פסק-דין בתיק רע"פ 2412/02
בבית המשפט העליון
רע"פ
2412/02
בפני:
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופט א' א' לוי
המערער:
עו"ד א. עין -דור
נ ג ד
המשיבה:
אברהם כרמי ואח'
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים, מיום 21.2.02, בע"א 2309/01, שניתן על ידי כבוד
השופטים צ' סגל, מ' שידלובסקי-אור ומ' גל
תאריך הישיבה:
ד' בחשון התשס"ג
(10.10.02)
בשם המערער:
עו"ד אברהם עין דור
בשם המשיב:
עו"ד אביב ברנט
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1. רקע
עובדתי והליכים קודמים
המבקש,
עו"ד אברהם עין דור (להלן: "המבקש"), הנו הבעלים של
אחת מיחידות הדיור בבית משותף הנמצא ברחוב הרב ברלין בירושלים. בתביעה שהגישו
המשיבים בשנת 1996 בפני המפקח על רישום המקרקעין (להלן "המפקח") נטען,
כי המבקש ביצע עבודות בנייה בדירתו וגם ברכוש המשותף, ואלה כללו פתיחת פתחים שונים
בקירות החיצוניים של הבית, שינוי גודלם של חלונות קיימים וחפירה בגינה מסביב
לקירות החיצוניים העוטפים את יחידתו של המבקש. בתגובתו לתביעת המשיבים לא הכחיש
המבקש את ביצוען של העבודות שיוחסו לו, אולם טען כי הן היו הכרחיות עקב רטיבות שנתגלתה
בדירתו, ואשר המשיבים סרבו לטפל במניעתה. המבקש לא הסתפק באלה, ותבע לחייב את
המשיבים לפצותו בסכום של 100,000 ₪ בגין נזקי הרטיבות, וכן עתר לקבלתם של צווים
נוספים.
המפקח המלומד טרח וערך בחודש ינואר 1997 ביקור בזירת
המחלוקת, ומצא כי יש ממש בגרסת המשיבים, לאמור, המבקש "ביצע עבודות בקנה מידה
נרחב הן ביחידה שבבעלותו בבית, מושא הדיון, והן ברכוש המשותף הסמוך לה לרבות בקרקע
שמקיפה אותה ובקירות החיצוניים שלה" (ראו עמ' 3 לפסק-דינו של המפקח). תחילה
נדמה היה כי במהלך הדיון יגיעו הצדדים לעמק השווה, כאשר המשיבים התחייבו לבצע
עבודות איטום בקירות החיצוניים של יחידת המבקש, והוא עצמו התחייב להחזיר את המצב
בדירתו וברכוש המשותף לקדמותו. אולם בביקור נוסף שערך המפקח במקום בחודש יולי
1998, הוא מצא כי בעוד שהמשיבים מילאו אחר התחייבותם, נמנע המבקש מלעשות זאת.
בהמשך נעשו ניסיונות נוספים להביא את הפרשה לסיומה שלא על דרך הכרעה שיפוטית,
ומשאלה נכשלו הסכימו בעלי הדין, בחודש מרץ 2000, כי המפקח יפסוק בתביעות ההדדיות
על פי החומר וכתבי הטענות שהוגשו לתיק.
בפסק-דינו מיום ג' בסיוון התש"ס (6.6.00) קבע המפקח
המלומד, כי המבקש "הפר הפרה בוטה וגסה את הוראות חוק המקרקעין,
התשכ"ט-1969", וחרף ההזדמנויות שניתנו לו להשיב את המצב לקדמותו, הוא לא
עשה זאת. לפיכך הורה המפקח למבקש לבצע, תוך 30 ימים, עבודות משלימות בקירות
החיצוניים (ראו עמ' 6 לפסק הדין), וכן אסר עליו לעשות שימוש חורג ביחידה שהוגדרה
כ"מחסן" בפנקסי המקרקעין. תביעתו של המבקש כנגד המשיבים – נדחתה.
2. בחודש
נובמבר 2000 הגישו המשיבים לבית משפט השלום בירושלים בקשה מכוח סעיף 6(1) לפקודת
בזיון בית משפט, ובה טענו כי המבקש לא מילא אחר פסק דינו של המפקח, וביקשו לאכוף
עליו בקנס ובמאסר לציית לפסק דין זה.
בתגובה לבקשת המשיבים טען המבקש, כי "חלק מהעבודות
שפורטו בפסה"ד בוצעו, חלק שנוי במחלוקת, וחלק טרם בוצע בשל הסגר
בשטחים". בפיו של המבקש היו טענות גם כנגד טיבן של עבודות האיטום שבוצעו על
ידי המשיבים, ובמצב זה הסכימו הצדדים לפנות לבית המשפט ולבקשו כי ימנה "מהנדס
בלתי תלוי... שיפסוק בכל השאלות שעדיין שנויות במחלוקת". לתפקיד זה נבחר
המהנדס אחי קליין, אשר לאחר ביקור בבנין מצא כי המבקש לא מילא אחר מקצת מהוראותיו
של פסק הדין:
א) באחד החלונות בקיר החיצוני-מזרחי לא הורכבה אבן אדן,
והתיקון שנעשה באותו מקום "מהווה מפגע אסתטי ואינו תואם את דרישת פסק הדין
לקבלת חזות אחידה" (בלשון חוות הדעת).
ב) בקיר החיצוני-מערבי אף שנאטמו שני חלונות, הם לא צופו
באבן, ואילו חלון נוסף לא נאטם כלל.
ג) בקיר החיצוני-הדרומי לא בוצעה עבודה כלשהי במספר
חלונות, ובחלונות נוספים לא הותקן אדן.
בביקור נוסף שערך מהנדס קליין במקום (בחודש מאי 2001),
הוא מצא כי המבקש לא תיקן חלק מהפגמים בהם עסקה חוות הדעת המקורית. מנגד, טען
המבקש, כי הוא ביצע את פסק דינו של המפקח במלואו, למעט הצו בעניין סגירת חלון
שלהשקפתו לא היה מקום מלכתחילה לתתו, הואיל וחלון זה נבנה לפני כ-20 שנים. כאן
המקום להוסיף, כי המבקש לא ביקש לחקור את מהנדס קליין על חוות דעתו, וגם נמנע
מלהפנות אליו שאלות הבהרה.
בית משפט השלום אימץ את חוות דעתו של המהנדס במלואה, ודחה
את טענות המבקש המשיגות על נכונות פסק דינו של המפקח. כמו כן מצא בית המשפט, כי
המבקש לא מילא בשני עניינים אחר פסק הדין: ראשית, בחלון הנמצא בקיר החיצוני-מזרחי
הוא הרכיב אדן שאינו מסוג האדנים שנקבעו בחלונות האחרים. שנית, בקיר החיצוני-מערבי
נתגלו פגמים בעבודות הציפוי, וכן נמצא כי המבקש לא אטם את אחד החלונות שנצטווה
לאטום. לאור זאת קצב בית המשפט למבקש 14 ימים בהם נדרש להשלים את החסר, ולא - ישלם
קנס יומי בסך 500 ₪ כל עוד תימשך ההפרה.
3. המבקש
ערער על החלטתו של בית משפט השלום בפני בית המשפט המחוזי. שניים משופטי המותב (כב'
השופטים צ' סגל ומ' גל) מצאו כי דינו של הערעור להידחות על הסף וגם לגופו. על הסף,
משום שהערעור הוגש על דרך ערעור אזרחי ולא כערעור פלילי, ולגופו, הואיל ונקבע כי
בית המשפט השלום פעל כדין עת סמך את ידו על חוות דעתו של המהנדס שמונה מטעמו,
במיוחד כאשר המבקש לא ניסה וממילא גם לא הצליח לקעקע חוות דעת זו. עם זאת, נקבע
כי אם ימלא המבקש אחר הוראותיו של פסק הדין תוך 10 ימים, יהיה רשאי בית משפט
השלום, על פי שיקול דעתו, להפחית את סכום הקנס שהצטבר לחובת המערער.
כבוד
השופטת מ' שידלובסקי-אור, סברה, בדעת מיעוט, כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק
לבית משפט שלום, לצורך בחינת השגותיו של המבקש לעניין אטימת החלון הנוסף, וטענתו
הנוספת לפיה הוא אינו יכול למצוא אדן חלון זהה לאלה הקיימים.
מכאן
הבקשה למתן רשות ערעור.
4. נימוקי
הבקשה
המערער
חוזר בפנינו על טיעונו בערכאות דלמטה, ועיקרם הם אלה:
א) אין ביכולתו למצוא אדן חלון זהה לאלה הקיימים.
ב) קביעתו של המפקח כי עליו לאטום חלון
נוסף בקיר, מוטעית בשל העובדה כי החלון קיים במקומו עשרות שנים.
ג) בית משפט השלום שגה כאשר לא ערך
ביקור במקום, ולא אפשר למבקש להוכיח את צדקת טיעוניו.
ד) נכון לתת רשות ערעור לנוכח נימוקיה
של דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי.
5. דיון
המחלוקת
שבין בעלי הדין היתה מראשיתה מחלוקת עובדתית גרידא, וככזו אין היא מצדיקה מתן רשות
ערעור. ואכן, עיון בנימוקי הבקשה מלמד, כי גם המבקש עצמו התקשה להצביע על אותה
בעיה חוקתית או ציבורית המחייבת בחינה על ידי ערכאת ערעור נוספת, עקב כך שהיא
טומנת בקרבה סוגיה בעלת חשיבות משפטית החורגת מן העניין שיש לצדדים בהליך הנוכחי
(ראו רע"א 6418/93, 6422 בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נגד י' גפני,
עו"ד, כונס נכסים ומנהל של חברות ואח', פד"י מט(2), 685, 689; ר"ע
103/82, חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י
לו(3), 123, 128). זאת ועוד, דינן של טענות המבקש להידחות גם לגופן. טענות אלו
נבחנו בשתי הזדמנויות, תחילה על ידי המפקח על הרישום, ובהמשך על ידי בית משפט
השלום שנעזר במומחה מטעמו, וכזכור זה האחרון מונה בעקבות עתירתם המשותפת של
הצדדים. לא זו אף זו, כאמור המבקש לא ביקש לחקור את המומחה על ממצאיו, ולפיכך
אינני סבור כי נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
כך או כך, בהשגתו של המבקש כנגד סגירת החלון הנוסף, אין
ממש, הואיל ובית משפט בשבתו בהליך על פי פקודת ביזיון בית משפט, אינו יושב כערכאת
ערעור על פסק הדין אותו מבקשים לאכוף, וטענות בדבר טעויות שנפלו בפסק הדין, מלבד
מקרים נדירים של חוסר סמכות בולט וגלוי לעין, לא יישמעו. פסק דין שניתן בסמכות, אף
שנפלה בו טעות, מחייב הוא את הצדדים, כל עוד לא בוטל או שונה באחת הדרכים הקבועות
לכך בחוק (ראו בשג"צ 488/88 מ' דואר נ' פ' דואר, פד"י מב(4), 453, 456;
מ' קשת, ביזיון בית משפט, תשס"ב 2002, עמ' 127; ד"ר א' הרנון, בזיון בית
משפט על ידי אי ציות, תשכ"ה-1965, עמ' 297 ואילך).
אשר
על כן, דינה של הבקשה ככל שהיא מתייחסת להשגות המבקש בפני בית המשפט המחוזי, על
פסק-דינו של בית משפט השלום, להידחות, וכך אנו מורים. עם זאת, עניין אחד מחייב את
התערבותנו, וכוונתנו למועד שקצב בית המשפט המחוזי למבקש בסעיף 8 של פסק דינו של
כב' השופט סגל, למלא אחר פסק דינו של בית משפט השלום. מועד זה (10 ימים מעת המצאת
פסק הדין בערעור לידיו של המבקש) חלף זה מכבר, וסברנו כי נכון יהיה לאפשר למבקש
ארכה קצרה נוספת כדי למלא אחר פסק הדין מושא האכיפה, לנוכח הסנקציה שבה הוא עתיד
לשאת אם יתמיד במריו. לפיכך, ולעניין זה בלבד, החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי
תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולדון בבקשה כאילו ניתנה
הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. אנו מחליטים, כי חלף התקופה שקצב בית
המשפט המחוזי למבקש, יעמדו לרשותו 60 ימים שתחילת מניינם ביום המצאתו של פסק-דיננו
לידיו, ואם כך יעשה, יהיה פטור מתשלום הקנס בו חוייב.
המבקש
ישא בהוצאות המשיבים בערכאתנו בסכום של 10,000 ₪.
ש ו פ ט
השופט ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט י' אנגלרד:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א'
לוי.
ניתן היום, כ"ח באדר ב' תשס"ג
(1.04.03).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02024120_O08.doc/ שמ
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il