רוני קירשנר נ. סבנטין תעשיות אופנה (1988) בע"מ

בבית המשפט העליון רע"א 2453/98 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' טירקל המבקשים: 1. רוני קירשנר 2. ד.ק סיזר אופנה בע"מ נגד המשיבים: 1. סבנטין תעשיות אופנה (1988) בע"מ 2. סבנטין תעשיות אופנה (1993) בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 7.4.98 בת.א. 436/98 שניתן על ידי כבוד השופט אפרים שלו בשם המבקשים: עו"ד פז רימר בשם המשיבים: עו"ד עמי סדן פסק-דין המשנה לנשיא ש' לוין: 1. המבקשת השניה היא חברה (להלן - סיזר) והמבקש הראשון הוא מנהלה (להלן - קירשנר). שתי המשיבות הן חברות (להלן - סבנטין). בגדר תובענה שסבנטין הגישה נגד סיזר וקירשנר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב עתרו סבנטין למתן צו מניעה זמני האוסר על סיזר וקירשנר לעשות שימוש כלשהו בשם "סבנטין" או בסימן הרשום "סבנטין" "והכל בכל אופן ו/או צורה ו/או הרכב שהוא ולרבות בשילוט על גבי החנות שנשכרה על-ידי מי מהם ברח' סוקולוב 53 ברמת השרון ו/או בכל חנות אחרת ו/או בפרסום כלשהוא ו/או על מסמך כלשהוא של מי מהם ו/או של מי מטעמם והכל בין במישרין ובין בעקיפין ...". לבקשה בכתב צורף תצהיר חתום על ידי מר מיכאל קלנדרוב (להלן - קלנדרוב) מנהלן של סבנטין ובעל השליטה בהן, המשתרע על פני שמונה-עשר עמודים בתוספת נספחים. ביום 19.3.98 ניתן לסבנטין "צו מניעה ארעי כמבוקש" וסיזר וקירשנר נתבקשו להגיש את תגובתם לבקשה תוך עשרה ימים. ביום 2.4.98 הגישו המבקשים את תגובתם, המשתרעת על פני ארבעה-עשר עמודים, עם נספחים. ביום 7.4.98, ובלא לזמן את בעלי הדין לדיון, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בהחלטתו התרעם השופט המלומד על בעלי הדין שבמקום לסמוך על ראיות לכאורה, בחרו בעלי הדין להיכנס לפרטי פרטים של יחסיהם, כשהם מטיחים זה בזה טענות על הפרת הסכמים. בית המשפט המחוזי החליט שלא "להיסחף" אחרי בעלי הדין וביסס את דחיית הבקשה על היותן של סבנטין בעלות הסימן הרשום "סבנטין", כי סיזר וקירשנר עשו שימוש בסימן זה על יסוד הסכם ביניהן לבין סבנטין וכי סבנטין דורשת מהם להפסיק את השימוש בו. לפי קביעת השופט המלומד לא היה מקום לברר בהליך הסעד הזמני את "המחלוקות כבדות המשקל שבין הצדדים" אלא "די בכך שמי שהוא בעל זכות בסימן המסחר רשאי לפי סעיף 46א לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב1972- למנוע מאחר את השימוש בסימן המסחר הרשום בניגוד לרצונו". אכן - כך קבע בית המשפט המחוזי - אם יתברר בסוף הדיון, כי זכותם של סיזר וקירשנר להשתמש בסימן המסחר נשללה שלא כדין, יוכלו לתבוע פיצויים מסבנטין; אך בשלב הבקשה עומדת סבנטין בחזקתה שהיא רשאית למנוע מסיזר וקירשנר את השימוש בסימן המסחר הרשום. 2. ביום 9.4.98 עתרו סיזר וקירשנר לבית המשפט המחוזי ב"בקשה דחופה לעיון נוסף בהחלטה ..." הם טענו בבקשה כי השופט המלומד התעלם מטענתם שזכות השימוש בשם "סבנטין" שהוקנתה להם היתה בלתי הדירה וכי הם משתמשים בשם האמור בחנותם כבר שמונה שנים תמימות. עוד טענו סיזר וקירשנר כי לא היה מקום לשלול מהם את זכותם לחקור את קלנדרוב על תצהירו. בקשה זו נדחתה, ביום שבו הוגשה, בהחלטה קצרה בה נאמר שאין מקום לעיון נוסף בענין הואיל וההחלטה ניתנה על בסיס הטענות בבקשה ובתשובה. סיזר וקירשנר ביקשו רשות לערער על שתי ההחלטות, מיום 7.4.98 ומיום 9.4.98. ביקשתי תשובה על הבקשה. לאחר מכן ביקשתי מהפרקליטים להשלים את טיעוניהם בשאלת היחס שבין תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- ובין סעיף 17 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א1971- והם עשו כן. העברתי את הדיון בבקשה שלפנינו להרכב של שלושה. ראינו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. 3. ברע"א 2508/98 ניתן על ידינו היום פסק-דין הסוקר את ההיבטים השונים של זכותו של בעל דין בהליכי ביניים לחקור את יריבו בחקירה שכנגד. כמו במקרה ההוא - גם במקרה שלפנינו גירסאות בעלי הדין מכחישות זו את זו ומן הראוי לאפשר להם לקיים חקירה קצרה על התצהירים, במגבלות שצויינו באותו ענין. להבדיל מהמקרה ההוא לא ביקשו המשיבות בתשובתן בכתב לבקשה לחקור את המבקשים על התצהיר, אך מיד כשנתברר להם שבית המשפט החליט על יסוד הכתובים בלבד הם ביקשוהו לבטל את החלטתו ולקיים חקירה על התצהירים, אך בית המשפט המחוזי לא נאות לכך. כמו שנאמר ברע"א 2508/98 הנ"ל, הרי בהיעדר הוראה בתקנות המעמידה דרך לבעל דין כיצד להעלות את מבוקשו לחקור את המצהירים מטעם יריבו בחקירה שכנגד יכלו אולי המשיבות לסבור שיתקיים לפני בית המשפט דיון בעל-פה עם חקירות ומה גם שלפי תקנה 522(א) חייבים בעלי הדין עצמם להתייצב לדיון אף בלא שניתנה להם הודעה על כך. ההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי לא היתה אלא החלטת ביניים שהשופט המלומד יכול היה לחזור בו ממנה. כמו ברע"א 2508/98 אני סבור שיש לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהחזיר אליו את הענין על מנת שיתיר חקירה של המצהירים, ישמע את סכומי בעלי הדין ויתן החלטה חדשה. המשיבות תשלמנה למבקשים שכר טרחת עורך-דין 20,000.- ש"ח. המשנה לנשיא השופט ת. אור: אני מסכים ש ופ ט השופט י. טירקל: אני מסכים ש ו פ ט החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין. ניתן היום ח באלול תשנ"ח (30.8.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98024530.B04