מדינת ישראל נ. קרן ברל כצנלסון

פסק-דין בתיק ע"א 2438/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2438/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות המערערת: מדינת ישראל – רשם ההקדשות נ ג ד המשיבות: 1. קרן ברל כצנלסון 2. מפלגת העבודה הישראלית ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 1.2.09 בה"פ 2212-01-09 שניתן על-ידי הנשיאה גרסטל תאריך הישיבה: כ"א בסיון התש"ע 3.6.10 בשם המערערת: עו"ד לימור פלד בשם המשיבה 1: עו"ד אבינועם פרץ; עו"ד יעקב ברכה בשם המשיבה 2: עו"ד רם כספי; עו"ד ירון קוכמן פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (הנשיאה גרסטל) בה"פ 2212-01-09 מיום 1.2.09, בגדרו אושרה עסקה להעמדת ערבות מטעם המשיבה 1 (להלן הקרן) לטובת המשיבה 2 (להלן מפלגת העבודה או המפלגה). רקע ב. הקרן הוקמה בשנת 1947, במטרה לייסד בית מדרש על שם ברל כצנלסון ע"ה מהוגי הדעות המרכזיים של תנועת העבודה. הקמתה של הקרן, כמו גם הקמתו של בית המדרש, נעשו מכספי תרומות, ובמהלך השנים התרחבה פעילות הקרן גם לתחומי חינוך ומחקר נוספים. מפלגת העבודה (שהיא בתה ההיסטורית של מפא"י – מפלגת פועלי ארץ ישראל) מחזיקה ב- 166 (מתוך 180) מניות יסוד של הקרן ובכל 970 המניות הרגילות שלה. ג. ביום 1.8.93 החליטה האסיפה הכללית של בעלי המניות בקרן להחליף את תזכיר ותקנון ההתאגדות של הקרן, באופן שינתק את הקרן ואת פעילותה ממפא"י, הנזכרת במסמכי היסוד (כפי שעוד יפורט). הטעם להחלטה זו היה רצונה של הקרן לקבל הקצבות ממשרד האוצר וממשרד החינוך, ואלה התנו את מתן ההקצבות בביטול הסעיפים בתזכיר המתייחסים למפא"י. עובר לבחירות בשנת 2009 פנתה מפלגת העבודה לקרן בבקשה להעמיד לטובת המפלגה ערובות ובטוחות להלוואה בסך 10 מיליון ₪, שברצונה ליטול מבנק הפועלים; הובטח כי בתמורה תשלם המפלגה פרמיה לקרן, וזו הועמדה על 4% מגובה יתרת ההלוואה לשנה. הקרן פעלה לקבלת אישורים לעסקה, בהתאם לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן חוק החברות או החוק), ובמסגרת זו ניתנה למערער - רשם ההקדשות, גוף מגופי המדינה - אפשרות להביע את דעתו. עמדת המערער היתה ועודנה כי מדובר בעסקה, שאינה מתיישבת עם מהותה של הקרן כחברה לתועלת הציבור, כמשמעה בסעיף 345 לחוק, ויש בה משום חלוקת רווחים אסורה, מעבר להיותה עסקה חריגה על פי החוק. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ד. בית המשפט המחוזי קבע, כי העסקה עולה בקנה אחד עם המטרות הציבוריות של הקרן על פי כל דין, ועם מטרות הקרן על פי תזכירה ועל פי תקנונה. הוטעם, כי העסקה מתיישבת עם סעיפים 12 ו- 13 לתוספת לחוק החברות (סעיף 345(א)) (להלן התוספת), המונה את המטרות הציבוריות אשר חברה לתועלת הציבור רשאית לכלול בתקנונה. כך, תמיכה במפלגה יכולה – כנאמר – לעלות לכדי תמיכה ב"שלטון החוק, המשטר או המינהל הציבורי" כאמור בסעיף 12, ולכדי "הקמת קרנות או ארגונים לעידוד או לתמיכה בגוף הפועל לאחת או יותר מהמטרות המנויות בתוספת זו", כאמור בסעיף 13. צוין, בהקשר זה, כי ממצע המפלגה עולה שהיא עוסקת גם במטרות נוספות מאלה המנויות בתוספת - בין היתר חינוך, השכלה ועידוד מחקר ומדע. הוסף, כי בסעיף 2(יב) לתזכיר הקרן נקבע, שיכולה היא "לעשות כל פעולה ומעשה כפי המפורט בתוספת 2 אשר לפקודת החברות" (1929- א"ר) (להלן התוספת השניה). עיון בסעיפים (ו) ו-(ז) לתוספת השניה מעלה, שהקרן רשאית להשתמש בכספיה, שאינם דרושים לה באופן מיידי, למתן בטוחות, וכן רשאית היא לתת ערבויות לאנשים, פירמות או חברות, בתנאים שייראו כמועילים. עוד עולה, כי רשאית הקרן ליתן ערבויות ובטוחות שוות ערך למטרות האחרות הנזכרות בתזכיר. ה. אשר לשינוי שנערך ב-1993 בתזכיר ואשר, כנטען, ניתק את הזיקה בין הקרן למפלגה (כפי שיפורט) צוין, כי אין בשינוי להביא לכלל מסקנה שאין עוד קשר בין מפלגת העבודה לקרן, "בין בדרך של מטרות משותפות ובין בדרך של חיבורים אחרים גם אם לא סימביוטיים". כך גם נסמך בית המשפט על סעיף 2ד למטרות הקרן, הקובע כי אחת מהן היא להוציא לאור כתבי מנהיגים של מפא"י. עוד נקבע, כי העסקה אינה עולה כדי חלוקת רווחים לבעלי המניות של הקרן, וכי תנאי העסקה אינם סוטים מתנאי השוק. הודגש, כי מדובר בעסקה אשר תניב לקרן רווח בשיעור של כ- 400,000 ₪ בשנה הראשונה להלוואה, וסכומים נוספים בשנים שלאחר מכן. נאמר, כי מדובר בפרמיה סבירה וראויה כלכלית, וששיעורה אף אושר על ידי מבקר המדינה. באשר ליכולת החזר ההלוואה קיבל בית המשפט את הצהרת גזבר המפלגה, כי כשיגיע מועד פרעונה של קרן ההלוואה, היא תושב מתזרים המזומנים השוטף של המפלגה או ממימוש נכסי "בית ארלוזורוב" שבבעלותה, וכי בשליטת המפלגה נכסי מקרקעין רבים נוספים, מהם תוכל הקרן להיפרע. הוסף, כי אין מקום גם להנחה שלא ננקטו כל אמצעי הזהירות הנדרשים כדי להבטיח את טובת הקרן. הודגש לבסוף, כי אישור העסקה אינו בא על חשבון הקרן, שכן הן הקרן הן המפלגה הדגישו את הזיקה ההדוקה ביניהן, ונהיר שהטבה הניתנת לאחת יוצרת הטבה לשניה. טענות המערער ו. לטענת המערער, מתן ערובה למפלגת העבודה אינו עולה בקנה אחד עם קידום המטרות הציבוריות של הקרן, ותימוכין לעמדה זו מצוי בהחלטת הקרן עצמה כאמור ליצור נתק בינה לבין מפא"י, מבחינת מטרותיה. לטענתו, שגה בית המשפט בקבעו כי העסקה עולה בקנה אחד עם מטרותיה של הקרן על פי תזכירה ועל פי תקנונה; המשיבה לא אימצה בתזכירה מטרה מאלה המנויות בסעיפים 12 ו- 13 לתוספת, וכל עוד לא אומצה על ידה מטרה מאלה באופן מפורש, לא ניתן לייחס לה מטרות אלה. תוצאה שונה היתה מייתרת את הפרוצדורה, הקבועה בחוק לעניין הוספה ושינוי במטרות החברה, והיא אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות של שקיפות, ודאות וצפיות ועם חוק החברות (תיקון מס' 6) תשס"ו- 2007 (להלן תיקון מס' 6), והתכלית העומדת בבסיסו. ז. יתרה מכך, נטען כי שגה בית המשפט בפרשנות שנתן לסעיפים 12 ו- 13 לתוספת ובקביעתו כי תמיכה במפלגה פוליטית יכולה לחסות תחת סעיפים אלה. כנטען, תמיכה במפלגה פוליטית אינה יכולה להיחשב כמטרה ציבורית, והיא אף שומטת את הקרקע תחת הגדרתה של החברה כחברה לתועלת הציבור. זאת ועוד, אין בסעיף 2יב לתזכיר ההתאגדות של הקרן, הקובע כי אחת ממטרות החברה היא "לעשות כל פעולה ומעשה כפי המפורט בתוספת 2 אשר לפקודת החברות", כדי ללמד שהעסקה עולה בקנה אחד עם מטרות הקרן. התוספת השניה מאפשרת לקרן נקיטת פעולות לצרכי השקעה, באופן המשרת בצורה הטובה ביותר את הגשמת מטרותיה. אין ענייננו במצב בו הקרן בחנה את אפשרויותיה להשקעת כספים, שקלה לשם כך חלופות השקעה נוספות, והעדיפה את העסקה נשוא הערעור על פניהן, כהשקעה הכספית הטובה ביותר. ח. הוסף, כי אף אם חברה לתועלת הציבור בכלל והקרן בפרט היתה רשאית, במסגרת מטרותיה, לבצע עסקה כאמור, לא היה מקום לאשר את העסקה המבוקשת, בשל היותה עסקה חריגה, בגדרה פועל בעל השליטה לטובת עצמו, בניגוד לטובת הקרן ולאינטרס הציבורי, ומשום שיש בה חלוקת רווחים אסורה. נטען, כי על מבצע העסקה להוכיח כי העסקה ראויה וכדאית מבחינה כלכלית, כי נבחנו חלופות אחרות וכי העסקה מגלמת את הסיכונים הכרוכים בנתינתה. בענייננו, טובתה של הקרן כלל לא היתה, כנטען, הבסיס לקבלת החלטתה - כי אם הצורך של מפלגת העבודה בסיוע. כל זאת ועוד, הקרן, כאמור, לא הוכיחה כי מדובר בעסקה בעלת תנאים מסחריים רגילים וסבירים, וכן לא הוכיחה כי שקלה אפשרויות השקעה אחרות. הא ראיה, ככל שהיה מדובר בעסקה כלכלית בתנאי השוק, היתה יכולה מפלגת העבודה כנטען לקבלה במסגרת השוק, ולא היתה נזקקת להליך אישור ארוך ולאישור בית המשפט. צוין, בהקשר זה, כי באסיפה הכללית מ-29.12.08 הושמעה גם עמדה שהסתייגה מן העסקה, מפי מר א' גונן. ט. נאמר, כי העובדה שבעבר אושרה עסקה דומה על ידי מבקר המדינה, אין בה ללמד דבר ביחס לסוגיות שלפנינו. אישור מבקר המדינה ניתן לצורך סעיף 8 לחוק מימון מפלגות, תשל"ג- 1973 (להלן חוק מימון מפלגות), ולא היה בו כדי להתייחס לכדאיות הכלכלית של העסקה הספציפית, וודאי שאין בו כדי ליצור חזקה לפיה מדובר בהשקעה כדאית ביחס לאפיקי השקעה אחרים, וכי יש בעסקה להגשים את מטרותיה של הקרן. זאת ועוד, שגה בית המשפט כנטען בקבעו כי הקרן לא ניזוקה מהעסקה, משלא הובאו בחשבון מצבה הכלכלי של המפלגה והצורך שלה בקבלת הלוואה, כמו גם יכולתה להחזיר הלוואה זו. י. לבסוף הודגש, כי הסוגיה שבפנינו מעלה את בעיית הנציג: מקורם של הכספים המתנהלים בחברה אינו בהכרח מבעלי המניות אלא מהציבור; לבעלי המניות אין אותו אינטרס רכושי שיש לבעלי מניות בחברה עסקית, ולתורמים ולציבור אין יכולת לפקח על התנהלות החברה. טענות המשיבה 1 - הקרן י"א. נטען בפתח הדברים, כי לא הוגשו תצהירים מטעם המערער לבית המשפט קמא, והמערער אף לא ביקש לחקור את המצהירים מטעם המשיבות. בכך ויתר המערער על האפשרות לקעקע את התשתית העובדתית, כפי שהוצגה על ידי המשיבות. י"ב. לטענת הקרן, מדובר בעסקה בתנאים מסחריים רגילים וסבירים. לטענתה, כבר בשנת 2003 נערכה עסקה זהה בין הקרן לבין המפלגה, אשר לגביה נתקבלו כל האישורים שנדרשו אותה עת על פי חוק, ובכלל זאת אישור מבקר המדינה. יתרה מכך, בעקבות פניה של המפלגה למבקר המדינה על מנת שיאשר את העסקה הנוכחית, השיב המשנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה למזכ"ל מפלגת העבודה דאז כי אין התנגדות מצד מבקר המדינה להעמדת הערבות, נשוא הערעור דנן. קביעת מבקר המדינה, תוך אישורו לגובה העמלה, לא רק שיוצרת חזקה שמדובר בעמלה ראויה, אלא אף מחזקת את הביטחון שהמפלגה תעמוד בהתחייבויותיה כלפי הקרן. הודגש, כי המפלגה עומדת בהתחייבויותיה על פי העסקה הקודמת. זאת ועוד, בענייננו מדובר בהעמדת ערבות בתמורה לפרמיה כלכלית מסחרית סבירה והוגנת, ומשכך אין מקום לטענת המערער כי מדובר בחלוקת דיבידנד אסורה. הוסף, כי אין מקום גם לטענת המערער לפיה ניתק הקשר בין המפלגה לקרן, שכן הקשר קיים - אך מבוקר בהתאם להוראות חוק החברות. עוד נטען, כי העמדת ערבות למפלגה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיפים 13-12 לתוספת, וכיון שהקרן נוצרה למעלה מ- 60 שנה בטרם חקיקת תיקון מס' 6, רשאית היא לפעול הן למען המטרות הקבועות בתזכירה והן למען אלו המפורטות בתוספת, אף אם לא אימצה במפורש מטרה מאלה המנויות בה. י"ג. לטענת הקרן, כיון שמדובר בעסקה שהיא מסחרית לכל דבר ועניין אין לבחון מהן המטרות המותרות בתזכיר ובתקנון, באשר הרלבנטיות של אותן מטרות היא למצב בו מבקשת הקרן להוציא כספים מקופתה ולא להכניס רווחים לקופתה. מכל מקום, תזכיר ההתאגדות של הקרן מפנה לתוספת השניה לפקודת החברות, המונה שורה של מטרות כלכליות אשר כלולות במסגרת מטרות הקרן, מכוח סעיף 2יב לתזכירה, ובין היתר העמדת ערובות ובטוחות לגופים שונים. י"ד. לבסוף הודגש, כי עצם העובדה שהושמעו דעות שונות במסגרת האסיפה הכללית של הקרן מלמדת, כי נערך דיון לגופו של עניין בעסקה נשוא פסק הדין, ולאחר בחינת כל הדעות השונות התקבלה החלטה כדין לאשר את העסקה. טענות המשיבה 2 – מפלגת העבודה ט"ו. בפתח הדברים נטען, כי לרשם ההקדשות אין זכות ערעור, משסעיף 345יב(א) (2) לחוק החברות מקנה לו אך "הזדמנות להביע את עמדתו". אף המשיבה 2 טוענת כי אין באפשרות המערער לתקוף את קביעות בית המשפט קמא, משהתשתית העובדתית שהוצגה על ידי המשיבות, לא נסתרה על ידי המערער בבית המשפט קמא באמצעות תצהיר או חקירות. ט"ז. עוד נטען, כי הקרן קשורה בטבורה למפלגה, ואין חולק כי מטרתה העיקרית היא הנצחת מורשתה האידיאולוגית וקידום ערכיה של המפלגה; בהעדר תנועת העבודה ובהעדר מפלגה אין זכות קיום לקרן, ומשכך אין מקום לטענה כי העמדת ערבות למפלגה אינה עולה בקנה אחד עם מטרות הקרן. י"ז. נאמר, כי מהות הקרן עולה בקנה אחד עם המטרה המנויה בסעיף 12 לתוספת, שכן מפלגה יכולה להיחשב כגוף הפועל למען שלטון החוק, המשטר או המינהל הציבורי, כאמור בסעיף זה, ועם האמור בסעיף 13 לתוספת, הקובע כי מטרה ופעולה מותרת נועדה "לעידוד או לתמיכה בגוף הפועל לאחת או יותר מהמטרות המנויות בתוספת זו". הודגש, כי התמיכה אינה צריכה להיות לטובת חברה לתועלת הציבור דווקא, ונהיר כי מפלגה נכללת בגדרי הגדרה זו. עוד נטען, כי הקרן רשאית לפעול למטרות המנויות בתזכירה אף שלא נעשה אקט פורמלי של אימוץ המטרות המנויות בתוספת, וכך גם נלמד מלשונה ("מטרה שעניינה אחד מאלה"). הוסף, כי אף אם היה יסוד לטענה שהיה צורך כי בתזכיר ההתאגדות תוגדר מטרה כגון העמדת ערבות, הנה מתקיים תנאי זה נוכח ההפניה שבתזכיר לתוספת השניה. הודגש, כי הוראות התזכיר אינן קובעות שהמטרות המופיעות בתוספת השניה, הן רק אמצעי להשגת יתר המטרות בתזכיר. נהפוך הוא, עשיית כל מעשה ופעולה כמפורט בתוספת השניה, מוגדרת כמטרה מבין מטרות הקרן, ותזכיר ההתאגדות אף מוסיף, כי המטרות הנזכרות יהיו שוות זו לזו ואף לא אחת מהן תהא מוגבלת. בנוסף, גם אם העמדת הערבות מהוה סמכות עזר להגשמת המטרות האחרות שבתזכיר, תיעשה העמדתה תמורת עמלה, אשר תוכל לשמש את הקרן לצורך הגשמת מטרותיה. לבסוף צוין, כי הקרן עוסקת בפעילויות מסחריות נוספות, מבלי שהיתר מפורש לכך מופיע בתזכיר הקרן. י"ח. הוסף, כי אין ענייננו בחלוקת רווחים לבעלי מניות, שכן המפלגה עתידה לשלם עמלה גבוהה לקרן, וכן - אם תמומש הערבות - תהא המפלגה חייבת להחזיר לקרן את הסכום שמומש. צוין, כי אין לקבל את עמדת המערער שבחינת מבקר המדינה באשר לשיעור העמלה אינה רלבנטית, שכן הן המבקר והן בית המשפט בחנו את שיעור העמלה מבחינה כלכלית, והאם מדובר בפרמיה ראויה מבחינה זו. נטען, כי המערער מבקש להפקיע את סמכות האורגנים של הקרן ולקבוע מהי טובתה של הקרן, ואולם המערער אינו "מנהל על" של הקרן, ואינו יכול להחליף את שיקול דעתם של האורגנים המוסמכים של הקרן בשיקול דעתו. י"ט. הוסף, כי כל האורגנים המוסמכים של הקרן קיימו דיונים בעסקה ואישרו אותה. משכך, אין כנאמר בסיס לטענה שלא ננקטו אמצעים מספקים כדי להבטיח את טובתה של הקרן. לבסוף צוין, כי טענות המערער בדבר כספי תמיכה מן המדינה ומתורמים אינה רלבנטית, שכן מזה שנים אין הכנסות הקרן נסמכות על תרומות, אלא בין היתר על כספים המתקבלים מהשכרת המקרקעין שבבעלותה ומהפעלת חניון. עוד נטען, כי העובדה שהקרן נרשמה כתאגיד מפלגתי, כהגדרתו בחוק המפלגות, תשנ"ב- 1992 (להלן חוק המפלגות) עוד בשנת 1996, מלמדת כי טובת הקרן היא טובת המפלגה. יתרה מכך, חוק המפלגות הוא חוק ספציפי החל על הקרן והמפלגה, זאת להבדיל מחוק החברות, המתייחס לחברה לתועלת הציבור באופן כללי. נהיר, כי אם העברת כספים מותרת מתאגיד מפלגתי למפלגה, בחינת קל וחומר מותר מתן ערבות תמורת עמלה כלכלית. אילו ביקש המחוקק להחריג את תחולת חוק המפלגות ביחס לחברה לתועלת הציבור, שאינה תאגיד מפלגתי, יכול היה לעשות כן בגדרי תיקון מס' 6. תשובת המערער כ. אשר לטענה כי אין לאפשר לרשם ההקדשות להגיש ערעור נטען, כי משצורף רשם ההקדשות כמשיב להמרצת הפתיחה, רשאי הוא להגיש ערעור על פסק הדין שהתקבל. עוד נטען, כי הנטל להוכיח את התנאים הדרושים לאישורה של העסקה מוטל על המשיבות ולא על המערער, ועל כן אין מקום לטענה כי המערער אינו רשאי לטעון שהמשיבות לא הוכיחו את טענותיהן מאחר שלא צורף תצהיר לעמדת המערער, ושהוא לא ביקש לחקור את המצהירים מטעם המשיבות. אשר לטענה כי חוק המפלגות הוא דין מיוחד, הגובר על חוק החברות, נטען, כי אין בהוראותיו של חוק המפלגות כדי לבטל את מהותו התאגידית של תאגיד שנרשם כתאגיד מפלגתי, ובכלל זאת את כל ההוראות החלות לגביו והמגבילות אותו, מכוח הוראות דין אחרות. הדיון בפנינו כ"א. בדיון לפנינו חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם שבכתובים. המערער הדגיש, כי מדובר בעסקה העלולה להזיק לקרן, וכי לא נבחנו חלופות כלכליות אחרות. הוסף, כי אילו סברה הקרן בכנות, שחוק המפלגות גובר על חוק החברות בהיותו חוק ספציפי, לא היתה פונה למערער ומבקשת את אישורו. באי כוח המשיבות הדגישו כי מדובר בעסקה כלכלית ראויה, וכי יש להקפיד שרשם ההקדשות לא יהפוך ל"מנהל על" בחברה לתועלת הציבור, אשר לה מוסדות משלה. הודגש, בהקשר של סעיף 13 לתוספת, כי המטרות המצוינות בתזכיר החברה וחופפות כמעט לגמרי את המטרות שבמצע מפלגת העבודה. לבסוף הודגש, כי הקרן מנהלת עסקים מעסקים שונים, ולגביהם לא התעורר כל קושי. הכרעה זכות ערעור כ"ב. ראשית, אין בידינו מכל וכל לקבל את טענתן המקדמית של המשיבות, כי לרשם ההקדשות אין זכות ערעור, וחבל שהועלתה. בכללם של דברים. כל מי שהיה בעל דין בהליך, ורואה עצמו נפגע, רשאי לערער, ואף לא רק מי שהיה בעל דין פורמלי, שכן זכות הערעור עומדת גם לטוען כי קופח אף אם לא היה צד לו (ח' בן נון הערעור האזרחי (מה' 2, 2004) 349; ע"א 761/85 ליפשיץ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, ראשון לציון, פ"ד מו(1) 342; בג"צ 194/84 מוניות השחר נתניה בע"מ נ' אגף המכס, פ"ד לט(1) 522; ראו עוד תקנות 424 ו-425 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 לעניין צירוף בעלי דין כמשיבים בערעור). רשם ההקדשות ממלא תפקיד על פי דין בהוראות הדין הנוגעות לחברה לתועלת הציבור לפי פרק ראשון א' לחוק החברות, כפי שעוד יפורט. בנסיבות דנא נתבקשה בבית המשפט המחוזי דעת המערער לפי סעיף 345יב(א)(1) ו-(2) לחוק, הקובע כי בעסקאות מסוימות של חברה לתועלת הציבור, בין השאר, ניתנת לרשם ההקדשות "הזדמנות להביע את דעתו" משהיה איפוא רשם ההקדשות צד להליך בבית המשפט קמא, הפך בעל דין בו לכל דבר ועניין, והוא רשאי להגיש ערעור. אף במהות ברי כי יש מקום בתיק זה להבעת עמדתו של רשם ההקדשות, שכן עסקינן בסוגיה בעלת עניין ציבורי. אף שאין חקר לתבונתו של עו"ד חרוץ, לא כל טענה יש מקום להעלות. כ"ג. נוסיף למעלה מן הצורך, כי מבין החיקוקים השונים בהם מתאפשר לגורם שאינו צד להליך להשמיע עמדתו או דברו בבית המשפט, יש להבחין בין אלה המדברים בגורמים מקצועיים או טיפוליים, כגון פקיד הסעד (לעניין סעיף 10ה לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971), שברגיל לא תינתן להם זכות ערעור על פסק הדין אלא בהליכים בהם נתונה סמכות מפורשת על פי דין (כמובן יוכלו תמיד לפנות לצדדים בבקשה לרשות ערעור), לבין חיקוקים העוסקים בגורמים האמונים על השמירה על האינטרס הציבורי. כזה הוא כמובן היועץ המשפטי לממשלה (פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) (נוסח חדש)), וכן חוק הירושה, תשכ"ה-1965, סעיף 153, וחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, סעיף 69 – בהם מופיעה במפורש זכות היועץ לערער)); כאלה הם אף הממונה על ההגבלים העסקיים (תקנות ההגבלים העסקיים (סדרי דין בבית הדין ובערעור), תשמ"ט-1988, תקנה 23), האפוטרופוס הכללי לפי חוק האפוטרופוס הכללי תשל"ח-1978; הכונס הרשמי או הרשות לניירות ערך לפי תקנה 57 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), תשס"ב-2002; יושב ראש הרשות לניירות ערך לפי חוק השקעות משותפות בנאמנות, תשנ"ד-1994, סעיף 96, וחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, סעיף 35טו(ב)); וכן הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן (חוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986, סעיף 10א(ב)); רשם העמותות (חוק העמותות, תש"ם-1980, סעיפים 11, 34ו, 56א), ובענייננו – רשם ההקדשות (חוק החברות, סעיפים 345ה(ה), 345יב(א)(1), 345יב(א)(2), 345טו(א), 345טז(ג), 345יז(א), 345כב(ב)). לעניין זה איני רואה נפקא מינה מהותית בשאלה כיצד בדיוק מנוסחת "רשות ההתייצבות" או "זכות ההתייצבות" בהוראת הדין. כ"ד. הדבר משתקף, כאמור, בהסדר שבפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], הקובע כך: "1. ייצוג המדינה בהליכים מסויימים ראה היועץ המשפטי לממשלה, כי זכות של מדינת ישראל או זכות ציבורית או ענין ציבורי מושפעים או כרוכים, או עלולים להיות מושפעים או כרוכים, בהליך פלוני שלפני בית משפט… רשאי הוא, לפי ראות עיניו, להתייצב באותו הליך ולהשמיע דברו…" הסדר זה נדון בפסיקה לא אחת, ונקבע כי היועץ המשפטי לממשלה רשאי גם להגיש ערעור על תוצאות הליך שאליו הצטרף בהתאם לסעיף 1; ראו דברי השופטת ברלינר בע"פ (תל-אביב-יפו) 70520/01 היועץ המשפטי נ' נמרודי (לא פורסם); עמדה זו התקבלה בבית משפט זה בבקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק הדין - רע"פ 11011/02 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נח(5) 769, 774 (השופטת דורנר). כן ראו ע"א 2173/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' B.G. Assistance Ltd (לא פורסם) (דברי השופט גרוניס בפסקה 9), וההליכים הקודמים באותו עניין; בג"צ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד מט(2) 485, 495 (השופט ד' לוין); וכן, על דרך ההיקש - ע"א 811/75 The Russian Ecclesiastical Mission In Jerusalem נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לא(3) 317, 322, שם נקבע מפי הנשיא זוסמן כי זכותו של היועץ המשפטי לממשלה להישמע היא רחבה, וכוללת הבאת ראיות. ציינו למעלה, כי בחלק מן החיקוקים נזכרת במפורש זכות הערעור של הרשות המשמיעה קולה. ועם זאת, לדעתי אין בכך כדי לגרוע כל עיקר מהיכולת להגיש ערעור גם במקרים אחרים, שהרי מה נשתנתה הערכאה הערעורית לעניין זה מן הערכאה הדיונית? תיקון מס' 6 לחוק החברות כ"ה. משהוסרה מדרכנו טענתן המקדמית של המשיבות נפנה עתה לגופם של דברים. פעילותן של חברות לתועלת הציבור הוסדרה, בטרם תיקון 6 לחוק החברות, בחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 ובסעיף 11 (ב) לחוק החברות, שעניינו תכלית החברה. חוק הנאמנות קבע הוראות שתכליתן פיקוח על ידי רשם ההקדשות, וחברה לתועלת הציבור הוגדרה כחברה העונה על אלה: 1. קבלת היתר משר המשפטים לפי סעיף 23 לפקודת החברות; 2. קבלת פטור מתשלום מיסים לפי סעיף 9 לפקודת מס הכנסה, לפי סעיף 39 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, או לפי סעיף 61 לחוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג-1963; 3. בית המשפט הצהיר, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, שהיא חברה לתועלת הציבור, באשר ענינה הוא חינוך, תרבות, דת, מדע, אמנות, סעד, בריאות, ספורט או מטרה ציבורית אחרת. סעיף 11(ב) לחוק החברות איפשר את התאגדותה של חברה למטרות ציבוריות, אם בתקנונה נקבע כי היא הוקמה להשגת מטרות ציבוריות בלבד, ואם תקנונה אוסר על חלוקת רווחים. כ"ו. במסגרת תיקון מס' 6 לחוק - שנכנס לתוקף ב-21.6.07 - הואחדו הדינים, והוסדרה הסוגיה מתוך מטרה "ליצור התאמה בין ההסדרים החלים על חברה לתועלת הציבור, כמשמעותה בחוק הנאמנות לבין חברה שמטרותיה ציבוריות. התיקון בא לקבוע באופן מפורש מגבלות על שינוי מטרותיה ותקנונה של חברה לתועלת הציבור כדי למנוע הפיכתה לחברה עסקית, להסדיר את אופן פירוקה של חברה לתועלת הציבור ומעמד נכסיה בפירוק, וכן להסדיר את הפיקוח והבקרה על חברה לתועלת הציבור, תוך הוספת כלים לפיקוח כאמור" (דברי ההסבר להצעת חוק החברות (תיקון מס' 4) (תשס"ה), הצעות חוק תשס"ה 1092 (להלן הצעת החוק)). כ"ז. בעקבות התיקון יוחד פרק בחוק החברות לגוף ששמו חברה לתועלת הציבור. בסעיף 345 א מוגדרת חברה לתועלת הציבור כך: "(א) חברה לתועלת הציבור היא חברה שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד וכן איסור על חלוקת רווחים או חלוקה אחרת לבעלי מניותיה (בפרק זה - חלוקת רווחים). (ב) בפרק זה, "מטרות ציבוריות" - מטרה כמפורט בתוספת; השר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות את התוספת". ואלו הן המטרות המנויות בתוספת: "(1)איכות הסביבה, הגנת הסביבה או הכרת הטבע והסביבה; (2)בריאות או הצלת חיים; (3)דת, מורשת או הנצחה; (4)הגנה על בעלי חיים ודאגה לרווחתם; (5)זכויות אדם; (6)חינוך, הכשרה מקצועית, תרבות או אמנות; (7)מדע, מחקר או השכלה גבוהה; (8)ספורט; (9)עליה, קליטה או התיישבות; (10)צדקה או סעד; (11)רווחת הקהילה או פעילות קהילתית, חברתית או לאומית; (12)שלטון החוק, משטר, או מינהל ציבורי; (13)הקמת קרנות או ארגונים לעידוד או לתמיכה בגוף הפועל לאחת או יותר מהמטרות המנויות בתוספת זו." כ"ח. חברה לתועלת הציבור כשמה כן היא. באה היא לקידומן של מטרות ציבוריות, שאינן מטרות רווח. בדוננו בסוגיה זו צריך שתהא לנגד עינינו החשיבות הרבה שיש בפיקוח על חברות אלה, הנובעת מן המטרות הציבוריות שהן מיועדות להן, שאלה הכרוכה בכך היא בעיית הנציג "היא הבעיה המתעוררת כתוצאה מכך שהפרט האחד (או קבוצת הפרטים האחת, להלן הנציג) מנהל את ענייניו של הפרט האחר (או קבוצת הפרטים האחרת, להלן המיוצג), כך שתוצאותיהן של פעולות הנציג משפיעות על כיס העושר של המיוצג. במערך יחסים זה, אין עוד כל ערובה לכך שהעסקאות שיבצע הנציג בשמו של המיוצג תהיינה עסקאות יעילות או הוגנות..." (א' חביב סגל, דיני חברות (תשס"ז), 380 הדגשות במקור), בעוד שאלה זו עולה בכל חברה עסקית (ראו י' בהט חברות החוק החדש והדין מה' 10 (תשס"ט) 701; ע"א 610/94 בוכבינדר נ' בנק צפון אמריקה, פ"ד נז(4) 289; י' שטרן הבעלות בחברה העסקית תיאוריה, דין, מציאות (תשס"ט) 147-145), בחברה לתועלת הציבור מתעוררת היא במלוא חריפותה (חביב סגל, שם 375-374). וכדברי ההסבר להצעת החוק: "בחברה לתועלת הציבור, בהיותה גוף הפועל ללא מטרת רווח, הממומן, ככלל, מכספי ציבור (לדוגמה, חברה ממומנת על ידי גיוס כספים מהציבור או בעקיפין על ידי פטור ממסים) מתעוררת בעיה מיוחדת, הנגזרת "בעיית הנציג״. בעיית הנציג מתעוררת בכל אותם מצבים שבהם אדם שולט ומנהל נכסים בעבור אחרים. כאשר המדובר בחברה עסקית, שבה נושאי המשרה מנהלים את נכסי החברה, הבעיה פחותה, מאחר שלבעלי המניות יש אינטרס כלכלי. ההנחה היא כי קיומו של האינטרס הכלכלי מהווה תמריץ במקרים המתאימים להפעלת הכלים התאגידיים העומדים לרשות בעלי המניות, לשמירה על ניהול נכסי החברה בידי נושאי המשרה המתמנים על ידם. ואולם בחברה הפועלת ללא כוונת רווח, הבעיות האמורות חמורות יותר - ראשית, מעצם טבעו של הגוף, הוא פועל ככלל, לקידום מטרה ציבורית, בעבור ציבור נהנים גדול ובלתי מסוים. לציבור זה, לעיתים אין מידע באשר לפעילותו של התאגיד לטובתו, ומכל מקום, אין לו את הכלים או היכולת להתארגן יחדיו לשם הבטחת קיום מטרות התאגיד. שנית, בתאגיד הממומן מתרומות מהציבור, אין לתורם, בדרך כלל, יכולת או רצון להקצות את המשאבים הנדרשים לשם בחינה האם התרומה אכן הגיעה ליעדה. כמו כן, מאחר שהחברה אינה רשאית לחלק רווחים לבעלי מניותיה, הרי שככלל, לבעלי המניות אין את אותו אינטרס כלכלי, לפקח כי נושאי המשרה בחברה מנהלים את החברה לשם השגת מטרותיה" (הצעת החוק, 1092). ברי כי מכאן חשיבות תפקידו של רשם ההקדשות, כ"שומר הסף" הציבורי, בנושאים שבהם ניתנה לו ההזדמנות להביע עמדתו. אין להקל ראש במשימה זו ויש לעודדה. קרן ברל כצנלסון כ"ט. נציג בקצרה את הקרן בה עסקינן. ב-1944 הלך לעולמו ברל כצנלסון (1987-1944), איש העליה השניה, אידאולוג מרכזי ורב פעלים ביותר בתנועת העבודה ובמפלגת פועלי ארץ ישראל (ראו לתולדותיו ספרה המקיף של אניטה שפירא, ברל, 1980) הנה שירו של נתן אלתרמן על ברל כצנלסון עם פטירתו (הטור השביעי א' 378-377): "לי הוא – אמר הספר – כי זכרני בכל ארחות. וידע שרֹף מחשבת עד אפר ולבנות מחשבה עד טפחות. וידע כי הרוח ראש – חפץ, והשאר בלעדיה – שפחות. לי הוא – אמר הספר – כי הייתי לו אב שמחות. לי הוא – אמר הבית – כי ממני ידיו לא גרע. וגחן לנכש השית ואל חומר וטיט כרע. ועם כל המלאכות שת כפים, ובפרץ עמד בצרה. לי הוא – אמר הבית – כי עמל כבונים עשרה. לי הוא אמר הדגל – כי בלי חֹנף נשא לי משאת, ויקר מתרועות עולי-רגל לי היה הגיונו השופט. וידעתי אני כי אין רגע אשר אין הוא שומרני מחטא. לי – הוא אמר הדגל – אשתחוה לו כי באה עת. לי הוא – אמר הרע – גם עת רב בי ריבו ויחזק. כי אהבתי שכלו הקורע את מסווֹת הדברים כבמשחק. וארדוף פקחותו כקטֵע, הרודף אחרי הברק, לי הוא – אמר הרע – ואיתי הינו גם אם ירחק. לי הוא – אמרה כנרת – כי אלַי הוא מושב חולם. הוא דובב מעשים ועצרת, רק אתי הוא נשאר אלם. ואני עגולו סוגרת במו אבן פשוטה עם שֵם. כי שלי הוא – אמרה – כנרת מראשית הימים ההם." מוקירי זכרו, ובראשם מנהיג המפלגה ויו"ר הנהלת הסוכנות דוד בן-גוריון, חברו הקרוב, רחש לבם דבר טוב, להקים מפעל חינוכי להנצחת פעלו. הקרן קמה כחברה מוגבלת במניות. ל. בין החתומים על תזכיר התאגדות של הקרן מיום 30.9.1945 מצויים שמנה וסלתה של הנהגת מפא"י לאותם ימים, אישים שהיו מראשי היישוב ולימים המדינה. ובהם – בין השאר – מי שעתידים להיות הנשיא זלמן שזר (רובשוב), יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק, ראש הממשלה לוי אשכול (שקולניק), השר דוד רמז ועוד רבים, עינינו הרואות, כי עסקינן בגוף שהוקם להנצחת פעלו של מנהיג; אמנם, בנושאים לא מעטים בישראל נשחק המסר הערכי לאורך השנים, ויד הזמן היתה גם בהנצחתו של ברל כצנלסון, אף שקראו על שמו מכבר יישוב, רחובות, מכללה ועוד. לענייננו אין לו לבית המשפט אלא מה שעיניו רואות, והוא מסמכי היסוד של הקרן. ל"א. הנה מטרות הקרן, שהוקמה כחברה ציבורית מוגבלת במניות על פי מתכונת הימים ההם (סעיף 2 לתזכיר): א. ליסד ולנהל קרן ע"ש ב. כצנלסון להקמת בית מדרש למדריכי נוער ופעילים. ב. ליסד, לנהל ולהחזיק בית מדרש למדריכי נוער ופעילים. ג. להוציא לאור כל כתבי ב. כצנלסון בעברית ובתרגום. ד. להוציא לאור כתבי מנהיגים של מפלגת פועלי ארץ ישראל(מפא"י) ושל הוגי הדעות מבין שורותיה. ה. ליסד, לארגן ולהקים ולנהל הוצאת ספרים בכלל וביחוד לעסוק במו"לות על ספרים במדעי החברה. ו. ליסד, להחזיק ולנהל בתי דפוס למיניהם ז. להוציא לאור כתבי עת שונים, חוברות ועלונים. ח. לרכוש, לקנות ולקבל זכויות מחבר ומו"לות ולמסור ולהעביר זכויות כאלו. ט. ליסד, להקים, לארגן ולנהל מכונים,סמינריונים, אוניברסיטאות עממיות, מועדונים, בריתות, ארגוני נוער ולמבוגרים. י. ליסד ולנהל סדנות להשתלמות, סטיפנדיות ללימודים, לחלוקת פרסים ספרותיים ומדעים, להחזיק מוסדות תרבות ומדע, וכן מוסדות לחינוך בספורט, להשתלמות במדע(? המילה אינה ברורה במקור - א"ר), ולהשכלה מקצועית וכללית. י"א לעזור ולסייע בהקמתם, קיומם ובהחזקתם של מוסדות אשר יעסקו בפעולותיהם לשם פיתוח והגשמת כל אחת מהמטרות הנ"ל. י"ב. לעשות כל פעולה ומעשה כפי המפורט בתוספת 2 אשר לפקודת החברות. נאמר בהמשך בסיפת סעיף 2 לתזכיר גם: "שהחברה תפתח כל פעולותיה ותשמש בכל מפעליה וקרנותיה כדי לעמוד לימין הועד המרכזי של מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) ותסייע לו במגמותיו ובפעולותיו" ואולם, בשנת 1992, כדי לקבל הקצבות מטעם המדינה, נמחקו מתזכיר הקרן סעיף אחרון זה, וכן המלים "כל זה בתנאי שהמוסד וכן/ או הגוף המשפטי הנזכר בזה ייקבעו, בין בשעת הפרוק או ביטול החברה ובין לפני כן- ע"י רוב חברי החברה שבאותו זמן, וכן בתנאי שאם לא נקבע לאותו מוסד או גוף משפטי והרכוש שנותר ישולם וכן/ או יועבר לידיו או לרשותו של מרכז מפלגת פועלי א"י או הבא במקומו- כפי שזה יאושר ע"י מרכז מפלגת פועלי א"י או חבריו שכיהנו בו לאחרונה" (סיפת סעיף 4ו). נותרה המטרה שבתזכיר הקרן "להוציא לאור כתבי מנהיגים של מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) ושל הוגי הדעות מבין שורותיה". בית המשפט קמא נדרש לכך בבואו לדון באישור הערבות. העמדת ערבות למפלגה - האם במסגרת מטרות החברה? ל"ב. האם מתן ערבות למפלגת העבודה בא בגדרי המטרות הציבוריות, להן מחויבת הקרן? בכל הכבוד, איני רואה עין בעין עם בית המשפט המחוזי, ולדעתי דין הערעור להתקבל. כאמור, סעיף 345א לחוק קובע כי חברה לתועלת הציבור היא חברה שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד, וכעולה ממנו רשימת המטרות הציבוריות מוגבלת לזו המנויה בתוספת לחוק החברות (סעיף 345א(ב): ("מטרות ציבוריות- מטרה כמפורט בתוספת"; ראו י' גרוס חוק החברות החדש מה' 4 (2007), 46). הפרוצדורה לשינוי המטרות הציבורית בתקנון, גריעה או הוספה מוסדרת בסעיף 345ה לחוק, ובגדרה נדרשים אישורים שונים, בין של רשם ההקדשות ובין של בית המשפט. אכן, המטרה של העמדת סיוע למפלגה אינה מנויה בתוספת, ומשהקרן לא ציינה בתזכירה את המטרות המנויות בסעיפים 12 ו- 13 לתוספת, עליהן נסמך בית המשפט קמא, אין מקום לייחס לה מטרות אלה, שאם לא כן יהא בכך לייתר את הפרוצדורה המפורטת בסעיפים הללו, ולחתור תחת התכלית שבבסיס תיקון מס' 6. התיקון והפרוצדורה לשינוי התקנון נועדו להבטיח, כי חברה לתועלת הציבור תפעל לתכלית שלשמה נוצרה וקיבלה כספי ציבור וכספי תורמים. אופייה הייחודי של חברה לתועלת הציבור מכתיב - כאמור - צורך בבקרה ובפיקוח, לבל ייעשה שימוש קלוקל בצורת התאגדות זו למטרות שונות מאלה שלמענן התקבלו כספים אלה. בטענת המפלגה כי הקרן מתקיימת מפעילויות עסקיות שונות ולא מכספי תרומות אין כדי להעלות או להוריד. ההסדר שנקבע הוא הסדר כללי שגם הקרן, כאמור, כפופה לו; ולא זו בלבד, אלא אף אם כעת אין הקרן מתקיימת מכספי תרומות, בעבר היו כספי התרומות מקור עיקרי להיווסדה ולהמשך קיומה, ובסיוען נרכשו נכסיה, המניבים פירות כעת. ל"ג. איני שולל מכל וכל את האפשרות כי מתן ערבות לגוף פוליטי חוסה תחת סעיפים 13-12 לתוספת, משניתן לראות בתמיכה בגוף פוליטי כבאה, אם כי לא באופן ישיר, כדי לחזק את צורת המשטר, ואפשר לראות במתן הערבות משום תמיכה בגוף, הפועל לאחת או יותר מהמטרות המנויות בתוספת, וביניהן חינוך והשכלה; זאת - אף שלא מדובר בהקמה של קרן כאמור בסעיף 13 ואף אם המפלגה אינה עוסקת באופן מובהק במטרות אלה. ואולם, המטרות המנויות בסעיפים 13-12 אינן מצוינות בתזכירה של הקרן, כאמור, ומשכך אין לייחס לה מטרות אלה. נדגיש, כי אין ענייננו בהקפדה דווקנית נוקדנית, אלא בכזו שבבסיסה תכלית מהותית. ל"ד. בית המשפט המחוזי אף נסמך על סעיף 2יב לתזכיר, וקבע כי המטרה של העמדת ערבות מעוגנת בתזכיר, באמצעותו. סעיף 2יב קובע כי אחת ממטרות הקרן "לעשות כל פעולה ומעשה כפי המפורט בתוספת 2 אשר לפקודת החברות". סעיף ו' לתוספת זו מאפשר לחברה "להשקיע את כספי החברה שאינם דרושים לה מיד לצרכי עסקיה ולהשתמש בהם בניירות ערך, או בבטוחות, או לטפל בכספים אלה באופן שייקבע מזמן לזמן, וכן מאפשר סעיף ז' לתוספת "להלוות כסף ולתת מקדמות או אשראי ולערוב לחובותיהם ולחוזיהם של אותם אנשים, פירמות או חברות, ובאותם תנאים, שייראו כמועילים- ובייחוד תעשה זאת החברה ללקוחות ולאנשים אחרים העוסקים עם החברה. לתת ערבויות ולהיות ערב לאותם אנשים, פירמות או חברות". לדידי, על חברה המבקשת להלוות כספים, או להעמידם כערובה או כבטוחה, כאמור בסעיפים ו-ז, לעשות זאת באופן שיועיל לחברה ויקדם את מטרותיה, שהרי פעולותיה של חברה, תהא אשר תהא, עסקית או לתועלת הציבור, מיועדת לקידום ענייניה ולמטרות שלשמן היא הוקמה. לא זו אף זו, כאשר משקיעה החברה מתוך מטרה להשיא רווחים, עליה לבחון מהו האפיק הכלכלי המתאים והרווחי ביותר ("באותם תנאים שייראו לה מועילים"), כך שתוכל לעשות שימוש בכספים למטרותיה. בענייננו, התכלית היחידה של העמדת הערבות היתה סיוע למפלגת העבודה, במצוקתה. לא הוברר האם מדובר בכספים "שאינם דרושים לה לעסקיה", האם בידי הקרן אפשרויות נוספות והאם מדובר בתנאים "שייראו כמועילים". קשה להלום התנהלות זאת, וכאמור כך היו דברי מר גונן באסיפה הכללית של הקרן מ-29.12.08. ניתוק הזיקה בין המפלגה לקרן ל"ה. לכל אלה מתווסף, כטענת המערער, ולדידי בעוצמה רבה, הנתק שיצרה הקרן בינה לבין המפלגה כאשר מחקה מתזכירה, באסיפת בעלי המניות בשנת 1993, את עיקר הסעיפים הקובעים זיקה למפלגה, כפי שפורט מעלה (פסקה ל"א). באותו מועד הוסבר למתכנסים על פי ייעוץ משפטי, כי "כידוע מפא"י איננה קיימת עוד מזה שנים רבות, ועל כן נוסח סעיפי התזכיר הינו אנכרוניסטי וממילא לא ניתן ליישם סעיפים אלה או לנהוג לפיהם". כיצד ניתן להלום דברים אלה עם הטענה שבסיכומי המפלגה (סעיף 6) כי "הקרן קשורה בטבורה למפלגה, קיים קשר גורדי ישיר והדוק בין פעילות הקרן והמטרות שלשמן הוקמה לבין המפלגה; המפלגה היא כור מחצבתה ואמה, מולידתה של הקרן"? מדוע לא ניתן היה ליישם סעיפים אלה, אם מפלגת העבודה היא יורשתה של מפא"י? ל"ו. הדברים מדברים בעדם - הקרן ביקשה, לצרכים תועלתניים, ליצור חיץ ברור בינה לבין המפלגה, כדי לקבל טובות הנאה מן הציבור. אין היא יכולה לאחוז בחבל בשני קצותיו; מחד גיסא, לפעול – כפי שעשתה – באופן המנתק זיקה בינה לבין המפלגה, לשם קבלת הקצבות ממשרד האוצר וממשרד החינוך, ומאידך גיסא, להציג עצמה כקשורה בטבורה למפלגת העבודה, ככל שמדובר במתן ערובה למפלגה. ניתוק הזיקה אינו יכול שיהא על הנייר בלבד, וברצותה תדבק הקרן במפלגה וברצותה תתנער ממנה. המטרות הציבוריות המנויות בתזכירה הן אלה שזיכו את הקרן בכספים מהקופה הציבורית, באמצעות תמיכות והקלות מס, והן אלה שיתחמו את מרחב פעולתה כעת. אכן, סבורני כי בניתוק אותה זיקה יצרה הקרן מעין השתק. ובכל הכבוד, הידרשות בית המשפט לחובה שנותרה "להוציא לאור כתבי מנהיגים של מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) ושל הוגי הדעות מבין שורותיה" עצובה עד מאוד, כיון שחוט דקיק זה, כמעט פאתטי, לא הוכח קיומו וכי אכן הוצאו כתבי מנהיגים על-ידי הקרן בעידננו. ל"ז. לבסוף, קשה מאוד גם לשעות לטענה כי חוק המפלגות היא דין ספציפי, החל על המפלגה, ועל כן גובר על חוק החברות. סעיף 21 א(ד) לחוק המפלגות קובע שלא תהא מניעה מכוח חוק המפלגות כי תאגיד יעביר את נכסיו למפלגה המחזיקה בו, אולם אין משמעות הדבר כי הוא בא לבטל הגבלות נוספות, מכוח דינים אחרים. עסקה חריגה ל"ח. כאמור, טוען המערער כי מדובר בעסקה חריגה עם בעל עניין, העולה כדי חלוקת רווחים אסורה על פי החוק. בסעיף ההגדרות לחוק מוגדרת עסקה חריגה כ"עסקה שאינה במהלך העסקים הרגיל של החברה, עסקה שאינה בתנאי שוק או עסקה העשויה להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה". סעיף 345 יב (2) קובע כי עסקה חריגה של חברה לתועלת הציבור, בין היתר עם בעל מניה של חברה, טעונה אישור בית המשפט, בנוסף לאישורים, הנחוצים בהתאם לסעיף 275 לחוק. האם בענייננו מדובר בעסקה חריגה? ל"ט. יש לומר דברים כהוייתם. כל תכליתה של העסקה היתה מתן סיוע למפלגת העבודה, משזו נקלעה למצוקה עובר לבחירות, זאת ולא אחרת. אין מדובר בהשקעה במחשבה תחילה, כחלק מניהול עסקיה של החברה. אילו העסקה היתה חלק ממערך העסקים הרגיל, דומה כי היו נבחנים עד תום אפיקי השקעה נוספים, והיתה נבדקת ההשלכה על רווחיות החברה, רכושה והתחייבויותיה. כל העומד בפנינו הוא הצהרת גזבר המפלגה, מבלי שהובאו נתונים מספריים התומכים בכך. בדין שב ומזכיר המערער כי עניין לנו באישיות משפטית נפרדת, ותועלתה של המפלגה אינה בהכרח תועלתה של הקרן. יש להניח כי בכל שהיה מדובר בעסקה עם גורם זר היתה נערכת בדיקה האם תזרים המזומנים של אותו גורם יאפשר השבה של 10 מיליון ₪, וכן האם הועמדו בטוחות על ידו, מה טיבן ומה האפשרות לממשן. המשיבות שבות וטוענות כי לקרן עסקים מעסקים שונים. בכך, כנטען, אין כל קושי, ואף לא צריך שכך יהא גם ביחס לעסקה שלפנינו. אך ההנחה לגבי עסקאות אלו שהן נעשות במהלך עסקיה הרגיל של החברה, ומטבע הדברים תעשה החברה כל שביכולה כדי להשיא את רווחיה. במקרים בהם מדובר בעסקה עם בעל עניין, "חשודה" העסקה מלכתחילה. על כן נקבע בחוק מנגנון לאישור עסקאות כגון דא, והנטל לסתור מוטל על החפץ באישורה. מ. לבסוף, המשיבה מבקשת להסתמך על אישור מבקר המדינה בעבר ובהווה. אין הנדון דומה לראיה. מבקר המדינה נתן את האישור מן הפן של חוק מימון מפלגות, עליו הוא אמון. אין בכך משום אישור לכלל היבטיה של העסקה, והדברים ניכרים מתשובת משרדו: "העמדת ערבות על ידי קרן בית ברל - חוק המפלגות וחוק מימון מפלגות אינם מגבילים את יכולתה של מפלגה לקבל ערבות ולכן למבקר המדינה אין התנגדות להעמדת הערבות כאמור... בכל מקרה, נוכח העובדה כי קרן ברל כצנלסון הינה תאגיד מפלגתי ונוכח העובדה, כי מפלגת העבודה קיבלה בעבר ערבות מאת קרן ברל כצנלסון, על מנת שיהא בידינו לבחון את הקשרים הכספיים בין קרן ברל כצנלסון לבין מהות העבודה (נתבקשה העברת מסמכים). על מפלגה המקבלת ערבות לשלם לערב את הוצאות הערבות ואת הפרמיה הכלכלית הראויה בגין הערך הכלכלי של הערבות שלא תפחת מ- 4% לשנה. אם לא תשולם הפרמיה כאמור- תחשב הפרמיה הכלכלית הראויה, לתרומה שתבחן, גם היא, בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק המפלגות" (מכתב המשנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה מר ש' גולן מיום 16.12.08; הדגשות אינן במקור- א"ר). סוף דבר וסיכומו מ"א. בית המשפט קמא הכריע כאשר הכריע באמרו "ואף אם למשיבה (המערער דנא – א"ר) יש ביקורת על התנהלות זו בהיבט המוסרי, אין בכך כדי להשליך על בחינת הסוגיה שלפני". ואולם, מצויים אנו במקום שבו חלים במובהק כללי המשפט הציבורי – חברה לתועלת הציבור כל כולה כשמה – ועל כן להיבט התנהלותה יש ביטוי החורג מסיטואציה רגילה של תיק אזרחי, וקרובה היא לאופיו של גוף דו-מהותי (ראו אסף הראל, גופים דו-מהותיים: גופים פרטיים במשפט המנהלי (תשס"ח-2008) עמ' 435). מ"ב. כללם של דברים: העסקה אינה עולה בקנה אחד עם המטרות המצוינות בתזכיר הקרן, הדין ותכלית החוק. דין הערעור איפוא להתקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בטל. משלא הטיל בית המשפט קמא הוצאות, אציע לילך בעקבותיו. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה עם חברי השופט א' רובינשטיין כי דין הערעור להתקבל וראיתי להוסיף את הדברים הבאים. 1. ההליך אשר במסגרתו ניתן פסק הדין נשוא הערעור הוא תובענה שהגישה המשיבה 1 (להלן: הקרן) בה נתבקש בית המשפט לאשר על פי סעיף 345יב(א)(2) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק או חוק החברות), עסקה חריגה שמבקשת הקרן לערוך עם המשיבה 2 (להלן: מפלגת העבודה) ולפיה אמורה הקרן להעמיד לטובת בנק הפועלים ערבות מתמדת מוגבלת בסכום וכן שעבודים שונים על כספים ונכסים השייכים לקרן, לצורך הלוואה בסך של עשרה מיליון ש"ח (קרן) שיתן הבנק למפלגת העבודה (להלן: ההלוואה). בתמורה תתחייב מפלגת העבודה לשלם לקרן פרמיה בשיעור של 4% מגובה יתרת ההלוואה, לשנה. הקרן, שהתאגדה בשנת 1947 כחברה מוגבלת במניות, פעלה מיום הקמתה כחברה לתועלת הציבור ואף הוכרה ככזו על ידי רשויות המדינה, וכתוצאה מכך זכתה לאורך השנים בפטורים ובהטבות להם זכאית חברה מסוג זה בהתאם לחוק. בשנת 2007 נחקק תיקון מספר 6 לחוק החברות, לפיו בוטל הפרק המיוחד בחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 הדן בחברה לתועלת הציבור ונקבע הסדר חדש ומקיף המתייחס לחברות מסוג זה. ההסדר החדש חל גם לגבי חברות לתועלת הציבור שהיו קיימות טרם חקיקת החוק, דוגמת הקרן (ראו הוראת המעבר שבסעיף 11(א) לחוק החברות (תיקון מס' 6), התשס"ז-2007), וביום 9.6.2009 נרשמה הקרן בפנקס החברות לתועלת הציבור המתנהל אצל רשם ההקדשות בהתאם להסדר החדש. 2. סעיף 345יב(א)(2) שנוסף לחוק החברות בתיקון מספר 6 ושעל פיו נתבקש אישורו של בית משפט קמא לעסקה הנדונה, קובע כך: (א) על עסקאות של חברה לתועלת הציבור יחולו הוראות סעיף 255 והוראות לפי הפרק החמישי בחלק השישי, למעט סעיף 279, החלות על חברה ציבורית, אף אם היא חברה פרטית, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות אחרות בפרק זה, ובשינויים אלה: (1) ... (2) עסקה חריגה של חברה לתועלת הציבור עם מי מאלה המפורטים להלן או עם תאגיד בשליטה של מי מהם, טעונה, נוסף על האמור בסעיף 275, גם אישור בית המשפט, לאחר שנתן לרשם ההקדשות הזדמנות להביע את עמדתו: קרוב של דירקטור, קרוב של חבר ועדת ביקורת, בעל מניה בחברה או קרובו, או יזם החברה או קרובו. (3) ... ההוראות שבסעיף 255 ובפרק החמישי בחלק הששי של חוק החברות אותן מחיל סעיף 345יב(א) בשינויים המחויבים על חברות לתועלת הציבור, עניינן במצבים בהם נדרש אישור לפעולותיו של נושא משרה בניגוד עניינים ולעסקאות עם בעלי עניין. כך, למשל, עסקה חריגה של חברה ציבורית עם בעל שליטה בה וכן עסקה חריגה של חברה ציבורית שלבעל השליטה יש עניין אישי בה או נגיעה אליה, כמפורט בסעיף 270(4) לחוק, טעונה על פי סעיף 275 לחוק אישור משולש של ועדת הביקורת, הדירקטוריון והאסיפה הכללית (ברוב המפורט בסעיף 275(א)(3) לחוק). אישורים אלה של האורגנים הפנימיים בחברה נועדו להבטיח בין היתר בחינה עצמאית שאינה מושפעת מאינטרסים אישיים באישור העסקה אשר אינם אינטרסים "טהורים" של טובת החברה ובעלי מניותיה ככאלה, בהינתן העובדה כי מדובר לא רק בעסקה של חברה ציבורית עם בעל עניין אלא גם בעסקה חריגה, כהגדרתה בסעיף 1 לחוק החברות, דהיינו: "עסקה שאינה במהלך העסקים הרגיל של החברה, עסקה שאינה בתנאי שוק או עסקה העשויה להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה". כך באשר לחברה ציבורית. אך מקום שבו נקשרת עסקה חריגה כאמור בין חברה לתועלת הציבור ובין מי מן הגורמים המפורטים בסעיף 345יב(א)(2) המצוטט לעיל, אין המחוקק מסתפק ב"בקרה משולשת" של האורגנים הפנימיים בחברה הקבוע בסעיף 275 לחוק והוא קובע מנגנון בקרה מהודק יותר המוסיף על מנגנון זה גם את הצורך באישור בית המשפט, לאחר שניתנה לרשם ההקדשות הזדמנות להביע את עמדתו בנדון. על התכלית שביסוד הידוק מנגנון הבקרה לגבי עסקאות חריגות שמבקשת חברה לתועלת הציבור להתקשר בהן עם מי מהגורמים המפורטים לעיל, עמדו עו"ד דוידה לחמן מסר ועו"ד גלי גרוס במאמרן "חברה לתועלת הציבור – פרק חדש בדיני חברות" תאגידים ד/3 3 (2007) בציינן כי: "סעיף 345יב לחוק קובע הוראות מיוחדות לעניין עסקאות של חברה לתועלת הציבור עם נושאי משרה בחברה לתועלת הציבור, וכן עם בעלי המניות בחברה לתועלת הציבור או עם יזם החברה, לפי העניין. הרציונל להסדר מיוחד נעוץ בהיותן של עיסקאות אלה דרך עקיפה לחלוקת רווחים בידי החברה. נימוק נוסף נעוץ בכך, שבחברה ציבורית הפועלת להשאת רווחים, עיסקאות עם בעלי עניין יכולות להועיל לחברה. אשר על כן, בחברה ציבורית, אישור עיסקאות אלה מצוי במגרשה של האסיפה הכללית, תוך ניסיון לנטרל את כוחו של בעל השליטה. בחברה לתועלת הציבור, האסיפה הכללית אינה אורגן מספיק, מאחר שבעלי המניות, בניגוד לבעלי המניות בחברה ציבורית, אינם אמורים לשקול את התועלת הכלכלית שתצמח לחברה, ובעקיפין גם להם כבעל מניות" (שם, 13 ולהסדר המיוחד הנוגע לחברות לתועלת הציבור בעסקאות שאינן חריגות ראו סעיף 345יב(א)(1) ו-345יב(א)(3) לחוק). 3. במקרה דנן מפלגת העבודה – עמה ביקשה הקרן להתקשר בעסקה החריגה המפורטת לעיל – הינה בעלת המניות העיקרית בקרן כמי שמחזיקה בכ-92% ממניות היסוד של הקרן וב-100% מן המניות הרגילות ולכן, היא באה בגדר הגורמים המנויים בסעיף 345יב(א)(2) לחוק שעסקה חריגה עמם טעונה אישור של בית המשפט בנוסף לאישורים הנדרשים על פי סעיף 275 מן האורגנים הפנימיים בחברה. ברי כי משעתרה הקרן לקבלת אישור מאת בית המשפט על פי סעיף 345יב(א)(2) הנ"ל, רואים אותה כמי שמשקיפה על העסקה דנן כעסקה חריגה (אף שבתובענה שהגישה לא פירטה מה הם בעיניה המאפיינים החריגים של העסקה). אי לכך השאלה האם מדובר בעסקה חריגה, אינה עומדת כלל במקרה דנן ונקודת המוצא היא כי עניין לנו אכן בעסקה חריגה שהקרן מבקשת להתקשר בה עם מי שמחזיקה כאמור ברוב המכריע של מניותיה. בבואו להכריע בבקשה לאישור עסקה חריגה מסוג זה, על בית המשפט ליתן משקל נכבד לעמדה שמציג רשם ההקדשות כמי שמופקד על האינטרס הציבורי ומבקש להבטיח כי עסקאות כאלה תאושרנה רק אם יש להן הצדקה בנסיבות העניין כעסקאות המקדמות את האינטרסים של החברה וככל שאין בהן כדי לפגוע בטובת החברה כחברה לתועלת הציבור. הנטל בעניין זה הוא על החברה המבקשת את אישור העסקה, משום שעסקאות חריגות עם מי מבין הגורמים המעוניינים המנויים בסעיף 345יב(א)(2) מעוררות על פניהן את החשש כי הן נועדו להיטיב בעיקר עם אותו הגורם, או לשמש "מסלול עוקף" לחלוקת רווחים או לחלוקה אחרת האסורה על חברה לתועלת הציבור, שהיא כזכור "חברה שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד וכן איסור על חלוקת רווחים או חלוקה אחרת לבעלי מניותיה" (סעיף 345א(א) לחוק החברות). במקרה דנן הציג רשם ההקדשות התנגדות עקבית לאישור העסקה החריגה בין הקרן למפלגת העבודה בסוברו כי כדאיותה הכלכלית של העסקה מבחינת הקרן לא הוכחה וכי יש בה בנסיבות העניין משום חלוקת רווחים אסורה. עיון בפרוטוקול הקצר של ועדת הביקורת מיום 8.12.2008 המתייחס לאישור העסקה, תומך לכאורה בעמדתו זו של רשם ההקדשות שכן אין בו דיון כלשהו לעניין כדאיות העסקה והנימוק המרכזי שמציג יו"ר הוועדה מר יהודה סעדי על פי אותו פרוטוקול לביסוס עמדתו כי על ועדת הביקורת להמליץ על אישור העסקה הוא כי "מפלגת העבודה ביקשה שנעמוד לצדם ושניתן להם ערבות על סך 10 מיליון ₪, כפי שכבר נעשה בעבר". נימוק זה והחובות בהם נתונה מפלגת העבודה עלו גם בדברי עו"ד שפרבר אשר הציג את הנושא על היבטיו המשפטיים בפני דירקטוריון החברה. אולם, נראה כי אין צורך להידרש לסוגיית הכדאיות הכלכלית של העסקה או לטענת רשם ההקדשות כי היא מהווה למעשה חלוקת רווחים אסורה לבעלת המניות. זאת משום שהעסקה מעוררת קושי מסוג אחר היורד לשורשם של דברים וכוונתי לכך שהמטרות אותן הציבה לעצמה הקרן על פי מסמכי ההתאגדות שלה אינן מעניקות לה כלל את הכוח להתקשר בעסקה מסוג זה. משכך, מדובר כפי שאפרט להלן בעסקה אשר לא זו בלבד שהינה עסקה חריגה עם בעל מניות בחברה, היא גם חורגת מהמטרות הקבועות בתקנונה (לאפשרות, שאינה רלוונטית לענייננו, לקבל בדיעבד אישור לפעולה בחריגה ממטרות הקבועות בתקנונה של חברה לתועלת הציבור ראו סעיף 345ו לחוק). 4. סעיף 345א לחוק החברות מגדיר כאמור חברה לתועלת הציבור כחברה שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד המפורטות בתוספת לחוק החברות, והאוסרת בתקנונה חלוקת רווחים או חלוקה אחרת לבעלי מניותיה. עיון במטרות הציבוריות המפורטות בתוספת לחוק מגלה כי מדובר ברשימה סגורה של נושאים, והתוספת מציינת כי מטרה שעניינה בכל אחד מהם הינה "מטרה ציבורית" לצורך הכרה בחברה כחברה לתועלת הציבור על פי החוק. הרשימה הנ"ל, אותה ציטט חברי בפסק דינו, כוללת מגוון רחב של נושאים החל בענייני איכות הסביבה, עבור דרך ענייני בריאות, דת, חינוך, מדע ועד ספורט, עליה, צדקה וסעד. על מנת לבחון האם הקרן – שהוקמה כחברה לתועלת הציבור עוד בשנת 1947 – עונה לעניין המטרות הציבוריות על דרישת סעיף 345א לחוק שנחקק בשנת 2007, יש לבדוק האם מסמכי ההתאגדות שלה כוללים מטרות ציבוריות באחד או יותר מן הנושאים שהוגדרו בתוספת לחוק. בסיכומיה מאשרת המערערת כי "תזכירה של הקרן מונה רשימה של מטרות, אשר אין חולק [כי] אלה מטרות ציבוריות הנכללות ברשימת המטרות הציבוריות המנויות בתוספת הראשונה לחוק". אכן, די להזכיר בהקשר זה את המטרות שהציבה לעצמה הקרן עם היווסדה בדבר הנחלת מורשתו של ברל כצנלסון על דרך של הקמת בית מדרש למדריכי נוער ופעילים וכן הוצאה לאור של כתביו ושל כתבי מנהיגי מפלגת מפא"י והוגי הדעות מבין שורותיה, כמו גם מטרות בדבר הקמת מוסדות חינוך שונים להשכלה מקצועית וכללית, על מנת להיווכח כי מדובר בחברה שחרתה על דגלה מיום היווסדה מטרות ציבוריות של מורשת והנצחה וכן מטרות חינוך. לעומת זאת, לא מצאתי בין המטרות המפורטות בתזכיר ההתאגדות של הקרן הד למטרות מן הסוג המפורט בסעיפים 12 ו-13 לתוספת. על כן ובניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, איני סבורה כי ניתן למצוא בסעיפים אלה עוגן להחלטה שקיבלה הקרן בדבר התקשרות בעסקה המתוארת לעיל עם מפלגת העבודה ולא ניתן לראות את הקרן כמי שפועלת לצורך מטרות אלה רק משום שהמחוקק כלל אותן ברשימה הסגורה של המטרות הציבוריות האפשריות לצורך סעיף 345א לחוק החברות. 5. עוגן נוסף לכוחה של הקרן להתקשר בעסקה המבוקשת מצא בית משפט קמא בסעיף 2יב לתזכירה, המונה בין מטרותיה את המטרה "לעשות כל פעולה ומעשה כפי המפורט בתוספת 2 אשר לפקודת החברות". תוספת זו אותה אימצה הקרן כחלק מתזכיר ההתאגדות שלה, קובעת את הסמכויות שתהיינה לכל חברה "בכפיפות לכל כוונה הפוכה המובעת בתזכיר ההתאגדות שלה". אין אנו נדרשים לצטט את התוספת השניה כולה שכן הקרן ומפלגת העבודה וכך גם בית משפט קמא בפסק דינו, התייחסו בהקשר זה לשני סעיפים בלבד מתוך התוספת כסעיפים המסמיכים את הקרן להתקשר בעסקה. המדובר בסעיפים ו' ו-ז' של התוספת, הקובעים כי החברה מוסמכת: (ו) להשקיע את כספי החברה שאינם דרושים לה מיד לצרכי עסקיה ולהשתמש בהם בניירות-ערך, או בבטוחות, או לטפל בכספים אלה באופן שייקבע מזמן לזמן. (ז) להלוות כסף ולתת מקדמות או אשראי ולערוב לחובותיהם ולחוזיהם של אותם אנשים, פירמות או חברות, ובאותם תנאים, שייראו כמועילים – וביחוד תעשה זאת החברה ללקוחות ולאנשים אחרים העוסקים עם החברה. לתת ערבויות ולהיות ערב לאותם אנשים, פירמות או חברות. לגישתי, מטרות אלה אף הן אינן מעניקות לקרן סמכות להתקשר בעסקה המבוקשת. ככל שהדבר נוגע לסעיף ו' של התוספת נראה כי הוא מדבר בהשקעה או בשימוש הנעשים בכספי החברה שאינם דרושים לה מיד לצורך עסקיה וזאת באחת הדרכים המפורטות בסעיף. העסקה שאישורה נתבקש עניינה בערבות הניתנת על ידי הקרן ובשעבוד נכסיה ובהם כספים שטרם נתקבלו כלל על ידה, והכל להבטחת החזר הלוואה שתיטול מפלגת העבודה מן הבנק. ערבות ושעבוד כאמור אינם יכולים להיחשב בעיניי מסלול של "השקעה" או "שימוש בכספי החברה שאינם דרושים לה מיד", כאמור בסעיף ו' הנ"ל. אשר לסמכויות המוקנות לקרן על פי סעיף ז' של התוספת השניה לפקודת החברות. סעיף זה אכן מאפשר לקרן לערוב לחובות של אחרים אך הוא מסייג את כוחה של החברה בהקשר זה בקובעו כי תוכל לעשות כן רק בקשר ל"חובותיהם וחוזיהם" של "אותם אנשים, פירמות או חברות, ובאותם תנאים, שייראו כמועילים" ו"ביחוד... ללקוחות ולאנשים אחרים העוסקים עם החברה". מפלגת העבודה אינה "פירמה או חברה" שעמה עושה או אמורה הקרן לעשות עסקים. היא גוף פוליטי שנקלע לחובות המבקש כמי שמחזיק ברוב המכריע של מניותיה לקבל סיוע מן הקרן בדרך של ערבות ושעבוד נכסיה על מנת שיוכל לקבל הלוואה מן הבנק. משכך, הוראת סעיף ז' של התוספת השניה אין בה בעיני כדי להקנות לקרן את הסמכות הנדרשת להתקשרות בעסקה דנן ודומני כי זהו הפירוש הנכון והראוי לאמור בסעיף ז' של התוספת השניה, אפילו אין מביאים בחשבון את העובדה כי מפלגת העבודה היא בעלת הרוב המכריע של מניות הקרן. פירוש זה מקבל בעיניי משנה תוקף לנוכח העובדה כי עד שנת 1993 כלל תזכיר ההתאגדות של הקרן סעיף נוסף שהתייחס בנפרד ובמפורש ליחסיה עם מפלגת פועלי ארץ ישראל אשר קבע כי: "[]מותנה ומוסכם בזה שהחברה תפתח כל פעולותיה ותשתמש בכל מפעילה וקרנותיה כדי לעמוד לימין הועד המרכזי של מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) ותסייע לו במגמותיו ופעולותיו". סעיף זה, ועל כך אין חולק, נמחק מתזכיר ההתאגדות של הקרן בשנת 1993 על פי דרישת משרד האוצר ומשרד החינוך כתנאי למתן הקצבות אותן ביקשה הקרן לקבל באותו שלב כחברה לתועלת הציבור. בכך יש משום ניתוק "חבל הטבור" בין הקרן ובין מפלגת העבודה (כיורשתה הנטענת של מפא"י) במובן זה שדרכיה של הקרן ופעילותה למימוש המטרות הציבוריות שהציבה לעצמה, אינן עוברות עוד, כולן, דרך האינטרסים של "הועד המרכזי" של מפא"י או החליף שקם לגוף זה במפלגת העבודה. אכן, משבחרה הקרן להיענות לדרישת הגורמים הממשלתיים ולמחוק הוראה זו מן התזכיר על מנת לזכות בהטבות שביקשה, יש לראות בכך משום תמיכה ממשית לפרשנות השוללת מתן סיוע על דרך של ערבות או שעבוד נכסים למפלגת העבודה, אף לא ככל שמדובר בסעיף אחר בתזכיר – הוא סעיף ז' של התוספת השניה לפקודת החברות. 6. בשולי הדברים אוסיף כי העובדה שהקרן ערבה בעבר במתכונת המבוקשת להלוואה שנטלה מפלגת העבודה מן הבנק, אין בה כדי להצדיק את אישור העסקה דנן. מדובר בערבות שניתנה על ידי הקרן בשנת 2003, דהיינו טרם תיקון מספר 6 לחוק החברות משנת 2007, על מכלול ההוראות הכלולות בו לעניין חברות לתועלת הציבור. הוראות אלה, ובהן ההוראה שבסעיף 345יב(א)(2) המחייבת קבלת אישור מאת בית המשפט, בין היתר, לעסקה חריגה עם בעל מניות, נועדו להדק את הפיקוח על התנהלותן של חברות לתועלת הציבור, למנוע ניצול לרעה של צורת התאגדות זו וליתן מענה לבעיית הנציג המתעוררת בה ביתר שאת (ראו דברי ההסבר להצעת חוק החברות (תיקון מס' 4) (חברה לתועלת הציבור), התשס"ה-2005, ה"ח 195). בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, אני מצטרפת כאמור למסקנתו של חברי לפיה יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולהורות כי התובענה שהגישה הקרן בה נתבקש אישור העסקה המתוארת לעיל בינה ובין מפלגת העבודה, דינה להידחות. ש ו פ ט ת השופט א' גרוניס: אני מסכים כי דין הערעור להתקבל, כמוצע על ידי חברי השופט א' רובינשטיין וכן מסכים אני לדבריה של חברתי השופטת א' חיות. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, ד' בתשרי תשע"א (12.9.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09024380_T05.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il