פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 24092-11-24
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופט אלכס שטיין
העותר:
MOHAMMAD ODEH HAMDAN MASHOUR
נגד
המשיב:
מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
י"ד בחשוון התשפ"ו (5 נובמבר 2025)
בשם העותר:
עו"ד סימון חדאד
בשם המשיב:
עו"ד אסתי אוחנה
פסק-דין
לפנינו עתירה בגדרה מבקש העותר כי נורה על ביטול צו ההחרמה שנתן המשיב ביום 16.9.2024 ועל השבת הרכוש שנתפס מידי העותר בחנותו בכפר תורמוסעיא.
ביום 3.10.2023 נתפס רכוש בחברת חלפנות "נור אלהדא" (להלן: החברה או חברת החלפנות) בכפר תורמוסעיא ביו"ש ובחנות תכשיטים הממוקמת בסמוך לחברה (להלן: חנות התכשיטים או החנות). בהמשך לכך, ביום 5.10.2023 נתפסו כספים בסניף אחר של החברה הממוקם ברמאללה. בחנות התכשיטים נתפס רכוש הכולל כספי מטבעות שונים ותכשיטים למיניהם (להלן: הרכוש) בשווי מיליוני שקלים. בהמשך לתפיסות, ביום 26.12.2023 הכריז המשיב על החברה כהתאחדות בלתי מותרת, וביום העוקב הכריז שר הביטחון על החברה כארגון טרור. ביום 9.4.2024 הגיש העותר יחד עם שניים נוספים השגה לוועדה לבחינת תפיסת רכוש והיתכנות החרמתו (להלן: הוועדה) בעניין החזרת הרכוש שנתפס בחנות התכשיטים. השגה זו התקבלה חלקית בהחלטת הוועדה מיום 1.8.2024, כך שהושב לעותר חלק מהרכוש שנתפס בחנות, ותוך שהומלץ להחרים את יתר הרכוש. לאחריה, ביום 16.9.2024, המשיב הוציא מלפניו צו להחרמת הרכוש, וביום 24.3.2025 נתן צו החרמה חדש.
במוקד ההשגה ובעתירה שלפנינו טענה מרכזית אחת, והיא כי אין קשר כלשהו בין החברה לבין חנות התכשיטים. העותר, בעליו ומנהל של החנות מתפרנס ממנה בלבד ואין לו כל קשר לחברה או לכל פעילות בלתי חוקית. על כן, יש להשיב את כל הרכוש שנתפס בחנות התכשיטים ללא סמכות וללא שניתן צו לתפיסת הרכוש אלא לחברה בלבד.
ראשית ייאמר כי על פי החומר שהוגש לפנינו, הן בעתירה והן בתגובה המקדמית מטעם המשיב, וכפי שהוסבר על ידי באת-כוח המשיב בדיון עצמו, תפיסת הרכוש לא בוצעה מכוח צו ספציפי, אלא לפי הסמכות הכללית הנתונה למשיב לפי תקנות 74, 84, 85 ו-120 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: תקנות ההגנה) ולפי סעיפים 21, 60 ו-61 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009. על כן, הטענה לפיה התפיסה עצמה בוצעה ללא סמכות מפני שהצו ניתן רק ביחס לחברה, אין בה ממש. שנית, קיימת סתירה מובנית בטענותיו של העותר. מצד אחד הוא מכחיש כל קשר עסקי לחנות החלפנות, אך מצד שני הוא מודה כי הוא הינו הבעלים של 60% של מניות החברה. ושלישית, מעל לכל, הטענה כי לא קיים קשר בין חברת החלפנות לבין חנות התכשיטים אינה מבוססת והחומר הביטחוני החסוי שעיינו בו במעמד צד אחד בהסכמת בא-כוח העותר, אינו תומך בה. אדרבה, הוא סותר את הטענה באופן מובהק.
וכפי שציינתי בעניין בג"ץ 2959/17 אלשוארמה נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (20.11.2017) "סמכות ההחרמה המינהלית המעוגנת בתקנות ההגנה היא סמכות מינהלית שהפעלתה אינה מותנית ברף ההוכחה המקובל בדין הפלילי. לשם השימוש בסמכות די בהצגת תשתית ראייתית סבירה בנסיבות העניין, לרבות באמצעות ראיות מינהליות חסויות". במקרה דנן, דברים אלו נכונים הן לגבי עצם הפעלת הסמכות שנעשתה על בסיס תשתית ראייתית מספקת לכך שבחברת החלפנות הועברו כספי טרור באופן שוטף בהיקפים משמעותיים מעבר לשווי הרכוש שנתפס, והן לגבי הקשר בין חברת החלפנות לבין חנות התכשיטים ונפקותו להחרמת הרכוש מהן.
העתירה נדחית.
ניתן היום, י"ח חשוון תשפ"ו (09 נובמבר 2025).
דוד מינץ
שופט
עופר גרוסקופף
שופט
אלכס שטיין
שופט