איגוד ארצי לדייג חופי ומים עליונים נ' שר החקלאות ופיתוח הכפר ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2418/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ג' קרא העותר: איגוד ארצי לדייג חופי ומים עליונים נ ג ד המשיבים: 1. שר החקלאות ופיתוח הכפר 2. פקיד הדיג הראשי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בשם המשיבים: עו"ד חיה מנע ועו"ד דוד מנע עו"ד יונתן נד"ב פסק-דין השופט י' עמית: 1. עניינה העיקרי של העתירה בבקשת העותרת, אגודה שיתופית המייצגת כ-400 דייגים מקצועיים ברחבי הארץ, לשנות את תקופת הגבלת הדיג כך שתחול רטרואקטיבית החל מיום 15.3.2020 בתקופה בה הדיג שבת ממלאכתו ממילא בשל נגיף הקורונה. האחריות לשמירתו של משאב הדגה בים התיכון נתונה לשר החקלאות, ולפקיד הדיג הראשי במשרד החקלאות, המשיבים בעתירה זו. בשנת 2016, נוכח המצב הקשה של משאב הדגה, ובהתאם לסמכותו של שר החקלאות מכוח סעיף 9(ב) לפקודת הדיג – 1937, נעשה תיקון מקיף ונרחב לתקנות הדיג. אחד הנושאים שקיבלו לראשונה מענה במסגרת התיקון, והרלוונטי לענייננו, היה קביעת איסור דיג בים התיכון למשך תקופה משמעותית בכדי לאפשר למיני הדגים המקומיים להתרבות (להלן: תקנות הגבלת הדיג). תקנות אלה מסמיכות את פקיד הדיג הראשי להודיע לציבור, בין היתר, על משך התקופה בה ייאסר הדיג במהלך תקופת הרבייה; וכן להתיר את הדיג בתנאים מסוימים במהלך התקופה שנקבעה. תיקון זה הותקן באישור ועדת הכלכלה של הכנסת לאחר שורת דיונים שקיימה הוועדה (וראו בהרחבה בג"ץ 2677/16 דן בילו נ' פקיד הדיג הראשי במשרד החקלאות ופיתוח הכפר (28.8.2016)). 2. ביום 15.3.2020 פורסמה הודעת פקיד הדיג הראשי, הנמצאת במוקד העתירה, לפיה תקופת הרבייה בים התיכון לשנה זו תחול במשך 72 יום, החל מיום 19.4.2020 ועד ליום 30.6.2020 (להלן: תקופת ההגבלה). לצד זאת, פורסמה הודעה נוספת של פקיד הדיג הראשי, ולפיה בתקופה שבין 19.4.2020 ועד ליום 16.5.2020 הדיג יושבת באופן חלקי תוך החרגה של דיג בשיטות ובמקומות כפי שפורטו בהודעה (להלן: ההגבלה החלקית). 3. כאמור לעיל, הסעד המרכזי שהתבקש בעתירה הוא להורות למשיבים לשנות את תקופת ההגבלה, כך שתחול רטרואקטיבית החל מיום 15.3.2020 ועד ליום 26.4.2020. לחילופין, עתרה העותרת להורות שמדיניות ההגבלה החלקית תחול במשך כל תקופת ההגבלה, דהיינו עד ליום 30.6.2020 ולא רק עד ליום 16.5.2020. מעבר לכך התבקשנו ליתן סעדים נוספים, בהם להורות לשר החקלאות לפצות את הדייגים המקצועיים בשל הנזק הכספי שייגרם להם במידה והסעד העיקרי לא יתקבל; להורות לפקיד הדיג הראשי לתקן את תקנות הדיג, כך שיכללו גם הוראה הקובעת כי הגבלת הדיג מחייבת מתן פיצוי לדייגים המקצועיים; להצהיר כי תקנות הדיג אינן חוקיות כל עוד לא תוקנו כאמור לעיל, נוכח פגיעתן בחופש העיסוק של הדייגים המקצועיים; ולהוציא צו על תנאי המקפיא את יישום ההודעה על הגבלת הדיג, עד להכרעה בעתירה. אציין במאמר מוסגר, כי בשנת 2018 הוחלט על מתווה תמיכה בציבור הדייגים המקצועיים, ובשנת 2019 פוצו הדייגים (למעט בעלי הסירות) בהיקף דומה. 4. העותרת טענה כי לאור ההגבלות שהוטלו על הדיג בשל נגיף הקורונה, התקיימה למעשה תקופת ההגבלה, ואין מקום לכפות על הדייגים תקופת הגבלה נוספת מעבר לתקופה שנכפתה עליהם ממילא בשל נגיף הקורונה. העותרת צרפה חוות דעת של ד"ר גולני מהמחלקה לאבולוציה, סיסטמיקה ואקולוגיה באוניברסיטה העברית, לפיה עונת הרבייה ומשכה מבוססת על עבודת סקר ולא על תוצאות מחקר מדעי, וכי הסקר מתבסס בעיקר על עונות רבייה של דגים מאזורים גיאוגרפיים אחרים ולא מארצנו. בנוסף נטען כי ראוי להסדיר באופן קבוע את נושא הפיצוי המגיע לדייגים כתוצאה מהגבלת הדיג. 5. דין העתירה להידחות. באשר לסעדים העיקריים שעניינם השגה על הודעות פקיד הדיג הראשי, הרי שלעותרת עומד סעד חלופי בדמות הגשת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים. סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: החוק), קובע כי בית משפט לעניינים מנהליים ידון בעתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה, ופרט 41(7) לתוספת הראשונה לחוק, שנוסף בשנת 2018, עניינו ב"החלטה של רשות לפי פקודת הדיג". כידוע, בית משפט זה אינו דן בעתירות אשר קיימות לגביהן סמכות מקבילה לערכאה שיפוטית אחרת אלא אם מדובר במקרה חריג ויוצא דופן, המעורר בעיה ושאלה משפטית אשר ראוי על-פי מהותה שתתברר בפניו (ראו, מבין רבים, בג"ץ 7373/19 אברהם בן צבי, עו"ד נ' ראש מועצה מקומית אפרת, פסקה 10 והאסמכתאות שם (12.3.2020)). כאמור, הודעתו של פקיד הדיג הראשי ניתנה בהתאם לפקודת הדיג, והסמכות לדון בה נתונה אפוא לבית המשפט לעניינים מינהליים (ראו לעניין זה, בג"ץ 4268/19 י.ע.ד - העמותה לקידום הדיג הספורטיבי נ' אגף הדיג במשרד החקלאות (27.06.2019), שם נמחקה עתירה כנגד החלטה של הרשות לפי פקודת הדיג בשל קיומו של סעד חלופי). 6. באשר לסעדים הנוספים שהתבקשו במסגרת העתירה, שעניינם תיקון תקנות הגבלת הדיג או הכרזתן כבלתי חוקיות, הרי שהם לוקים על פניהם באי מיצוי הליכים. אשר לסעד הפיצוי, גם בנושא זה לא מוצו הליכים, וייתכן כי עניינם של הדייגים יבוא על פתרונו, אם באופן מלא ואם באופן חלקי, במסגרת הפיצוי והמענקים הניתנים בעקבות הקורונה לכלל המשק. מכל מקום, אם וככל שבנושא זה לא תושג הסכמה בין העותרת לבין המשיבים, דלתות בית משפט זה לא ננעלו וכל טענות העותרת בנושא זה שמורות לה. 7. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ז באייר התש"ף (‏10.5.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20024180_E04.docx סח+עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il