פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 2418/97

פארה אחמד נ. עוזי דיין אלוף כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון

עתירה נגד צו החרמה והריסה של מבנה ששימש מחבל, בטענה לפגיעה בקניין וענישה קולקטיבית.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 10/01/2001 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 2418/97 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה הריסת בית — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
★ השלכה רחבה סימון לפסיקה שעשויה להוות תקדים או להשפיע על תיקים רבים אחרים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה נגד צו החרמה והריסה של מבנה ששימש מחבל, בטענה לפגיעה בקניין וענישה קולקטיבית.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 2418/97

פארה אחמד נ. עוזי דיין אלוף כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון

עתירה נגד צו החרמה והריסה של מבנה ששימש מחבל, בטענה לפגיעה בקניין וענישה קולקטיבית.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר ביקש לבטל צו החרמה והריסה שהוצא על ידי מפקד כוחות צה"ל לבית בבעלותו, שבו התגוררו בתו ובעלה (המחבל). המחבל היה מעורב בפיגועים קטלניים, כולל הפיגוע בקפה 'אפרופו'. העותר טען כי מדובר בענישה קולקטיבית ופגיעה לא מידתית בקניינו, שכן הוא ובני משפחתו לא היו מעורבים במעשים. בית המשפט העליון דחה את העתירה, בקובעו כי מטרת הצו היא הרתעתית ולא עונשית, וכי הוכח שהבית שימש כאתר לפעילות חבלנית. בית המשפט הדגיש כי למרות הפגיעה הקשה בבני המשפחה, מדובר באמצעי חיוני להגנה על חיי אדם במציאות הביטחונית הקיימת.

השלכות רוחב

אישור השימוש בתקנה 119 להריסת בתים ככלי הרתעתי במאבק בטרור.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' ברק, ש' לוין, ת' אור
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אחמד נאגי אבו פארה

נתבעים

  • אלוף עוזי דיין - מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המחבל היה פעיל מרכזי בחוליית חמאס שביצעה פיגועים קטלניים.
  • הבית שימש כאתר למפגשים של חברי החוליה לפני ביצוע הפיגועים.
  • צו ההריסה הוא אמצעי הרתעתי ולא עונשי, החיוני להגנה על חיי אדם.
  • השימוש בתקנה 119 לתקנות ההגנה הוא סמכות חוקית של המפקד הצבאי.
טיעוני ההגנה
  • אין די ראיות לקשור את המחבל לעבירות המיוחסות לו.
  • אין ראיות לכך שהעותר או בני משפחתו היו מודעים לפעילות המחבל.
  • הצו פוגע בזכות הקניין של העותר.
  • מדובר בעונש קולקטיבי ובלתי מוסרי.
מחלוקות עובדתיות
  • האם הראיות נגד המחבל מספיקות להצדקת הצו.
  • האם העותר היה מודע לפעילות החבלנית בביתו.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • חומר מודיעיני שהיה לפני המשיב המקשר את המחבל לפיגועים.
  • מידע לפיו הבית שימש כאתר למפגשי חברי החוליה.

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • הריסת בתים
  • תקנות ההגנה
  • הרתעה
  • זכות הקניין

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

מידתיות
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 97 / 2418 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור העותר: אחמד נאגי אבו פארה נגד המשיב: אלוף עוזי דיין - מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד דאוד כאסתרו בשם המשיב: עו"ד יוכי גנסין פסק-דין המשנה לנשיא ש' לוין: 1. ג'מאל עבד אלפתאח צבירו אלהור (להלן - המחבל) הוא חבר בארגון החמאס, פלג עז-אדין-אלקסאם, וחבר בחוליה אשר שמה לה למטרה לבצע פיגועים נגד מטרות ישראליות. בסוף שנת 1995 החלו חברי החוליה בביצוע פיגועים בישראל ובכללם פיגועי ירי. שלושה מחברי החוליה, ובכללם המחבל, היו מעורבים בחטיפתו של החייל שרון אדרי ז"ל וברציחתו והחוליה היתה מעורבת בפיגוע באמצעות מטען חבלה בקפה "אפרופו" בתל אביב. כתוצאה מהפיגועים נהרגו אחד עשר אזרחים ישראליים ונפצעו ארבעים ותשעה. כוחות הבטחון עלו על עקבותיו של המחבל לאחר הפיגוע בקפה "אפרופו" לאחר שחבר אחר של החוליה מוסא עבד אל-קאדר ע'נימאת שהביא למקום את חומרי הנפץ ונהרג. המחבל היה שותף בתכנון המעשה. אלוף פיקוד המרכז הוציא צו החרמה והריסה חלקית על ביתו של ההרוג. בית משפט זה דחה ביום 30.3.97 עתירה למניעת ההחרמה וההריסה: בג"צ 2006/97 מיסון מחמד אבו פארה ג'נימת ואח' נ' אלוף פיקוד מרכז - עוזי דיין (טרם פורסם). המחבל עצור כעת בידי הרשות הפלשתינאית. 2. ביום 11.4.97 ניתן על ידי המשיב צו להחרמת הבית בו התגוררו המחבל ומשפחתו והוא-מכח תקנה 119 לתקנות ההגנה. העותר הוא הבעלים של המבנה (חדר ומטבח) והבעלים של האדמות עליהם בנוי המבנה. העותר מסר את המבנה לבתו על מנת שתתגורר בו עם בעלה המחבל ושני ילדיהם הקטינים. לפי החומר שהיה לפני המשיב התקיימו בבית גם חלק מהמפגשים של חברי החוליה, אשר קדמו לביצוע הפיגועים הקטלניים. העותר השיג לפנינו על צו ההחרמה וההריסה. 3. עיקרי טענות העותר נגד הצו הם שאין די ראיות לקשור בהן את המחבל לעבירות המיוחסות לו, שאין כל ראיות שהעותר ובני משפחתו היו מודעים לפעילותו של המחבל, כי יש בצו פגיעה בלתי ראויה בזכות קניינו של העותר וכי מדובר בעונש קולקטיבי ובלתי מוסרי. נראה לנו שדין העתירה להדחות. אנו סבורים שהחומר שהיה לפני המשיב היה די בו כדי לערב את המחבל בעבירות החמורות המיוחסות לו כפעיל מרכזי בשורה ארוכה של פיגועים קטלניים. אמת נכון הדבר שאין קיימות ראיות הקושרות את העותר ואת בני משפחתו של המחבל למעשים המיוחסים לו, אך כפי שנפסק לא פעם מטרתו של הריסת מבנה היא התרעתית ולא עונשית ומטרתה "להרתיע מבצעים פוטנציאליים של פיגועים, החייבים להבין כי בפעולותיהם הם פוגעים, במו ידיהם, לא רק בשלום הציבור ובטחונו ולא רק בחפים מפשע אלא גם בשלומם של הקרובים להם עצמם". בג"צ 798/89 מחמוד חסין מחמוד שוקרי נ' שר הבטחון תקדין עליון 90(1), 75, 76. הדברים הם כך ביתר שאת כאשר הוכח שהבית נשוא הצו שימש כאתר לפעילות החבלנית, דבר המביא את הענין במישרין בתחומה של תקנה 119 הנ"ל: בג"צ 5518/90 אחמד עלי אבו תייס נ' מפקד כוחות צה"ל תקדין עליון 91(1) 227. גם העובדה שיש בצו כדי לפגוע בזכות הקניין של העותר, שהוא עצמו לא היה מעורב בפיגועים, לא סגי שהרי מדובר בבית "משפחתי": בג"צ 2630/90 פיצל מוחמד רדיף מחמוד נ' מפקד כוחות צה"ל תקדין עליון 91(1) 210. לעניין הטענה שמדובר בעונש קולקטיבי ובלתי מוסרי, יש להביא את הדברים הבאים מבג"צ 2006/97 הנ"ל המשמשים להם תשובה: "... מודעים אנו לכך, כי הריסת המבנה פוגעת בקורת הגג של העותרת הראשונה וילדיה. זו אינה מטרת צו ההריסה. אין הוא עונשי. מטרתו הרתעתית. עם זאת, תוצאתו קשה לבני המשפחה. המשיב חושב כי דבר זה חיוני הוא, כדי למנוע פגיעה נוספת בחיים של אנשים חפים מפשע. הוא גורס כי לחץ המשפחות עשוי להרתיע את המחבלים. אין בטחון מלא כי אכן אמצעי זה הוא יעיל, אך, במסגרת האמצעים המעטים שנותרו למדינה להתגונן בפני "פצצות חיות", אין לזלזל גם באמצעי זה" דברים אלה חלים, בשינויים המחוייבים, גם על המקרה שלפנינו. שקלנו בדבר ולא מצאנו שיש עמנו מקום להתערב בשיקול דעתו של המשיב. לפיכך אנו דוחים את העתירה. ניתן היום יד' בניסן התשנ"ז (21.04.97). ה נ ש י א ה מ ש נ ה ל נ ש י א ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024180.A03/דז