פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 2423/07

ערן נחמיה נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי לאחר שדחה הסדר טיעון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 03/05/2007 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 2423/07 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פסלות שופט — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי לאחר שדחה הסדר טיעון.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 2423/07

ערן נחמיה נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי לאחר שדחה הסדר טיעון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הגיש ערעור על החלטת שופטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמה מלדון בתיק פלילי נגדו. הרקע לבקשה היה החלטת השופטת לדחות הסדר טיעון שהוצג בפניה, לאחר שהסניגור טען כי המערער מודה באשמה משיקולי עלות-תועלת ולא מתוך אמת עובדתית. בנוסף, השופטת סירבה לדחות את הדיון לצורך השלמת תסקיר שירות המבחן בשל התנהלות המערער. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי החלטות השופטת הן החלטות דיוניות מובהקות שאינן מקימות עילת פסלות. נקבע כי אין בחשש של שופט מהודאות שאינן הודאות אמת כדי להוות דעה קדומה, וכי על המערער להשיג על החלטות אלו במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, אם יורשע.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים ד' ביניש
בדעת רוב 1/1

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • ערן נחמיה

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטות השופטת היו החלטות דיוניות ענייניות שאינן מקימות עילת פסלות.
  • אין חשש ממשי למשוא פנים או דעה קדומה.
  • השופטת פעלה כדי להגיע לחקר האמת לנוכח הצהרת הסניגור על הודאה משיקולי עלות-תועלת.
טיעוני ההגנה
  • דעתה של השופטת ננעלה על הרשעת המערער בשל דעה קדומה.
  • השופטת פנתה במישרין למערער כדי שישיב לאשמה, דבר המעורר חשש למשוא פנים.
  • החלטת השופטת לדחות את הסדר הטיעון והבקשה לדחיית דיון מעידה על חוסר אובייקטיביות.
מחלוקות עובדתיות
  • האם המערער ניסה בתום לב ליצור קשר עם שירות המבחן או שנקט בסחבת.
  • האם הודאת המערער בהסדר הטיעון הייתה הודאת אמת.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • החלטות דיוניות של בית משפט השלום
  • פרוטוקול הדיון בבית משפט השלום

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת.פ. 2638/06
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית משפט השלום בתל-אביב
תקדימים משפטיים
הפניות לפסקי דין אחרים
  • יגאל מרזל דיני פסלות שופט

תגיות נושא

  • פסלות שופט
  • הסדר טיעון
  • החלטות דיוניות

שלב ההליך

ערעור
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 2423/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2423/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: ערן נחמיה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט שניתנה בבית משפט השלום בתל-אביב ביום 12.3.2007 בת.פ. 2638/06 על ידי כבוד השופטת ד' רייך-שפירא תאריך הישיבה: כ"ז בניסן התשס"ז (15.04.2007) בשם המערער: עו"ד ברק כהן בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת ד' רייך-שפירא) מיום 12.3.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 2638/06. 1. נגד המערער הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לאחר פתיחת ההליך בבית המשפט קמא הגיעו המערער והמשיבה להסדר טיעון לפיו יודה המערער באשמה. כן הסכימו הצדדים כי יוכן תסקיר מטעם שירות המבחן, אשר במידה ויהא חיובי תסכים המשיבה לאי הרשעתו של הנאשם. הסדר הטיעון הוצג בפני בית המשפט אשר דחה את הדיון עד אשר יושלם התסקיר מטעם שירות המבחן. סמוך מאוד למועד בו אמור היה להתקיים הדיון, יצר המערער קשר עם שירות המבחן. התברר, בדיעבד, כי שירות המבחן לא הצליח ליצור קשר עם המערער, ועל-כן התבקש בית המשפט לדחות את הדיון בחודשיים על מנת לאפשר לשירות המבחן להשלים את התסקיר. בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שהוא מדגיש כי הדיון במשפט נדחה מספר פעמים עובר לבקשה זו, מטעמים שונים ומגוונים. כן ציין בית המשפט כי התנהגותו של המערער, אשר מסר מספר טלפון וכתובת שלא אפשרו לשירות המבחן ליצור עמו קשר, אינה מצדיקה את דחיית הדיון. לנוכח החלטת בית המשפט שלא לדחות את הדיון לשם השלמת התסקיר ביקש הסניגור מבית המשפט לאפשר למערער לחזור בו מהודייתו. כן הצהיר הסניגור, באלו הדברים, כי הסכמת המערער להודות באשמה נבעה אך ורק משיקולי עלות-תועלת ולא משיקולים אחרים: "לשאלת בית המשפט, האם הנאשם לא עשה את המיוחס לו אני מסביר: אני ראיתי שלא פעם הסדרים אינם קשורים לעולם אך ורק בקיומה של אמת עובדתית, ואנחנו מונעים גם בשיקולים של עלות מול תועלת, על מנת לחסוך מהנאשם סנקציות עונשיות שעלולות לחשוף נאשמים לסנקציה עונשית מופרזת מדי לעומת תוצאה שיכולה להיות מוסדרת בהסדר ואיתה הנאשם יכול לחיות בשלום, וזאת במחיר הודאה במשהו שהוא לא עשה". יצוין עוד כי על אף שבאת-כוח המשיבה הסכימה לבקשת בא-כוח המערער לדחיית הדיון לשם השלמת התסקיר, ציינה היא כי: "אוי לי אם ההסדרים שאליהם אנו מגיעים חוטאים לאמת. אנחנו לא מוכנים ולא מגיעים להסדרים שחוטאים לאמת העובדתית... איני יודעת איך נאשם יכול לקחת אחריות על אמת עובדתית שאינה נכונה". לנוכח דבריו של הסניגור, החליט בית המשפט קמא לא לאשר את הסדר הטיעון. בהחלטתו ציין בית המשפט ציין כי: "בית המשפט דוחה מכל וכל את עמדת הסניגור ובוודאי שלא ייתן יד להודאות שאינן הודאות אמת. על פני הדברים נראה לי שהודאת הנאשם בתיק זה איננה הודאת אמת... [המערער] נמנע מלהשיב לפניות שירות המבחן וליצור קשר עימן". אשר על כן, החליט בית המשפט להקריא לנאשם פעם נוספת את כתב האישום, על מנת שתתקבל תשובה אמיתית ונקייה משיקולי עלות תועלת. בית המשפט ציין כי התנהגות הנאשם לא מתאפיינת בצמצום עלויות כי אם להיפך, וכי התמשכות ההליכים, אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, ב"סחבת" בהשלמת תסקיר המבחן, מעצימה את תחושתו זו. ואכן, בשלב זה פנה בית המשפט במישרין למערער, וביקש לקבל את תשובתו לכתב האישום. מיד לאחר מכן הפנה הסניגור את תשומת לבו של בית המשפט לכך שהמערער מיוצג על ידו, וביקש להשיב במקומו. בית המשפט נעתר לבקשה זו. 2. לנוכח החלטותיו של בית המשפט ביקש הסניגור את פסילת בית המשפט, אשר דחה את בקשתו. מכאן הערעור שבפניי בו טוען הסניגור כי מהחלטותיו של בית המשפט עולה כי "דעתו ננעלה" על הרשעת המערער בשל דעה קדומה נגדו. בא-כוח המערער הדגיש כי בקשת דחיית הדיון לשם השלמת התסקיר הוגשה בידיעת ובהסכמת באת-כוח המשיבה, וכי המערער – מצידו – ניסה ליצור קשר עם שירות המבחן, אשר לא צלח, בתום לב, בשל כשל בתקשורת. כן טען המערער כי גם בפנייתו הישירה של בית המשפט למערער על מנת שישיב לאשמה בעצמו, קם חשש ממשי למשוא פנים. לטענת הסניגור, סטייה ניסוחית קלה של המערער עשויה היתה לחרוץ את דינו, דבר שנמנע אך בשל התערבות בא-כוחו. 3. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, ואף שמעתי את הצדדים, החלטתי לדחות את הערעור. החלטות בית המשפט קמא נשוא הערעור שבפניי, ביניהן החלטותיו שלא לדחות את מועד הדיון ולא לאשר את הסדר הטיעון, תוך השבת מהלך המשפט למסלולו הרגיל, הינן החלטות דיוניות אשר ניתנו לגופו של ההליך. בפסיקת בית משפט זה נקבע לא אחת כי רק במקרים נדירים וחריגים בלבד ייפסל בית המשפט בשל החלטותיו הדיוניות, אשר סדרי הדין הקבועים בחוק אינם מקנים לגביהן – ברגיל – ערעור בזכות (ע"פ 10211/05 אלחן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כך באשר להחלטות דיוניות ככלל, וכך גם לגבי החלטה דיונית שלא לאשר הסדר טיעון בפרט (ע"פ 3971/90 אסיס נ' השופטת ויקטוריה אוסטרובסקי ואח', פ"ד מה(1) 661, 666). בענייננו, לא שוכנעתי כי החלטותיו הדיוניות של בית המשפט הקימו חשש ממשי למשוא פנים בשל דעה קדומה מצד השופטת. החלטת בית המשפט לדחות את הסדר הטיעון נסבה על העיכובים בפנייתו של המערער לשירות המבחן ובעיקר על הצהרתו של הסניגור כי המניע לחתימה על הסדר טיעון נבע משיקולי עלות תועלת. בשני נימוקים אלה, במצטבר, אין די, כאמור, על מנת לבסס חשש ממשי למשוא פנים. אם יבחר המערער להשיג על החלטה זו, יוכל לעשות כן כחלק מהערעור על פסק הדין הסופי, אולם כלל מבוסס הוא שאין לאפשר בהליך של פסלות שופט לעקוף את הכלל אשר מונע מבעל דין לערער, ברגיל, על מרבית מן ההחלטות הניתנות לגופו של ההליך הפלילי (יגאל מרזל דיני פסלות שופט (התשס"ו) 174-177; להלן - מרזל). כך גם באשר להחלטתו של בית המשפט קמא שלא לדחות את הדיון לשם השלמת התסקיר, על אף הסכמת המשיבה, לנוכח בקשות הדחיה הקודמות ולנוכח תחושתו כי המערער נקט ב"סחבת" בכך שלא פנה במועד סביר לשירות המבחן לשם השלמת התסקיר. מבלי להכריע, נראה כי החלטה זו הינה החלטה עניינית הממוקדת ביעילות הדיון. בכל אופן, בנסיבות העניין שוכנעתי כי אין היא עולה כדי אותן נסיבות חריגות המקימות חשש ממשי למשוא פנים בשל החלטה דיונית שניתנה על ידי בית המשפט. כמובן שגם על החלטה זו רשאי יהיה המערער להשיג בערכאת הערעור, על פי סדרי הדין. גם מהתבטאויותיו של בית המשפט לא שוכנעתי כי גובשה דעה נגד הנאשם. פנייתה הישירה של השופטת אל המערער על מנת שישיב לאשמה, לאחר שהגיעה למסקנה כי הודייתו של המערער לא היתה הודיית אמת, לא מקימה חשש ממשי למשוא פנים. על פניו, עולה כי התבטאות זו נבעה מרצונו של בית המשפט להגיע לחקר האמת, בעיקר לנוכח התבטאויותיו המוקדמות של הסניגור בדבר שיקולי עלות תועלת גרידא שהובילו להסדר הטיעון. על-כן, לא ניתן להסיק מהתבטאות זו חשש אובייקטיבי כי לשופטת עמדה נעולה באשר להמשך המשפט (מרזל, בעמ' 191-192). מסקנה זו מתחזקת גם לנוכח הסכמתו של בית המשפט לקבל את התשובה לאשמה מהסניגור, לאחר שזה ביקש מבית המשפט כי המערער לא ישיב לאשמה בעצמו. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ט"ו באייר התשס"ז (03.05.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07024230_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il