פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2447/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2447/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר - שבע מיום 11.2.10 בת"פ 552/09 שניתן על- ידי השופט זלוצ'ובר תאריך הישיבה: י"ב בתשרי התשע"א (20.9.10) בשם המערער: עו"ד אלון ג'וליאן בשם המשיב: עו"ד סיון רוסו בשם שירות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר - שבע (השופט זלוצ'ובר) מיום 11.2.10 בת"פ 552/09, בגדרו הושתו על המערער 30 חודשי מאסר בפועל; 8 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות בהן הורשע או עבירות לפי פרק יא (פגיעות ברכוש) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 במשך 3 שנים מיום שחרורו, ופיצוי כספי בסך 2,000 ₪ למשטרת ישראל ובסך 3,000 ₪ לבעל רכב שנגנב על-ידיו (יחד עם חברו). הכל כפי שיפורט . רקע והליכים קודמים ב. המערער, יליד 2.9.92, הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח לפי סעיפים 10 ו- 62 לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961; הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; גניבת רכב לפי סעיף 412 ב' לחוק העונשין; ועל כולנה - סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין. ג. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, בו הודו המערער וחברו לעבירות, בליל 14.5.09 יצא המערער מתל שבע לכיוון העיר באר – שבע, וזאת אף שנתון היה במעצר בית מלא בבית אמו בתל שבע. סמוך לשעה 2:00 לפנות בוקר פרצו המערער וחברו לרכב מסוג פורד פיאסטה (להלן הרכב) ונסעו בו מתוך כוונה לשלול את הרכב שלילת קבע מבעליו. בעקבות דיווח, הגיעה לאיזור ניידת משטרה, ומשאותר הרכב סימנו שוטרי הניידת למערער ולחברו לעצור; בתגובה ביצעו השניים פניה חדה לעבר הניידת, וגרמו להתנגשות בינה לבין הרכב. מתוך חשש שהמערער וחברו ינסו לפגוע בניידת בשנית, ירה שוטר מהניידת לעבר גלגלי הרכב, ונהג הניידת בלם בחוזקה. כתוצאה מפעולות אלה וממיקומו של הרכב, פגעה הניידת בצדו השמאלי של הרכב. המערער הודה כי נהג ברכב באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותם של נוסעי הרכב וכלי רכב אחרים באותו נתיב תחבורה. ד. ביום 17.9.09 קבע בית המשפט כי המערער – שהיה קטין העת המעשה – ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. בית המשפט הורה, כחובת הדין, על עריכת תסקיר מבחן ביחס למערער. בתסקיר שירות המבחן לנוער, כעולה מגזר הדין קמא, תואר הרקע האישי הקשה של המערער, הצעיר בילדי משפחה בת שנים עשר ילדים, העדר קשר עם אביו ונשירתו מהמסגרת הלימודית; תואר רקע פלילי (אליו נשוב). נאמר כי לאחר הכחשת מעורבותו תחילה, מבין המערער כיום את חומרת המעשה והביע חרטה. צוין, כי נוכח ניסיון אבדני במהלך מעצרו, הופנה המערער לטיפול פסיכיאטרי ואובחן כנער דכאוני. חרף הצורך במסגרת טיפולית למערער לא ניתנת המלצה טיפולית, וזאת נוכח התנגדות וחוסר שיתוף פעולה מצדו. ה. ביום 24.12.09 נגזר דינו של המערער. בית המשפט הזכיר, כי המערער עבר את העבירות הנוכחיות בעת מעצר בית בעקבות הליך שהתנהל נגדו (בו נמצא אשם, בין היתר, בפריצה לרכב), ותוך הפרת תנאי שחרור. בית המשפט זקף לחובת המערער את האופן בו ניצל לרעה הזדמנויות שהוענקו לו בעבר על ידי שירות המבחן לנוער ובתי המשפט. צוין, כי במעשיו סיכן המערער את בטיחותם של נוסעים בכלי רכב אחרים ושל שוטרי הניידת, וכי במקרה זה גובר שיקול ההרתעה והצורך להילחם בקטל בכבישים על נסיבותיו האישיות של המערער. נקבע, כי בהיעדר חלופה טיפולית למערער ונוכח התנהלותו בעבר - קמה חובה להענישו, ובכך למנעו מהזיק לציבור. עם זאת, ציין בית המשפט כי יש ליתן משקל לגילו הצעיר של המערער, לנסיבות חייו הקשות, להודאתו ולחרטה שהביע על מעשיו, גם אם יש ספק בכנותה נוכח הניסיון. לפיכך הושתו העונשים האמורים. הערעור ו. בערעור נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט קמא משלא ייחס את המשקל הראוי לנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבותיו האישיות של המערער. ביחס לנסיבות העבירה נטען, כי לא נגרמו נזקים בנפש ונגרם נזק פעוט בלבד לרכוש. עוד נטען, כי נהיגתו של המערער התפרסה על מטרים ספורים בלבד, בשעה בה אין תנועת רכב או הולכי רגל, ועל כן הסיכון היה מצומצם. נטען עוד, כי לא ניתן המשקל הראוי לנסיבות חייו הקשות של המערער ולניסיון האבדני בעת שהיה במאסר. נאמר, כי בהיות המערער קטין בעת ביצוע העבירות, היה על בית המשפט להעדיף את שיקולי השיקום על פני שיקולי הרתעה בבואו לגזור את דינו. בנוגע לפיצוי הכספי, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו סכום ללא הערכת נזקים וללא התחשבות במצבו הכלכלי של המערער. ז. בתסקיר עדכני של שירות המבחן לנוער מיום 1.9.10, בו עיינו טרם הדיון, נאמר כי תפקודו של המערער בבית הסוהר ככלל תקין, אך היו עבירות משמעת והתבטאויות אבדניות כדרך להשגת מבוקשו; עם זאת היתה השתלבות חיובית בקבוצות חינוכיות. צוין, כי בשיחות עמו הדגיש המערער שלאחר שחרורו ממאסר הוא מעוניין לבנות לעצמו חיים נורמטיביים, וכי המאסר גרם לו להבין את חומרת מעשיו. נאמר, כי אמנם בעבר לא צלחו נסיונות טיפוליים, אך יש כיום הבנה באשר לצורך בשינוי דרך. נוכח האמור, הומלץ להקל בעונשו. הדיון בפנינו ח. בדיון חזר עו"ד ג'וליאן בשם המערער על כל האמור והטעים את המלצת השירות, וכן טען, כי העונש שהושת על המערער תקדימי בחומרתו, נציגת שירות המבחן לנוער, הגב' מרדר, ציינה כי בעבר אכן מוצו כל אמצעי הטיפול במערער ללא הצלחה, אך כעת ניכר מפנה חיובי בגישתו ובהתנהגותו. באת כוח המדינה, עו"ד רוסו, ציינה את עברו הפלילי של המערער ואת העובדה שניצל לרעה הזדמנויות שניתנו לו בעבר. עוד נטען, כי על אף מרכזיותו של שיקול השיקום בקביעת גזר הדין, אין להתעלם מן האינטרס הציבורי, ומכך שניסיונות השיקום של המערער נכשלו בעבר. ט. עו"ד רוסו מסרה לעיוננו גזר דין שניתן כנגד המערער ביום 24.5.09 בבית המשפט לנוער בבאר שבע (מפי השופט אבו פריחה) בעבירת סיוע להתפרצות למקום מגורים (2004), שצורפו אליה תיק ובו הודאה בביצוע שתי עבירות פריצה לרכב, גניבת רכב וסיוע לגניבת רכב (2008), תיק ובו הודאה בעבירות פריצה לרכב, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית (2009), ותיק ובו הודאה בעבירות פריצה לרכב ואחזקת מכשירי פריצה (2008). בית המשפט דן את המערער ל-8 חודשי מאסר בפועל, 6 מתוכם בחופף למאסר הנוכחי ושניים במצטבר, וכן ל-5 חודשי מאסר על תנאי. הכרעה י. לאחר העיון איננו רואים מקום להתערבות בגזר הדין קמא. אין צורך להכביר מלים על המאמץ המיוחד שציונו עליו המחוקק בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 ובתיקונו המקיף מתשס"ח לשיקומם של קטינים, כחלק אינטגרלי ממדיניות הענישה. עלינו – כל בתי המשפט – לשוות זאת לנגד עינינו (ראו ע"פ 49/09 פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ואולם, המערער דנא לא הותיר ברירה של ממש לבית המשפט בדרכי התנהגותו, לאחר שהחל בעבירות סמוך לגיל האחריות העונשית, ובשנים האחרונות הגביר את פעילותו העבריינית בעבירות רכוש, תוך זלזול מתמשך בחוק, הפרת תנאי מעצר, ולרבות העבירה החמורה במיוחד, על פי תג המחוקק, של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. העונש שהושת בתיק זה אינו קל, בודאי כשהמדובר בקטין, אך מנגד הקל עמו בית המשפט לנוער בהשיתו עליו על סדרת עבירות בסופו של יום עונש מצטבר של חודשיים בלבד. אין התמונה הכוללת, ואף לא תיק זה כשלעצמו, מצדיקים איפוא התערבות. אכן, שירות המבחן, שהמערער לא שיתף פעולה עם מאמצי השיקום שלו בעבר, המליץ עתה על הקלה מסוימת, אך לצערנו איננו רואים מקום לכך בנסיבות המעשה והעושה. אין מנוס מהתחשבות באינטרס של הגנה על הציבור, וכמות שציין בית משפט זה מפי השופט דנציגר בע"פ 4533/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), "גם בעניינם של קטינים, אינטרס השיקום למרות שהינו בעל משקל מיוחד ונכבד, אינו עומד לבדו אלא קיימים שיקולי ענישה נוספים שגם להם יש ליתן משקל במלאכת האיזון". יא. אם אכן יש בכוונת המערער, מה שאנו מייחלים לו, לשים קץ לעבירותיו, וכמות שאמר בבית המשפט לנוער ב-24.5.10 "אני מצטער על העבירות שעשיתי, זו הפעם האחרונה וזהו", על הדבר למצוא ביטויו לעת הזאת בשיפור התנהגותו בבית הסוהר, כדי להיות זכאי להתחשבות בהמשך (בלא שניטע מסמרות). בסיפת הדברים נפנה תשומת לב שירות בתי הסוהר להעלאת נושא האבדנות על ידי המערער, ובלא שנעריך את משקל הדבר בעצמנו, מתבקשת השגחה מתאימה. בנתון לאמור איננו נעתרים לערעור. ניתן היום, ‏כ"ו בתשרי תשע"א (4.10.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10024470_T02.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il