ראובן חכם נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2441/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2441/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט א' שהם המערער: ראובן חכם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 23.3.2015, בת"פ 58347-12-12, שניתן על ידי כב' השופט י' עדן תאריך הישיבה: י' באייר התשע"ו (18.5.2016) בשם המערער: עו"ד בני זיתונה בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ד איתמר גלבפיש הגב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שניתן על ידי כב' השופט י' עדן, בת"פ 58347-12-12, מיום 23.3.2015. 2. המערער הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום שהוגש נגדו, כמפורט להלן: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); החזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין. 3. בגין העבירות בהן הורשע, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 52 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מהם ינוכו ימי מעצרו, בין התאריכים 25.12.2012 ל- 16.9.2013; 9 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המערער, בתוך 3 שנים מיום שחרורו, עבירת אלימות מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המערער, בתוך 3 שנים מיום שחרורו, עבירת אלימות מסוג עוון; כמו כן, חויב המערער בפיצוי כספי למתלונן בסך 50,000 ₪. המערער התייצב לריצוי עונשו ביום 27.4.2015, בהתאם להחלטתה של השופטת ע' ברון, מיום 19.4.2015. ערעורו של המערער הוגש, מלכתחילה, על הכרעת הדין ולחילופין על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. ואולם, לאחר ששמע את הערותינו, בדיון שנערך בפנינו ביום 18.5.2016, חזר בא כוחו של המערער, עו"ד בני זיתונה, על דעתו של המערער, מן הערעור על הכרעת הדין, ומיקד את טענותיו לעניין חומרת העונש שנגזר על המערער. עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער 4. מכתב האישום שהוגש נגד המערער עולה, כי המערער היה בעבר חברה של בחורה בשם א.פ., ואף הציע לה נישואין, אך היא סירבה להצעתו. עוד נמסר בכתב האישום, כי ביום 21.12.2012, פגש המערער אדם בשם ראובן לבטוב (להלן: לבטוב), אשר סיפר למערער כי הוא ראה את א.פ., במועד מסוים, בחברת אדם בשם יגור קרמנוב (להלן: המתלונן). מדבריו של לבטוב הבין המערער כי א.פ. נפגשה עם המתלונן על מנת לעשן סמים. בעקבות הדברים ששמע מלבטוב, התעורר זעמו של המערער, והוא הצטייד בסכין, אותה לקח מביתו. באותו היום, בשעות הערב, נפגש המערער עם המתלונן ועם אנשים נוספים, סמוך לביתו של המתלונן באשקלון. על פי כתב האישום, בשלב מסוים, עובר לשעה 23:00, הציע המערער למתלונן ולאדם נוסף לטייל עמו בפרדס, והם נענו להצעתו. עוד נטען, כי באותו מעמד היה המערער מצויד בסכין. בסמוך לשעה 23:00, כאשר השלושה פנו כדי לחזור לכיוון ביתו של המתלונן, החל המערער לרוץ לעבר המתלונן. המערער תפס את המתלונן ו"חיבק אותו באמצעות ידו השמאלית מאחור", ובעודו אוחז במתלונן, דקר אותו המערער, באמצעות הסכין, דקירה אחת בחזה מלפנים בצד שמאל. המתלונן החל להתרחק מהמקום, כאשר המערער רודף אחריו. כעבור זמן קצר, חדל המערער מהמרדף אחרי המתלונן ועזב את המקום. המתלונן הצליח להגיע לביתה של שכנתו, אשר הזעיקה את מד"א, והמתלונן פונה לחדר המיון. עם קבלתו בבית החולים, אובחן המתלונן כ"סובל מפצע דקירה בחזה שחדר לריאה ומשבר בצלע 3". לפיכך, הוכנס נקז לחזהו של המתלונן כדי לנקז את הדם, הוא אושפז בבית החולים, ושוחרר ביום 25.12.2012. כפי שנטען בכתב האישום, לאחר האירועים המתוארים לעיל, חזר המערער לביתו, וניקה את הסכין באמצעות חול ומים, מתוך כוונה לשבש את החקירה נגדו. לטענת המשיבה, במעשיו המתוארים לעיל, פצע המערער את המתלונן וגרם לו לחבלה חמורה, הוא החזיק סכין שלא כדין, ושיבש מהלכי משפט. גזר דינו של בית משפט קמא 5. ביום 23.3.2015, גזר בית משפט קמא את דינו של המערער. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם, התייחס בית משפט קמא לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מן המעשים, ומדובר בפגיעה קשה וחמורה בערכים של כבוד האדם, שלמות הגוף, הזכות לאוטונומיה על הגוף, ופגיעה בביטחון האישי ובביטחון הציבור. אשר לנסיבותיו הקונקרטיות של האירוע, מושא כתב האישום, הדגיש בית משפט קמא כי דקירתו של המתלונן נעשתה לאחר תכנון קפדני שכלל: הצטיידות בסכין, פגישתו המתוכננת עם המתלונן, ועצם ההליכה למקום מרוחק. בית משפט קמא התייחס למקום הדקירה ולאופן ביצועה, בציינו כי במקרה זה "קיימת הייתה אפשרות מוחשית לנזק קשה הרבה יותר". נוסף על כך, נתן בית משפט קמא את דעתו לכך שהמערער המשיך לרדוף אחרי המתלונן גם לאחר הדקירה, בנוסף לפעולות שנעשו על ידי המערער בכדי לשבש מהלכי משפט. בית משפט קמא מצא ברגשות הקנאה של המערער כלפי א.פ., אשר היוו את המניע למעשיו, היבט נוסף לחומרה, אשר מחייב מענה עונשי ראוי. עוד ראה בית משפט קמא לנגד עיניו את העובדה כי טרם הסתיימו הטיפולים הרפואיים במתלונן, והוא "נזקק לאשפוזים חוזרים ולניתוח חוזר, סובל הוא מכאבים וקשיי נשימה, וההיבט הנפשי של הפגיעה הקשה בו, ברור ועולה מהצהרת נפגע העבירה (ת/14)". נוכח המפורט לעיל, ולאור מדיניות הענישה הנוהגת, העמיד בית משפט קמא את מתחם הענישה בין 4 ל-7 שנות מאסר. לצורך קביעת עונשו של המערער בתוך המתחם, זקף בית משפט קמא לזכותו של המערער היעדרו של עבר הפלילי בעניינו, מלבד עבירה של נהיגה ללא רישיון, אשר נעברה לאחר ביצוע העבירות הנוכחיות. כמו כן, נתן בית משפט קמא את דעתו לאמור בתסקירי שירות מבחן שהוגשו בעניינו של המערער. ביום 1.10.2014, הוגש תסקיר שירות המבחן אודות המערער (להלן: התסקיר הראשון), ממנו עולה כי המערער החל לצרוך סמים ואלכוהול באופן אינטנסיבי, כשלוש שנים לפני כתיבת התסקיר הראשון, ואולם הוא הפסיק את השימוש ביוזמתו כחודשיים וחצי לפני מעצרו, ומאז לא חזר להשתמש בחומרים אלה. בהתייחס לעבירות בהן הורשע, הודה המערער במיוחס לו, והביע צער וכאב על הפגיעה במתלונן. המערער טען בפני שירות המבחן, כי בתקופת ביצוע העבירות, הוא הפסיק את השימוש בסמים, מהלך אשר השפיע על מצבו הנפשי, הרגשי והפיסי. לטענת המערער, בתקופה זו, הוא החל לשמוע קולות אשר הורו לו לבצע משימות מסוימות, ובין השאר הנחו אותו לדקור את המתלונן. יש לציין, כי טענותיו של המערער בדבר קיומו של סייג אי השפיות בעניינו או לקרבה לסייג זה, נדחו על ידי בית משפט קמא במסגרת הכרעת הדין. אשר לרמת המסוכנות הנשקפת מן המערער, ציין שירות המבחן, כי "קיימת רמת סיכון גבוהה להמשך התנהגות פורצת גבול-אלימה- והתמכרותית, אשר ייתכן וניתן לצמצמה ע"י שילובו במסגרת טיפולית אינטנסיבית". עוד נאמר בתסקיר הראשון, כי המערער השתלב בקהילה הטיפולית "אופק", ביום 16.9.2013. מדיווח שהתקבל מהעוזרת הסוציאלית של הקהילה עולה, כי המערער נקלט בקהילה "כשהוא נתון במצב רגשי מורכב". המערער השתלב בטיפולים שונים בקהילה, ובנוסף היה נתון למעקב פסיכיאטרי שכלל טיפול תרופתי. המערער סיים את ההליך הטיפולי בקהילה, בהצלחה, לאחר 10 חודשים. ביום 31.7.2014, השתלב המערער ב"שלב ההוסטל", שהוא שלב מעבר מהתהליך הטיפולי לחיי היום יום. המערער החל את תקופת ההוסטל, "כאשר היה נתון בתקופה משברית בחייו במהלכה אביו נפטר והוא הורשע בבית המשפט", ואולם, המערער השתלב בצורה טובה בהוסטל, ביצע את המטלות שהוטלו עליו, ובמקביל חזר לקבל טיפול במסגרת המערך הטיפולי. שירות המבחן התרשם, כי "ברמה הרציונאלית ראובן [המערער-א.ש.] מודע לנורמות ולחוקים המקובלים ומצהיר כי איננו רואה באלימות אמצעי לפתרון קונפליקטים. יחד עם זאת, על רקע יכולות רגשיות דלות נראה כי נוטה לקבל החלטות בלתי שקולות המביאות להצטברות לחצים עימם מתקשה להתמודד באופן קונסטרוקטיבי". עוד נאמר בתסקיר הראשון, כי תגובותיו הקיצוניות והאימפולסיביות של המערער מתעצמות על רקע שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים. שירות המבחן התרשם, כי המערער משקיע מאמצים רבים לעריכת שינוי בכל מישורי חייו, ועל כן ביקש לדחות את הדיון בעניינו, בשלב גזר הדין. הדיון נדחה כמבוקש, וביום 10.2.2015, הוגש תסקיר משלים בעניינו של המערער (להלן: התסקיר המשלים), וממנו עולה כי המערער הורחק מן הקהילה הטיפולית, על רקע שימוש באלכוהול, במהלך יציאתו לחופשות. עוד נמסר בתסקיר המשלים, כי גורמי שירות המבחן ניסו לאתר אותו, ללא הצלחה. משיחה טלפונית שנערכה על ידי שירות המבחן עם אמו של המערער עולה, כי הלה החל בהליך קליטה מחדש לקהילת "מלכישוע", ובמסגרת הליך זה הוא שולב באישפוזית הקהילה. משיחה מטעם שירות המבחן עם צוות האישפוזית עולה, כי המערער מצוי לקראת סיום שלב האישפוזית, בו עמד בהצלחה, אולם עם סיום הטיפול, יהיה עליו להמתין כשלושה חודשים עד לשילובו מחדש בקהילה. לאור האמור, ציין שירות המבחן כי אין ביכולתו ליתן המלצה כלשהי בעניינו של המערער. לאחר עיון בתסקירי שירות המבחן כמפורט לעיל, קבע בית משפט קמא כי אין מקום לסטות לקולה ממתחם הענישה, משיקולי שיקום. לשיטתו של בית משפט קמא, האחריות שנטל המערער על מעשיו הינה מוגבלת, על אף שהודה בביצוע העבירות. עוד ציין בית משפט קמא, כי הטענות בדבר התמכרותו של המערער לסמים ולאלכוהול, כמו הטענות בנוגע להליך הגמילה שעבר, נדחו במסגרת הכרעת הדין, ואין מקום לסטות מהמתחם או להקל בעונשו על רקע טענות אלו. אשר לנסיבות ביצוע העבירה, ציין בית משפט קמא כי המערער עשה מעשה "קשה ומתוכנן", כאשר יכול היה לסגת מביצוע העבירה, בכל שלב, ואולם, הוא המשיך בתוכניתו הנפשעת ללא היסוס. מנגד, התחשב בית משפט קמא בגילו הצעיר של המערער, שהינו יליד 1994, כאשר במועד ביצוע העבירות הוא היה בן 18 שנים וארבעה חודשים בלבד. אשר על כן, קבע בית משפט קמא כי גילו הצעיר של המערער ונסיבותיו האישיות, מובילים למסקנה כי על הענישה להיות "קרובה לרף התחתון [של מתחם הענישה –א.ש.] ובמידת מה מעליו". על בסיס האמור, הושתו על המערער 52 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בנוסף לעונשים נלווים, כמפורט בפסקה 3 לעיל. טענות המערער בערעור 6. כאמור, ערעורו של המערער הופנה, בתחילה, גם כלפי הכרעת דינו של בית משפט קמא, אך במהלך הדיון, חזר בו המערער מן הערעור על הכרעת הדין. בערעור על גזר הדין, טוען המערער, כי בית משפט קמא נתן משקל מופרז לחומרת העבירות בהן הוא הורשע, "תוך התעלמות מוחלטת מכך שמדובר במערער על גבול הקטינות ועל גבול הכשרות הפלילית, אדם שעבר טיפול אינטנסיבי במשך 18 חודשים, ומעוניין להמשיך בהליך שיקומי זה". לטענתו של המערער, יש להתחשב בגילו הצעיר, ובהשתייכותו לקבוצה, אותה הגדיר בית משפט זה כקבוצת "בגירים צעירים". כמו כן, הוסיף וטען המערער כי יש ליתן משקל לאמור בתסקירי שירות המבחן, ובפרט, לנסיבות חייו הקשות של המערער, כמו גם להליך הטיפולי שעבר. המערער הפנה, בנוסף, לחוות הדעת הפסיכיאטרית שניתנה בעניינו, בה נקבע כי המערער נקלע לשינויים מנטליים-התנהגותיים, על רקע שימוש בסמים ובאלכוהול. בהסתמך על חוות דעת זו, טוען המערער כי מידת אחריותו למעשים המתוארים בכתב האישום "שנויה במחלוקת", והיה מקום ליתן לכך ביטוי בגזר הדין. אשר על כן, סבור המערער כי מתחם הענישה שנקבע על ידי בית משפט קמא אינו הולם את חומרת מעשיו, ועוד נטען כי היה מקום לסטות לקולה ממתחם הענישה משיקולי שיקום. על יסוד האמור, מבקש המערער להקל משמעותית בעונשו, ולהסתפק בעונש מאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות. תגובת המשיבה 7. בדיון שנערך בפנינו, ביקש בא כוח המשיבה, עו"ד איתמר גלבפיש, לדחות את הערעור על חומרת העונש, בהדגישו את הנזק הרב שנגרם למתלונן ממעשיו של המערער. עו"ד גלבפיש הוסיף ואמר, "אזכיר שהדקירה קשה ומכוונת, דקירה בחזה בסמוך ללב, הוא נאלץ להתאשפז, הוא עבר ניתוחים עקב פגיעות קשות". אשר על כן, סבורה המשיבה כי יש להותיר על כנו את גזר דינו של בית משפט קמא, בהיותו ראוי ומאוזן. תסקיר משלים שהוגש לקראת הדיון בערעור 8. בסמוך למועד הדיון שהתקיים בפנינו, הוגש תסקיר שירות מבחן משלים בעניינו של המערער. מתסקיר זה עולה, כי המערער החל לרצות את תקופת מאסרו, וביום 29.6.2015, הוא הועבר לאגף מג"ש (מרכז גמילה שב"ס), לצורך טיפול בגמילה מסמים, לאחר שהביע מוטיבציה לכך. במסגרת האגף, המערער משולב בפעילויות חינוכיות ומוסר בדיקות שתן נקיות משרידי סם. במישור הטיפולי, המערער השתלב בטיפול פרטני בפיקוחה של סטודנטית לעבודה סוציאלית, והוא גם משתתף בקבוצות טיפוליות. עוד נמסר, כי המערער "עורך מאמצים לשתף מעולמו הפנימי והרגשי ומביע מוטיבציה לערוך שינוי באורח חייו [...] קצב התקדמותו של ראובן [המערער-א.ש.] בטיפול תואם את משך שהותו בטיפול". המערער נמצא בסבב חופשות, והוא יצא עד כה לשלוש חופשות, מהן חזר ללא בעיות חריגות. דיון והכרעה 9. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית משפט קמא ונתנו דעתנו לטיעוני המערער, ולתגובת המשיבה, הגענו לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. זאת, מאחר שלטעמנו העונש אשר הושת על המערער, אינו חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות, וגם לא נפל פגם מהותי בגזר הדין, ולפיכך אין בסיס להתערבותנו במידת העונש (ע"פ 2177/13 פלוני נ' מדינת ישראל (9.7.2015); ע"פ 4498/14 גרידיש נ' מדינת ישראל (13.5.2015); ע"פ 5323/12 אבו ליל נ' מדינת ישראל (17.6.2014)). למרות שבעבירות מסוג זה קיים מנעד רחב של עונשים, נראה, מעיון בפסיקתו של בית משפט זה, כי העונש אשר הושת על המערער, בגין ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין, ושיבוש מהלכי המשפט, קרי, 52 חודשי מאסר לריצוי בפועל, הולם את מדיניות הענישה במקרים דומים. כך, בע"פ 273/14 מדינת ישראל נ' פארס (23.12.2014), התקבלו חלק מערעורי המשיבה, ובסופו של יום הושתו על המשיבים עונשים הנעים בין 36 חודשי מאסר לבין 9 שנים ו-3 חודשי מאסר לריצוי בפועל. המדובר בקטטה אלימה שנתגלעה בין המשיבים לבין אחרים, במסגרתה נעשה שימוש בסכינים, אלות ומקלות. המשיבים הורשעו, בין היתר, בגרימת חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין. בע"פ 169/14 קפלן נ' מדינת ישראל (16.12.2014), לאחר שהתקבל ערעורו, הועמד עונשו של המערער על 5.5 שנות מאסר לריצוי בפועל, בגין הרשעתו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. בע"פ 8209/13 נעים נ' מדינת ישראל (26.11.2014), נדחה ערעורם של המערערים, על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו הושתו עליהם עונשים הנעים בין 4 ל-5 שנות מאסר בפועל, לאחר שהורשעו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין. 10. למותר הוא לציין, כי מעשיו של המערער הינם חמורים על פי כל אמת מידה וראויים לכל גינוי. המערער תכנן לפגוע באדם, אשר נחשד על ידו כמי ש"מסתובב" עם א.פ., אשר סירבה להצעת הנישואים של המערער. חדור ברגשות קנאה ורצון לנקמה, הצטייד המערער בסכין, קבע להיפגש עם המתלונן, הציע לו ללכת למקום מבודד, תקף אותו מאחור באכזריות, ונעץ את סכינו בחזהו של המתלונן. המתלונן אושפז בבית חולים עקב מעשיו של המערער, וככל הנראה הטיפולים הרפואיים טרם הגיעו לסיומם, ואך במזל, לא נגרמה למתלונן פגיעה חמורה מזו. לאחר שביצע את זממו, ובעוד המתלונן מנסה להימלט מפניו, המשיך המערער לרוץ לעברו של המתלונן, בניסיון להמשיך ולכלות בו את זעמו. המערער שב לביתו וניקה את הסכין, ביסודיות, בכדי לשבש מהלכי משפט, ובכך הוסיף חטא על פשע. 11. מקרה זה מהווה דוגמה נוספת למה שכונה בפסיקתו של בית משפט זה כ"תת תרבות הסכין", ויפים לענייננו דברי השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין בע"פ 7924/05 אבו דעוף נ' מדינת ישראל (11.1.2007): "לא נלאה, בהמשך לפסקי דין רבים שיצאו מתחת ידו של בית משפט זה, כולל בימים אלה ממש, להצהיר בקול רם וצלול על הצורך במאבק שיפוטי ב'תת תרבות הסכין', וזאת בכל גילוייה- בין ה'קלים' כהחזקת סכין, ובין הקשים במיוחד, דקירות שסופן אף מוות רחמנא ליצלן". (וראו גם, דברים שנאמרו על ידי בע"פ 5360/12 פלוני נ' מדינת ישראל (28.3.2013); בע"פ 1630/14 אבו שנדי נ' מדינת ישראל (4.12.2014); ובע"פ 2108/12 אבו גאנם נ' מדינת ישראל (10.2.2014), שם עמדתי על חומרת העבירה שעניינה שימוש בסכין, או באמצעים קרים אחרים, לשם פתרון סכסוכים ומחלוקות, כאשר מדובר, בדרך כלל, בעניינים של מה בכך). 12. אשר לטענת המערער, כי יש ליתן משקל רב יותר לגילו הצעיר, נראה כי בית משפט קמא התחשב בנתון זה, ובשל כך העמיד את גזר דינו של המערער על הרף הנמוך של מתחם הענישה. בהתייחס לטענה, לפיה מידת אחריותו של המערער לעבירות אשר פורטו בכתב האישום "שנויה במחלוקת", נראה כי אין בה ממש. בית משפט קמא בחן לעומק את מכלול טענותיו של המערער בנוגע לסייגים לאחריות הפלילית, שהועלו על ידו, ולאחר עיון בחוות הדעת השונות, החליט לדחותן. בנסיבות אלה, איננו סבורים כי מידת אחריותו הפלילית של המערער הינה "גבולית" כטענתו, ואין מקום ליתן לכך משקל לעניין העונש שהושת עליו. 13. טרם סיום, נתייחס בקצרה לעניין ההליך הטיפולי שעבר המערער, שבגינו הוא סבור כי היה מקום לסטות לקולה ממתחם הענישה, משיקולי שיקום. ראשית לכל, יש להבהיר כי האינטרס השיקומי איננו חזות הכל, ולצידו ניצבים שיקולים חשובים לא פחות, ובהם עקרונות הגמול וההרתעה (ראו, בהקשר זה, ע"פ 8404/11 אסיאטוב נ' מדינת ישראל (12.6.2012); ע"פ 5576/10 פלוני נ' מדינת ישראל (14.4.2011)). שנית, גם אם עבר המערער הליך טיפולי במשך חודשים רבים, אין להתעלם מהרחקתו של המערער מן הקהילה, במסגרתה הוא טופל, כפי שמפורט לעיל. בנסיבות אלה, לא היתה הצדקה לסטות לקולה מן המתחם שנקבע, אך יש להדגיש כי השיקול השיקומי נלקח בחשבון, עת גזר בית משפט קמא את עונשו של המערער. 14. לסיכום, הננו סבורים כי גזר דינו של בית משפט קמא הינו ראוי ומאוזן, ולא ראינו מקום לכל התערבות מצדנו. הערעור נדחה, אפוא. ניתן היום, ‏א' בסיוון התשע"ו (‏7.6.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15024410_I05.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il