עמאד עלקם נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2420/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2420/06 ע"פ 2509/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער בע"פ 2420/06: המערער בע"פ 2509/06: עמאד עלקם פיראס ג'אבר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 13.3.06, בתיק פ' 40113/05, שניתן על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל תאריך הישיבה: ב' בסיוון תשס"ו (29.5.2006) בשם המערער בע"פ 2420/06: בשם המערער בע"פ 2509/06: עו"ד מוניר עזאם עו"ד הישאם אבו שחאדה בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד דפנה ברלינר גב' ג'ודי באומץ פסק-דין השופט א' א' לוי: המתלונן בפרשה בה עוסק ערעור זה (להלן: "המתלונן") ואביו עבדו כקבלני ניקיון, ובחודש מרץ 2005 סיכמו עם תייסיר דוויק (להלן: "תייסיר") להעסיקו כקבלן משנה. תייסיר העסיק באותן עבודות את המערערים שבפנינו (להלן: "פיראס" ו"עמאד"). בחודש אפריל 2005, ועל רקע חוב בסך 15,000 ש"ח שחבו המתלונן ואביו לתייסיר, החליט האחרון ביחד עם חברתו, המערערים ואדם חמישי – ג'מיל סרור, לחטוף את המתלונן כדי לאלצו לפרוע את החוב. ביום 15.4.05 פגשו אותו המערערים (למעט ג'מיל) בבני-ברק, וביקשוהו להסיעם נסיעה קצרה. במהלך אותה נסיעה אילצו בני החבורה את המערער לעצור את הרכב ולעבור למושב האחורי, ובהמשך הסיעוהו למחנה הפליטים שועפאט. המתלונן הוכנס לביתו של תייסיר, שם הוא נדרש למסור את הקוד הסודי של כרטיס האשראי שלו, כאשר כוונת הקושרים היתה למשוך באמצעותו סכום של 30 אלף ש"ח מחשבונו. משסרב המתלונן למלא אחר דרישה זו, סטר לו ג'מיל סרור, בעוד שתייסיר גנב מכיסו סכום של 5,000 ש"ח ו-240 דולר. בהמשך העבירו שניים מבני החבורה את המתלונן למערה, ונאמר לו כי ישהה שם עד אשר ישלם את חובו. לאחר מספר שעות הוחזר המתלונן למשטרת ישראל. המערערים הודו בעובדות שיוחסו להם, ובעקבות כך הורשעו בעבירה של חטיפה לשם סחיטה או איום, לפי סעיף 372 לחוק העונשין. שני המערערים הורשעו בעבירות נוספות - פיראס בקשירת קשר לבצע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, ועמאד בעבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק. בגין כל אלה נידון פיראס ל-12 חודשי מאסר ושנה מאסר על-תנאי. על עמאד, שחלקו בפרשה הוגדר על ידי בית משפט קמא כגדול יותר מזה של פיראס, הושתו 15 חודשי מאסר ושנה מאסר על-תנאי. הערעור מופנה כנגד העונשים שנגזרו למערערים, ברם גם לאחר שעיינו בנימוקים שבכתב ובתסקיריו של שירות המבחן, והאזנו לטיעונים על-פה, לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערבותנו. המערערים נתנו את ידם לביצוען של עבירות קשות ביותר, בהן היתה גלומה מידה לא מבוטלת של תעוזה וחוצפה. על רקע של חוב כספי הם החליטו לעשות דין לעצמם וחטפו אדם מרחובה של עיר, ועל התנהגות זו ראויים היו לעונש חמור פי כמה מזה שהושת עליהם. מדעתנו זו לא שינינו גם לנוכח העונש שנגזר למעורבת נוספת בפרשה זו, הואיל וכפי שהבהיר בית המשפט המחוזי, חלקה היה קטן יותר, והוא נבע מתלותה בתייסיר, שהיה הכוח המרכזי והמדרבן בחטיפת המתלונן. מכל הטעמים הללו דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים. ניתן היום, ב' בסיוון תשס"ו (29.5.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06024200_O02.doc שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il