מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"פ 2445/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2445/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ח' מלצר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: חנן מורנו ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 29/01/2008 בת.פ 1050/07 שניתן על ידי כבוד השופט ע' עיילבוני תאריך הישיבה: י"א באלול התשס"ח (11.09.08) בשם המערערת: עו"ד אביה גליקסברג בשם המשיב : עו"ד שמעון קוקוש בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זהו ערעור המדינה על גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט עיילבוני) בו נגזר על המשיב עונש מאסר בפועל של 18 חודש, הפעלת מאסר על תנאי בחופף למאסר שהוטל בתיק זה, מאסר על תנאי ופסילה מהחזקת רשיון נהיגה ל-5 שנים מיום השחרור מן המאסר. 2. המשיב הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, והעלבת עובד ציבור. 3. הרקע להרשעה הוא בכך כי ביום 14.4.07 בשעת לילה מאוחרת, נתקלו מתנדבים במג"ב בטנדר נהוג בידי המשיב, כשהוא ללא פגוש וללא לוחיות זיהוי. הדבר עורר את חשדם של המתנדבים, והם הורו למשיב לעצור את רכבו. בתגובה לכך, הוא נמלט במהירות בנסיעה לאחור כנגד כיוון התנועה, הסתובב עם הרכב, והמשיך לנסוע נגד כיוון התנועה בפראות, תוך שהוא עובר מנתיב לנתיב וגורם למכוניות הבאות מולו לסטות מנתיב נסיעתן. השוטרים דלקו אחריו בהפעילם אורות כחולים, תוך שהם משתמשים גם במערכת הכריזה אך ללא הועיל. כשהגיעו בסמוך לבסיס צבאי, ירד אחד המתנדבים מהרכב, ואז הסיע המשיב את הרכב לאחור לעבר אותו מתנדב, במטרה למנוע את מעצרו, ואילץ את המתנדב לקפוץ הצידה. בתגובה, ירה המתנדב באקדח יריית אזהרה אך המשיב התעלם מכך, נסע שוב לכיוון המתנדב, ורק לאחר שזה ירה שוב לעבר גלגלי הטנדר, המשיך המשיב בהימלטותו, כשניידות משטרה רודפות אחריו. בשלב מסוים פנה המשיב לכיוון השדות והחל להימלט ברגל. לאחר מרדף רגלי קצר, הוא נעצר. כשהובא לתחנת המשטרה, קילל את השוטרים שהיו בתחנה. 4. בית המשפט המחוזי עמד בגזר דינו על חומרת העבירה של סיכון חיי אדם, בנתיב תחבורה, שהמשיב הודה בביצועה, באומרו: "חומרה רבה טבועה בעבירות בהן הורשע הנאשם – תופעה של בריחה מכוונת מכוחות משטרה ואי ציות להוראות החוק. חמורה התופעה שבעתיים שעה שהיא נעשית תוך כדי נהיגה פרועה, וסיכון חיי אדם בנתיבי הארץ, אשר מזה זמן נהפכו לשדות קטל ממש". חרף החומרה שבמעשי המשיב, אשר לא נרתע ממעשיו אפילו כאשר נורו לעברו יריות מכוחות המשטרה, ולמרות עברו הפלילי המכביד, נתן בית המשפט משקל רב לנסיבותיו האישיות של המשיב, ובעיקר למצבו הנפשי, המתבטא בהפרעות נפשיות המצריכות טיפול תרופתי. על יסוד כל אלה, גזר את העונש שפורט לעיל. 5. המדינה מערערת על קולת גזר הדין, וטוענת כי, בנסיבות הענין, הוא חורג חריגה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת, המצדיקה ענישה כבדה על עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. לטענת המדינה, אין הצדקה לסטות מרף הענישה המקובל בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות לקולא אשר אינן מתקיימות כאן. מעבר לכך, ניתן משקל רב מדי לנסיבות האישיות של המשיב ולמצבו הנפשי אשר אינם מצדיקים הקלה כה ניכרת בעונשו, במיוחד לאור עברו הפלילי המכביד. 6. ב"כ המשיב טוען כי בית המשפט קמא איזן כראוי בין הנסיבות לחומרה לנסיבות לקולא, ואין מקום להתערב בשיקול הדעת העונשי שהופעל על ידו. 7. בעקבות טיעוני הצדדים, הורינו על הגשת תסקיר מבחן מעודכן, לצורך התמקדות בשאלת הטיפול הנפשי הניתן למשיב, וסיכויי השיקום שלו. 8. בתסקיר מבחן מפורט מיום 1.9.08 תוארו בהרחבה הרקע והנסיבות האישיות של המשיב. בין היתר, עולה מהתסקיר מעורבותו הנרחבת בעבירות שונות, ועלה הנתון בדבר התמכרותו לסמים, ושלילתו את ההצעה שהוצעה לו להשתלב במסגרת שיקום לגמילה מסמים. מהתסקיר עוד עולה כי טיפול קבוצתי או שיחתי אינו יעיל, והטיפול היעיל עבורו הוא הטיפול התרופתי. פועל יוצא מכך הוא כי המשיב אינו מצוי בהליך שיקומי, ואת הטיפול התרופתי הוא נוטל על פי שיקול דעתו, תוך דחיית סמכות ומרות של אנשי המקצוע גם בענין זה. לאור כל אלה, התרשמות שירות המבחן היא כי המשיב יתקשה להיעזר במסגרת טיפולית, ולכן לא ניתנה המלצה בעניינו. 9. ערעור המדינה בדין יסודו. המשיב הורשע עלפי הודאתו בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה המתייחסת להתרחשות של הימלטות מאנשי משטרה תוך כדי נסיעה פראית בכבישים שהיתה כרוכה בסיכון ישיר וממשי לחיי אדם. דרך התנהגותו של המשיב מצביעה על חומרה רבה בשני מובנים: האחת – נהיגה פראית ומסוכנת בכבישי הארץ בניגוד לכל כללי התנועה והזהירות, אשר רק בנס לא גבתה חיי אדם, ולא הביאה לפגיעה חמורה בגוף וברכוש. השניה – התנהגותו של המשיב מצביעה על זלזול חמור ברשויות אכיפת החוק, והפקרות מוחלטת ביחס לציוויי החוק והוראות אנשי אכיפת החוק. אגב נהיגתו הפראית, התעלם המשיב במפגיע מדרישות השוטרים כי יעצור, והוא נמלט מהם במשך שעה ארוכה, ונותר שווה נפש אף ליריות שנורו לעברו מאיש משטרה כאות אזהרה. עבירות מסוג זה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הטומנות בחובן הן סכנה לציבור מנהיגה מסוכנת הפורצת גבולות, והן פגיעה חמורה בחובת כיבוד החוק ורשויות אכיפת החוק, מחייבות ענישה מחמירה ומסר עונשי ברור וחד נוכח חומרת הסיכון הטמון בהן לחיי אדם ולאור הפגיעה הקשה שהן מבטאות כלפי שלטון החוק. חומרה זו, על שתי פניה, הביאה לגיבוש מדיניות ענישה מחמירה בבית משפט זה, שבמסגרתה נגזרים עונשי מאסר של מספר שנים על העוברים עבירות מסוג זה, ובחלק מהם גם כאשר אין לנאשמים עבר פלילי קודם (ראו לדוגמא – ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלמאן אבולקיעאן (11.11.04); ע"פ 342/05 אלרביעה נ' מדינת ישראל; ע"פ 10340/07 מדינת ישראל נ' חובלשוילי (6.2.08); ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבו אלקיעאן; ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל). אין צריך לומר, כי גם במסגרת מדיניות ענישה מחמירה, הנקוטה כקו מנחה בגזירת דין בסוג עבירות מסוים, לעולם יתחשב בית המשפט, בצד שיקולים של אינטרס ציבורי כללי, גם בנסיבות אינדיבידואליות לנאשם, וישקלל בין הטעמים לחומרה הבנויים על שיקולי מדיניות כלליים על רקע נסיבות ספציפיות לעבירה, לבין הטעמים לקולא, הקשורים כולם בנסיבותיו האישיות של הנאשם (רע"פ 3764/04 אבו סאלב נ' מדינת ישראל; ע"פ 6039/06 אליעזר נ' מדינת ישראל; ע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' לוי (7.6.06). תפקידה של הביקורת הערעורית לבחון האם השיקלול והאיזון בין שיקולי החומרה לשיקולי הקולא הוא איזון שאינו חורג באופן קיצוני מרף הענישה הראוי, תוך בחינת השתלבותו של המקרה הפרטני במדיניות העונשית הכללית הנקוטה ביחס לסוג העבירות הנדון על פי הענין. 10. חומרת התנהגותו של המשיב במקרה זה היא מופלגת הן בהיבט הסיכון לחיי אדם מנהיגתו בכביש, והן במידת הפגיעה בגורמי אכיפת החוק בדרך הימלטותו מאנשי המשטרה. לחומרה זו נוסף נתון חמור הקשור בעברו הפלילי העשיר של המשיב המלווה אותו שנים ארוכות. לחובת המשיב מספר רב של עבירות אלימות קשות – וביניהן שוד מזויין, עבירות רכוש רבות, ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הוא ריצה עונשי מאסר בפועל, לאחרונה בשנת 2001 למשך 28 חודשים, ולחובתו מאסר על תנאי של ארבעה חודשים בר הפעלה. בכל אלה לא היה כדי להרתיעו מביצוע העבירות נשוא הליך זה, ומתחזק הרושם כי מדובר באדם הפועל ללא כל רסן פנימי ומגבלות של חוק, ומסוכנותו לציבור רבה עד מאד. מנגד, ניצב במרכז השיקול האישי ענין מצבו הנפשי של המשיב שנסקר בפירוט רב בתסקיר שירות המבחן. מצב זה אינו מגיע כדי מחלת נפש, אך הוא מחייב טיפול תרופתי. עוד עולה, כי המשיב אינו מגייס כוחות נפש מספיקים כדי לשתף פעולה בתכנית שיקום כלשהי, ושירות המבחן לא יכול היה לבשר לנו על קיום ציפייה ממשית לתהליך שיקום כלשהו. 11. בנסיבות אלה, נראה לנו כי האיזון העונשי שנערך על ידי בית משפט קמא בין שיקולי החומרה לשיקולי הקולא, על רקע מדיניות הענישה המחמירה בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אינו יכול לעמוד. המשקל שניתן לנסיבות האישיות רב מהמידה הראויה, אף שנכון היה לתת לו משקל כלשהו. 12. על יסוד כל אלה, באנו לכלל מסקנה כי יש להחמיר בעונשו של המשיב באופן הבא: ערעור המדינה על העונש מתקבל. במקום עונש המאסר בפועל שנגזר על המשיב, הוא ירצה עונש מאסר בפועל של 30 חודשים בניכוי ימי המעצר. כן יופעל עונש המאסר על תנאי התלוי נגדו, באופן ששני חודשים ממנו יופעלו במצטבר לעונש שנגזר, ושני חודשים נותרים יופעלו בחופף. בסך הכל ירצה המשיב עונש מאסר בפועל של 32 חודשים. שאר מרכיבי העונש יעמדו בעינם. ניתן היום, י"א באלול תשס"ח (11.9.08). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08024450_R02.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il