פסק הדין המלא
החלטה בתיק ע"א 2430/06
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 2430/06
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
המערערים:
1. ידיעות אחרונות בע"מ
2. גידי ליפקין
נ ג ד
המשיבים:
1. יואל גולדברג, עו"ד
2. משטרת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 28.2.06 בב"ש 90325/06 שניתן על ידי כבוד השופטת י' שיצר
תאריך הישיבה:
ב' בסיון התשס"ו
(29.5.06)
בשם המערערים:
עו"ד ת' גליק
בשם המשיב 1:
בעצמו
בשם המשיבה 2:
עו"ד נ' גרנות
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1. המשיב 1, שהינו עורך דין (להלן - המשיב), מונה על ידי בית המשפט כמפרק של קבוצת הכדורגל הפועל חיפה. משטרת ישראל (המשיבה 2) פתחה לפני מספר חודשים בחקירה של חשדות כי המשיב פעל בתפקידו כמפרק תוך ניגוד עניינים וביצע עבירות של מרמה וזיוף. השאלה שבפנינו היא האם יש להתיר פרסום דבר החקירה. הסוגיה מובאת בפנינו על ידי המערערים, הגוף המוציא לאור את העיתון "ידיעות אחרונות" ועיתונאי המסקר את הנושא, אשר מבקשים לפרסם את דבר החשדות. משטרת ישראל תומכת בעמדתם של המערערים.
2. עניין הפרסום בא לראשונה בפני בית משפט השלום בתל אביב בחודש דצמבר 2005. המשטרה ביקשה לקבוע תנאי שחרור ואילו המשיב ביקש שיינתן צו האוסר לפרסם עובדת התנהלותה של חקירה משטרתית לגביו. בית משפט השלום (כבוד השופטת ה' נאור) קבע כי יש להעדיף את עקרון פומביות הדיון על פני האינטרס של המשיב ודחה את הבקשה. המשיב הגיש ערר לבית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שיצר) וזה החליט להוציא צו לאיסור הפרסום. באותה עת לא היו המערערים צד להליכים. בשלב מסוים פנו המערערים לבית המשפט המחוזי על מנת שיתיר את הפרסום. בית המשפט (כבוד השופטת י' שיצר) חזר והחליט שלא להתיר את הפרסום. המערערים הגישו ערר, שהוסב לערעור אזרחי. נוכח העובדה שדנים אנו בעניין במותב תלתא, איננו רואים צורך להתייחס לשאלה מהי הדרך הדיונית הנאותה בה צריך היה לפעול להבאת העניין בפני בית משפט זה. זאת, לאור התנהלות העניין מאז ההליך בבית משפט השלום, שם לא נטלו המערערים חלק. בית המשפט המחוזי סבר, בניגוד לערכאה שלפניו, כי בשלב הנוכחי בו נמצאת החקירה אין די ראיות כדי להגיש כתב אישום נגד המשיב. בין היתר צוין, כי המשטרה מבקשת לבצע חיקור דין בחו"ל. לאור זאת מצא בית המשפט כי לעת הזו ובשלב בו נמצאת החקירה, יש להעדיף את ההגנה על שמו הטוב וכבודו של המשיב.
3. מן החומר שהובא בפנינו מסתבר כי עוד טרם שהעניין נדון בבית משפט השלום פורסמו בעיתונות ידיעות על דבר החקירה שמנהלת המשטרה בפרשה. המשיב עצמו הגיב על החשדות וטען כי מדובר בעלילה. אף בפנינו חזר המשיב על הטענה שמדובר בעלילה. זאת ועוד, המשיב מעיד על עצמו כי זה כשלושים שנה הוא פועל לטובת מועדון הכדורגל של הפועל חיפה. הוא שימש כחבר ההנהלה של הקבוצה, כיועץ המשפטי שלה ואף כיושב ראש המועדון. יתרה מזו, מן החומר שהוגש על ידי המערערים אנו למדים כי שמו של המשיב הופיע ומופיע באמצעי התקשורת השונים פעמים רבות. כלומר, התפקידים השונים שמילא המשיב בעבר וכן התפקיד הקשור לחקירה המסוימת, זה של מפרק הקבוצה, חשפו אותו לעיני הציבור. מדובר בתפקידים ציבוריים שונים שלא נכפו על המשיב אלא הוא הגיע אליהם מרצונו.
4. ההוראה הרלוונטית שבדין לעניין איסור פרסום מצויה בסעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, שזו לשונו:
"בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום".
מלשון הסעיף אנו למדים כי תנאי לאיסור פרסום שמו של החשוד הוא שבית המשפט ימצא "כי הדבר עלול לגרום נזק חמור". משמע, אין די בנזק "רגיל". הואיל וכמעט כל פרסום על דבר קיומה של חקירה משטרתית, בוודאי לגבי מי שאינו עבריין מועד, עלול לגרום נזק "רגיל", יש להראות תוספת נזק בעלת משקל כדי לשכנע את בית המשפט שיש לאסור פרסום. כך למשך, בעניין אחד שהובא בפני בית משפט זה מדובר היה בחקירה שהתנהלה נגד רואה חשבון לגבי חשדות לעבירות שביצע בגדר עיסוקו. בית משפט זה לא קיבל טענות שביקשו להתיר פרסום שמו של רואה החשבון, לאור מצבו הנפשי הקשה של החשוד (בש"פ 5153/04 פלוני נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד נח(6)933). בענייננו, אין צורך להידרש לשאלה האם ועד כמה יש ליתן משקל לעובדה שהחשוד הינו עורך דין, ששמו הטוב עלול להיפגע באופן מיוחד. בעניין דנא, קיימות נסיבות שונות המנטרלות את האפשרות שעלול להיגרם למשיב נזק חמור עקב התרת הפרסום. כבר ציינו את העובדה שבעבר פירסמו אמצעי התקשורת פרטים לגבי החקירה המשטרתית המתנהלת בעניינו של המשיב (לגבי פרסום בעבר כשיקול לכיוון אי מניעת פרסום נוסף ראו: בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658, 668, מול האות ב). כאמור, הנחתנו היא שפרסום מעין זה עלול, מעצם טיבו, לגרום נזק. הואיל ועסקינן בפרסום שכבר נעשה, יכול היה המשיב לנסות ולהצביע על נזק קונקרטי שכבר נגרם לו ומכך אפשר שניתן היה ללמוד על נזק חמור עתידי. דא עקא, המשיב לא ניסה כלל להראות שהפרסומים הקודמים גרמו לו בפועל לנזק כלשהו. יתרה מכך, הפעילות הציבורית הענפה של המשיב במהלך השנים הביאה לחשיפתו, וכמובן בלא שהדבר נכפה עליו. כלומר, החשיפה הרצונית, שמבחינת הנחשף יש בה, כך נראה, פן חיובי, עלולה לגרור לעיתים חשיפה בעלת נופך שלילי. לנחשף צריך להיות ברור מראש כי לא לעולם תהיה החשיפה חיובית. לא זו אף זו, מעמדו הציבורי של המשיב נותן בידו אמצעים על מנת להגיב לחשדות המועלים נגדו. מן החומר שהוצג לנו למדנו, כי הכחשות המשיב של החשדות נגדו זכו לכיסוי תקשורתי. עוד יצוין, כי המשיב נקט הליכים משפטיים שונים נגד גופים ואנשים שפרסמו פרסומים שונים לגביו בפרשה. בין היתר, הוא הגיש קובלנה פלילית נגד אדם מסוים עוד לפני הפרסומים של החשדות נגדו. הוא אף הגיש תובענות נגד המערערת 1. בעניין זה נציין, כי פרקליט המערערים אישר, בתשובה לשאלתנו, כי אם ניתן יהיה לפרסם את החשדות ואם הם יתפרסמו בעיתון, הרי הידיעה תציין את דבר העובדה שהמשיב מנהל הליכים משפטיים נגד עיתון "ידיעות אחרונות".
5. סיכומו של דבר הוא שראוי היה להימנע מהטלת איסור על פרסום החשדות נגד המשיב. אי לכך מתקבל הערעור והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ח' בסיון תשס"ו (4.6.06).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06024300_S08.doc חכ/
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il