וואליד אבו סעלוק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2456/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2456/11 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: וואליד אבו סעלוק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 13.02.2011 בת"פ 8282/09 שניתן על ידי כב' השופטת צ' צפת תאריך הישיבה: א' באייר התשע"ג (11.04.13) בשם המערער: עו"ד רפי ליטן בשם המשיבה: עו"ד סיגל בלום פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונח לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 8282-09 (כב' השופטת צ' צפת). המערער הורשע בשורה של עבירות נשק. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 9 שנות מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה מן העבירות בהן הורשע, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה במשך 3 שנים מיום שחרורו וקנס בסך 10,000 ₪. 2. המערער הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשמונה מתוך שבעה-עשר אישומים בכתב האישום שהוגש נגדו. המדינה הסכימה כי לא תעמוד על הוכחת יתר האישומים ותגביל את עתירתה לעונש לתשע שנות מאסר בפועל, בעוד הסנגוריה רשאית לטעון לעונש בצורה חופשית. המערער הורשע בעבירות נשק רבות הכוללות: קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); רכישת והחזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק וסיוע לביצוע עבירות אלה; סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק, ונשיאת והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק. ואלה הם סעיפי האישום בהם הודה המערער ובגינם הורשע בהסדר הטיעון: בהתאם לאישומים הראשון, השני והשלישי, המערער סייע ליוסף אבו סעלוק (להלן: יוסף) לבצע עסקאות לרכישת נשק. בשלושה מקרים שונים, הסיע המערער את יוסף לחברון לביצוע העסקאות והיה נוכח במהלך ביצוען. בשלושת המקרים רכש יוסף בחברון רובה מסוג קרלו מאולתר והשניים, בדרכם חזרה לישראל, הסתירו במנוע הרכב את הנשק. עבור חלקו בכל אחת מן העסקאות קיבל המערער 400 ₪. במקרה המתואר באישום השני אף סייע המערער למכירת רובה קלצ'ניקוב, ובמקרה המתואר באישום השלישי גם סייע בעסקה למכירת 12 מחסניות ומשקפת. זאת ועוד, בהתאם לאישום הרביעי, רכש המערער בחברון אקדח מסוג סטאר ובדרכו חזרה לכפר ערוער הסתיר את האקדח באזור המנוע של הרכב. בהמשך גילה המערער שהאקדח אינו תקין. נוכח זאת, פנה ליוסף, והשניים נסעו יחד לחברון, שם מכרו את האקדח וכן אקדח נוסף שהביא עימו יוסף. כמו כן, רוכש האקדחים הציע להם לקנות שני אקדחים "בלגיים" וביחד הלכו השלושה לבחון את האקדחים אצל אחר אך לבסוף העסקה לא יצאה לפועל. האישום החמישי (השמיני בכתב האישום) מתאר כי, סמוך לתחילת 2008, רכש המערער אקדח בעזרתו של יוסף ולאחר מכן נסעו השניים לחברון ושם מכרו אותו. בהמשך רכש המערער אקדח נוסף, שנמכר על ידי יוסף לאחר. על פי האישום השישי (העשירי בכתב האישום), סמוך לאמצע שנת 2008, רכש המערער אקדח תמורת 4,000 ₪ ולאחר מכן מכר אותו לאחר תמורת 6,000 ₪. בהתאם לאישום השביעי (הששה-עשר בכתב האישום), סמוך לתחילת שנת 2009, נסע המערער עם אדם נוסף בשם אבו ג'אמע לחברון ושם רכש המערער אקדח מסוג "סטאר 16". השניים חזרו לערוער כשהאקדח מוסתר ברכב והמערער מכר את האקדח לאבו ג'אמע בסכום זהה לסכום ששילם בעצמו עבור האקדח. לפי האישום השמיני (השבעה-עשר בכתב האישום), סמוך לחודש אוקטובר 2009, המערער נסע עם אחיו וקרוב משפחה נוסף לאזור שבט אבו קוידר ליד נבטים לשם רכישת רובה מסוג קרבין. המערער בחן את הרובה ולאחר מכן רכש אותו עם מחסנית. המערער הוביל את הנשק לביתו ושם הסתירו אך בהמשך נתפס הנשק על ידי המשטרה. 3. כאמור, המערער הודה בביצוע המעשים המתוארים לעיל בבית המשפט המחוזי. שלושה ימים בטרם נגזר דינו של המערער, גזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע, על ידי מותב אחר, את דינו של יוסף, שהיה נאשם מרכזי בפרשה, כפי שעולה מהתיאור לעיל. יוסף הורשע על פי הודאתו ב-19 אישומים במסגרת הסדר טיעון שלא התייחס לעונש. במסגרת האישומים נכללו עשרות עבירות של רכישת והחזקת נשק, סחר בנשק ונשיאת והובלת נשק. בית המשפט המחוזי גזר על יוסף 13 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 20,000 ₪. ערעור שהגיש יוסף לבית המשפט העליון נדחה על ידי מותב זה (ראו ע"פ 2403/11 יוסף אבו סעלוק נ' מדינת ישראל (6.6.2013)). בעניינו של יוסף, מצאנו כי העונש שהוטל עליו הוא עונש הולם בנסיבות העניין ומבטא איזון בין חומרתן הרבה של העבירות הרבות שביצע לבין שיקולים לקולא שעמדו לטובתו, ובהם בעיקר שיתוף הפעולה שלו עם הרשויות שהוביל לחשיפת הפרשה ולהעמדתם לדין של נאשמים נוספים. 4. בערעור שלפנינו טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר החליט להשית עליו את העונש המירבי אליו עתרה המדינה – 9 שנות מאסר בפועל. טענתו המרכזית של המערער, בה התמקד גם בא כוחו בדיון שהתקיים לפנינו, היא שביחס לעונשו של יוסף שהיה הנאשם העיקרי בפרשה, עונשו של המערער חמור באופן לא מידתי. נטען כי חלקו של המערער קטן בהרבה מחלקו של יוסף ומשכך יש להשית עליו עונש נמוך בהרבה מזה של יוסף. עוד טוען המערער כי לא ניתן משקל מספיק לשיתוף הפעולה עם הרשויות מצידו, ושלא ניתן משקל לגילו הצעיר, כאשר היה בן 22-20 עת ביצע את המעשים המיוחסים לו. המערער אף טוען כי בגזר הדין בעניינו, לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, ובהן מחלת סרטן במערכת העיכול ממנה הוא סובל אשר מקשה על תפקודו, והיותו אב לשני ילדים קטנים שעבד למחייתו ופרנסתו. המדינה מצידה טענה בדיון שהתקיים לפנינו שבטיעוניה לעונש היא שקללה גם את הנסיבות המקלות שעומדות לטובת המערער. עוד טענה המדינה שאף שבתחילה חלקו של המערער שהיה מסייע לביצוע העבירות היה חמור פחות מזה של יוסף, לאחר מכן הוא הפך לסוחר נשק לכל דבר. כמו כן היא טענה שעונשו של יוסף היה חמור יותר אלמלא בית המשפט היה נותן משקל נכבד לשיתוף הפעולה מצידו ומשכך אין מדובר בעונש לא מידתי בעניינו של המערער. חרף כל זאת, על רקע עונשו של יוסף שנגזר על ידי בית המשפט המחוזי והעבירות בהן הורשע ביחס למערער, הסכימה המדינה להמלצתנו שההפרש בין עונשי המאסר בפועל שנגזרו על השניים יעמוד על 5 שנים ולא 4 שנים. להשלמת התמונה יצוין כאמור כי בימים האחרונים נדחה ערעורו של יוסף על חומרת העונש. דיון והכרעה 5. כפי שבית משפט זה עמד על העניין בעבר ואף כפי שעמדנו על העניין בפסק הדין בעניינו של יוסף, עבירות נשק הן עבירות חמורות, שבגינן יש לגזור עונשי מאסר לתקופות ארוכות. נשק שמקורו מפוקפק מוצא את דרכו פעמים רבות לידיים עברייניות או למפגעים למיניהם שממעשיהם נפגעים אף אזרחים תמימים. התוצאות ההרסניות של תופעת המסחר בנשק והיקפה המדאיג מחייבים ענישה מחמירה (ע"פ 5833/07 ח'ורי נ' מדינת ישראל (18.11.2007); עניין יוסף אבו סעלוק שלעיל). כמו כן, גם העובדה שמדובר בעבירות של מסחר בנשק עם תושבי הרשות הפלסטינאית מחייבת כשלעצמה ענישה מחמירה. גם אם לא תמיד ברור אם כלי הנשק הועברו לידיהם של גורמי טרור, הרי שהסכנה שהנשק יגיע בסופו של דבר לידיים אלה ברורה וצפויה (ראו ע"פ 8012/04 מתאני נ' מדינת ישראל (16.11.2005)). במקרה שלפנינו, המערער ביצע עבירות נשק חמורות. אמנם, בהתאם לאישומים בהם הואשם והורשע המערער, אכן נראה שבתחילת דרכו היה לו תפקיד משני בביצוע העבירות. עם זאת, בחלוף הזמן הפך המערער לגורם דומיננטי בביצוע העבירות בהן הואשם והורשע והיה ליוזם של אותן עבירות. במשך כשנתיים הספיק לעשות מספר עסקאות נשק. אלו כללו עסקאות גם מול גורמים בשטחי הרשות הפלסטינאית. נראה, כי המערער החל לראות בעבירות הנשק כעניין שבשגרה. הוא לא היסס לשוב ולבצע את העבירות. לצד הצורך בענישה מחמירה בעבירות נשק יש לשמור גם על עקרון אחידות הענישה. מטרתו של עקרון זה היא למנוע הפליה בגזירת דינם של נאשמים באותו תיק, ובאופן זה לשמור מבחינת הנאשמים על שוויון בפני החוק. לעקרון זה פן חיובי ופן שלילי: דהיינו כפי שיש לגזור עונש דומה על שני נאשמים שביצעו אותם מעשים במקרה אחד, כך יש להבחין ביניהם כאשר חלקו של נאשם באותו מקרה שונה מהותית מחלקו של נאשם אחר. לאמור, כאשר עסקינן בפרשה פלילית אחת יש לשמור על מידתיות באשר לעונשים שגוזרים על נאשמים שונים. עם זאת, יש לזכור כי לעיתים "מלאכת ההשוואה" אינה קלה ויתכן מצב בו נאשם א' ביצע יותר מעשים פליליים ואילו נאשם ב' בעל עבר פלילי עשיר יותר משותפו לעבירה. או אז נוצר סוג של קיזוז בין הנתונים שעשוי להצדיק הטלת עונש זהה על שני המעורבים. נקודה נוספת היא שעקרון אחידות הענישה אינו שיקול בלעדי ויתכן מקרה בו בית משפט ישקול, במסגרת טענת ההפליה, גם הצורך בהחמרה בענישה בשל האינטרס הציבורי הדורש זאת. על פי קו זה, נראה שיש מקום להפחית במידת מה מעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער. העונשים של המערער ושל יוסף, שנקבעו כאמור על ידי שני מותבים שונים, מגלים חריגה מעקרון אחידות הענישה. עניין לנו ברובד ה"רוחבי" של עקרון אחידות הענישה, כלומר בעונשם של נאשמים באותו מקרה או באותה פרשה. אכן, העונש שנגזר על המערער אינו מידתי ביחס לעונש שנגזר על יוסף שחומרת עבירותיו רבה בהרבה אפילו מזו של המערער. לצד כל זאת, יש לזכור שעונשו של יוסף היה חמור אף יותר אלמלא נשקלו נסיבות לקולא, ובמרכזן שיתוף הפעולה שלו עם הרשויות. אין מחלוקת כי יוסף הביא לחשיפת פרשות נוספות ולהעמדת נאשמים נוספים לדין. לכן, גם נתון זה יש בו כדי להשפיע על מידת ההתערבות מצידנו בגזר דינו של המערער. כמו כן, לנגד עינינו עומדים גם שיקולים נוספים לקולא, בהם שיתוף הפעולה של המערער עם הרשויות ונסיבותיו האישיות. בנסיבות אלה, אף המדינה מסכימה כי יש מקום להקלה מסויימת. נקודה נוספת ראויה לציון גם ביחס לתיקים הבאים. כאמור, עונשו של יוסף נגזר בבית המשפט המחוזי מספר ימים לפני שניתן גזר הדין בעניינו של המערער. מידע זה, כאשר מדובר בשני סנגורים שונים ושני מותבים שונים מצוי רק בידיעת התביעה הכללית. חלק מתפקידה כקצין בית המשפט הוא לעדכן את בית המשפט בהתפתחויות כגון דא. באשר לתוצאה בתיק זה, יוזכר כי בעקבות המלצתנו הסכימה התביעה כי נכון יותר יהיה להרחיב את הפער העונשי ולו במעט בין שני הנאשמים מאשר להשאיר את התוצאה על כנה. כמובן מלאכת גזר הדין, כמוה מלאכת הערעור על גזרי דין, אינה בגדר ענף של המתמטיקה. עם זאת, נדמה כי גם תיקון קל ישקף תוצאה נכונה וראויה יותר. 6. נוכח כל אלה, אנו קובעים כי הערעור התקבל באופן שתופחת שנה מעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער כך שיעמוד על 8 שנים. יתר רכיבי העונש יישארו על כנם, כפי שקבע אותם בית המשפט המחוזי. ניתנה היום, א' בתמוז התשע"ג (9.6.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11024560_Z02.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il