חיימוב נ' חובות מזונות ביטוח לאומי ואח'

6 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 24380-12-24 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר העותר: אליק חיימוב נגד המשיבים: 1. הוועדה העליונה לפשרות, מחיקות והסדרי חוב באגף החשב הכללי 2. המוסד לביטוח לאומי 3. רשות האכיפה והגביה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד בן בכור בשם המשיבות 1 ו-3: בשם המשיב 2 עו"ד מיה ציפין עו"ד כפיר אמון פסק-דין השופט יחיאל כשר: בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה לוועדה למחיקות והסדרים בתיקי מזונות ביטוח לאומי (להלן גם: הוועדה), למחוק את חובו של העותר, בשל כך שלשיטתו הינו עומד בקריטריונים הקבועים לצורך מחיקת חובות מסוגו. רקע הדברים ביום 23.1.1996 נפתח נגד העותר תיק בהוצאה לפועל בגין חוב מזונות למוסד לביטוח לאומי (בהתאם להוראות חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972), אשר סכום החוב בו תפח מידי חודש עד שנת 2005. מקור החוב הוא באי תשלום חיוב במזונות על ידי העותר, בתשלומים ששולמו בעקבות כך על-ידי המוסד לביטוח לאומי (במקום העותר), ובזכותו של המוסד לביטוח לאומי לחזור אל העותר בגין סכומים אלו. ביום 10.2.2014, כאשר החוב עמד על כ-109,000 ש"ח, התייצב העותר מיוזמתו לחקירת יכולת וביקש לשלם תשלום חודשי בסך 150 ש"ח לשם החזר החוב. בו ביום (10.2.2014), הורה רשם ההוצאה לפועל (הרשם מ' פרי) על צו חיוב בתשלומים על סך של 150 ש"ח לחודש. מאותו מועד, משלם העותר את התשלומים כסדרם, למעט תקופה של כשנה, במהלכה חדל העותר מלשלם את התשלום החודשי שנקבע. משכך, לא ננקטים כנגד העותר צעדי גבייה כלשהם. ביום 9.8.2023, הגיש העותר, למזכירות מסלול מזונות בהוצאה לפועל, בקשה למחיקת חובו. ביום 14.8.2023 נדחתה בקשתו על ידי מזכירות מסלול מזונות בהוצאה לפועל, מהטעם שלא מוצו כל הליכי הגבייה. בעקבות דחיית בקשתו, הגיש העותר, ביום 13.9.2023, לרשם ההוצאה לפועל, ערר על החלטת המזכירות. ערר זה הועבר לוועדה למחיקות והסדרים בתיקי מזונות ביטוח לאומי, הפועלת בהתאם להוראת תכ"ם 3.3.4, שכותרתה "טיפול בפשרות והסדרי חוב (לרבות מחיקות)", ומתוקף סעיף 5 לחוק נכסי המדינה, התשי"א-1951, שלפיו רשאית המדינה לוותר, באופן מלא או חלקי, על חובות כלפיה. ביום 25.2.2024 קיימה הוועדה דיון בעררו של העותר, במסגרתו נבחן המידע שמסר העותר במסגרת הערר והמסמכים שצורפו לו. בהמשך לכך, ביום 21.4.2024, ניתנה החלטת הוועדה. בהחלטתה, עמדה הוועדה על כך שסכום החוב, נכון למועד ההחלטה, עומד על סך של 86,643 ש"ח. עוד ציינה הוועדה כי העותר זכאי לקצבאות אזרח ותיק והבטחת הכנסה בסך כולל של 6,529 ש"ח לחודש. על כן, החליטה הוועדה על מחיקת 35,000 ש"ח מסכום החוב המעודכן, בכפוף לכך שיתרת החוב, במלואה, תשולם לאלתר. העותר מיאן להשלים עם החלטת הוועדה, והגיש, ביום 9.12.2024, את העתירה דנן. בעתירתו, טוען העותר כי שגתה הוועדה בקביעתה כי אינו זכאי למחיקת מלוא החוב, תוך ששקלה שיקולים לא ענייניים. כך, לטענתו, שגתה הוועדה בקביעתה כי הוא זכאי לקצבת אזרח ותיק וגמלת הבטחת הכנסה בסך של 6,529 ש"ח, כי הוא כלל אינו מקבל גמלת אזרח ותיק, אלא קצבת הכנסה בלבד, במשותף עם בת זוגו, וכי חלקו היחסי מתוך סכום הקצבה עומד על 2,800 ש"ח בלבד, ולא על 6,529 ש"ח. עוד טוען העותר כי הוועדה לא נימקה כראוי את החלטתה בדבר אי-מחיקת מלוא החוב וכי הוא עומד בכל תנאי הסף הנדרשים למחיקה מלאה, כמבוקשו. לטענתו של העותר, כל הליכי הגבייה בעניינו מוצו, אין בבעלותו נכסי מקרקעין או נכסים אחרים, הוא בעל מוגבלות רפואית מזה שנים ולטענתו אין צפי לשיפור במצבו באופן שיאפשר לו לעבוד לשם פירעון חובו. לצד זאת, טוען העותר כי אין באפשרותו לשלם סכום חד-פעמי כפי שהתנתה הוועדה בהחלטתה. ביום 13.1.2025 הגיש המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי, בקשה לסילוק העתירה על הסף, ככל שהיא מופנית כלפיו, וזאת בשל היעדר עילה והיעדר יריבות בין העותר לבין המוסד לביטוח לאומי. בבקשתו, טען המוסד לביטוח לאומי כי עניינה של העתירה בהחלטת הוועדה של המשיבים 1 ו-3, ולא ועדת מחיקת החובות של המוסד לביטוח לאומי. כמו כן, נטען כי למוסד לביטוח לאומי אין כל סמכות לדון במחיקת חובו של העותר. בתגובת העותר לבקשה לסילוק על הסף דלעיל, טען העותר כי המוסד לביטוח לאומי הינו חלק בלתי נפרד מהוועדה שדנה בעניינו. ביום 30.5.2025, הוגשה תגובה מקדמית מטעם הוועדה ורשות האכיפה והגבייה (להלן בהתאמה: המשיבה 1 ו-המשיבה 3). בתגובתן, טענו המשיבות 1 ו-3 כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת הוועדה. לטענתן של המשיבות 1 ו-3, הוועדה הינה ועדה מקצועית, בראשות חשב רשות האכיפה והגבייה וחשב המוסד לביטוח לאומי. הוועדה מצאה כי בנסיבות העניין לא מוצו באופן מלא הליכי הגבייה ולא אפסו הסיכויים לגבות את החוב (או חלקו), בין היתר נוכח גילו של העותר (יליד 9.12.1961) והעובדה כי הינו משלם בפועל את הסך של 150 ש"ח מידי חודש, ועל כן תנאי סף למחיקת החוב לא התקיים. משכך, לטענתן אין מקום לבחון את יתר הקריטריונים להפעלת סמכות הוועדה. המשיבות 1 ו-3 מציינות כי למרות האמור, לפנים משורת הדין, אישרה הוועדה מחיקה של 35,000 ש"ח מחובו של העותר, וזאת בכפוף לתשלום יתרת החוב לאלתר. המשיבות 1 ו-3 מדגישות כי מקורו של החוב בכספי מזונות ששילם המוסד לביטוח לאומי במקום העותר ועל כן ברירת המחדל היא גבייה של החוב במלואו, ואילו מחיקת החוב תתאפשר רק במקרים שבהם אין כל אפשרות מעשית לגבות את החוב (או חלקו), ועלות הגבייה עולה על הסכום שייגבה. לשיטתן, הקביעה אם במקרה מסוים מוצו הליכי הגבייה או לאו, הינה קביעה מקצועית, המסורה לגורמי המקצוע, ובהחלטות בעלות אופי כזה, לא בנקל יתערב בית המשפט. עוד מדגישות המשיבות 1 ו-3 כי הקריטריונים שנקבעו לעבודת הוועדה נועדו להתוות את שיקול דעתה, אך אין בעצם התקיימותם של קריטריונים מסוימים במקרה נתון כדי לחייב את הוועדה למחוק את מלוא החוב. אשר על כן, סבורות המשיבות 1 ו-3 כי לא נפל בהחלטת הוועדה פגם המצדיק את התערבות בית המשפט. לסיום, ציינו המשיבות 1 ו-3, כי סכום הגבייה הנוכחי, אשר נקבע בצו התשלומים על ידי רשם הוצאה לפועל – 150 ש"ח לחודש – נקבע לבקשתו של העותר, ובהתאם ליכולתו הכלכלית, וכי ככל שהוא סבור כי אינו יכול לעמוד בתשלומים הקבועים בצו, באפשרותו לפנות בבקשה מתאימה ללשכת ההוצאה לפועל, לתיקון צו התשלומים. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בבקשה לסילוק על הסף מטעם המשיב 2 ובתגובה המקדמית מטעם המשיבות 1 ו-3, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, על הסף, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת הוועדה. הלכה היא כי בית משפט זה לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המנהלית המוסמכת, במיוחד כאשר מדובר בגוף מקצועי המפעיל את שיקול דעתו בתחום מומחיותו. על כן, נקבע כי בית משפט זה לא יתערב בנקל בהחלטותיה של ועדה מקצועית מוסמכת (ראו והשוו: בג"ץ 61/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (7.7.2024); בג"ץ 6239/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (2.11.2023); בג"ץ 7349/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6 (2.11.2023); בג"ץ 4333/05 פרץ נ' נציבות מס הכנסה, פסקה 6 (19.9.2005); בג"ץ 8107/05 זיידנבאום נ' פקיד שומה נתניה (2.1.2006)). במסגרת הוראת תכ"ם 3.3.4 נקבע, לעניינה של הוועדה דנן, כי: "2.5.1.4. הוועדה המשרדית רשאית להחליט או להמליץ (בהתאם למדרג הסמכויות) על מחיקה, חלקית או מלאה, של חוב, בתנאי שמתקיים אחד מהמקרים הבאים: 2.5.1.4.1. ניתנה חוות דעת משפטית של יועץ משפטי של המשרד או נציגו, כי לא קיימת יכולת משפטית לתבוע או לגבות את מלוא החוב או חלקו. כך למשל, במקרה של התיישנות החוב. 2.5.1.4.2. הוועדה המשרדית בדקה ומצאה כי יכולתו הכלכלית של החייב אינה מאפשרת תשלום מלוא החוב או חלקו, וזאת גם לאחר בחינת יכולת מימוש של בטוחות ושעבודים, לרבות ערבים. 2.5.1.4.3. הוועדה המשרדית בדקה ומצאה שעלויות הגבייה גבוהות מסך החוב, ולכן גביית החוב אינה כדאית כלכלית" (ההדגשה הוספה – י' כ'). בענייננו, הוועדה נדרשה לטענותיו של העותר ומצאה כי לא מוצו באופן מלא הליכי הגבייה ולא אפסו הסיכויים לגבות את החוב (או חלקו), זאת כיוון שהעותר משלם את חובו באופן חודשי בהתאם לצו התשלומים שניתן בעניינו, וכי בשים לב לגילו של העותר יש פוטנציאל גבייה לשנים הבאות. על כן, קבעה הוועדה כי לא התקיים תנאי הסף הקבוע בסעיף 2.5.1.4.2 שהודגש בציטוט שהובא לעיל. הוועדה דנן הינה ועדה המורכבת מגורמי מקצוע ובהם חשב רשות האכיפה והגבייה וחשב המוסד לביטוח לאומי. החלטתה של הוועדה בעניינו של העותר ניתנה לאחר דיון ולאחר בחינת כלל המסמכים שצירף העותר לבקשתו. יתרה מזאת, הוועדה אישרה, לפנים משורת הדין, ומתוך ניסיון להשיא את אפשרות גבייתו של החוב, למחוק סך של 35,000 ש"ח מחובו של העותר, וזאת ככל שהעותר ישלם את יתרת חובו לאלתר. במצב דברים זה, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטתה המקצועית של הוועדה אשר יש בו כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה. סיכומו של דבר: דין העתירה להידחות, על הסף, בשל היעדר עילה להתערבותנו, וממילא מתייתרת בקשת המשיב 2 לסילוק העתירה נגדו על הסף, מטעמים נוספים ואחרים. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו הוצאות. ניתן היום, ט"ז אב תשפ"ה (10 אוגוסט 2025). דפנה ברק-ארז שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט