יוסף אבו סעלוק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2403/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2403/11 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: יוסף אבו סעלוק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 10.02.2011 בת"פ 8283/09 שניתן על ידי כב' השופטת י' רז-לוי תאריך הישיבה: א' באייר התשע"ג (11.04.13) בשם המערער: עו"ד צבי אבנון בשם המשיבה: עו"ד סיגל בלום פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונח לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 8283-09 (כב' השופטת י' רז-לוי). המערער הורשע על פי הודאתו בשורה ארוכה של עבירות נשק. בית המשפט גזר על המערער 13 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה בניגוד לסעיף 144 לחוק העונשין וכן קנס כספי בסך 20,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תחתיו. הערעור מופנה כנגד רכיבי המאסר בפועל והקנס. רקע עובדתי 2. החל משנת 2000, ובמשך כעשור, ביצע המערער עבירות רבות שעניינן סחר בנשק. על רקע זה, הוגש נגד המערער כתב אישום מתוקן הנושא 20 אישומים. במסגרת הסדר טיעון, הודה המערער ב-19 מתוך 20 האישומים שיוחסו לו, תוך שהמדינה הסכימה כי לא תעמוד על הוכחת אחד האישומים. בגדרו של כתב האישום המתוקן יוחסו למערער עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); רכישת והחזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק; סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק ונשיאת והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק. המערער אף הואשם בעבירות של ניסיון לביצוע חלק מהעבירות המתוארות לעיל. על מנת לעמוד על חומרת הפרשייה שבענייננו, יש להציג, ולו בפירוט מה, את התשתית העובדתית המיוחסת למערער, ושלגביה הודה כאמור במסגרת הסדר: בהתאם לאישום הראשון, בשנת 2000 או בסמוך לה, פנה אל המערער אדם תושב דהריה הידוע כסוחר נשק, וביקש ממנו לשמש כמעין מתווך בעסקה לרכישת רובה M-16, שבסופו של יום לא יצאה אל הפועל, על אף ניסיון ממשי של המערער להשלים את העסקה. כמו כן, במועד סמוך, רכש המערער מסוחר הנשק מדהריה כ-4,000 כדורים לאקדח, ואף מכר חלקם לאחרים לאחר מכן. על פי האישום השני, רכש המערער 7,000 כדורי אקדח מתושב רהט, ולאחר מכן מכר אותם בעסקה להאני אבו מערוף (להלן: "מערוף"), אשר העבירם לאדם מעזה שמתגורר בשגב שלום. לפי האישום השלישי, בשנת 2005 רכש המערער אקדח ומכר אותו לאדם אחר. בהמשך מכר לו המערער אקדח אחר כתחליף לראשון, והשניים אף ניסו להתקשר בעסקה למכירת אקדח נוסף. בהתאם לאישום הרביעי, בשנת 2006 נפגש המערער עם תושב חברון שעבד בערוער בשם מאהר (להלן: "מאהר"), ויחדיו התקשרו בעסקאות בגדרן נרכשו חמישה רובי קלצ'ניקוב תוך עשיית רווח. המערער אף תיווך, תמורת תשלום, בין מאהר לאדם אחר על מנת להעביר רובה לחברון. בהתאם לאישום החמישי, לקראת סוף שנת 2006, רכש המערער רובה קלצ'ניקוב תמורת 8,000 ₪ ומכר אותו למאהר תמורת 10,000 ₪. על פי האישום השישי, השביעי והשמיני, במסגרת שלוש עסקאות שונות, קשר המערער קשר עם מאהר לרכוש ממנו נשק מסוג קרלו מאולתר. בכל אותם מקרים פגש המערער את מאהר בחברון כשהוא מלווה בקרוב משפחתו וואליד. לאחר קבלת הנשק, הסתירו אותו המערער ו-וואליד במנוע הרכב. באישום השביעי אף נמכר רובה קלצ'ניקוב למאהר, ובאישום השמיני נתווספו לעסקה גם כדורים ומשקפת. המכירות מתרבות. האישום התשיעי מתאר כי המערער ו-וואליד נסעו לחברון ושם מכרו שני אקדחים. כמו כן, רוכש האקדחים הציע להם לקנות ממנו שני אקדחים "בלגיים", אך בסופו של יום העסקה לא יצאה אל הפועל. על פי האישום העשירי, המערער קישר בין תושב ערוער למאהר לשם מכירת רובה קלצ'ניקוב. העסקה יצאה לפועל והמערער קיבל את תמורת חלקו בעסקה. בהתאם לאישום האחד-עשר, תושב לקיה פנה אל המערער והציע לו לרכוש ממנו רובה מסוג תבור אוטומטי. המערער תר אחר רוכש פוטנציאלי, אולם לבסוף הודיע המוכר כי רובה התבור כבר אינו ברשותו. בהתאם לאישום השנים-עשר, רכש המערער יחד עם גיסו רובה M-16 עבור מאהר. הנשק האמור הועבר לידי מאהר באמצעות אחר. סכומי העסקה נאמדים בעשרות אלפי שקלים. באישום השלושה-עשר, הציע המערער לעלי, תושב כסייפה, לרכוש ממנו שני אקדחים, או למכור אותם לאחר, אך העסקה לא יצאה לפועל בשל סירובו של האחרון. כמו כן, קודם לכן, בסמוך לשנת 2004, המערער נסע עם עלי ברכבו של המערער לחברון, כשהמערער נושא בשני אקדחים, לאחר שמהערער ביקש מעלי להסיעו. בחברון, מסר המערער את האקדחים לאדם ממשפחת אלג'עברי לתיקון וחזר עימם לאחר מכן לישראל. בהמשך מכר המערער את האקדחים לאחר. בהתאם לאישום הארבעה-עשר, סמוך לתחילת שנת 2007, נפגשו המערער ועלי עם אבו ג'האד בחברון ושם הציג המערער לעלי רובה מסוג M-16. עלי רכש את הרובה ואת הכסף העביר למערער. לאחר שנתגלה כי הנשק אינו תקין, נמכר הרובה למאהר, אשר אף הוא הודיע כי הנשק אינו תקין ופוצה על כך. זאת ועוד. בהתאם לאישום החמישה-עשר, מכר המערער למאהר נשק מאולתר מסוג קרלו בחברון. לפי האישום הששה-עשר, בשנת 2006 או במועד סמוך לאותה שנה, נסעו המערער ועלי לחברון, שם קנה המערער רובה מסוג עוזי והסתיר אותו ברכבו. לאחר מכן מכר המערער את הרובה. בהתאם לאישום השבעה-עשר, וואליד קנה אקדח בעזרתו של המערער ולאחר מכן מכרו אותו השניים בחברון. בהמשך רכש וואליד אקדח נוסף ולאחר מכן המערער מכר אותו עבורו. האישום השמונה-עשר מתאר כי בשנת 2008, המערער סחר באביזר נשק, כאשר נסע לחברון ושם מכר משקפת לילה, שהיא ציוד צבאי המורכב על רובה, אותה קיבל מסלימאן. המערער קיבל חלק מהתמורה הכספית עבור המכירה. בהתאם לאישום התשעה-עשר (העשרים בכתב האישום), המערער רכש מאדם אחר אקדח מסוג ברטה והסתירו מחוץ לביתו. בהמשך העביר את האקדח למערוף שמכר את האקדח. הרחבנו במידת מה, כאמור, על מנת לתת את הדעת על ההיקף והשיטתיות שבפעולות המערער, בהן הודה. טענות הצדדים 3. בערעור טוען המערער שבית המשפט המחוזי החמיר עימו יתר על המידה כשהשית עליו עונש מאסר בפועל ממושך ביותר, הגם שלטענתו עומדים לזכותו נימוקים רבים שהיה בהם כדי להקל עימו. בתוך כך, המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא הקל עימו, חרף הודאתו שחסכה זמן שיפוטי יקר, וחשוב מכך, שהיה בה כדי ללמד על הבעת צער וחרטה. עוד טוען המערער כי היה מקום לתת משקל רב יותר לכך שהוא הודה מיוזמתו בפני שירות הבטחון, בכל פרטי הפרשה. כן הוא טוען, שהיה צריך לתת יתר דגש לכך שהודאתו, ופרטי הפרשה שנחשפו על ידו, אפשרו הלכה למעשה את הבאתו והבאתם של אחרים לדין, מבלי שקיבל טובת הנאה כלשהי עבור המידע שמסר. המערער מדגיש כי ניצבים לימינו שיקולים נוספים. למשל, טענתו שלא ביצע את העבירות מתוך תאווה לבצע כסף אלא על מנת לסייע לאביו שנקלע לחובות ולנשיאת עול פרנסת משפחתו, היותו אדם שקיים אורח חיים נורמטיבי עם אשתו וילדיו ושבעברו הפלילי הרשעה אחת בלבד. עוד מלין המערער על הקנס שנפסק לחובתו בנוסף לעונש המאסר הממושך. לגישתו חיובו בקנס בנוסף למאסר הממושך בפועל הוא בלתי מידתי. המדינה מצידה סומכת ידיה על גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. לטענתה, מעשיו של המערער – סוחר נשק – הינם חמורים, במיוחד נוכח כמות המעשים. לא זו אף זו, בעבירותיו שמר המערער על קשר עם גורמים בשטח הרשות הפלסטינאית – באופן שמעצים את חומרת העבירות. כמו כן טוענת המדינה כי בית המשפט המחוזי נתן משקל לכך שהמערער שיתף פעולה עם הרשויות, ושאלמלא שיתוף הפעולה עונש המאסר בפועל היה גדול בהרבה. דיון והכרעה 4. חומרה רבה גלומה בעבירות סחר בנשק. בית משפט זה התייחס בעבר למגוון הסכנות הרבות הטמונות במסחר בלתי חוקי בנשק בציינו כי: "הניסיון מלמד שנשק אשר מקורו מפוקפק, לאחר שהוא יוצא מידי המחזיק בו, מוצא את דרכו לידיים עברייניות או למפגעים למיניהם, והרי אלה גם אלה כבר הוכיחו כי אין הם מהססים להשתמש בו גם במקומות סואנים, וגם כאשר ברור להם כי עלולים להיפגע מהירי אנשים תמימים שנקלעו לזירה בדרך מקרה. לפיכך, התרענו בעבר ונחזור ונתריע גם הפעם, כי כל החוטא בעבירות מסוג זה עלול להידרש לשלם מחיר יקר, ואף באובדן חירותו לתקופה ממושכת" (ע"פ 5833/07 ח'ורי נ' מדינת ישראל (18.11.2007); וראו גם ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל בפס' 5 (4.12.2011)). נפסק, שיש צורך לנקוט ברמת ענישה מחמירה ובהעלאת רף הענישה כאשר עסקינן בעבירות נשק. זמינותו של נשק חם ועוצמתו ההרסנית, מימדיה המדאיגים של תופעת הסחר הבלתי חוקי בנשק, הסכנה להסלמת האלימות העבריינית וקלות ביצוע העבירות מחייבים ענישה הולמת ומחמירה. כמובן, הדבר כפוף לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה (ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541, 545; עניין נפאע שלעיל, בפס' 5, 7). הסוחר בנשק מונע בדרך כלל משיקולי רווח או שיקולי אידיאולוגיה. בשני המצבים, צו השעה הוא להרתיע בצורה פרטנית וכללית. כמובן שהדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בעבירות נשק רבות וחוזרות של נאשם. במקרה שלפנינו, עולה מכתב האישום המתוקן, שבמרבית סעיפיו הודה המערער ובגינם הורשע, כי מדובר בעבריין נשק סדרתי. במשך שנים, אימץ המערער את עבירות הנשק כחלק מחייו. מה שיתכן והחל בעסקת נשק אחת, הפך עד מהרה לעסקאות נשק רבות, חוזרות ונשנות. במשך שנים, היו עבור המערער עבירות הנשק – אם בסחר, בהחזקה ובהובלה – דבר שבשגרה. הוא לא היסס לחזור ולבצע את העבירות שוב ושוב ונהג כאילו הוא בעל עסק למכירת נשק. נוכח ריבוי העבירות והתקופה הארוכה בה בוצעו, נראה שלרגע אף לא שקל להתנער מה"מקצוע" שרכש לעצמו כסוחר נשק. רבות מן העבירות שביצע המערער חמורות כל אחת כשלעצמה. גדולה בהרבה היא חומרתן המצטברת. כך ניתן לומר שכמות יוצרת איכות. לא רק כמות העבירות משליכה על חומרתן אלא אף טיבן (במובן השלילי), לרבות כלי הנשק בהם החזיק וסחר המערער עם גורמים בעלי פוטנציאל גבוה ביותר לפגוע בחברה. עסק הסחר בנשק לא הגביל עצמו לתחומי המדינה, כאשר המערער אף עסק בייבוא וייצוא מוצרים קטלניים. המערער לא נרתע מהעברת נשקים לגורמים בשטחי הרשות הפלסטינאית או בייבוא נשקים משטחה לתוך שטח מדינת ישראל. רשת הקשרים שטווה סביבו כללה אף גורמים עויינים לכאורה בשטחי הרשות. כבר נפסק שכאשר מדובר בסחר בנשק עם קבוצות עבריינים ברשות הפלסטינאית הדבר מחייב ענישה מחמירה. במקרים אלה, אמנם לא תמיד ניתן לדעת אם כלי הנשק הועברו לגורמי טרור המצויים בשטחי הרשות אך עולה כי עצם הסחר עם גורמים ברשות נושא סכנות במובן זה שאין שליטה לאן הנשק יתגלגל לבסוף. העניין דומה לעבירת הצתה שתחילתה ידועה היא וסופה מי ישורנה. באותם מקרים עלולים הנשקים להגיע לגורמי טרור העויינים את מדינת ישראל ואזרחיה. בכל מקרה, כאמור, בסחר בלתי חוקי בנשק ברור כי הנשקים אינם מיועדים למטרות כשרות אלא לפעילות עבריינית בגרעין הקשה (ראו ע"פ 8012/04 מתאני נ' מדינת ישראל (16.11.2005)). 5. המערער טוען כאמור כי "שגה בית משפט קמא הנכבד בכך שלא ייחס די משקל לעובדה שהמערער הינו אדם שקיים אורח חיים נורמטיבי" (סעיף 11 לערעור). טענה זו אין בידינו לקבל. אורח החיים הנורמטיבי לכאורה שקיים המערער אינו אלא למראית עין בלבד, שכן קשה ועד בלתי אפשרי לומר שמי שביצע עבירות נשק כה רבות במשך שנים אכן קיים אורח חיים "נורמטיבי" שכזה. גם אם מאפיינים רבים אחרים מהתנהלותו העידו על אורח חיים נורמטיבי, הרי שמקצועו ועיסוקו מלמדים על ההיפך מכך. אין מדובר בסטייה חד פעמית מדרך הישר שיש בה כדי להעיב רק במעט על אורח החיים התקין לכאורה שקיים המערער, אלא מדובר בעבירה אחר עבירה שהפכו יחדיו לחלק מאורח חייו של המערער במשך שנים. המערער ניהל מערכת קשרים ענפה עם גורמים שונים על מנת לקיים את המסחר בנשק. הוא היוזם של עבירות נשק רבות. במקרים אחרים, אף שלא יזם את העבירות, נראה שהיו אלה "ניסיונו המקצועי" בתחום ו"קשרי המסחר" אותם רכש שהובילו גורמים שונים אליו לשם קשירת קשר לביצוע עסקאות נשק. אכן, לצד חומרת העבירות, נראה כי במקרה דנא עומדות למערער גם נסיבות לקולא. נסיבות אלו כוללות את הודאת המערער ובעיקר את שיתוף הפעולה שלו עם רשויות הבטחון לאחר מעצרו, אשר עליו המדינה אינה חולקת. שיתוף פעולה זה הביא לחשיפה של פרשיות נוספות בהן מעורבים נאשמים אחרים שהועמדו לדין. עם זאת, בית המשפט המחוזי התייחס לנתון זה והביאו בחשבון בגזירת עונשו של המערער. וכך נאמר בגזר הדין: "יש ליתן משקל לקולא להודאת [המערער], להבעת החרטה מצידו ולתיקון כתב האישום. עוד יש ליתן משקל לעובדה שלא הייתה במחלוקת כי [המערער] לאחר מעצרו, שיתף פעולה מיד עם רשויות הבטחון, הפליל אף אחרים, כאשר נראה כי אכן כפי שטען בא כוחו, עדותו הביאה לחשיפה של נאשמים אחרים וסייעה להבאתם לדין" (עמ' 125 לגזר הדין). לולא נימוקים אלה לקולא היה מקום להטיל עונש מאסר חמור יותר מזה שנגזר על המערער לנוכח ריבוי העבירות, טיבן, מהותן והיקפן. לשון אחר, חומרת המעשים כה מופלגת שאין בשקלול הנימוקים לקולא כדי ליצור חסינות של המערער מפני גזירת עונש מאסר לתקופה ארוכה ומשמעותית. גם לעניין גובה הקנס, עליו מלין המערער, התחשב בית המשפט המחוזי בעונש המאסר הממושך שגזר על המערער וציין שלולא המאסר הממושך היה מקום להשית על המערער קנס גבוה יותר. קביעה זו מקובלת עלינו. בל נשכח כי אופי העבירה כולל בתוכו השגת רווח, דהיינו מניעים כלכליים. לכן אין לשלול במקרה המתאים כגון כאן הטלת עונש כספי. העונש הכולל שהוטל על המערער משקף איזון ראוי בין שיקולים מנוגדים של מהות המעשים מצד אחד ושיתוף הפעולה שלו עם רשויות החוק מצד אחר. תקופת המאסר חייבת להיות מידתית ואינדיבידואלית אך המסר של בית המשפט ביחס למעשים שנעשו ובהם הורשע המערער חייב להיות צלול וברור. 6. הערעור נדחה. ניתנה היום, כ"ח בסיון התשע"ג (6.6.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11024030_Z01.doc אמ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il