רשאים להגיש בקשה להחלפת התובע המייצג. על החלטה זו הוגשה, בהסכמה, בקשת רשות ערעור נוספת (רע"א 9321/11). כלומר, המשיבות הסכימו כי החלטתו של בית המשפט המחוזי תבוטל. היועץ המשפטי לממשלה צורף כמשיב אף לבקשת רשות ערעור זו. בתשובתו, ציין היועץ כי הוא מותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. 4. מצאתי כי יש לדון בבקשת רשות הערעור שהוגשה ברע"א 9321/11 כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. כפי שפורט לעיל, בעלי הדין מנהלים מגעים לסיומו של ההליך בפשרה מזה זמן רב. כחלק מהסדר הפשרה המוצע, מסכימים הם כי המבקשת תוחלף על ידי תובע מייצג שנמנה על חברי הקבוצה הזכאים לפיצוי לפי הסכם הפשרה המוצע. מבלי להביע עמדה לגבי תוכנו של הסדר הפשרה, סבור אני כי אין מניעה לדון בבקשה לאישור ההסדר עוד בטרם הוחלף התובע המייצג בהליך. סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, קובע כי בית המשפט רשאי להורות על החלפתו של תובע מייצג במסגרת החלטה על אישור תובענה ייצוגית. זאת, אם נמצא כי מתקיימים התנאים המצדיקים אישור של תובענה ייצוגית, אך התובע המייצג אינו מתאים לנהל את ההליך. כלומר, זהותו של התובע הייצוגי אינה בעלת משקל מכריע לצורך ההחלטה בדבר אישור תובענה כייצוגית. סבורני, כי הדברים יפים גם בכל הנוגע להליכי אישורו של הסדר פשרה. זאת, בפרט משתוכן הסדר הפשרה מתייחס באופן מפורש לאפשרות החלפתו של התובע, ואף מציע תובע חלופי. לפיכך, אינני רואה מניעה כי בית המשפט המחוזי ידון בבקשה לאישור הסדר הפשרה בטרם יוחלף התובע המייצג. ברי, כי אין בדברים אלה כדי להביע כל עמדה ביחס לתוכנו של ההסדר, אשר ייבחן על ידי בית המשפט המחוזי. 5. לצד זאת, סבור אני כי בשלב זה של ההליך יש מקום להורות על מחיקתה של רע"א 2458/10. עניינה של בקשת רשות ערעור זו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות על הסף נוסח מוקדם יותר של הסדר הפשרה בין הצדדים. מאחר שבעת הזו עומד לפני בית המשפט המחוזי הסדר פשרה מתוקן, אין מקום להידרש עתה להחלטה הנוגעת להסדר הקודם. ניתן להניח, כי אם לא יאושר הסכם הפשרה בנוסח העדכני, יבחרו הצדדים להשיג על ההחלטה שתתקבל בעניין זה. לפיכך, אינני רואה הצדקה להשהות את הטיפול ברע"א 2458/10. עם זאת, בנסיבות העניין שמורה בפני בעלי הדין האפשרות להגיש בקשה לביטול החלטת המחיקה, ככל שהסדר הפשרה הנוכחי לא יאושר על ידי בית המשפט המחוזי. לסיום יוער, כי בהודעת העדכון האחרונה שהוגשה על ידי בעלי הדין במסגרת רע"א 2458/10 לא ביקשו הם להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.1.2010. מכך עולה כי אין בכוונת בעלי הדין להגיש השגה ערעורית על החלטה זו. אם יחפצו בעלי הדין להשיג אף על החלטה זו, יהא עליהם להגיש בקשה נפרדת להארכת מועד. 6. סיכומם של דברים הוא כי בקשת רשות הערעור ברע"א 2458/10 נמחקת, בכפוף לאמור בפיסקה 5 לעיל. הערעור ברע"א 9321/11 מתקבל. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ב בשבט תשע"ב (5.2.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10024580_S23.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il