פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק עע"ם 244/08
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם 244/08
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערער:
יאם נאט בטראיי
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלים בעת"מ 2224/07 מיום 31.12.07, שניתן על ידי כבוד השופטת ש' ברוש
תאריך הישיבה:
ו' באדר א' התשס"ח
(12.2.08)
בשם המערער:
עו"ד דני כפיר
בשם המשיב:
עו"ד ורד חלאוה
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ש' ברוש), אשר דחה את עתירת המערער נגד החלטת משרד הפנים להרחיקו מישראל.
רקע כללי
1. המערער, אזרח נפאל, הגיע לישראל ביום 16.12.04 כשהוא אוחז באשרת עבודה למעסיק בתחום החקלאות. בחלוף מספר שבועות עבר המערער לעבוד אצל מעסיק אחר, אשר דיווח עליו ביום 22.8.06 כ"נוטש" (קרי – כמי שעזב את מעסיקו). המערער נעצר ביום 2.1.07 והוצאו נגדו צו הרחקה וצו משמורת. בית הדין לביקורת משמורת הורה לשחרר את המערער ממשמורת, כדי לאפשר לו לנסות ולהסדיר את מעמדו. מעמדו של המערער הוסדר והוא החל עובד אצל מעסיק אחר. ביום 7.8.07 עבר המערער לעבוד אצל מעסיק נוסף, אשר דיווח עליו ביום 18.9.07 כ"נוטש". ביום 14.10.07 נעצר המערער בשנית, הוצאו עליו צו הרחקה וצו משמורת, ורישיון הישיבה שלו בוטל.
המערער עתר לבית המשפט לענינים מינהליים. המערער ביקש כי יתאפשר לו להסדיר מעמדו בישראל מכוח נוהל משרד הפנים המכונה "נוהל שמיים סגורים", שכן הוא איבד את מקום עבודתו שלא באשמתו. נטען כי המערער נפל קורבן להבטחות שקריות והתעמרויות של מעסיקים שונים שהבטיחו לו שיש להם אישורים להעסקתו; כי הוא הועסק אצל שני מעסיקים בלבד בתקופת שהותו בישראל; וכי אם יגורש "ייחרב עולמו", נוכח ההלוואות שנטל על מנת להגיע לישראל. המערער ביקש להיבנות גם מדברים שאמר בית הדין לביקורת משמורת בדיון בעניינו, לפיהם – לפנים משורת הדין ונוכח העובדה כי הוא איבד את מקום עבודתו שלא בעטיו – יש לבדוק אם ניתן להחיל עליו בשנית את נוהל שמיים סגורים (בצד האמור העיר בית הדין לביקורת משמורת כי אינו מוסמך להורות על החלת הנוהל האמור). המשיבה התנגדה לעתירה. נטען כי המערער הגיש עתירתו בשיהוי, שעות ספורות לפני המועד בו אמור היה להיות מורחק למדינתו; וכי דין העתירה להידחות משום חוסר ניקיון כפיים שביטויו בהעלמת פרטים רלוונטיים. בעניין אחרון זה נטען כי המערער הועסק אצל ארבעה מעבידים, ולא שניים כנטען בעתירה; וכי הוא לא ציין בעתירתו את דבר מעצרו הקודם. לגופם של דברים, נטען כי המערער אינו עומד בתנאי "נוהל שמיים סגורים".
2. בית המשפט דחה את העתירה. נקבע כי המערער העלים עובדות בעתירתו ודי בכך להביא לדחיית עתירתו על הסף. בית המשפט ציין בהקשר זה כי למערער ניתנה אפשרות להגיש תצהיר משלים בעניין המעסיקים אצלם עבד, אך גם בתצהיר המשלים הוא לא פירט את זהותם. בית המשפט הוסיף וציין, כי בתצהיר המשלים טען המערער כי הוא נטש את מעסיקו השני משום שזה התעמר בו, כלא אותו בחדר ומנע ממנו אוכל. מאידך, בתצהירו הראשון (כמו גם בשימוע שנערך לו עם מעצרו) טען המערער כי עזב את מעסיקו זה משום שהאחרון לא שילם לו משכורת. נקבע כי טענה זו בהתייחס לנסיבות עזיבתו של המערער את מעסיקו השני היא בבחינת "עדות כבושה", הסותרת את דבריו של המערער בשימוע, וגם בנימוק האמור יש להצדיק את דחיית עתירה על הסף. לגופם של דברים נקבע כי אין ממש בעתירה, שכן המערער שהה בישראל שלא כדין במשך כחודש, בין המועד בו דווח כי נטש את מעסיקו, לבין מועד מעצרו. משכך, אין למערער זכות להישאר בישראל ויש להרחיקו ממנה, כאמור בסעיף 13 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). נטען כי אין להחיל על המערער את נוהל שמיים סגורים, נוכח הוראת סעיף 20(ב) לנוהל לפיה הוא לא יוחל על "עובד זר אשר נויד בעבר במסגרת מדיניות 'השמיים הסגורים' ונתפס בשנית כשב"ח (שוהה בלתי חוקי)". הוסף כי גם אם המערער נטש את מעסיקו "שלא בעטיו", היה בידו לפנות למשרד הפנים ולהסדיר את מעמדו.
טענות הצדדים
3. המערער מבקש את ביטול צווי ההרחקה והמשמורת שהוצאו עליו, וכי יוקצב לו פרק זמן על מנת להירשם כעובד של מעסיק אחר, אשר שמו ננקב בהודעת הערעור. המערער טוען כי משקיים מעסיק המוכן להעסיקו, יש לאפשר לו להשתלב בעבודה בתחום החקלאות. לעמדתו, על בית המשפט היה להביא במניין שיקוליו את "מצבו העגום של המערער אשר מועבר ממעסיק למעסיק, לעיתים מעסיק המתעמר בו, וזאת מעבר לעבודה הקשה בתחום החקלאות"; את העובדה שהשקיע כסף רב כדי לבוא לעבוד בישראל; את עובדת היותו מפרנס של משפחתו בנפאל; ואת העובדה כי שהה בישראל באופן בלתי חוקי 27 ימים בלבד, וגם זאת בתקופת חגי תשרי, כאשר יש קושי למצוא עבודה משום החופשות. כל אלה, לשיטת המערער, הצדיקו את קבלת העתירה שהגיש. המערער מוסיף וטוען כי לא היה מקום לזקוף לחובתו את העובדה שלא ציין בעתירתו את דבר מעצרו הראשון, שכן עובדה זו היתה ממילא ידועה למשיב. בדיון לפנינו, במענה לטענת המשיב כי המעסיק שבשמו נקב אינו אוחז בהיתר להעסקת עובד זר, הבהיר בא-כוחו את פרטי המעסיק, והסכים כי יותנה שהמערער יועסק על ידו בלבד.
לעמדת המשיב דין הערעור להידחות, בהעדר עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, כמו גם בהחלטת המשיב. המערער אינו מעלה כל טענה נגד חוקיותו של צו ההרחקה. אין חולק כי הוא אינו עומד בתנאי נוהל שמיים סגורים, והוא לא הצביע על כל נסיבות מיוחדות המצדיקות את החלתו עליו, למרות שאינו עומד בתנאיו. הוסף כי החלת הנוהל על המשיב תיצור אי שוויון בינו לבין עובדים זרים אחרים, אשר בהתייחס אליהם נשמרות הוראות הנוהל. כן מציין המשיב, כאמור, כי המעסיק אשר המערער נקב בשמו כמי שמעוניין להעסיקו, אינו אוחז בהיתר להעסקת עובד זר.
דיון והכרעה
4. אין מחלוקת כי המערער שוהה בישראל שלא כדין. לעובדים זרים השוהים בישראל שלא כדין אפשרות להסדיר את מעמדם, בתנאים מסוימים, בהתאם להוראות נוהל משרד הפנים המכונה "נוהל שמיים סגורים". דא עקא, כי נוהל זה אינו חל על עובדים כדוגמת המערער, אשר נוידו בעבר מכוח הוראותיו ונתפסו בשנית כשוהים בלתי חוקיים (סעיף 20(ב) לנוהל). ואכן, טענתו של המערער (אשר לא טען נגד תוקפן של הוראות הנוהל) היא כי נוכח הנסיבות המוצגות על ידו, על משרד הפנים היה להחיל עליו את נוהל שמיים סגורים, למרות שאינו עומד בהוראות התחולה שבו. אין בידנו לקבל הטענה. זהו מעצרו השני של המערער, ומשכך, חזקה עליו כי היה מודע לכך שעליו להסדיר את מעמדו בעת שהוא עוזב את מעסיקו. בנוסף, מן העתירה ומן הערעור אין לדעת מהן הסיבות אשר בעטיין עזב המערער את המעסיק אצלו עבד, שכן גרסתו בתצהיר המשלים שונה מזו שבתצהיר המקורי ובשימוע שנערך לו. לא שוכנענו כי קיימות בעניינו נסיבות חריגות, המצדיקות סטייה מהוראות הנוהל. נוכח היקף שיקול הדעת הרחב המוענק למשיב בכגון אלה, לא ראינו כי קמה עילה להתערב בהחלטת המשיב שלא להחיל על המערער את הוראות נוהל שמיים סגורים, בנסיבות המקרה שלפנינו. לפיכך דין הערעור להדחות.
בצד האמור, בשים לב לתקופת הזמן הקצרה שחלפה מאז דווח המערער כמי שנטש את מעסיקו ועד המועד בו נעצר; ונוכח נסיבותיו האישיות של המערער, אשר כדוגמת עובדים זרים אחרים השקיע ממון רב על מנת להגיע לישראל ולעבוד בה (השוו: עע"מ 10527/07 דאצ'ירי נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (לא פורסם, 10.2.08)), טוב יעשה המשיב אם ישוב וישקול ברוח אוהדת אפשרות להתיר שהיית העותר לצורך העסקתו על ידי המעסיק, אשר פרטיו צוינו במועד הדיון (ככל שזה אוחז בהיתר להעסקת עובד זר). לצורך השלמת בדיקה זו, ובכפוף לדחיית הערעור, תעוכב הרחקתו של המערער מישראל עד ליום 24.2.08.
בנסיבות העניין, אין אנו עושים צו להוצאות.
ניתן היום, ח' אדר א' תשס"ח (14.2.2008)
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08002440_M04.doc נב
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il