פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 2415/11
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2415/11
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט צ' זילברטל
המערערת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
שאול קוקולייב
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט לוי) מיום 2.3.11, בת"פ 8159/09
תאריך הישיבה: י"ב בניסן התשע"ב (4.4.12)
בשם המערערת: עו"ד ד"ר דותן רוסו
בשם המשיב: עו"ד זוהר ארבל; עו"ד ארז טובי
בשם שירות המבחן: עו"ס ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט לוי) מיום 2.3.11, בתיק פלילי 8159/09, בגדרו הושתו על המערער ארבע וחצי שנות מאסר בפועל, וכן הופעל במצטבר עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים ובסך הכל הוטלו 60 חודשי מאסר בפועל, כן נגזרו שני מאסרים על תנאי לתקופות ובתנאים שונים, קנס בסך 2,000 ₪ ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪. עניינה של הפרשה, מעורבות המשיב בעבירת אלימות, שביסודן דקירות שגרמו לחבלה חמורה, והחזקת סכין שלא כדין.
רקע והליכים
ב. המשיב (יליד 1985) הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בכתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין (לפי סעיף 329(א)(1) וסעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בהתאמה). על פי הכרעת הדין, ביום 4.7.09 נתגלע ויכוח בין המשיב לבין קונסטנטין קייקצשוילי (להלן המתלונן), על רקע טענת המתלונן כי המשיב הביט על חברתו; בין הצדדים נתפתחה תגרה, המשיב סטר למתלונן וזה החזיר לו, בעקבות דין ודברים, סטירה על ערפו. מאוחר יותר באותו יום השמיע המשיב איומים על חייו של המתלונן בפני אחרים - לחברתו של המתלונן שממנה נתבקש מספר הטלפון של המתלונן אמר המשיב, שזו הפעם האחרונה שהיא רואה אותו, ובהמשך אמר לאחרת כי "על זה שהוא פתח את הפה עלי הוא צריך למות" ועוד בלשונו, "הוא אפס, מגיע לו למות, אף אחד לא יהרוס את המוניטין שלי ואף אחד לא יוריד לי את הכבוד". משנפגשו המשיב והמתלונן בשנית, שלף המשיב סכין ודקר את המתלונן שלוש פעמים בבטנו ופעם נוספת בפניו מעל גבתו הימנית. האירוע הסתיים כאשר המשיב נבלם על ידי חבריו של המתלונן ונמלט מהמקום, ואילו המתלונן הובהל לבית החולים תוך שהוא נתון לסכנת חיים, מחוסר הכרה וסובל מדימומים פנימיים קשים.
גזר הדין קמא
ג. כאמור, בית המשפט המחוזי הטיל על המשיב חמש שנות מאסר במצטבר, מאסרים על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן. בית המשפט קבע, כי העבירות בהן הורשע המשיב חמורות ומסוכנות; מעשי המשיב הובילו לפגיעה חמורה בגוף המתלונן, והיו עלולים להביא לתוצאות חמורות עוד יותר. עוד ציין בית המשפט, כי למשיב הרשעות קודמות בעיקר בעבירות אלימות, והוטלו עליו עונשי מאסר בפועל בני 12 ו-24 חודשים לצד מאסרים מותנים, שלא הצליחו להרתיעו משוב לסורו. בית המשפט הדגיש, כי גם לאחר ההרשעה נמנע המשיב מקבלת אחריות על מעשיו ולא הביע חרטה. לבסוף, לאחר שקלול גילו הצעיר של המשיב ונסיבות חייו אל מול האינטרס הציבורי שבמלחמה באלימות קבע בית המשפט המחוזי, כי יש להטיל על המשיב, כלשונו, "עונש מאסר ממשי ומרתיע", אך זאת מבלי למצות עמו את הדין. בית המשפט בחן את הפסיקה שהגישו הצדדים לכאן ולכאן, ובסופו של יום השית את העונשים שנמנו מעלה.
תסקיר שירות המבחן בבית המשפט קמא
ד. בתסקיר שירות המבחן שנערך בבית המשפט המחוזי נאמר, כי המשיב מתקשה להתמודד עם מסגרות נורמטיביות ולעמוד בגבולות התנהגותיים וכללים חברתיים. כמו כן צוין, כי הנאשם מתקשה להפעיל שיקול דעת במצבים בהם על פי תפיסתו העצמית נפגע כבודו, והוא נמנע מקבלת אחריות על מעשיו. נוכח מעורבותו החוזרת של המשיב בפלילים, דפוסי אישיותו והעדר ביטוי ליכולתו להפיק תועלת מהתערבות טיפולית, נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו.
טענות הצדדים בערעור
ה. לשיטת המדינה, המערערת, אין העונש שהושת הולם את חומרת העבירות והוא מחטיא את מטרות הענישה: במקום בו נגרמים נזקים פיסיים ונפשיים משמעותים למתלונן, יש לבכר את שיקולי הגמול וההרתעה על פני שיקולים אחרים, ולהשית על המשיב עונש חמור במידה ניכרת מן העונש שהוטל. נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לחומרת המעשים וחומרת הפגיעה במתלונן; המערערת ציינה, כי המתלונן פירט בהצהרתו את הפגיעות הפיסיות, הנפשיות והחברתיות מהן הוא סובל מאז האירוע. עוד נטען, כי המעשים בגינם הורשע המשיב כללו מעשי אלימות קשים ללא כל התגרות או אלימות מצד המתלונן, וכי לא ניתן משקל מספק להתרשמותו השלילית של שירות המבחן ולעברו הפלילי הכבד של המשיב. ועוד טענה המערערת, כי יש ליתן משקל של ממש גם לחומרת העבירות בהתייחס לעונש המירבי הקבוע בחוק. לבסוף נטען, כי בשקלול כל האמור, ניתן ככל הנראה, משקל יתר לנסיבות האישיות של המשיב כאב צעיר לילד בן 8, ובכך יש חשש להעברת מסר שגוי מבחינה הרתעתית.
ו. לקראת הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן צוין, כי ועדה שדנה בעניינו של המשיב ביום 1.8.11 התרשמה מרמת מסוכנות גבוהה ועל כן המליצה שלא לאפשר יציאתו לחופשות. עם זאת נאמר, כי לא נרשמו למשיב, המועסק במפעלים בבית הסוהר, בעיות משמעת, והוא משתתף באופן פעיל ומתמיד בקבוצות טיפול ומשתף מעולמו הפנימי. כן צוין, כי המשיב החל השתתפותו בשיחות אישיות עם סטודנטים לעבודה סוציאלית, ובקרוב יחל להשתלב בקבוצת הכנה לניהול החיים לאחר השחרור ממאסר; אמנם, המשיב עומד בהכחשתו את אירוע הדקירה ומוכן להודות אך ורק בנוכחותו בזירה. בסיכום התסקיר הביע שירות המבחן את התרשמותו, כי מדובר באדם הנמצא בתחילת הליך טיפולי, מביע רצון מילולי לשינוי דפוסי התנהגותו ודרך חייו, אך מתקשה להגמיש את עמדותיו, ובשלב זה מתקשה ליטול אחריות מלאה על מעשיו. עם זאת, הערכת שירות המבחן קבעה, כי על פי גורמי הטיפול השתלב המשיב באורח תקין הן במסגרות הטיפוליות והן במסגרות התעסוקתיות במאסר וקיימת חשיבות להמשך דרך זו. דברים ברוח זו אמרה נציגת שירות המבחן גם בפנינו.
הדיון בפנינו
ז. בדיון לפנינו חזר וטען בא כוח המערערת, כי העונש שהושת אינו תואם את מעשי המשיב, שכן על רקע חילופי דברים סתמיים ארב המשיב למתלונן ודקר אותו תוך גרימת נזקים קשים; והמדובר במי שהעבריינות היא לו דרך חיים, על פי עברו, פרשה זו התרחשה כמחצית השנה לאחר שחרור המשיב ממאסר קודם, בו לא ניתנו למשיב חופשות ממאסרו בשל מסוכנותו; הוא גם מכחיש עדיין את העבירות, מנגד, טען בא כוח המשיב, כי לשיטתו, העונש שהושת איננו קל, ושאין בבחירת המשיב שלא לערער כנגד ללמד על תפיסה אחרת. עוד נטען, כי ערכאת הערעור אינה מחליפה את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים. בא כוח המשיב הביא בפני בית המשפט פסיקה אשר לשיטתו מחזקת את הטענה, כי אין בעונש שהוטל משום חריגה מרף הענישה המקובל, וטען גם כי יש להביא בחשבון את חלקו של המתלונן באירועים שקדמו לאירוע הדקירה.
ח. בא כוח המשיב הדגיש את נסיבות חייו של שולחו כאב צעיר (בן 26) לילד בגיל 8 אשר נתמך בו לצרכיו, והוסיף וטען, כי אין לזקוף כנגד המשיב את הכחשת האירוע, שכן בהחלטה שלא להגיש ערעור על הכרעת הדין יש משום השלמה חלקית עם מעשיו. לבסוף נטען, כי המשיב נמצא כעת בתחילת תהליכי שיקום, כפי שצוין בתסקיר. לשיטת ההגנה אין העונש שהוטל קל, הן כיון שהמתלונן נטל חלק באירועים, הן כיון שהמשיב היה תחת השפעת אלכוהול, והן כיון שהעונש הביא בחשבון את עברו הפלילי.
ט. בטרם הכרעה עיינו בגליון הרישום הפלילי של המשיב, שחרף גילו הצעיר כבר עמד חמש פעמים בפני בתי המשפט, לראשונה בעבירת סמים ורכוש בפני בית המשפט לנוער (2002), ומאז בעבירות רכוש, אלימות וסמים, וריצה שני מאסרים בפועל לתקופות 24 ו-10 חודשים.
דיון והכרעה
י. המדובר בעבירות שנעשו שכיחות במקומותינו, של הנפת סכין בשל ויכוח של מה בכך ו"פגיעה בכבוד" כביכול בגדרי בילויים; דברי הרהב הריקים של המשיב בעניין כבודו הנפגע יכלו להישאר כאלה אילולא הידרדרו ממלים למעשים פליליים של דקירות קשות. תג העונש שקבע המחוקק לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין הוא עשרים שנות מאסר, מן הגבוהים שבסולם העונשין, ולא בכדי. המחוקק הורה איפוא את בתי המשפט לפעול לביעור נגע החבלה בכוונה מחמירה, שלעתים המרחק בינו לבין גרימת מוות בכוונה תחילה, קרי רצח - אינו רב כל עיקר. במקרה דנא פועלות לחומרה כנגד המשיב נסיבות אחדות, ובהן היות מעשה הדקירה מתוכנן, על פי פעולות המשיב ואיומיו כפי שפורטו מעלה, ועברו הפלילי המכביד של המשיב, וכפי שציין בא כוח המדינה, אך זה יצא ממאסרו וכתום מחצית שנה שב לסורו. בית המשפט קמא ציין, על פי הצהרת הנפגע של המתלונן, כי מערכת העיכול שלו אינה פועלת כהלכה, וקיבתו קוצרה כתוצאה מן הדקירות; לו צלקות בגופו ובפניו והוא סובל מחרדות (אף כי אלה לא בוטאו במסמכים רפואיים). אין מנוס מגישה מחמירה בכגון דא, וגם אם הוצגה על-ידי הסניגור המלומד פסיקה מקלה יותר במקרים מסוימים, בפני בית המשפט קמא הוצגה גם פסיקה ברמת חומרה גבוהה יותר. לצערנו עד כה היתה פגיעתו של המשיב רעה, בעברו המכביד ובפרשה המיותרת והמכאיבה דנא. על כן החלטנו, ואף בלא למצות את הדין כדרכה של ערכאת ערעור, להעמיד את עונשו של המשיב על שש שנות מאסר, ולצבור שלושה מתוך שישה חודשי המאסר המותנה ושלושת הנותרים ירוצו בחופף, כך שעונשו הכולל יועמד על 75 חודשי מאסר במקום 60. שאר חלקי העונש יישארו בעינם.
יא. הערעור מתקבל איפוא לפי האמור.
ניתן היום כ"ה בניסן התשע"ב (17.4.2012).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11024150_T03.doc רח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il