בני הלייל סחר מתכות בע"מ נ. ממונה על חדלות פירעון – מחוז באר שבע והדרום

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 24159-03-25 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט יחיאל כשר המערערת: בני הלייל סחר מתכות בע"מ נגד המשיבים: 1. הממונה על חדלות פירעון מחוז באר שבע 2. פאיז אבו עאבד 3. ליאור מרקוביץ (נאמן) ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' פרסקי), מיום 24.2.2025, ב-חדל"ת 56475-12-24 בשם המערערת: עו"ד גלעד שקד פסק-דין השופט יחיאל כשר: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' פרסקי), מיום 24.2.2025, ב-חדל"ת 56475-12-24. במסגרתה של ההחלטה נושא הערעור הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו לפתיחת הליכים בעניינה של המערערת, חברת בני הלייל סחר מתכות בע"מ, ומונה המשיב 3, עו"ד ליאור מרקוביץ, כנאמן למערערת. רקע הדברים ביום 5.2.2023 הגישה המערערת, חברה העוסקת בתחום מחזור המתכות, בקשה להתיר לה ולבעל המניות בה להגיע להסדר חוב עם נושיה, שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים, לפי חלק י' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון או החוק). ביום 12.2.2023 התקיים דיון בבקשת המערערת, במסגרתו הסכימה המערערת כי יינתן בעניינה צו לפתיחת הליכים לפי פרק ב' לחוק. זאת, נוכח התנגדות חלק מנושיה לבקשתה להגיע להסדר חוב, שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים. על רקע זה, בהחלטתו בתום הדיון, הורה בית המשפט המחוזי (השופט י' פרסקי; חדל"ת 8529-02-23), על מתן צו לפתיחת הליכים בעניינה של המערערת, ועל מינויו של רואה החשבון רפאל לוי, כנאמן למערערת (להלן: רו"ח לוי). ביום 2.4.2023 הגיש רו"ח לוי לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור הסדר נושים בנוגע למערערת. בבקשה פורט כי באסיפות הנושים שכונסו לצורך העניין, התקבל הרוב הדרוש על-פי החוק לצורך אישור ההסדר. בהמשך לכך, בהחלטתו מיום 4.4.2023, אישר בית המשפט המחוזי (השופט י' פרסקי; חדל"ת 8529-02-23), את הסדר הנושים למערערת. לאחר שמספר נושים של המערערת הגישו בקשה לביטול הסדר הנושים, בטענה כי המערערת לא עומדת בתנאים שנקבעו בו, בהחלטתו מיום 26.5.2024 נעתר בית המשפט המחוזי (השופט י' פרסקי; חדל"ת 8529-02-23) לבקשתם, והורה על ביטול הסדר הנושים. בהחלטתו, פירט בית המשפט המחוזי כי מאז שאושר הסדר הנושים פרעה המערערת סכומים מסוימים לחלק מנושיה, אולם כלפי רוב הנושים המערערת לא עמדה בהתחייבויותיה. בית המשפט הוסיף כי עמדתו של רו"ח לוי ביחס לבקשת חלק מהנושים לביטול ההסדר, הייתה כי בנסיבות המיוחדות של המערערת, דווקא ביטול ההסדר יכול להביא לסיכוי מסוים שהנושים או חלקם יוכלו להיפרע במידה מסוימת מהמערערת; וציין כי בעמדה זו תמך גם הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן: הממונה). עוד ציין בית המשפט כי חלק מהנושים שהתייצבו לדיון בבקשה לביטול הסדר הנושים, תמכו בעמדת רו"ח לוי, אולם חלקם האחר טען כי נכון יהיה ליתן צו לפירוק החברה. עם זאת, בית המשפט קבע כי התרשמותו מאופייה של המערערת היא כי יהיה קשה עד בלתי אפשרי לנאמן שימונה במסגרת פירוק, להפעיל את המערערת, בהתחשב, בין היתר, במאפייניה הייחודיים ובכך שאין למערערת משאבים זמינים למימון הפעלתה. על רקע האמור לעיל, בית המשפט הורה על ביטול הסדר הנושים וההליכים בעניין המערערת. יחד עם זאת, בהחלטתו התייחס בית המשפט לעניינו של אחד מנושי החברה, המשיב 2 בערעור דנן, מר פאיז אבו עאבד (להלן: מר אבו עאבד). מר אבו עאבד הינו עובד לשעבר של המערערת אשר עומד לזכותו פסק דין חלוט של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, מיום 17.1.2024, המחייב את המערערת לשלם לו, בגין זכויותיו כעובד, סך של כ-350,000 ש"ח (השופט י' אזולאי; סע"ש 27196-10-22). בית המשפט ציין כי אף שהצו לפתיחת הליכים ניתן כבר ביום 12.2.2023, טרם ניתנה הכרעה בתביעה שהגיש מר אבו עאבד למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), לפי סעיף 182(א1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. על רקע זה, קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו, כי ביטול הצו לפתיחת הליכים לא ימנע את המשך בירור הזכויות ותשלום הגמלה למר אבו עאבד, על-ידי המל"ל. ביום 17.6.2024 הגיש המל"ל בקשה לעיון מחדש בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 26.5.2024. בבקשתו, טען המל"ל כי זכותו של עובד לתבוע גמלה מאת המל"ל מותנית בכך שכנגד מעסיקו ניתן צו לפתיחת הליכים בהתאם לחוק חדלות פירעון. על כן, משבוטל הצו לפתיחת הליכים ביחס למערערת, לא ניתן להותיר את התביעה שהגיש מר אבו עאבד למל"ל תלויה ועומדת. בתגובתו לבקשה זו, טען מר אבו עאבד כי אין זה צודק כי בשל התמהמהות המל"ל בטיפול בתביעתו, יהא עליו ליזום מחדש הליך לגביית חוב המערערת כלפיו. מר אבו עאבד הוסיף, כי פנה לאחרונה לנציגי המערערת, מהם נמסר לו כי לגישתם המערערת אינה חייבת לו דבר. על כן, לטענתו, החלטת בית המשפט המחוזי מותירה אותו בפני שוקת שבורה. ביום 18.11.2024 התקיים דיון (במעמד הצדדים), בבקשת המל"ל, אשר בסיומו ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופט י' פרסקי; חדל"ת 8529-02-23), בה נקבע כדלקמן: "מצאתי לקבל את טענת המל"ל, כי לאור ביטול הצו לפתיחת הליכים, נשמט המקור לתשלום ועל אף שניתנה החלטה, מדובר בהחלטה שלא היתה במעמד המל"ל, ולכן המשמעות של הדברים הינה כי אני עורך עיון חוזר באותה החלטה שניתנה, ומורה על ביטול הקביעה מיום 26.5.2024, ולפיה יוכל העובד [מר אבו עאבד - י' כ'] להמשיך מול מל"ל כאילו שלא בוטל הצו לפתיחת הליכים. לפיכך, וכאמור, מסתיים הטיפול בבקשה, תוך הדגשה כי זכויות העובד שמורות לו כדין, והוא זכאי לפעול בכל הליך משפטי כפי שיראה לנכון". בעקבות החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 18.11.2024, הגיש מר אבו עאבד, ביום 22.12.2024, בקשה למתן צו לפתיחת הליכים כנגד החברה, מכוח סעיף 9 לחוק חדלות פירעון. בבקשתו, טען מר אבו עאבד כי על יסוד פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מיום 17.1.2024, חלה בנסיבות העניין דנן הוראת סעיף 10(א)(5) לחוק חדלות פירעון, הקובעת חזקה לפיה תאגיד נמצא בחדלות פירעון, אם בית הדין לעבודה נתן פסק דין המורה לתאגיד לשלם לנושה סכום העולה על 11,488.99 ש"ח, ופסק הדין לא קוים בתוך 30 ימים ממועד המצאתו לתאגיד או ממועד אחר שנקבע בפסק הדין. מר אבו עאבד הוסיף וטען כי מתן הצו לפתיחת הליכים כנגד המערערת, תאפשר לו לשוב ולתבוע את זכויותיו מאת המל"ל. המערערת לא הגישה התנגדות כתובה לבקשת מר אבו עאבד למתן צו לפתיחת הליכים כנגדה. עם זאת, לדיון שהתקיים בבקשה זו, בפני בית המשפט המחוזי, ביום 24.2.2025, התייצב בא-כוחה הקודם של המערערת (אשר בינתיים פרש מייצוגה), וטען כי קיים תיק הוצאה לפועל אליו הצטרפו כלל הנושים שלקחו חלק בהליך חדלות הפירעון הקודם שנוהל בעניינה של המערערת, במסגרתו משלמת המערערת, מידי חודש, סך של 155,000 ש"ח. לפיכך, לשיטתו, אין מקום למתן צו לפתיחת הליכים חדש כנגד החברה, משעה שחוב החברה כלפי נושיה משולם במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. הממונה, אשר התייצב אף הוא לדיון, טען כי לעמדתו יש ליתן צו לפתיחת הליכים כנגד המערערת, נוכח התקיימות תנאי סעיפים 10(א)(5) ו-18(א) לחוק. כמו כן, הממונה ציין כי להערכתו, בהינתן שלמערערת ישנו נכס אחד בלבד, אשר מוטל עליו שעבוד, נראה כי דרכה לפירוק. ההחלטה נושא הערעור בהחלטתו מאותו היום (24.2.2025), קבע בית המשפט המחוזי (השופט י' פרסקי; חדל"ת 57475-12-24), כי נימוקי ההתנגדות שנשמעו מטעם בא-כוחה של המערערת בדיון, אינם משכנעים וכי אין בהם מענה לכך שכנגד המערערת ניתן פסק דין בבית הדין לעבודה עוד ביום 17.1.2024, וטרם שולם כל תשלום לטובת מר אבו עאבד על חשבון החוב. על רקע זה, הורה בית המשפט על מתן צו לפתיחת הליכים ועל פירוק המערערת, כמו גם על מינויו של עו"ד ליאור מרקוביץ, כנאמן למערערת (להלן: הנאמן). יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי בא-כוח המערערת עתר לעיכוב ביצוע ההחלטה, כדי לאפשר למערערת לנסות ולפרוע את חובה למר אבו עאבד. לפיכך, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע החלטתו, וקבע כי ככל שהמערערת תפרע את חובה למר אבו עאבד תוך 10 ימים – תבוטל ההחלטה על מתן צו לפתיחת הליכים ועל פירוקה של המערערת – ומנגד, ככל שלא תפרע את חובה בפרק הזמן האמור, יבוטל עיכוב הביצוע. ביום 10.3.2025 הגיש מר אבו עאבד בקשה למתן הוראות לבית המשפט המחוזי, בה ציין כי חלפו 10 ימים מאז שניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 24.2.2025, אך המערערת טרם פרעה את חובה כלפיו. על כן, עתר מר אבו עאבד כי בית המשפט יורה על הסרת עיכוב הביצוע, ועל המשך הליכי חדלות הפירעון. בהחלטתו מאותו היום, קבע בית המשפט המחוזי (השופט י' פרסקי; חדל"ת 57475-12-24), כי ככל שהמערערת חולקת על עמדתו של מר אבו עאבד, עליה להגיש תגובה לבקשתו עד ליום 20.3.2025, כאשר ככל שלא תהא אסמכתא לפירעון החוב עד למועד האמור, יבוטל עיכוב הביצוע. מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי גם לאחר שחלף המועד האמור, לא פרעה המערערת את חובה למר אבו עאבד. הערעור דנן ביום 10.3.2025, הגישה המערערת את הערעור דנן, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 24.2.2025. ערעורה של המערערת נשען, בעיקרו של דבר, על שלוש טענות מרכזיות: ראשית, המערערת טוענת כי היה על מר אבו עאבד לנקוט בהליכי גביה אחרים, בטרם פנה לבית המשפט לחדלות פירעון בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים. טענה זו מבססת המערערת על סעיף 10(ב) לחוק חדלות פירעון, הקובע כי: "בבקשה לצו לפתיחת הליכים המתבססת על חזקת חדלות הפירעון יפרט הנושה אם נקט הליכי גבייה ואילו הליכים נקט, ומדוע אין די בהליכי גבייה כדי להביא לגביית החוב". שנית, המערערת טוענת כי היה על בית המשפט לדחות את בקשתו של מר אבו עאבד למתן צו לפתיחת הליכים, שכן בקשתו הוגשה בחוסר תום לב. זאת, שכן לעמדתה המניע העומד מאחורי הגשת בקשתו של מר אבו עאבד הוא רצונו לשוב ולתבוע גמלה מאת המל"ל. שלישית, המערערת טוענת כי אף אם התקיימו תנאי סעיף 10(א)(5) לחוק חדלות פירעון, היה על בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים כנגדה. זאת, משום שלטענתה, מתקיימים בנסיבות העניין דנן תנאיו של סעיף 18(ב) לחוק חדלות פירעון, הקובע כי: "...בית המשפט רשאי לדחות את הבקשה לצו לפתיחת הליכים אם מצא כי מתן הצו כשלעצמו יפגע באפשרות להביא לשיקומו הכלכלי של התאגיד; לעניין זה יבחן בית המשפט, בין השאר, אם דחיית הבקשה עלולה לפגוע בנושים וכן את יכולתו הכלכלית הכוללת של התאגיד". לשיטת המערערת, נוכח העובדה שנושיה המרכזיים גובים את חובותיה כלפיהם במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שאוזכרו לעיל, לא היה מקום ליתן צו לפתיחת הליכים בגין חוב שהינו, כהגדרתה, בגדר "טיפה בים" ביחס ליתר חובותיה. כאמור לעיל, לצד הגשת ערעורה, הגישה המערערת בקשה למתן צו לעיכוב ביצוע. בבקשה זו שבה המערערת על הטענות בערעור שהגישה, וטענה כי לאורן סיכויי הערעור טובים. כמו כן, המערערת טענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, תוך שהפנתה לכך שבהחלטה אשר במסגרתה ביטל בית המשפט המחוזי את הצו הקודם לפתיחת הליכים שניתן בעניינה ואת הסדר הנושים, ציין בית המשפט המחוזי כי: "ישנה ייחודיות לחברה בענייננו בכך שההתרשמות הינה, שכניסתה לפירוק תביא באופן קרוב לוודאי לכך שלא ניתן יהיה לקבל כל זכויות חדשות, ולא ניתן יהיה להפעיל את החברה". לשיטת המערערת, קביעה זו מתייחסת לכך שקיומו של הצו לפתיחת הליכים יפגע בהתקשרויות שיש לה עם צדדים שלישיים ובתוקף רישיונות גריטה והפעלה שהיא מחזיקה בהם. נטען כי לכן, אם לא תעוכב החלטתו של בית המשפט המחוזי, לא ניתן יהיה להפעיל את עסקיה של המערערת. בהחלטתי מיום 10.3.2025, הוריתי למשיבים להגיש את תשובתם לבקשה למתן צו לעיכוב ביצוע. לצד זאת, קבעתי כי בהינתן שבהחלטת בית המשפט המחוזי מאותו היום (10.3.2025) נקבע כי ביטול עיכוב הביצוע (עליו החליט בית המשפט המחוזי, כמפורט לעיל) יעוכב עד ליום 20.3.2025, על מנת ליתן למערערת הזדמנות להתייחס לטענותיו של מר אבו עאבד כי טרם פרעה את חובה כלפיו, אין מקום למתן צו ארעי, במעמד צד אחד, על ידי. בתגובה שהוגשה מטעם הנאמן, נטען כי דין הבקשה למתן צו לעיכוב ביצוע להידחות, ומשום שלשיטתו סיכויי הערעור להתקבל נמוכים ביותר, יש מקום לדחיית הערעור כבר עתה. כך, לטענת הנאמן, אף שבהודעת הערעור מטעמה טענה המערערת כי הינה סולבנטית וכי לא היה מקום להגיש כנגדה צו לפתיחת הליכים שעה שניתן לנקוט בהליכי גבייה פחות דרסטיים, דומה כי טענה זו אינה מתיישבת עם כך שניתן בעבר צו לפתיחת הליכים כנגד המערערת, אשר בוטל אך בשל העובדה כי המערערת לא עמדה בהסדר הנושים שאושר בהמשך לו. כמו כן, ובהקשר זה, הנאמן מדגיש כי המערערת לא הבהירה מה היקף חובותיה, ואילו סכומים שולמו על-ידה עד היום. הנאמן מוסיף וטוען כי לשיטתו, משהתקיימו תנאי סעיף 10(א)(5) לחוק חדלות פירעון, לא נפל כל פגם בכך שבית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו של מר אבו עאבד למתן צו לפתיחת הליכים כנגד המערערת. כמו כן, הנאמן מציין כי בניגוד לטענת המערערת, מאז מתן הצו לפתיחת הליכים ומינויו כנאמן למערערת, הוגשו כנגד המערערת חמש תביעות חוב המסתכמות בסך של 4,493,865 ש"ח של חובות בדין כללי, ובסך של 160,061 ש"ח של חובות בדין קדימה. על רקע עובדה זו, הנאמן טוען כי נושי החברה הביעו דעתם כי הם מעדיפים לגבות את חובותיה כלפיהם במסגרת הליכי חדלות פירעון, וגם בכך יש כדי לתמוך בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להורות על מתן צו לפתיחת הליכים. נוסף לאמור, ובהתייחס לטענה כי מתן צו לפתיחת הליכים יפגע ביכולתה של המערערת לתפקד, טוען הנאמן כי טענת המערערת כי מתן הצו לפתיחת הליכים יפגע בהתקשרויות שיש לה עם צדדים שלישים וברישיונות שהיא מחזיקה בהם, נטענה בעלמא, מבלי שהמערערת הפנתה לתנאים ספציפיים בהקשר זה הקיימים באותן התקשרויות או באותם רישיונות. למעשה, כך טוען הנאמן, במסגרת ההליך הקודם שנוהל בעניינה של המערערת (חדל"ת 8529-02-23), התייחס בית המשפט קמא לטענה זו, וקבע כי: "טענות שכאלו דורשות הפניה קונקרטית. כך למשל, אם יש טענה שמשרד הביטחון או האנרגיה, יבטל רישיון או הסכמים אם השיקום יהיה לפי חלק ב', צריך להפנות לכך שהכלים לפי חוק החדל"פ שבחלק ב' אינם יכולים לסייע ולא ניתן להסתפק בטענות כלליות כוללניות וגורפות". בתשובה שהוגשה מטעם מר אבו עאבד, נטען, בעיקרו של דבר, כי משעה שהתקיימו תנאי סעיף 10(א)(5) לחוק חדלות פירעון, ומשעה שיתר נושי המערערת לא התנגדו למתן הצו לפתיחת הליכים, אלא שחלקם אף הגישו תביעות חוב בעצמם – לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי ליתן צו לפתיחת הליכים בעניינה של המערערת. בתשובה שהוגשה מטעם הממונה, מצטרף הוא לאמור בתשובתו של הנאמן. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, בבקשה לעיכוב ביצוע ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מכוח הסמכות המוקנית לנו בתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף בלא צורך בתשובה, שכן השתכנעתי כי אין לערעור כל סיכוי להתקבל. נקודת המוצא לדיוננו היא סעיף 9(א) לחוק חדלות פירעון, הקובע כי: "נושה של תאגיד רשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים אם התאגיד נמצא בחדלות פירעון; הוכחת חדלות הפירעון של התאגיד יכול שתיעשה באמצעות חזקה מהחזקות שבסעיף 10". כאמור בסיפת סעיף 9(א) לחוק, הוכחת היות התאגיד לגביו מתבקש הצו לפתיחת הליכים, במצב של חדלות פירעון, יכולה להתבסס על אחת החזקות המנויות בסעיף 10 לחוק (להרחבה ראו: ע"א 7496/21 ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ' י.מ האחים שמואלי בע"מ, פסקה 24 לפסק דינו של השופט א' שטיין (3.1.2022)). בענייננו, רלוונטית החזקה הקבועה בסעיף 10(א)(5) לחוק, הקובעת כי חזקה שתאגיד מצוי במצב של חדלות פירעון, בנסיבות הבאות: "בית הדין לעבודה נתן פסק דין המורה לתאגיד לשלם לנושה מגיש הבקשה סכום העולה על 11,488.99 שקלים חדשים ופסק הדין לא קוים, כולו או חלקו, בתוך 30 ימים ממועד המצאתו לתאגיד או ממועד אחר שנקבע בפסק הדין, לפי המאוחר, ובלבד שאם פסק הדין קוים בחלקו – הסכום שנותר לתשלום עולה על 11,488.99 שקלים חדשים". כמפורט לעיל, ביום 17.1.2024 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, במסגרתו חויבה המערערת לשלם למר אבו עאבד סך של כ-350,000 ש"ח. כעולה מטענותיו של מר אבו עאבד, עליהן המערערת אינה חולקת, פסק הדין האמור הומצא למערערת ביום 21.1.2024, ועד עתה לא שילמה המערערת למר אבו עאבד את חובה כלפיו. על כן, על פני הדברים, התקיימו בנסיבות העניין דנן תנאיה של החזקה הקבועה בסעיף 10(א)(5) לחוק. בנתון לכך, ובהתאם לסעיף 18(א) לחוק חדלות פירעון, הקובע כי: "מצא בית המשפט כי מתקיימים התנאים המנויים בסעיף 7 או 9, ייתן צו לפתיחת הליכים", ככל שהמערערת סבורה כי ישנו טעם להימנע ממתן צו לפתיחת הליכים, הנטל עליה לשכנע כי קיים טעם שכזה. כפי שציין הנאמן, עיון מדוקדק בהודעת הערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע, מעלה כי המערערת אינה חולקת שהיא מצויה במצב של חדלות פירעון, ובהינתן שכבר ניתן לגביה בעבר צו לפתיחת הליכים, ואין טענה כי חל שינוי חיובי במצבה מאז, דומה שיקשה עליה לטעון אחרת. ואכן, טענותיה העיקריות של המערערת מתמקדות במישורים אחרים. כך, טענתה הראשונה של המערערת הינה כי היה על מר אבו עאבד להקדים ולנסות לגבות את חובה כלפיו באמצעים אחרים, בטרם שפנה לפתיחה בהליכי חדלות פירעון. טענה זו מבססת המערערת על נוסחו של סעיף 10(ב) לחוק חדלות פירעון, הקובע כי: "בבקשה לצו לפתיחת הליכים המתבססת על חזקת חדלות הפירעון יפרט הנושה אם נקט הליכי גבייה ואילו הליכים נקט, ומדוע אין די בהליכי גבייה כדי להביא לגביית החוב". מבלי שאדרש לפרשנותו של הסעיף הנ"ל, סבורני כי דין טענתה של המערערת להידחות. זאת, שכן בניגוד לטענתה של המערערת, לא זו בלבד שבבקשה למתן הצו לפתיחת הליכים פירט מר אבו עאבד כי הוא פנה לנציגי המערערת אשר טענו כי המערערת איננה חייבת לו דבר; אלא שכמתואר לעיל, בית המשפט המחוזי נתן למערערת יותר מהזדמנות אחת לפרוע את חובה למר אבו עאבד ובכך לבטל את הצו לפתיחת הליכים שניתן בעניינה, אך המערערת נמנעה מלעשות כן. על כן, דין טענה זו של המערערת להידחות. טענה נוספת של המערערת, הינה כי היה על בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו של מר אבו עאבד למתן צו לפתיחת הליכים, שכן בקשתו הוגשה שלא בתום לב. גם דינה של טענה זו להידחות. אכן, נסיבות בהן נושה מגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים שלא בתום לב, עשויות להצדיק, בנסיבות המתאימות, את דחיית בקשתו (ראו, למשל: ע"א 4842/23 חברת אבי אלקיים בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון, פסקה 11 לפסק דינו של השופט ד' מינץ והאסמכתאות שם (28.11.2024)). ברם, אינני סבור כי יש בהתנהלותו של מר אבו עאבד משום חוסר תום לב: לאחר שהמערערת סירבה ועודנה מסרבת לפרוע את חובה הפסוק כלפי מר אבו עאבד, להשקפתי, אין כל פגם בכך שמר אבו עאבד נוקט בהליך למתן צו לפתיחת הליכים בהיותו תנאי מוקדם לגיבוש זכותו כלפי המל"ל. לבסוף, גם בטענתה של המערערת כי היה על בית המשפט המחוזי להימנע ממתן צו לפתיחת הליכים, שכן יש במתן הצו כדי לפגוע בנושיה וביכולתה של המערערת להשתקם, בהתאם לסעיף 18(ב) לחוק, לא מצאתי טעם המצדיק את התערבותנו. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיו של בית משפט של חדלות פירעון. זאת, לנוכח מומחיותו הייחודית של בית המשפט של חדלות פירעון בתחומו; היכרותו העמוקה עם הנפשות הפועלות ועם ההליכים שהתקיימו בפניו ויכולתו להתרשם מהצדדים באופן בלתי אמצעי. לכן, ערכאת הערעור תתערב בשיקול הדעת הניתן לבית המשפט של חדלות פירעון רק במקרים חריגים, בהם נפל פגם מהותי בהחלטתו (ראו, מיני רבים: ע"א 2431/24 אלי נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי מחוז ירושלים, פסקה 29 לפסק דינו של השופט ד' מינץ (18.8.2024); ע"א 8177/21 חברת הילה הנדסה בניה וייזום (1998) בע"מ נ' אריק שי הנדסה בע"מ, פסקה 4 לפסק דינו של השופט א' שטיין (30.12.2021); רע"א 8393/22 מרגי נ' עו"ד אביחי ורדי, פסקה 17 (17.1.2023)). הלכה זו יפה במיוחד בנסיבות העניין דנן, שכן המותב שנתן את ההחלטה על מתן הצו לפתיחת הליכים בעניינה של המערערת (היא ההחלטה נושא הערעור דנן), הינו אותו מותב אשר נתן את הצו הקודם בעניינה, ואשר ליווה את הליכי חדלות הפירעון הקודמים. ניתן אפוא להניח, כי מותב זה מכיר היטב את המערערת, את מצבה הכלכלי ואת הנפשות הפועלות בה. על כן, משעה שסבר בית המשפט המחוזי כי בעניינה של המערערת יש מקום למתן צו לפתיחת הליכים, אינני מוצא מקום להתערבותנו בשיקול דעתו. סיכומו של דבר: מהנימוקים המפורטים לעיל, דין הערעור להידחות, ועמו, ממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין דנן, משלא נתבקשה תשובה לערעור עצמו, ובשים לב למצבה הכלכלי של המערערת, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ב ניסן תשפ"ה (10 אפריל 2025). עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט יחיאל כשר שופט