איזוטסט בע"מ נ. הרשות הלאומית להסמכת מעבדות

פסק-דין בתיק בג"ץ 2445/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2445/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרת: איזוטסט בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. הרשות הלאומית להסמכת מעבדות 2. מנכ"ל הרשות הלאומית להסמכת מעבדות 3. ועדת ההסמכה ברשות הלאומית להסמכת מעבדות 4. ועדת הערר ברשות הלאומית להסמכת מעבדות עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד רענן בר-און ועו"ד ורד כהן בשם המשיבים : עו"ד אלי זהר, עו"ד יהודה רוזנטל ועו"ד רויטל ססובר פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. העותרת ניהלה מעבדה מאושרת ומוסמכת לבדיקת מוצרים בענף הבנייה והסלילה. העתירה נסבה על שלושת הסעדים הבאים: ביטול החלטת משיבה 3, היא ועדת ההסמכה ברשות הלאומית להסמכת מעבדות (להלן – ועדת ההסמכה) להמליץ על שלילת הסמכתה של העותרת לנהל את המעבדה; ביטול החלטת משיבה 4, ועדת הערר ברשות הלאומית להסמכת מעבדות (להלן – ועדת הערר), להמליץ על השעיית הסמכתה של העותרת לתקופה של 6 חודשים; וביטול החלטת משיב 2, מנכ"ל הרשות הלאומית להסמכת מעבדות (להלן – המנכ"ל), להשעות את הסמכת העותרת לתקופה של 6 חודשים. לטענת העותרת, בהחלטות אלה נפלו פגמים המחייבים את ביטולן. רקע עובדתי 2. המשיבה 1, היא הרשות הלאומית להסמכת מעבדות (להלן – הרשות). היא מהווה תאגיד סטטוטורי שהוקם מכוח חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, התשנ"ז-1997 (להלן: החוק להסמכת מעבדות). הרשות מוסמכת, בין היתר, ליתן הסמכה למעבדות בתחומים שונים, ולהגדיר את סוגי הבדיקות שתבוצענה על ידן, וכן להציב למעבדות דרישות למתן ההסמכה, ולקבוע תנאים להמשך תוקפה. הרשות מוסמכת גם לבטל הסמכה של מעבדה מקום, שלאחר מתן זכות טיעון, מצאה כי היא אינה עומדת בדרישות שנקבעו למתן ההסמכה. ההסמכה על ידי הרשות נעשית בתעודת הסמכה רשמית, הניתנת לאחר חתימה על הסכם בין הרשות לבין המעבדה, שבו מעוגנים ההסדרים הכלליים שהמעבדה המוסמכת חייבת לפעול על פיהם (להלן – הסכם הפיקוח). בהסכם הפיקוח נקבע, בין היתר, כי הפרה יסודית של דרישות ההסמכה או התחייבויות המעבדה בהסכם, תהווה עילה לשלילה או להתליית ההסמכה. כל נהלי הרשות, לרבות הסכם הפיקוח, כפופים ומותאמים לת"י 17025 ISO/IEC, שהוא התקן הבינלאומי המקובל להסמכת מעבדות המבצעות בדיקות איכות, כדוגמת המעבדה של העותרת. העותרת מנהלת מעבדה לבדיקות איכות בענף הבניה והסלילה, ולה ששה סניפים. היא הוסמכה על-ידי הרשות בשנת 1996. מאז, חודשה הסמכתה ברציפות, כאשר החל בחודש אפריל 2005 עברה העותרת הליך של הסמכה מחדש על ידי הרשות, שבסיומו הוסמכה לשלוש שנים נוספות. 3. נוכח תלונות שהוגשו כנגד העותרת, בצעה הרשות בשלהי שנת 2005 וראשית שנת 2006, מספר מבדקים במעבדת העותרת, ואספה נתונים הקשורים לעבודתה מאז שנת 2003. המבדקים נערכו בשלושה מתוך ששת סניפי העותרת, ובכללם בסניף המרכזי של המעבדה ביבנה. הרשות בחנה בדיקות שביצעה העותרת בקרקע, בטון, בדיקת עובי טיח ואטימות ממ"דים. בבדיקות נמצאו ליקויים, ונוכח זאת המליצה ועדת ההסמכה על שלילת ההסמכה של המעבדה. ביום 30.1.06 העבירה מנכ"ל הרשות לעותרת את הממצאים שנאספו בעניינה, והודיעה לה על זכותה להגיש ערר על המלצות ועדת ההסמכה, ולהשמיע את טענותיה בענין זה. 4. ביום 13.2.06 הגישה העותרת כתב ערר על המלצת ועדת ההסמכה. הערר כלל טיעונים עובדתיים ומשפטיים בנוגע לכל אחד מממצאי ועדת ההסמכה, וצורפו לו מוצגים. בהתאם לנוהל הערר של הרשות, מינתה מנכ"ל הרשות ועדת ערר בת שלושה חברים, מהם שני משפטנים: עו"ד מרים רוזנטל, פרקליטת מחוז ת"א (פלילי) לשעבר; עו"ד אהרון מיכאלי, היועץ המשפטי החיצוני של הרשות; והגב' אתי פלר, מנהלת תחום לקוחות אסטרטגיים וראש תחום מעבדות ברשות. ועדת הערר שמעה את טענות הצדדים במהלך שלושה ימי דיונים מלאים. במסגרת דיונים אלה, השמיעו הצדדים את טיעוניהם, והגישו מוצגים מטעמם. הדיונים הוקלטו על-ידי שני הצדדים, ונערך פרוטוקול ידני. ביום 15.3.2006, ניתנה החלטת ועדת הערר. בראשיתה של ההחלטה, קבעה ועדת הערר כי אמת המידה המנחה אותה היא זו המתחייבת מנוהל ההשעייה ומההלכה הפסוקה, לפיה על הרשות מוטל להוכיח ברמה של "מעבר לכל ספק" כי המעבדה אינה עומדת בדרישות ההסמכה: "...דיוננו זה הוא בהמלצה לביטול הסמכה של מעבדה, זמן קצר לאחר שניתנה לה ההסמכה, וכן כי משמעותה של המלצת ועדת ההסמכה הינה פגיעה קשה בזכות יסוד של המעבדה. בנסיבות אלה, הן על פי הנוהל והן עפ"י הפסיקה, רמת הראיה שהרשות צריכה להביא היא מעבר לכל ספק וגם נטל השכנוע מוטל על כתפי הרשות" (פסקה 24 להחלטה). על בסיס הנחה זו, בחנה הוועדה באופן פרטני כל אחד ואחד מתשעה-עשר הליקויים שועדת ההסמכה מצאה בפעילות העותרת. לגבי עשרה מתוכם, קבעה ועדת הערר כי הוכח מעבר לכל ספק כי מדובר בליקויים העומדים בסתירה ישירה לדרישות ההסמכה. תשעת הליקויים הנותרים שנמצאו על ידי ועדת ההסמכה נדחו על ידי ועדת הערר, מאחר שלדעתה לא עמדו ברמת ההוכחה הנדרשת. בשלב הבא, בחנה ועדת הערר את מהות הליקויים שהוכחו ומשקלם, וקבעה כי מדובר בפגמים משמעותיים, שאינם מתיישבים עם הרמה המקצועית הנדרשת למעבדה מוסמכת, ופוגעים באמינות פעולתה של המעבדה. הועדה קבעה, כי הליקויים שנמצאו מעלים חשש של ממש כי הבדיקות אותן מבצעת המעבדה אינן עומדות בדרישות התקן והנוהלים, וכתוצאה מכך נפגע הבטחון הנדרש באמינותן של פעולות המעבדה. בהקשר זה, ציינה ועדת הערר: "אין המדובר בכשלים נקודתיים בלבד או בעלי חשיבות מעטה שאין בהם כדי להשליך על אמונה של הרשות במעבדה. בהקשרים שונים ובנקודות זמן שונות התברר, כי רישומיה של המעבדה אינם מדויקים, או אינם נכונים כלל. יתכן, כי בשל גודלה של המעבדה, ומספר האתרים, הנושאים והעובדים המועסקים על ידה – אין בידי המעבדה תמונה איכותית וטובה של כל הפרמטרים הרלוונטיים לעבודתה – ולכן, עולה חשש של ממש, כי אין היא מסוגלת לקיים בקרה וביקורת בזמן אמת, או אפילו בדיעבד, של איכות, דיוק ונכונות פעולותיה ורישומיה. בארבעה מקרים לפחות... המעבדה פעלה בניגוד לתקן המחייב אותה, או בניגוד למשמעות המיידית והמקובלת שלו, או בניגוד להסכם הפיקוח. ממצאים אלה עוסקים בתחומים חשובים מאין כמותם, אשר חשיבותם הינה בתחום ההגנה על האינטרס הציבורי החיוני". (פסקה 111 להחלטת ועדת הערר) בהמשך ההחלטה, נדונו הצעדים ההולמים שיש לנקוט כנגד העותרת, נוכח הממצאים שנמצאו בעניינה, ובהתחשב בדרישת המידתיות הקבועה בדין ובנוהל ההשעייה. נקבע, כי עמדת ועדת ההסמכה, לפיה יש לשלול את הסמכת העותרת באופן גורף ומיידי, אינה מידתית. במקום זאת, המליצו רוב חברי ועדת הערר להשעות את הסמכת המעבדה לתקופה של 6 חודשים, תוך מתן אפשרות לקצר את תקופת ההשעייה, אם ובמידה שכל הליקויים יתוקנו בתוך תקופה קצרה יותר. דעת המיעוט בועדה סברה כי הצעד ההולם הוא השעיית ההסמכה של העותרת לתקופה של 12 חודשים. החלטת הועדה קבעה עוד כי אין די בתיקון הליקויים הספציפיים שנמצאו, שכן הפגמים מעידים על כשלים מבניים שיש לתקנם. היא פרטה בהחלטתה מה על העותרת לעשות על מנת לתקן את הכשלים: "... במשך תקופת ההשעיה, על המעבדה לבצע פעולות מתקנות במבנה המעבדה, באיוש בעלי התפקידים בה, בקביעת מנגנוני בקרה וביקורת לביצוע משימותיה, בקביעת נהלים ואמצעים מתאימים לתיעוד מלא ומדויק, לקיום התאמה של הליך ביצוע הבדיקות לדרישות התקן של הרשות, וכיוצא באלה עניינים שיש בהם כדי להבטיח את אמונה של הרשות במעבדה ובאיכות פעולתה". (פסקה 118 להחלטה) הוועדה שקלה, בין היתר, האם להורות על השעייה מיידית של הסמכת העותרת, או להימנע מכך ולתת למעבדה שהות להתארגן לצורך כך. נוכח החשש לפגיעה באינטרס הציבורי בהמשך פעולתה של המעבדה במתכונת הנוכחית, החליטה ועדת הערר על השעייה מיידית של הסמכת המעבדה: "שקלנו, האם להמליץ, כי ההשעיה תיכנס לתוקפה במועד נדחה כלשהו על מנת ליתן זמן להתארגנות. אף כי קיימים שיקולים לא מעטים התומכים באפשרות זו, סברנו לבסוף, כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי המחייב ביצוע מיידי של פעולות הכרחיות על מנת לשוב ולהסמיך את המעבדה". (פסקה 119.1 להחלטה) 5. ביום 16.3.2006 החליטה מנכ"ל הרשות לאמץ את דעת הרוב בוועדת הערר, ולהשעות את הסמכת העותרת בתחום הבניה והסלילה לתקופה של 6 חודשים. העתירה 6. העותרת עתרה כנגד החלטת ועדת ההסמכה של הרשות אשר המליצה על שלילת הסמכתה למעבדה מאושרת; כנגד החלטת ועדת הערר של הרשות אשר המליצה על השעיית הסמכתה של העותרת לתקופה של 6 חודשים; וכנגד החלטת מנכ"ל הרשות אשר אימצה את החלטת ועדת הערר, והורתה על השעיית הסמכת העותרת למשך שישה חודשים. 7. ראשית, טענה העותרת כי הליקויים שמצאה הרשות בהתנהלותה, לא הוכחו בפניה ברמה של מעבר לכל ספק, כפי שנדרש על פי נוהליה, ולפיכך החלטת ההשעייה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. לטענתה, באשר ל-17 מתוך 19 ממצאי הבדיקה, עומדות הקביעות העובדתיות של ועדת הערר בסתירה חזיתית לטענות עובדתיות סותרות של העותרת, המגובות בתצהירים, בחוות-דעת מומחים, בחוות-דעת של הרשות עצמה, ובראיות נוספות. ראיות אלה מקימות, למצער, ספק בדבר נכונותם של הממצאים. זאת ועוד, ועדת הערר עצמה הביעה בהחלטתה חשש כי הליקויים שהוכחו הם "בבחינת חלק מהתמונה בכללותה, או במקרים אחרים רק 'קצה הקרחון'". מכאן עולה, לשיטת העותרת, כי ועדת הערר חרגה מרמת ההוכחה הנדרשת לצורך השעיית הסמכה, המחייבת הוכחה מעבר לכל ספק, זאת בשל הפגיעה בחופש העיסוק הכרוכה בהשעייה כזו. 8. שנית, טענה העותרת כנגד העדר המידתיות בהחלטת ועדת הערר בדבר השעיית ההסמכה לששה חודשים. לטענתה, משמעות החלטה זו הינה הרסנית מבחינתה, ומהווה פגיעה חמורה בחופש העיסוק הנתון לה כזכות יסוד. ההשעיה צפויה לגרום להפסקה מיידית של פעילותה, לרבות פיטורין לאלתר של 200 עובדיה, וכן אובדן כל לקוחותיה וביטול החוזים בהם היא קשורה, והיא תוביל לקריסת החברה. העותרת הצביעה גם על הנזק הכולל שייגרם למאות הקבלנים הקשורים בחוזים עמה, אשר עבודתם תתעכב עקב השעיית ההסמכה. לטענת העותרת, ניתן היה להשיג את תכלית ההשעייה, תוך נקיטת צעדים פחות חריפים, כגון הימנעות מהחלה מיידית של ההשעייה, ומתן פרק זמן סביר לתיקון הליקויים, או נקיטת צעדים משמעתיים, או צמצום ההשעייה לסניפים בהם נמצאו הליקויים החמורים, תוך הימנעות מנקיטת צעדים כלפי סניפים שבהם לא נמצאו ליקויים, וכיוצא באלה אמצעים מתונים יותר. 9. טענות אחרות של העותרת מופנות כנגד הפגיעה בזכות הטיעון שלה בפני ועדת ההסמכה, שהיא, לדבריה, גוף מעין שיפוטי. במסגרת טענה זו היא קובלת על אי מתן הודעה לעותרת על קיום הליך כלשהו בפני ועדת ההסמכה, אי זימונה להתייצב בהליך כזה, אי קבלה לעיון של ממצאי הבודקים, ואי העמדת הפרוטוקולים של דיוני הוועדה לעיונה של העותרת. העותרת טוענת, כי זכות הטיעון ניתנה לה לראשונה רק בהליך הערר. 10. בהמשך, במסגרת בקשה לסעד זמני, העלתה העותרת, לראשונה, טענה חדשה בדבר קנוניה שנרקמה נגדה, כביכול, על ידי הרשות בשיתוף המתחרה העיקרית של העותרת – חב' איזוטופ בע"מ (להלן – איזוטופ). לטענתה, לאחר הגשת העתירה, נתגלו לה עובדות חדשות, שמהן עולה כי החלטות הרשות נתקבלו אגב שקילת שיקולים זרים, העולים, לכאורה, אף כדי עבירות פליליות. 11. לטענת העותרת, מנכ"לית הרשות קשורה קשר דם לבעל השליטה בחברת איזוטופ, ולכן יש לה עניין רב בקידום טובתה של איזוטופ. קשר נוסף עליו הצביעה העותרת הינו כי בעלת המניות והמנהלת של איזוטופ מונתה כדירקטורית ברשות הלאומית להסמכת מעבדות. לטענת העותרת, נוכח קשרים אלה, כאשר הוגשו תלונות כנגד איזוטופ, הדומות במהותן לתלונות שהוגשו כנגד העותרת, לא נעשה דבר בעניינן. העותרת מוסיפה, כי מקורו של כל הליך הסרק שנפתח נגדה, הוא ביוזמת איזוטופ, באמצעות עובד לשעבר של העותרת, אשר פוטר על רקע מעילה כספית רחבת היקף, ועבר לעבוד באיזוטופ. לטענתה, הרשות והמנכ"לית העומדת בראשה, עשו יד אחת עם איזוטופ לפגוע בה ובסיכוייה להתחרות בשוק. העותרת טוענת כי נוהל נגדה הליך פגום מעיקרו אשר פגע בזכויות היסוד שלה, אשר הזיק לשמה הטוב ונוצל על ידי המתחרה איזוטופ כדי להפיק תועלת כלכלית לעצמה. עמדת הרשות 12. הרשות טוענת כי כל החלטותיה בעניינה של העותרת נתקבלו בהליך תקין ונקי מפגמים, בהתאם לסמכות הנתונה לה בחוק ועל פי נוהלי עבודתה; החלטותיה נתקבלו ללא משוא פנים, ללא שיקולים זרים, בתום לב, בלא הפליה, ותוך מתן הזדמנות נאותה לעותרת להשמיע את כל טיעוניה ולהביא את כל ראיותיה. נשקלו על ידה כל השיקולים הרלבנטיים, והם בלבד, והם אוזנו כראוי אלה כנגד אלה. החלטותיה עומדות במבחן הסבירות והמידתיות. 13. הרשות מדגישה, כי העותרת פעלה כמעבדה הבודקת, בין היתר, את טיב ואיכות הבטון המשמש לבניית מבנים, גשרים, תשתית כבישים ורכבת וכן בניה ואיטום חדרי ביטחון. בכל הפעילויות הללו, נקבעו על ידי ועדת הערר ממצאים מהם עולה כי העותרת ביצעה את הבדיקות האמורות בסטייה מדרישות התקנים, הנוהלים והדרישות הרלוונטיות. תכלית האמצעי שננקט כנגד העותרת – השעיית הסמכתה – נועד למנוע תקלות חמורות בתחומים אלה, ולהגן על שלום הציבור ועל בטיחותו. לאור תכלית זו, האמצעי שננקט כנגד העותרת, הינו סביר ומידתי. 14. לטענת הרשות, במסגרת קבלת החלטתה בערר, אספה ועדת הערר את כל הנתונים הרלוונטיים, ושמעה באופן מלא ומפורט את מלוא טענותיה וראיותיה של העותרת. הוועדה דנה בכל אחד ואחד מתשעה עשר הליקויים שנמצאו על ידי ועדת ההסמכה, והכריעה לגבי כל אחד מהם באופן פרטני ובנפרד. אמת המידה ההוכחתית שננקטה הינה דרישה כי הליקוי הוכח מעבר לכל ספק בהתאם לקבוע בנוהל ההשעייה. בסופו של דבר, קבעה ועדת הערר כי 10 ליקויים הוכחו מעבר לכל ספק. משמעות הדבר היא, כי בעשרה מקרים שונים לא ביצעה העותרת בדיקות על פי התקנים המחייבים ועל פי ההוראות ונוהלי הרשות, ועל פי הנוהלים שלה עצמה, ואף לא ניהלה תיעוד מתאים ומסודר המאפשר בקרה ומעקב אחר ביצוע הבדיקות. 15. בהמשך, בחנה הוועדה האם, על פי נוהל ההשעייה של הרשות, עשרת הליקויים שהוכחו, מקימים עילה לנקיטת סנקציה של השעיית הסמכתה של המעבדה או ביטולה. על פי נוהל ההשעייה, להשעיית הסמכת מעבדה נדרשים שלושה תנאים חלופיים: אי התאמה לקריטריונים של ההסמכה (כשהכוונה היא למספר אי התאמות המעידות על כשל מערכתי); הפרה מהותית של הסכם הפיקוח; ואי מילוי דרישות המחוקק. לטענת הרשות, ממצאיה של ועדת הערר מקיימים את כל שלוש עילות ההשעייה גם יחד. כך, למשל, נמצא כי העותרת ביצעה בדיקות בטון שלא בהתאם לתקנים הרלוונטיים, בניגוד לקריטריונים של ההסמכה. העותרת לא ניהלה תיעוד מלא ומדויק של פעולותיה, גם זאת בניגוד לנוהלים המחייבים, ובניגוד לתנאי תעודת ההסמכה. ליקויים אלה מהווים גם הפרה מהותית של הסכם הפיקוח, ומנוגדים לדרישות המחוקק. 16. לטענת ועדת הערר, היא היתה ערה באופן מלא לחובתה לנקוט באמצעים מידתיים ומאוזנים כנגד העותרת, כך שתכליתם הציבורית של האמצעים תושג, מבלי שהפגיעה בעותרת תעלה על המידה הנדרשת לצורך השגת התכלית. במסגרת החלטתה בענין זה, שקלה הוועדה קשת רחבה של שיקולים אשר פורטו בהחלטתה, ובהם: טובת הציבור, בשים לב לכך שפעילותה של העותרת משפיעה במישרין על הציבור ורמת הבטיחות הקשורה באיכות מוצרי הבנייה והסלילה; משמעות ההסמכה, כגושפנקא רשמית של המדינה לכשירות המעבדה; חשיבות קיומם של יחסי אמון בין המעבדות לרשות, אשר אינה יכולה לפקח באופן רציף על כל פעולה ופעולה הנעשית בהן; חשיבות פעולתן של המעבדות בהתאם לנוהלים והתקנים כפי שהם מתפרשים על ידי הרשות; הפגיעה הקשה שתיגרם לעותרת ולעובדיה כתוצאה משלילת ההסמכה; העובדה שביחס לחלק מהליקויים שנמצאו, החליטה העותרת מיוזמתה לפעול לתיקונם, והבינה כי בהתנהלותה נפלו פגמים משמעותיים, המחייבים שינויים מהותיים בדרך פעולתה כמעבדה. כן טענה הרשות כי הליך קביעת הממצאים על פי החומר שהוגש לועדת הערר היה תקין לחלוטין, והתבסס על רף הוכחה גבוה במיוחד. 17. נוכח מכלול השיקולים, סברו רוב חברי ועדת הערר כי האמצעי המתאים והמידתי להשגת תכלית הפיקוח על פעולת המעבדה הוא השעייה מיידית של הסמכתה לתקופה של ששה חודשים, תוך מתן אפשרות לקצר את תקופת ההשעייה, אם הפגמים יתוקנו קודם לכן. הרשות הדגישה כי הליקויים שהוכחו הם חמורים, ומלמדים כי העותרת בצעה את תפקידה בצורה לקוייה, וגרמה בכך לסיכון ממשי של שלום הציבור ובטיחותו. ליקויים מוכחים אלה נמצאו בשלושה מתוך ששת סניפי העותרת, לרבות בסניפה המרכזי ביבנה. היא הסיקה מכך, וזאת גם מבלי לבדוק את יתר הסניפים, כי מדובר בליקויים מערכתיים ורוחביים, היורדים לשורש פעילותה של העותרת כמעבדה מוסמכת. היא הסיקה, אפוא, כי הליקויים שנמצאו מחייבים לא רק את תיקונם הספציפי, אלא גם בצוע "פעולות מתקנות במבנה המעבדה, באיוש בעלי התפקידים בה, בקביעת מנגנוני בקרה וביקורת לביצוע משימותיה, בקביעת נהלים ואמצעים מתאימים לתיעוד מלא ומדוייק, לקיום התאמה של הליך ביצוע הבדיקות לדרישות התקן של הרשות...". הועדה סברה כי שינויים אלה חייבים להתבצע כמקשה אחת, ובאופן כוללני, ולא טיפין טיפין תוך כדי המשך פעילותה של המעבדה. פעילות המעבדה היא פעילות משולבת, המבוססת על מספר רבדים – המבנה הארגוני, איוש כוח האדם, הנוהלים, בקרת האיכות, וכיוצא באלה – שרק בתיקונם הכולל עשויים הפגמים שנמצאו לבוא על תיקונם. ועדת הערר, אשר שקלה אפשרות ליתן לעותרת שהות להתארגנות בטרם תופעל ההשעייה, דחתה אופציה זו בשל הסכנה לאינטרס הציבורי בהמשך פעולתה של המעבדה בטרם יתוקנו הליקויים. שיקוליה של ועדת הערר היו מאוזנים ומידתיים, ואין להתערב בהם. 18. אשר לועדת ההסמכה, טוענת הרשות כי אין כל יסוד לטענת העותרת כי נפגעה זכות הטיעון שלה בהליך בפני אותה ועדה. ועדת ההסמכה אינה מוסמכת לקבל החלטה, אלא ליתן המלצות בלבד. זכות השימוע עומדת בפני מי שמוסמך לקבל החלטה בעניינה של מעבדה. ואכן, בפני ועדת הערר ניתנה לעותרת זכות טיעון מלאה. הליך הערר אינו הליך המופנה כלפי המלצות ועדת ההסמכה, אלא כלפי ממצאי הבודקים, והוא מתנהל כהליך אדברסרי בפני ועדת הערר, המפעילה שיקול דעת עצמאי ומקיימת הליך "דה-נובו". לפיכך אין מקום לטענת העותרת בדבר פגיעה בזכות הטיעון הנתונה לה בהליך הדיוני ויש לדחותה. 19. ולבסוף, הרשות דוחה מכל וכל את טענת הקנוניה שהעלתה העותרת וטוענת כי אין בה כל ממש. ראשית, לטענה כי קיימת קרבת משפחה בין מנכ"ל הרשות לבעלים של המתחרה חב' איזוטופ – מדובר בקשר משפחתי רחוק ביותר שאינו קשר דם, ואינו מלווה בקשר אישי כל שהוא. יתר על כן, מנכ"ל הרשות אימצה את החלטת ועדת הערר, ואין חולק כי הועדה לא לקתה במשוא פנים. שנית, לטענה כי בעלת המניות והמנהלת של איזוטופ היא דירקטורית ברשות וכי יש בכך פגם של ניגוד עניינים - גם טענה זו משוללת יסוד. הגב' רינת נאמן נבחרה לתפקידה על ידי רוב מנהלי המעבדות המוסמכות, והעותרת בכללם, כנציגת המעבדות במועצת הרשות. היא מכהנת בתפקידה מאז 1998, ומינויה אושר על ידי משרד התמ"ת ומשרד המשפטים. מכאן ברור, כי מעבר לכך שאין מדובר בעובדה חדשה שנתבררה לעותרת לאחר הגשת העתירה - המדובר במינוי שנעשה על פי דרישת החוק, בהליך בו השתתפה העותרת, ואין מדובר בקנוניה נגדה. שלישית, אשר לטענה שמקור ההליך הוא, כביכול, בנקמנות עובד שפוטר ממעבדת העותרת, וכי עובדה זו נתגלתה לעותרת רק לאחר הגשת העתירה – גם בטענה זו אין ממש. כבר בהליך הערר ביקשה הרשות להגיש תצהיר של אותו עובד, והעותרת טענה בפני ועדת הערר כנגד קבילות התצהיר ומשקלו. בסופו של דבר, ועדת הערר קבעה כי מאחר שאותו עובד אינו נטול פניות ביחס לעותרת, אין לייחס לתצהירו כל משקל. בכך הוסר כל חשש להשפעה בלתי ראויה של אותו עובד על ההליך שהתקיים בפני ועדת הערר. השתלשלות האירועים מאז הגשת העתירה ועד לעת זו 20. במהלך הדיון הראשון בעתירה הודיעה העותרת כי ביצעה תיקונים שונים על פי החלטת ועדת הערר. הרשות טענה מצידה, כי התיקונים הם חלקיים בלבד, ואינם עונים לכל הנדרש לצורך חידוש פעילות המעבדה. לפיכך קבענו בהחלטה כי אנו דוחים את הדיון "כדי לאפשר לעותרת לבצע את מלוא התיקונים והשינויים הנדרשים כדי לאפשר את חידוש הסמכתה כמעבדה". כן הורינו לצדדים להגיש הודעות משלימות בדבר התקדמות הליך השלמת התיקונים בתוך 30 יום. 21. ביום 16.5.2006, הודיעה הרשות כי במהלך החודשים מאי-אפריל 2006 היא קיימה פעילות רצופה של ביקורת ומעקב אחר תיקון הליקויים אצל העותרת. במסגרת זו, נערכו גם ישיבות משותפות בין מנהלי הרשות ומנהלי המעבדה. הרשות הבהירה למעבדה, כי התיקונים שבוצעו עדיין אינם נותנים מענה מלא לכלל הליקויים שנמצאו. עם זאת, הוגדרו סדרי עדיפויות ולוחות זמנים, והמעבדה התחייבה למלא אחר דרישות מהותיות שונות. לאור זאת, הוסכם על ביצוע מבדקים בסניפי המעבדה, ולאור התוצאות, הוחלט על מתן הסמכה חלקית, זמנית ומותנית. 22. במסגרת זו, לאחר ביקורות שנערכו בסניפי המעבדה בבאר-שבע ובחיפה, אישרה מנכ"ל הרשות באופן זמני ומותנה, עד ליום 31.12.06 את הסמכת הסניפים בארבעה תחומי הסמכה (אספלט ומוצרי נפט, בטון חיפויים וחומרי גלם לייצור בטון, אגרגטים ומים). הרשות ציינה כי היא תוסיף לקיים פיקוח הדוק על סניפי המעבדה ותחזיר את הסמכתה בכפוף לתיקון הליקויים. כמו כן היא ציינה, כי אין צורך בהמשך פיקוחו של בית המשפט על ההליך הנדון, וביקשה כי העתירה תידחה לגופה. 23. ביום 17.7.2006, הגישה הרשות הודעת עידכון נוספת. במסגרתה, היא ציינה כי על אף השבת ההסמכה החלקית בשניים מסניפי העותרת – שנעשתה לפנים משורת הדין – נוהגת המעבדה "בדרך העומדת בניגוד קוטבי להתנהגות העניינית, לרצון הטוב ולתום הלב בה נוהגת הרשות". הרשות ציינה, כי היא מתרשמת שהמעבדה לא הפנימה את חשיבות תיקון הליקויים והפגמים שנתגלו בפעילותה. ככל שהמעבדה פועלת לתיקון כאמור, היא עושה כן בצורה המינימליסטית ביותר, כדי לצאת ידי חובתה. תוך כדי כך, היא מנסה להלך אימים על הרשות, וללחוץ עליה כי תעניק באופן מיידי את מלוא ההסמכות הדרושות לה, וחוזרת ומתרה בה על דבר התוצאות האישיות הקשות הצפויות לראשיה אם לא תיענה מיד. לדברי הרשות, המבדקים והביקורות העדכניות שקיימה גילו תמונה קשה וחמורה, לפיה המעבדה לא השכילה לתקן את מלוא הליקויים החמורים שהתגלו בפעילותה בעבר, ואשר הביאו להשעיית הסמכתה. חמור מכך, המעבדה ובעלי מניותיה מפעילים על מנכ"ל הרשות ועובדיה לחצים כבדים, אשר בחלקם גובלים באיומים אישיים. חלק מהאיומים, היוו אף מושא לתלונה למשטרת ישראל שהוגשה על ידי מנכ"ל הרשות. על רקע כל זאת, החליטה מועצת הרשות ביום 13.7.2006, כי הרשות לא תפעל להסמכה או להרחבת ההסמכה של המעבדה תחת איומים. 24. ביום 18.7.2006, בתגובה להודעת הרשות, הגישה העותרת הודעה מטעמה, בה היא מציינת, כי טרם הוחזרה לה ההסמכה בתחומים הבאים: מערכות כיבוי אש, ביסוס המבנה, ממ"דים מקלטים ונגרות מבנים, חומרים לבניה ואישור לפעילות הסניף בקרית שמונה. לטענתה, בניגוד לאמור בהודעת הרשות, חרף הבדיקות הרבות שערכה לעותרת, ומאמציה למצוא פגמים בהתנהלותה – לא עלה בידה למצוא ליקויים המצדיקים שלילת הסמכה כלשהי. כתמיכה לכך, טוענת העותרת כי אם אמנם מצאה הרשות ליקויים חמורים בהתנהלותה המסכנים את בטיחות הציבור ושלומו, כיצד זה השיבה לה הסמכה, ולו חלקית, לערוך בדיקות מהותיות הקשורות בבטיחות מבנים? העותרת הכחישה שאיימה על מנכ"ל הרשות, וחזרה על טענתה לפיה הרשות מתנכלת לה ממניעים זרים, הנובעים מקשרים בין גורמים ברשות למתחרה של העותרת – חב' איזוטופ. בהקשר זה ציינה העותרת, כי הפגיעה בהיקף הסמכתה מסייעת רבות למתחרה, איזוטופ, שכן ברור שחברות קבלניות יעדיפו להזמין את הבדיקות במעבדה מאושרת, המסוגלת לספק את כל סל הבדיקות יחדיו, במקום לפצל את הבדיקות בין מעבדות שונות. לבסוף, ציינה העותרת כי בהתאם לדרישות הרשות, היא ביצעה שורה ארוכה של שינויים, שאחד העיקריים מביניהם הוא החלפת המנכ"ל. 25. בדצמבר 2006, הודיעה הרשות כי היא קיימה בחודשים יולי עד נובמבר 2006 פעילויות פיקוח על העותרת. הרשות ערכה 11 מבדקים בסניפיה השונים של העותרת, במעבדות השדה של המעבדה ובמשרדיה. בהתאם לממצאיה, ברובם המכריע של המבדקים נמצאו ליקויים בפעילות המעבדה, אשר בעיקרם דומים לליקויים שהתגלו בעבר, ואשר לאורם הוחלט בזמנו להשעות את הסמכת המעבדה. הרשות צירפה לתגובתה נספח ובו תמונת מצב מעודכנת ביחס לליקויים העיקריים שנותרו נכון לאותה עת במעבדה. לדברי הרשות, הממצאים מלמדים כי ליקויים מהותיים, לרבות ליקויים שנמצאו עובר להשעיית הסמכת המעבדה, לא טופלו באופן מלא, וכנדרש. כמו כן, הממצאים מלמדים כי המעבדה חזרה בה מהתחייבויותיה לבצע פעולות תיקון מלאות ולא הפיקה לקחים כמצופה ממנה. נוכח ממצאים אלו, החליטה מנכ"ל הרשות, לאחר דיונים עם וועדת ההסמכה, שלא להרחיב בשלב זה את היקף ההסמכה של המעבדה לתחומי בדיקה נוספים, ולא להסמיך סניפים נוספים של המעבדה. פירוט הליקויים השונים והחלטת מנכ"ל הרשות הובאו לידיעת העותרת הן בכתב והן בפגישות שנערכו ביוזמת הרשות. 26. ביום 6.12.06, התכנסה ברשות ועדת הסמכה מורחבת, אשר דנה בשאלת עמידת המעבדה בדרישות ההסמכה, ובבקשותיה להרחבת הסמכתה. הוועדה החליטה, לפנים משורת הדין, שלא לשלול את ההסמכה בטכנולוגיות הקיימות ובסניפים הקיימים, אך יחד עם זאת קבעה שאין להרחיב את ההסמכה, לפחות במשך שלושת החודשים הקרובים. 27. נתון נוסף עליו מצביעה הרשות הוא, כי בתחילת חודש נובמבר 2006, הוגשו כתבי אישום כנגד עשרה מעובדי המעבדה, ובהם מנהלי סניפים ומנהלי מעבדות, לאחר חקירה משטרתית שנוהלה בנושא זה ביחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית. כתבי האישום הוגשו בגין עבירות חמורות, ובהן קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, ועדות שקר, וזאת בקשר לליקויים שהתגלו בפעילות המעבדה, ואשר עמדו ביסוד ההחלטה להשעות את הסמכתה, ובקשר להתנהגות פסולה מצידה במהלך הליך הערר. לטענת הרשות, אף באותו שלב הוסיפו אנשי המעבדה להלך אימים על אנשי הרשות, בניסיון לשינוי ההחלטות בעניינה. 28. הרשות שבה וטענה, כי על אף הלחצים והאיומים, כל ההחלטות שהתקבלו בעניינה של המעבדה היו ענייניות, ואיזנו באופן סביר בין האינטרסים של המעבדה לבין אינטרס השמירה על שלום הציבור ובטיחותו. לטענתה, עצם העובדה שגם בחלוף 9 חודשים מאז השעיית ההסמכה, לא השכילה המעבדה לתקן את כל הליקויים שהתגלו בפעילותה, מדברת בעד עצמה. נוכח כל אלה, טוענת הרשות, כי יש לדחות את העתירה. בקשה למחיקת העתירה 29. ביום 21.4.09 בעוד העתירה תלויה ועומדת למתן פסק דין, פנתה העותרת בבקשה למחוק את העתירה. בבקשתה, היא מציינת כי ביום 25.2.07 הוחזרה לה הסמכתה המלאה לאחר תקופה בה עבדה במתכונת חלקית רק בחלק מסניפיה ורק בחלק מהטכנולוגיות. בכך, טוענת העותרת, התייתרה העתירה שכן "היא קבלה את מלוא מבוקשה בעתירה", כלשונה. העותרת לא פרשה מדוע אם העתירה התייתרה כבר בפברואר 2007, היא ראתה לנכון לבקש את מחיקתה רק למעלה משנתיים לאחר מכן. בין לבין, היא הוסיפה וטענה בבקשת המחיקה, ולשם השלמת התמונה, כלשונה, כי ביום 25.11.08 הגישה לבית המשפט המחוזי–מרכז תביעת פיצוי אזרחית בסך 8 מליון ₪ כנגד הרשות וכנגד המנכלי"ת לשעבר שלה, ד"ר דרייזון. בהמשך, טורחת העותרת להצביע על ההבדלים בין עתירה זו לבין התובענה האזרחית שיזמה וטוענת כי אין חלות לכלל "הליך תלוי ועומד" (Lis Alibi Pendens) במקרה זה. אולם, לדבריה, כדי לחסוך מבית משפט זה את הדיון בעתירה שכבר אינה רלבנטית, מבקשת העותרת למחוק את העתירה. 30. המשיבים מתנגדים בהתנגדות נחרצת למחיקת העתירה. הם טוענים, בראש וראשונה, כי העתירה מעלה טענות מוסדיות וטענות אישיות קשות וחמורות כנגד הרשות, מנכ"ל הרשות, עובדי הרשות, וחברי ועדת ההסמכה וועדת הערר הראויות להכרעה במסגרת העתירה. יתר על כן, במשך למעלה משנתיים לאחר החזרת מלוא ההסמכה, לא בקשה העותרת את מחיקת העתירה. התביעה האזרחית שהוגשה על ידי העותרת נגד הרשות ונגד המנכלי"ת לשעבר מעלה טענות עובדתיות דומות, אם לא זהות, לאלה שנטענו על ידי העותרת בעתירתה, ובכללן טענת הקנוניה שרקמו, כביכול, מנכלי"ת הרשות ובעלי תפקידים בה, ביחד עם מעבדת איזוטופ, כדי לפגוע בעותרת. לטענת המשיבים, בקשת המחיקה של העתירה בעיתוי זה נועדה למנוע את תוצאות ההכרעה בה, כדי שלא תשמש מעשה בית דין בהליך האזרחי, וכדי שממצאיה לא יהוו פלוגתאות פסוקות במסגרתו. 31. בנסיבות אלה, טוענים המשיבים, אין למחוק את העתירה, אלא ליתן פסק דין לגופו של ענין. המשיבים גם הם זכאים ליומם בבית המשפט, ולהכרעה שיפוטית בטענות קשות שהושמעו נגדם בהליך שיפוטי שהטענות בו נשמעו, והוא בשל להכרעה. 32. שקלנו את בקשת העותרת למחוק את העתירה, והחלטנו לדחותה. אמת הדבר, כי על פי רוב, יוזם הליך דיוני בבית משפט, השולט על עצם היוזמה להגשתו, רשאי גם לבקש את מחיקתו, כאשר מסיבות שונות איננו רואה עוד טעם להמשך ההתדיינות בתובענתו. אולם גם כך, ההכרעה לגבי גורלו של הליך שיפוטי שהוגש ונדון היא לעולם הכרעתו של בית המשפט, אשר עליו לשקול את מכלול השיקולים הרלבנטיים לבקשת המחיקה, ובכללם משמעותה של המחיקה מבחינת בעל הדין שכנגד, וביחס למשאבים שהושקעו בזמן השיפוטי שהוקדש על ידי בית המשפט, על כל הנובע מכך. לעיתים, ניתן לבטא בהטלת הוצאות על מבקש המחיקה את הפיצוי הנדרש לבעל הדין שכנגד על השקעתו במשפט. אולם, פיצוי על דרך הוצאות לא תמיד משיג את תכליתו, ולא בכל מקרה הוא אמור לייתר מתן הכרעה שיפוטית. בדומה ליוזם ההליך המבקש את יומו בבית המשפט, גם בעל דין שכנגד זכאי למיצוי יומו בבית המשפט במסגרת הזכות להתגונן הנתונה לו. יש משקל רב להתנגדות בעל דין שכנגד למחיקת הליך ביוזמת התובע כאשר תוצאתו היא פגיעה קשה בו, לאחר שהקדיש משאבים ומאמץ להתגונן בתובענה שבסופו של יום מתבקש למוחקה ללא תוצאות שיפוטיות, ולא כל שכן, כאשר התובע פותח בחזית תביעה חדשה וגורר את הנתבע להליך שיפוטי חדש בו הוא נדרש להתגונן מחדש בשאלות הקשורות באותה פרשה. עניינו של בעל הדין שכנגד במתן הכרעה שיפוטית לגופה של תובענה כדי שתתקבל הכרעה בטענות שהושמעו נגדו הוא בעל משקל רב. היבט תום הלב הנילווה לבקשת המחיקה גם הוא שיקול חשוב שיש לשוקלו. שיקולי הפחתת העומס על כתפי בית המשפט, שהם ישימים גם בהקשר לבקשת מחיקה, אינם גוברים בכל מקרה על היבטים של חוסר תום לב דיוני בבקשת המחיקה וחשש פגיעה בבעל הדין היריב, שיש לתת להם משקל נגדי. על בית המשפט, בשוקלו בקשת מחיקה כאמור, לתת דעתו למיגוון גורמים אלה, ולאזנם כראוי אלה כנגד אלה. 33. במקרה זה אין מקום להיענות לבקשת המחיקה. הגשת בקשת המחיקה למעלה משנתיים לאחר שהעתירה התייתרה, לטענת העותרת, ועיתוייה של הבקשה מספר חודשים לאחר הגשת תביעה אזרחית לפיצויי נזיקין, מעלים יותר מחשש לחוסר תום לב דיוני בהתנהלות העותרת ובאי כוחה בהגשת בקשת המחיקה. יתר על כן, המשיבים עומדים, בצדק, על מיצוי יומם בבית משפט זה, לאחר שהשקיעו משאבים רבים וזמן יקר בהגנה מפני העתירה, וזו בשלה מזה זמן להכרעה. בתנאים אלה זכאים המשיבים להכרעה לגופם של דברים. במיוחד כך הדבר, כאשר מושמעות כנגד חלק מהם טענות מוסדיות ואישיות קשות המצדיקות התייחסות עניינית. 34. בנסיבות אלה, אין מקום למחיקת העתירה, ויש מקום למתן הכרעה לגופם של דברים. הכרעה 35. העותרת העלתה ארבעה טיעונים מרכזיים: הטיעון הראשון הינו כי החלטתה המקורית של הרשות להשעות את הסמכת העותרת באופן מיידי למשך שישה חודשים, נוכח הליקויים שהתגלו בהתנהלותה, אינה מידתית ולכן בטלה; השני, הינו כי קביעת הליקויים על-ידי הרשות נעשתה בחריגה מאמת המידה הנדרשת של הוכחה מעבר לכל ספק, כנדרש מנוהלי הרשות עצמה, ולאור הפגיעה בחופש העיסוק של העותרת הנובעת מהשעיית ההסמכה; השלישי, הפגיעה בזכות הטיעון של העותרת, במסגרת ההליך שהתנהל בעניינה בפני ועדת ההסמכה; הטיעון הרביעי, הינו כי החלטות הרשות הינן תוצאה של שיקולים זרים וניגוד עניינים הקשורים לקנוניה שנרקמה בין הרשות לבין הנהלת חב' איזוטופ, עקב קשרים שונים בין גופים אלה. נעמוד על טיעונים אלה, אחד לאחד. המסגרת הנורמטיבית הרקע להסדר הסמכתן של מעבדות 36. חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות נחקק על רקע הצורך בהסדרת תחום הפיקוח על כשירותן המקצועית של מעבדות המבצעות בדיקות התאמת מוצרים שונים לתקנים לאומיים או בינלאומיים, וריכוזו במסגרת רשות לאומית אחת, תוך עמידה בדרישות האוניברסליות המקובלות ברשויות לאומיות מקבילות במדינות אחרות, המקיימות יחסי סחר עם ישראל. הסדרת תחום זה נחוצה להגשמת שלוש מטרות עיקריות: ראשית, הבטחת מהימנותן של תעודות התקן המונפקות על-ידי מעבדות הבדיקה, המעידות על איכות מוצרים, בטיחותם וגיהותם. שנית, מתן אפשרות להכרה בינלאומית בתעודות הבדיקה של מעבדות בישראל, לצורך קידום הסחר הבינלאומי של המדינה. שלישית, פתיחה לתחרות של ענף המעבדות, המבצעות בדיקות התאמה לתקן, באמצעות הסמכת מעבדות מאושרות נוספות. על חשיבותה של סוגיה זו, ועל הצורך בהקמת הרשות, עמד המחוקק בדברי ההסבר להצעת החוק להסמכת מעבדות: "במערכת המסחר המודרנית נבדקת ומאושרת איכותם של חלק ניכר מהמוצרים הנסחרים על סמך התאמתם לתקנים בינלאומיים. תקנים אלה, מבוססים על דרישות אשר נועדו להבטיח כי המוצר שאליו מתייחס התקן הינו בעל איכות קבועה, וכי בשימוש בו לא טמונה סכנה לבריאות, לבטיחות וכדומה. הבדיקה אם מוצר מתאים לתקן מסוים צריכה להיעשות במעבדה שיש לה היכולת והכשירות הטכנית לבצע בדיקה כזו. שאלת היכולת והכשירות הטכנית לבצע בדיקות כאלו היא מהותית במערכת החוקים הישראלית. זאת מאחר שבישראל קיימים מספר חוקים המסמיכים רשויות ומשרדי ממשלה שונים להעניק מעמד משפטי לבדיקות, בדרך של מתן הכרה חוקית למעבדות המבצעות אותן... ברובם המכריע של המקרים הקיימים בארץ, ההכרה במעבדות, שלבדיקותיהן ניתן תוקף ומעמד חוקי בדרך של הכרה או אישור מטעם גופים ממשלתיים, לא מתבצעת כיום לפי כללים ברורים, אחידים ואוניברסליים. תופעה זו גורמת לקשיים רבים הן בשלב הסמכת המעבדות והן לאחר מכן, כאשר יש צורך להפעיל פיקוח שוטף וביקורת נאותה על פעילות המעבדות ומקצועיותן... נוסף על הצורך הפנימי שיש למדינת ישראל בהקמת רשות ההסמכה, קיים צורך בכך גם מבחינת מדיניות הסחר הבינלאומי של המדינה. הקמת רשות הסמכה אשר תסמיך את מעבדות הבדיקה בארץ בהתאם לתקנים הבינלאומיים תאפשר הכרה הדדית בינה לבין רשויות ההסמכה הפועלות כבר כיום במדינות העולם המתועש... הכרה הדדית זו עשויה להוות גורם חשוב ביותר להצלחת היבוא הישראלי בתנאי הגלובליזציה של הסחר הבינלאומי... בנוסף לכך, תאפשר הקמת רשות הסמכה את המשך תהליך הפתיחה לתחרות של ענף המעבדות המבצעות בדיקות התאמה לתקן, באמצעות הסמכת מעבדות מאושרות נוספות." (הצעות חוק 2561, ב' בכסלו התשנ"ז (13.11.1996), עמ' 61). 37. הרשות הלאומית להסמכת מעבדות הוקמה מכוח סעיף 2 לחוק להסמכת מעבדות, אשר קבע כי הרשות היא תאגיד, וגוף מבוקר (סעיפים 3-4 לחוק). תפקידי הרשות וסמכויותיה, המפורטים בסעיף 5 לחוק, נפרשים על פני שלושה רבדים מרכזיים: ברובד הראשון, מוסמכת הרשות לקבוע, באישור שר המסחר והתעשייה, מהם התחומים וסוגי הבדיקות שלגביהם תינתן הסמכה למעבדות. ברובד השני, מוסמכת הרשות לקבוע את התנאים לצורך קבלת הסמכה בתחומים ובסוגי הבדיקות שנקבעו. ברובד השלישי, מוסמכת הרשות ליתן הסמכה למעבדות אשר עמדו בתנאי ההסמכה שקבעה. "הסמכה", כלשון החוק, הינה "הכרה של הרשות ביכולת ובכשירות המקצועית של מעבדה לבצע בדיקות, בהתאם לתקנים, לתקנות, למפרטים או למסמכי ייחוס אחרים" (סעיף 1). בגדרו של רובד זה, מוסמכת הרשות לפקח על עמידתן של המעבדות בתנאי ההסמכה, ובמידת הצורך, לבטל הסמכה שניתנה, כאמור בסעיף 5 לחוק: "תפקידיה וסמכויותיה של הרשות הם: (1) לקבוע, באישור השר, תחומים וסוגי בדיקות שלגביהם תינתן הסמכה למעבדות; (2) לקבוע דרישות לגבי השכלה והכשרה מקצועית של עובדים ומנהלים במעבדות המבקשות לקבל הסמכה ולגבי ביצוע בדיקות וציוד בדיקות; (3) לתת למעבדות שיבקשו, הסמכה בתחומים ובסוגי בדיקות שקבעה ולקבוע דרישות למתן ההסמכה ותנאים לקיומה; (4) לשמש נציגתה הבלעדית של המדינה, בכל דבר וענין הקשור בתפקידיה, ובכלל זה להכיר, באופן הדדי, ברשויות הסמכה של מדינות אחרות או של ארגונים בינלאומיים; (5) לבטל הסמכה של מעבדה, אם לאחר שניתנה לה אפשרות להשמיע את טענותיה, מצאה כי אינה עומדת בדרישות שנקבעו למתן ההסמכה; (6) ליזום כל פעולה הכרוכה או הקשורה בהסמכה של מעבדות המבצעות בדיקות, לרבות פעולות הדרכה, פרסום והסברה; (7) לבצע ולרכז את כל הפעולות הנדרשות לביצוע תפקידיה שבסעיף זה". 38. חשוב להדגיש בהקשר זה, כי הסמכת מעבדה על-ידי הרשות מהווה במהותה מתן גושפנקא של המדינה לכך שהמעבדה היא בעלת כשירות ויכולת מקצועית לבצע את בדיקות טיב המוצרים, שלהן הוסמכה, וכי ניתן לסמוך על אמינות הבדיקה והתוצאות הנמסרות באמצעותה. מכאן נובעת גם אחריות הרשות לבצע מעקב אחר דרך פעולתה של מעבדה מוסמכת, ולזהות במקרים מתאימים מצבים שבהם המעבדה אינה ראויה עוד להסמכה, ואז לפעול להשעיית ההסמכה או לשלילתה (סעיף 1 לנוהל ההשעיה מיום 25.12.2003, מס' 2-650001) (נספח י' לעתירה). פיקוח הרשות על המעבדות נועד לקדם אינטרס ציבורי חשוב של הבטחת טיב מוצרים שנעשה בהם שימוש על ידי הציבור הרחב. במובן זה, משתלבת פעולת הרשות עם הסדרי החוק בענין תקינה מחייבת למוצרים. 39. חוק התקנים, תשי"ג-1953 (להלן – חוק התקנים) קבע מנגנון של תקינה למוצרים שונים כדי להבטיח רמה נאותה של טיבם, וכן לפקח על אופן ייצורם, ודרכי השימוש בהם. פעולת התקינה הרשמית נועדה להשיג מטרות של שמירה על בריאות הציבור או על בטיחותו, הגנה על איכות הסביבה, ומניעת נזק כלכלי משמעותי לצרכן, ומטרות נוספות (סעיף 8 לחוק התקנים) (בג"צ 1934/95 תה ויסוצקי בע"מ נ' שר הבריאות, פד"י מט(5) 625, 637 (1996); ת.פ. 3034/91 מדינת ישראל נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ תשנ"ו(4), 29 (1996)) דרישות התקן הן מינימום הכרחי להבטחת אינטרס הציבור, ויש להחמיר עימן (בג"צ 7428/01 איגוד לשכות המסחר בישראל נ' שרת התעשיה והמסחר (9.6.05); בג"צ 7961/03 טל-רון תעשיות 1979 בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה (25.07.05)). המעבדות המוסמכות, בין יתר תפקידיהן, אמורות לבדוק את התאמתם של מוצרים לתקן או לתקן רשמי, ולתת תעודת בדיקה על כך (סעיף 12 לחוק התקנים). לאופן ביצועה של בדיקת ההתאמה של המוצר לתקן הנדרש השלכה ישירה על טובת הציבור. פיקוח הרשות על אופן פעולתן של המעבדות חיוני, אפוא, להבטחת ההגשמה של תכליות ההסמכה הניתנת להן, והוא בעל השלכה ישירה להגנה על הציבור מהיבטים שונים. 40. בהתאם לסמכותה, קבעה הרשות נוהלי עבודה שונים, המחייבים הן את הרשות והן את המעבדות הנתונות לסמכותה. בין היתר, קבעה הרשות את נוהל מס' 2-650001 האמור "הסדרים להשעייה או שלילת ההסמכה" (25.12.03) (להלן – הנוהל או נוהל ההשעיה), ואת נוהל מס' 2-651002, "ערר" (28.2.05) (להלן – נוהל הערר) (נספח ה' לעתירה). נוהל ההשעיה קובע, בין היתר, את פירוט המצבים המקימים עילה להשעיית הסמכה של מעבדה (סעיף 7.1.1 לנוהל), את המצבים המקימים עילה לביטול הסמכה של מעבדה (סעיף 7.1.2 לנוהל), ואת אופן בירור הליקויים בדרך התנהלותה של מעבדה מוסמכת (סעיף 7.2 לנוהל). הנוהל מדבר ב"השעיית הסמכה", שמשמעה ביטול ההסמכה לתקופה מוגבלת, תוך מתן אפשרות לחזור ולחדש את הסמכת המעבדה במהלך תקופת ההשעייה או עם סיומה, בכפוף לבדיקת הרשות; הוא מבחין בין השעייה לבין "שלילת הסמכה", שמשמעה ביטול ההסמכה ללא מתן אפשרות למעבדה לחזור ולקבל הסמכה מחודשת אלא לאחר חלוף תקופה מינימאלית שנקבעה על ידי הרשות, ולאחר שתעבור הליך הסמכה מלא (סעיף 5). כמו כן, הנוהל קובע במפורש את הצורך לאזן בין הנזק העלול להיגרם למעבדה במקרה של שלילת הסמכתה או השעייתה בשל פגיעה בעיסוקה, לבין הנזק העלול להיגרם לציבור אם תמשיך לפעול כמעבדה מוסמכת גם כאשר היא אינה ראויה לכך: "בהשעיית הסמכה של מעבדה או שלילתה, יש להיות מודעים לנזק אשר עלול להיגרם, מחד, למעבדה שהסמכתה הושעתה או נשללה, ולנזק שעלול להיגרם, מאידך, ללקוחות המעבדה ולמשתמשים בשירותי המעבדה אם המעבדה תמשיך להיות מוסמכת כאשר היא אינה ראויה לכך" (סעיף 7 לנוהל) 41. כן קובע נוהל ההשעייה, כי השעייה או שלילת הסמכה, תיעשה רק לאחר קיום הליך דיוני שבו תינתן למעבדה זכות טיעון, ולאחר שאי עמידתה של המעבדה בדרישות ההסמכה הוכחה ברמה שהיא מעבר לכל ספק: "בכל מקרה, השעיה/שלילת הסמכה תיעשה רק לאחר בדיקה אובייקטיבית מעמיקה, שבסופה מוכח מעבר לכל ספק כי המעבדה אינה עומדת יותר בדרישות ההסמכה, ולאחר שניתנה למעבדה הזדמנות להציג את השגותיה, אם ישנן". (סעיף 7 לנוהל) 42. נוהל הערר קובע את השיטה ואת האופן שבו יש לקיים דיון בערר שהוגש על ידי מעבדה, בעקבות המלצה של ועדת הסמכה. הוא כולל הוראות בדבר מינוי ועדת ערר על-ידי מנכ"ל הרשות, אופן שמיעת הטענות על ידי הועדה, ודרך מתן החלטתה. הנוהל מציין, בין היתר, כי ועדת הערר הינה בעלת הסמכות לערוך בירור ושימוע, ולקבל החלטה בדבר השעייה או שלילת הסמכה (סעיף 1 לנוהל הערר). בדומה לנוהל ההשעיה, אף נוהל הערר מעגן את החובה לאזן, בטרם נתקבלה החלטה בעניין הסמכת מעבדה, בין הפגיעה הצפויה במעבדה אם ההסמכה תושעה או תישלל, לבין הפגיעה בציבור אם תעמוד ההסמכה בעינה: "הרשות בכלל וועדת הערר בפרט, יפעלו באחריות, בכובד ראש וללא משוא פנים תוך מודעות לנזק אשר עלול להיגרם לארגון שהסמכתו/הכרתו הופסקה... מחד, ולנזק העלול להיגרם ללקוחות הארגון במידה שימשיך להיות מוסמך/מוכר כאשר אינו ראוי לכך, מאידך". (סעיף 1 לנוהל הערר) 43. אשר ליחס בין ועדת ההסמכה לבין וועדת הערר מודגש בנוהל הערר, כי החלטת ועדת ההסמכה היא החלטה פנימית, והיא אינה מקבלת תוקף ופומביות כל עוד לא נערך שימוע למעבדה הנוגעת בדבר, ובטרם נתקבלה החלטתה הסופית של ועדת הערר. כמו כן, קובע נוהל הערר, כי, למעט במקרים קיצוניים, מעמדה של מעבדה המגישה ערר על המלצת ועדת ההסמכה, לא ישונה עד לקבלת החלטה בידי ועדת הערר, ובמידת הצורך, ניתן להאריך באופן מינהלי את תוקף ההסמכה של המעבדה במשך תקופה זו: "יודגש, החלטת ועדת הסמכה בדבר שלילה/השעיה הינה החלטה פנימית, ואין היא מקבלת תוקף ופומביות כל עוד לא נערך שימוע במסגרת ישיבת ערר, ומתקבלת החלטה סופית של ועדת ערר... במידת הצורך, יוארך מינהלית תוקף הסמכה/הכרה של הארגון עד למועד קבלת החלטת הוועדה". 44. כפי שהובהר בפתח הדברים, ההסמכה על ידי הרשות נעשית בתעודת הסמכה רשמית, הניתנת לאחר חתימה על הסכם הפיקוח בין הרשות לבין המעבדה, שבמסגרתו מעוגנים ההסדרים הכלליים שהמעבדה המוסמכת מחוייבת לפעול לפיהם. בהסכם זה נקבע, בין היתר, כי הפרה יסודית של דרישות ההסמכה או של התחייבויות המעבדה על פי ההסכם, תהווה עילה לשלילה או להשעייה של ההסמכה (סעיף 4 להסכם זה). כל נוהלי הרשות, לרבות הסכם הפיקוח, כפופים ומותאמים לת"י 17025 ISO/IEC, שהוא התקן הבינלאומי המקובל להסמכת מעבדות בדיקה, שהעותרת נמנית עליהן. אמות מידה להתערבות בהחלטות הרשות 45. הרשות, ככל רשות מינהלית, כפופה בדרך פעולתה לאמות המידה של המשפט הציבורי, המחייבות גוף מינהלי בפעולתו. החלטותיה צריכות להתקבל ללא ניגוד עניינים, תוך שקילת כלל השיקולים הרלוונטיים, והימנעות משיקולים זרים. על החלטותיה ופעולותיה להיות במתחם הסבירות והמידתיות. ככלל, בית המשפט יטה להימנע מלהתערב בשיקול דעתה של הרשות הציבורית, ונטיה זו תגבר ביתר שאת, מקום שבו – כבעניין הנדון לפנינו – ההחלטה הנבחנת מצויה בתחום מומחיותה המקצועית המיוחדת של הרשות, או שהיא משקפת בחירה בין מספר עמדות מקצועיות חולקות. כדבריו של השופט זמיר: "התפקיד והסמכות לקדם את האינטרס הציבורי מוטלים, לפי החוק, על הרשויות המוסמכות. בידיהן המומחיות והנסיון; הן המוסמכות לקבוע מדיניות ולהן הכלים לבצע את המדיניות; הן הנושאות באחריות לאינטרס הציבורי בפני הציבור הרחב. בית-המשפט, כפי שכבר נאמר אין-ספור פעמים, לא יעמיד את שיקול הדעת שלו במקום שיקול הדעת של הרשות המוסמכת. הוא אף לא יבחן אם אפשר היה לקבל החלטה נבונה יותר או יעילה יותר מהחלטת הרשות. הוא אמור רק לבחון אם נפל פגם משפטי בשיקול הדעת של הרשות, כגון פגם של שיקולים זרים או פגם של חוסר סבירות" (בג"ץ 4140/95 סופר-פארם (ישראל) בע"מ ואח' נ' מינהל המכס והמע"מ, פ"ד נד(1) 49, 69 (1999); וראו גם בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421, 447-448 (1980); בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוח, פ"ד נה(3) 625, 645 (2001); בג"ץ 6406/00 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד נח(1) 433, 434 (2000). על רקע דברים אלו, נפנה לבחינת טענות העותרת. מידתיות 46. דין טענת העותרת בדבר היעדר מידתיות בהחלטת ההשעייה להידחות. הרשות החליטה על השעיית הסמכתה של העותרת כמעבדה מאושרת למשך שישה חודשים, נוכח חומרת הליקויים שהתגלו בפעולתה. במהלך הדיון בעתירה, החליטה הרשות למתן את החלטת ההשעייה, והחזירה לעותרת באופן חלקי את הסמכותיה, תוך שהיא מוסיפה לבחון מעת לעת, ובמשך תקופה העולה על שישה חודשים מאז קבלת החלטתה המקורית, את אופן יישום הדרישות והטמעת הלקחים בידי העותרת. 47. האמצעים בהם נקטה הרשות כלפי העותרת – הן במועד קבלת ההחלטה המקורית בדבר השעיית ההסמכה, והן במועד מאוחר יותר, כאשר חידשה באופן חלקי את הסמכת העותרת – הם אמצעים מידתיים, אשר אין כל עילה להתערב בהם. במסגרת מבחן המידתיות, השאלה היא, האם האמצעי הולם את התכלית שלשמה הוא נקבע, והאם הוא אינו פוגע בפרט מעבר לנדרש לשם הגשמת התכלית (בג"ץ 3477/95 ישראל בן-עטייה נ' שר החינוך התרבות, פ"ד מט(5) 1, 13-14 (1996)). מהחלטת ועדת הערר עולה, כי בשלב בחירת האמצעי המתאים שצריך היה לנקוט בו כלפי העותרת בגין הליקויים שהוכחו בפעולתה, איזנה הוועדה כנדרש בין תכליתו העיקרית של חוק ההסמכה – שהיא שמירה על טובת הציבור, בטיחותו וביטחונו – לבין הפגיעה בחופש העיסוק של העותרת הכרוכה בגריעה מהסמכתה. נוכח איזון זה, נמנעה הוועדה משלילה טוטלית של הסמכת העותרת באופן גורף ומיידי; כן היא שקלה אפשרות לנקוט באמצעי שפגיעתו פחותה מהשעייה מיידית של ההסמכה, כגון דחיית מועד ההשעייה על מנת ליתן לעותרת שהות להתארגנות מתאימה. בסופו של דבר, היא שללה אפשרות זו בעיקר בשל היקף הליקויים שהוכחו וחומרתם, אשר העידו על כשל מערכתי מהותי בהתנהלות העותרת. כשל זה היה כרוך בסיכון מוחשי לטובת הציבור ובטיחותו, מהיותה של המעבדה עוסקת בבדיקת מוצרים הקשורים בבטיחות מבנים. החובה להעמיד את אינטרס בטחונו של הציבור כשיקול מכריע, היטה את עמדתה המקצועית של הוועדה לכיוון של העדפת האינטרס הציבורי, על פני שיקול הפגיעה בחופש העיסוק של העותרת, ולמתן החלטה בדבר השעייה מיידית של הסמכתה. במהלך החודשים שלאחר הגשת העתירה, ערכה הרשות פעולות ביקורת רצופות על אופן התנהלות העותרת, ועל דרך תיקון הליקויים על-ידה. הרשות מצאה כי חלק מהליקויים תוקנו, אולם בכך לא נמצא מענה לכלל הבעיות שאותרו, ואשר דרשו מענה. בנסיבות אלה, הרשות ראתה להחזיר לעותרת באופן חלקי וזמני את הסמכתה. רק ביום 25.2.07 הוחזרה לעותרת הסמכתה המלאה. 48. דרך פעולתה של הרשות מצביעה על מודעות מלאה לצורך באיזון בין שיקולים חשובים נוגדים: ההגנה על האינטרס הציבורי בקיום בדיקות אמינות של מוצרים הקשורים באיכות ובבטיחות חיי אדם. למולו – הכרה בחשיבות אינטרס חופש העיסוק של העותרת והחובה למזער את הפגיעה בו עד לגבול האפשר, לצורך השגת התכלית הכרוכה בפגיעה. הרשות פעלה בזהירות וברגישות מירבית בהערכת האינטרסים הנוגדים, ובאמצעים שבחרה ליישב ביניהם. היא נמנעה משלילה טוטלית של ההסמכה, בהניחה כי העותרת מסוגלת לתקן את הליקויים ולחזור למסלול פעולה תקין ואמין; גם במסגרת החלטתה המקורית, חזרה ועקבה מקרוב על אופן תיקון הליקויים, והיתה נכונה להתאים את החלטותיה ואת האמצעים הננקטים להתפתחויות שחלו מעת לעת מבחינת תיקון הליקויים, ושיפור נוהלי הפעולה של המעבדה. דרך התנהלותה של הרשות התאפיינה בזהירות רבה ובמידתיות. עמידה ברף ההוכחה הנדרש 49. טענת העותרת בהקשר זה היתה כי הרשות לא עמדה בנוהליה שלה, הדורשים שהוכחת הליקויים תהא ברמה של "מעבר לכל ספק". גם דין טענה זו להידחות. ועדת הערר בהחלטתה הצביעה במפורש על כך כי אמת המידה המנחה אותה היא זו המתחייבת מנוהל ההשעייה ומההלכה הפסוקה לפיה נדרשת הוכחה ברמה של למעלה מכל ספק כי המעבדה אינה עומדת בדרישות ההסמכה: "...דיוננו זה הוא בהמלצה לביטול הסמכה של מעבדה, זמן קצר לאחר שניתנה לה ההסמכה, וכן כי משמעותה של המלצת ועדת ההסמכה הינה פגיעה קשה בזכות יסוד של המעבדה. בנסיבות אלה, הן על פי הנוהל והן עפ"י הפסיקה רמת הראיה שהרשות צריכה להביא היא מעבר לכל ספק וגם נטל השכנוע מוטל על כתפי הרשות". (פסקה 24 להחלטה) אמת מידה זו שימשה קו מנחה לועדת הערר לצורך בחינת כל אחד ואחד מהליקויים שנמצאו על ידי ועדת ההסמכה. על בסיס קו מנחה זה נעשתה הבחינה בידי הועדה, אשר דחתה חלק נכבד מהליקויים הנטענים מן הטעם שלא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת, כי הם, אכן, משקפים סטייה מדרישות ההסמכה. 50. ככל שטענות העותרים מופנות כנגד אופן היישום של אמת המידה בענין רמת ההוכחה הנדרשת בידי הרשות, גם הן דינן להידחות. ככלל, החלטת הרשות ניזונה מחזקת החוקיות ומחזקת התקינות המינהלית, ועל העותר מוטל הנטל להפריכה (בג"ץ 6406/00 בזק נ' שר התקשורת, פ"ד נח(1) 433, 435 (להלן- עניין בזק), בג"ץ 7611/01 מכבי מגן נ' שר האוצר, תק-על 2006(3) 2691). העותרת לא הרימה נטל זה. לא אחת, עשויה בהקשר זה לקום מחלוקת לגיטימית בין מומחים מטעם צד אחד לבין מומחים מטעם הצד האחר. ההכרעה במחלוקת זו היא בידי הרשות המוסמכת, והיא הנושאת באחריות להכרעה זו. "בית המשפט אינו אמור ואינו כשיר להכריע במחלוקת זאת. הוא אמור וכשיר להכריע בשאלה אם, בסופו של דבר, החלטת המשיבים להעדיף את עמדת המומחים שלהם על עמדת המומחים של העותרת לוקה בחוסר סבירות" (עניין בזק; וכן ראו בג"ץ 4157/98 "צוות" אגודת גמלאי שירות הקבע בצה"ל נ' שר האוצר, פ"ד נח(2) 769, 798 (2004); בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, לז(3) 29, 43 (1983)). 51. בעניין הנדון, המחלוקת בין מומחי העותרת לבין מומחי הרשות היא מחלוקת מומחים לגיטימית, שההכרעה לגביה נתונה לרשות. אכן, העותרת עצמה לא פירטה בעתירה את השגותיה הקונקרטיות כלפי ממצאי ועדת הערר וצירפה רק את חוות הדעת והטענות שהגישה לועדת הערר כנגד ממצאי ועדת ההסמכה, ולא בכדי. למעשה, כל שהיה בפי העותרת לטעון כנגד סבירות ממצאיה הסופיים של הרשות הוא כי אין זה הגיוני מצידה לקבוע מצד אחד כי בדרך פעולתה של העותרת עלו ליקויים חמורים, ובד בבד לאפשר לה לקיים בדיקות בטיחות מוצרים מהותיות, ואף להרחיב את הסמכותיה לענין זה מעת לעת. ברם, טענה מעין זו יכולה באותה מידה לחזק את עמדת הרשות, לפיה היא באה כל העת לקראת העותרת, לעיתים לפנים משורת הדין, ונתנה בידה הזדמנות של ממש לתקן את הליקויים ולחזור למסלול פעילות תקין. מכל מקום, אין בכך כדי לסתור את חזקת התקינות של ממצאיה הסופיים של הרשות. זכות הטיעון 52. העותרת טוענת כי לא ניתנה לה זכות טיעון בפני ועדת ההסמכה ובמישור העובדתי טענתה נכונה. השאלה היא מה המשמעות המשפטית שיש לכך. על פי נוהל ההשעייה, החלטת ועדת ההסמכה אינה בעלת תוקף אופרטיבי, אינה מתפרסמת ברבים, והיא כפופה להכרעת ועדת הערר. בעניין הנדון, אף נדחו כמחצית מממצאיה של ועדת ההסמכה כנגד העותרת, והמלצתה בדבר שלילת ההסמכה של העותרת לא אומצה בידי ועדת הערר, אשר החליטה על השעיית ההסמכה למספר חודשים בלבד. העותרת מודה, כי בפני ועדת הערר הוענקה לה זכות טיעון מלאה, וההליך בפניה התנהל "De Novo", תוך שהיא בוחנת את ממצאי ועדת ההסמכה לגופם, ואגב מתן הזדמנות נאותה לצדדים להביא ראיות, ובכלל זה חוות דעת מומחים, לצורך הוכחת עמדתם. ועדת הערר דרשה לגבי כל ליקוי וליקוי נטען הוכחה מעבר לכל ספק, ולא ניתן משקל עצמאי לממצאים שנקבעו על ידי ועדת ההסמכה. מכל האמור עולה כי גם אם קיימת זכות טיעון בפני ועדת ההסמכה, ואפילו נפגמה זכות זו של העותרת, בשאלות אלה אין צורך להכריע בהקשר דברים זה – הרי שפגם זה נרפא לחלוטין על ידי ההליך שהתקיים בפני ועדת הערר, אשר דן מחדש בענין כולו על בסיס זכות טיעון מלאה. בכך נמנע כל קשר סיבתי אפשרי בין הפגם הנטען בזכות הטיעון, לבין החלטתה האופרטיבית של הרשות בדבר השעיית הסמכתה של העותרת (בג"ץ 4175/06 הרב ראובן אלבז נ' ממשלת ישראל, תק-על 2006(2) 3317, 3319). מכאן, שאף דין טענה זו להידחות. טענת הקנוניה 53. אף בטענת ה"קנוניה" שהועלתה על ידי העותרת בשלב מאוחר של ההליך, אין כל ממש, וטוב היה לה שלא תיטען. הרשות הסבירה כי "קרבת הדם" הנטענת לכאורה בין מנכ"לית הרשות לבין הבעלים של חב' איזוטופ, מתחרה של העותרת, אינה אלא קשר משפחתי רחוק, שאינו קשר דם – מבלי שבין השניים קיים קשר אישי כלשהו. כמו כן, כהונתה של בעלת המניות והמנהלת של חב' איזוטופ כדירקטורית ברשות להסמכת מעבדות, נובעת מדרישת סעיף 8(3) לחוק להסמכת מעבדות, המחייב כי במועצה יכהן נציג מטעם הרשות, אשר ייבחר על ידי רוב מנהלי המעבדות. בעלת המניות והמנהלת של חב' איזוטופ נבחרה לתפקיד בהליך תקין, שאף העותרת היתה שותפה לו. גם הטענות הקשורות בעובד שפוטר מהעותרת וביקש, לכאורה, להתנכל לה עקב הצטרפותו לעבודה בחב' איזוטופ, לא מצביעות על הטייה כלשהי בשיקול דעת מוסדות הרשות. תשובות הרשות לטענות הקנוניה מניחות את הדעת, ויוצרות בעקבותיהן תחושה קשה ביחס להתנהלותה של העותרת, אשר מצאה להסתייע בהטחת אשמות-שווא מוסדיות ואישיות כנגד גורם פיקוח ציבורי ואנשים הפועלים בשמו, במקום להתמקד בטענות ענייניות לגופם של דברים. סוף דבר 54. סיכומם של דברים הוא, כי העתירה לא הצביעה על כל פגם בהחלטותיה ובדרך התנהלותה של הרשות והגופים הפועלים מטעמה בעניינה של העותרת. ההפך מכך הוא הנכון. הקו המאפיין את התנהלות הרשות ומוסדותיה בענייננו כאן הוא הקפדה יתירה בבדיקת העובדות הנוגעות לעותרת, תוך שימת לב לנטל ההוכחה המתחייב לצורך כך, בצד זהירות, מתינות ומידתיות בכל הנוגע לאמצעים שנבחרו לטיפול בליקויים שנמצאו, ולצורך בתיקונם. בדרך פעולתה של הרשות ומוסדותיה ניכרת מודעות לדרישת ההגנה על שלום הציבור, המחייבת הקפדה על תקינות פעולתה של המעבדה, בצד זהירות מפני פגיעה בלתי מידתית בעיסוקה ובמעמדה הכלכלי-עיסקי של המעבדה. מעבר לכל אלה, קשה שלא לחוש כי לעתירה זו, ולדרך בה נוהלה, נתלוו סממנים בולטים של קנטרנות ונסיון לפגוע ברשות ציבורית ובפועלים מטעמה, אשר אחריותם מכח חוק היא לבצע הליך פיקוח רציני וממשי על גופים פרטיים, העוסקים במלאכה בעלת משמעות ציבורית מיוחדת. הרשות ומוסדותיה מלאו את תפקידם וקיימו את אחריותם, ולא נפל פגם בדרך פעולתם. הנסיון להתמודד כנגד רוע הגזירה שהוטלה על העותרת בשל כשלים שנתגלו בפעולתה, בדרך של ניהול מתקפות מוסדיות ואישיות קשות כנגד הרשות וכנגד בעלי תפקיד בה, ראוי לביקורת. אציע לדחות את העתירה ולחייב את העותרת לשאת בהוצאות המשיבה בסך 30,000 ₪. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, ח' בסיון תשס"ט (31.5.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06024450_R14.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il