חננאל יחזקאל ברהום ואח' נ. השר לשירותי דת

פסק-דין בתיק בג"ץ 2401/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2401/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל העותרים: 1. חננאל יחזקאל ברהום 15-2. מנחם ציון זנגורי ואח' נ ג ד המשיבים: 1. השר לשירותי דת 2. הוועדה לבחירת רב עיר אור יהודה 3. היועץ המשפטי למשרד לשירותי דת 4. הרב ברהום יעקב ישראל 5. הרב כהן ציון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר 1: עו"ד עמיחי שם טוב בשם יתר העותרים: עו"ד מרדכי איזנברג בשם המשיבים 3-1: עו"ד ורד חלאוה; עו"ד אבינועם סגל-אלעד בשם המשיב 4: עו"ד עמיחי שם-טוב בשם המשיב 5: עו"ד רענן בר זוהר פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. בפנינו עתירה שעניינה במינויו של רב עיר לאור יהודה. העתירה הוגשה ימים אחדים לפני המועד לבחירת רב עיר, שנקבע ליום כ"ה אדר ב' תשע"א (31.03.2011). בקשה לצו ביניים שהגישו העותרים – נדחתה, והבחירות נערכו כסדרן. בסיומן נבחר המשיב 5 כרב עיר, אף שבהסכמת המשיבים 3-1 (להלן יחד: המדינה), לא פורסם דבר בחירתו ברשומות. העותרים טוענים לפגמים שונים בהליך הבחירה, וקוראים לתיקונם, תוך עריכת בחירות חדשות לתפקיד. מאז הגשת העתירה הצדדים הרבו בנתונים ובהגשת כתבי בית דין ובקשות ונחלקו כמעט בכל נושא ונושא. לפיכך אנסה להציג להלן רק את הרקע והעובדות הרלבנטיים להכרעה הסופית. התשתית הנורמטיבית והעובדתית 2. רב עיר בישראל נבחר ומתמנה לכהונתו בהתאם לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971 (להלן: החוק) והתקנות שהותקנו מכוחו, שעיקריות בהן כיום הן: תקנות שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר), תשס"ז-2007 (להלן: התקנות). המינוי הוא עד לגיל 70, וניתן בנסיבות מסוימות אף להאריך את המינוי (ראו: תקנה 19(א)(1) לתקנות). 3. ועדת בחירות בת ששה חברים, שהשר לשירותי דת (שהינו הממונה על ביצוע החוק) – הוא הממנה אותה (תקנה 7 לתקנות), אחראית לניהול הליכי הבחירות. הבחירה ברב העיר נעשית על-ידי אסיפה בוחרת, שמספר חבריה נגזר ממספר תושבי העיר (במקרה של עירית אור יהודה – 16 חברים מכח תקנה 8(א) לתקנות). רבע מחברי האסיפה ממונים על ידי המועצה המקומית, רבע – בידי המועצה הדתית, והחצי הנותר הם נציגים של בתי הכנסת השונים בעיר, המאוגדים כעמותות, אשר ועדת הבחירות קובעת אותם בהתאם לאמות מידה שונות – הכל בהתאם להליכים המפורטים בתקנות 12-10 לתקנות. לשיטת העותרים, במקרה של מינוי נציגי אסיפת הבחירות לרב העיר אור יהודה, נפלו פגמים במינוי כל אחת ואחת משלוש קבוצות הנציגים הנ"ל. 4. אביהם של העותר מס' 1 (להלן: העותר) ושל המשיב מס' 4 – הרב דוד ברהום זצ"ל שימש שנים ארוכות כרב העיר אור יהודה. הוא נפטר באופן פתאומי בשנת 2008 בעת שיעור תורה שמסר בבית הכנסת (בשבת פרשת "קדושים"). באופן טבעי משפחת הרב ורבים ממוקיריו ביקשו כי בנו בכורו של הרב – המשיב 4, שאף הוא רב שהיה זכאי לתעודת כשירות לכהן כרב עיר, יבוא במקום אביו ונעשו פניות שונות למשיבים בענין זה. דא עקא, שבחירת רב עיר נעשית כיום, כאמור, על פי התקנות ולא מכוח ירושת אבות. לפיכך בחודש יוני 2010 מינה השר לשירותי דת ועדת בחירות לבחירת רב עיר. זו פנתה בתאריך 6.7.2011 במכתב לבתי הכנסת בעיר על מנת שיירשמו כעמותות, שזהו תנאי סף הכרחי לבחירת נציגים כחברים באסיפה הבוחרת (כאמור בתקנה 12 לתקנות). תריסר בתי כנסת נרשמו כעמותות כאמור. בשים לב לכך שהבחירה של בתי הכנסת הרשאים לשלוח נציגים לאסיפה הבוחרת צריכה היתה להיעשות בהתאם לקריטריונים שונים (מספר מתפללים וכו'), הנזכרים בתקנה 12 לתקנות, נתבקשו גבאי בתי הכנסת למלא תצהיר, הכולל פרטים שונים אודות בית הכנסת שלהם. שמונה גבאים (כמספר בתי הכנסת הכשירים לשלוח נציגים לאסיפה) עשו כן. בנסיבות אלה "נבחרו" אותם בתי כנסת למנות כל אחד נציג לאסיפה. אחד מבתי הכנסת נמנע מלבחור נציג כאמור, ולפיכך ועדת הבחירות איפשרה לבית הכנסת הגדול מבין הנותרים לבחור נציג שני מטעמו. 5. אשר להליך בחירת נציגי המועצה המקומית ונציגי המועצה הדתית יש להוסיף ולהבהיר: בהתאם לתקנה 10 לתקנות, המועצה המקומית אמורה לקבוע את הסיעות שייוצגו באסיפה הבוחרת ואת מכסת הנציגים לכל סיעה, באופן המשקף את יחסי הכוחות במועצה המקומית, והסיעות שנקבעו כאמור – צריכות לבחור את נציגיהן לאסיפה הבוחרת. במקרה דנן לא נערך הליך דו-שלבי כנזכר, אלא שהמועצה המקומית החליטה בישיבתה מתאריך 14.10.2010 על מינוי ארבעה נציגים, כולם חברי מועצה, שניים מהם – אף חברי ועדת הבחירות (עו"ד עוזי אהרון, נציג סיעת ש"ס, ומר טל אשכנזי, נציג סיעת כן, שהיתה הסיעה הגדולה במועצה). אשר לבחירת נציגי המועצה הדתית: זו אמורה להיערך רק לאחר מינוי נציגי המועצה המקומית, וזאת: "באופן שיעניק ייצוג לסיעות שלא יוצגו כפי חלקן היחסי במועצת הרשות המקומית, או לא יוצגו כלל, על ידי מועצת הרשות המקומית" (תקנה 11 לתקנות). ברם מינוי הנציגים נערך עוד בתאריך 8.8.2010, לטענת בא-כוח המדינה – מן הטעם שהמועצה המקומית בוששה לבחור את נציגיה, ואילולא היתה המועצה הדתית ממהרת לבחור את נציגיה שלה לאסיפה הבוחרת – היה יכול השר לשירותי דת למנות נציגים תחתיה (ראו: תקנה 11 לתקנות). בין ארבעת נציגי המועצה הדתית נבחר חבר שלישי במספר שהיה גם הוא חבר ועדת הבחירות, מר דני שמואל. 6. בתאריך 12.1.2011 החליטה ועדת הבחירות לרב העיר כי מועד עריכת הבחירות יהא יום 31.3.2011, והודעה על כך פורסמה כדין. 7. בתאריך 6.3.2011 פנה העותר 1 במכתב שהוגדר כ"קד"ם בג"צ" לשר לשירותי דת ולגורמים נוספים. העותר 1, הינו כאמור בנו של הרב דוד ברהום זצ"ל, ואחיו של המשיב 4, אשר היה גם הוא בין המתמודדים על תפקיד רב העיר החדש. במכתבו טען העותר 1 כי גורמים שונים שלחו ידם בהליך בחירת רב העיר באופן בלתי הולם, ופעלו ליצור הרכב לאסיפה הבוחרת שיביא לבחירתו של "מועמד מוצנח", והכוונה היא למשיב 5, הרב ציון כהן. העותר 1 הלין, בין היתר, על החברות הכפולה של שלושה מן החברים בוועדת הבחירות אף באסיפה הבוחרת; על ניגוד עניינים נטען של עו"ד עוזי אהרון כמי שנמנה עם חברי ועדת הבחירות, אשר נפגם בכך שאישר את תצהירי ההתאגדות כעמותות של כמה מבתי הכנסת בעיר, ומקורב (לפי הטענה) לאחד מבתי הכנסת הנבחרים; על כך שנציגי המועצה הדתית נבחרו קודם לנציגי המועצה המקומית. לבסוף הוא גרס שבתי כנסת שונים לא היו ערים להליך, וטען עוד שבתי הכנסת ששלחו חברים לאסיפה הבוחרת – אינם מייצגים בהתאם לאמות המידה שנקבעו בתקנה 12 לתקנות. 8. טענות העותר הנ"ל נדחו במכתבו של המשיב 1 מתאריך 16.3.2011. תשובה זו לא הניחה את דעת העותר 1. הוא פנה איפוא ל"דין תורה" לבתי דין רבניים פרטיים וביקש כי אלה יוציאו צווי מניעה כנגד כל מי שנטלו חלק בהליך הבחירה, זאת, בין היתר, בהתבסס על הטענה שהמועמדים האחרים (מלבד אחיו של העותר 1 – המשיב 4) – "משיגים" את זכותו של משיב 4 להיבחר כממשיכו של אביו ז"ל. העותר לא גילה מלכתחילה בעתירתו את דבר פנייתו לגופים הרבניים הנ"ל ואולם בדיעבד, כאשר הנושא אוזכר בתגובות של חלק מן המשיבים, הוא מסר שהוצא שם, לבקשתו, צו מניעה זמני, ומשזה לא כובד – התיר לו, לדבריו, אחד מבתי הדין הפרטיים הנ"ל לפנות ל"ערכאות" ולהגיש את העתירה שבפנינו. זו הוגשה על ידי העותר ארבעה ימים בלבד לפני המועד לעריכת הבחירות לרב העיר, ואליה הצטרפו גם: העותרים 4-2, שהיו חברי סיעות במועצת העיר והעותרים 14-5, שהם גבאי בתי כנסת שונים באור יהודה. בהמשך ההליך ביקשו העותרים 2 ו-3 להמחק מן העתירה ואילו העותר 15, שהוא חבר המועצה הדתית הצטרף אליה כעותר. יצוין כאן עוד כי בעתירה לא צורפו כמשיבים: מועצת העיר אור יהודה והמועצה הדתית שלה וגורמים רלבנטיים נוספים, אף שהועלו כנגדם טענות וצירופם נדרש. לכאורה די היה בכך כדי להביא לדחיית העתירה על הסף (עיינו: בג"צ 828/90 סיעת הליכוד נ' מועצת עירית חיפה, פ"ד מ"ה (1), 506 (1991); בג"צ 151/11 המרכז לקידום מעמד האישה ע"ש רות ועימנואל רקמן נ' שר המשפטים (24.12.2011). 9. בגדרי העתירה הגישו העותרים בקשות לצו ביניים, שיאסור על קיום הבחירות לרב עיר, לחלופין – לצו שיאסור על פתיחת מעטפות ההצבעה, ולחלופי חלופין – לצו שימנע את כניסת רב העיר לתפקידו וכן כי דבר בחירתו לא יפורסם ברשומות. המשיבים התנגדו למתן הצוים המבוקשים, נוכח עיתוי העלאת הדרישה של העותרים, אף כי נציגי המדינה לא התנגדו לעיכוב בפרסום של הרב הנבחר ברשומות, תוך הדגשה כי פרסום זה ממילא איננו קונסטיטוטיבי. בית משפט זה (מפי השופטת א' חיות) מצא כי אין מקום למתן צו ביניים. בבחירות נבחר הרב ציון כהן, המשיב 5, שזכה ב-11 מקולות הבוחרים. הרב יעקב ישראל ברהום, המשיב 4, זכה בשלושה קולות, ומועמד נוסף זכה בשני הקולות הנותרים. קיום הבחירות לא הביא את מרבית העותרים לסגת מדרישותיהם בעתירה, אף שהעותרים 3-2 ביקשו כאמור שניהם להימחק מן העתירה. 10. אל מול טענות העותרים לפגמים שונים בהליך הבחירה של נציגי האסיפה הבוחרת, גרסה המדינה בתשובתה כי טענות אלו הועלו בשיהוי מאיין, ואין בהן אף ממש לגופן. אשר לכפל החברות בוועדה הבוחרת ובאסיפה הבוחרת המדינה סבורה כי אין איסור על כך בתקנות, ואין חשש לניגוד עניינים במילוי שני התפקידים, לא כלל ולא במקרה דנן. עם זאת, הובהר כי "למען הזהירות" מתעתד נציג המשרד לשירותי דת, המכהן כמשקיף בועדות לבחירות רבני עיר, כי מכאן ואילך – לא ימונה חבר ועדת הבחירות גם לחברות באסיפה הבוחרת. היפוך סדר הבחירה של הנציגים מטעם המועצה המקומית והמועצה הדתית הוסבר, כאמור, בחשש פן איחור בבחירת נציגי המועצה הדתית היה מביא להפקעת הבחירה מידיה, כאשר לגוף הדברים גורסת המדינה כי ממילא ניתן לסיעות השונות במועצה המקומית ייצוג הולם. אשר לבחירת נציגי בתי הכנסת טוענת המדינה כי כל בתי הכנסת בעיר קיבלו הודעות מוועדת הבחירות, אולם רק שמונה מבין בתי הכנסת שהתאגדו כעמותה, מסרו פרטים אודות המתפללים בהן, ויכולים היו לבחור נציגים לאסיפה הבוחרת, כך שאין רלבנטיות לטענת העותרים אודות ייצוג בלתי הולם של בתי הכנסת, או בחירה בהם לפי אמות מידה שאינן עולות בקנה אחד עם הנדרש בתקנות. יתר על כן המדינה מדגישה כי אף בית כנסת, או עמותה מלבד אלה ששלחו נציגים לאסיפה הבוחרת – לא הצטרפו לעתירה. 11. העותרים, בתגובה נוספת שהגישו, העלו שלל טענות חדשות אודות מסעות לחצים פסולים על חברי מועצה, "דילים" פוליטיים, שנערכו, לדבריהם, בין סיעת ש"ס לבין הקואליציה במועצת אור יהודה, מהלכים שנועדו להבטיח שבתי הכנסת ה"מועדפים" על נציג סיעת ש"ס, עו"ד עוזי אהרון, הם אלו שימצו את זכותם להשתתף בהליך הבחירה. כן הם גרסו שהופעל לחץ על העותרים 3-2 למחוק את שמם מן העתירה, ועוד טענות ממין זה. לבסוף הם קבלו על מעורבות לא ראויה, לשיטתם, של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בהליך – לטובת המשיב מס' 5. המשיב 4 הדגיש עם זאת מצידו כי אין בפיו ביקורת על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל ביחס להכרעתו והמלצתו כי ראוי שייבחר המשיב 5. דיון והכרעה 12. לאחר סקירת השתלשלות הדברים, שמיעת טיעוני באי-כוח הצדדים ובחינת כל החומר הרב שהוגש לנו – הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות, וכך אציע לחברי שנעשה. את טעמי למסקנה זו, מעבר לנימוקים הפרוצדוראליים שנזכרו לעיל, אציג בתמציתיות להלן. 13. בפי העותרים טענות לפגמים שונים בהליך, שניתן לחלקן לחמש אלה: (א) אי-ייצוג הולם לבתי הכנסת בעיר באסיפה הבוחרת. (ב) כפל חברות של שלושה מחברי ועדת הבחירות – באסיפה הבוחרת. (ג) מינוי נציגי המועצה הדתית טרם שמונו נציגי המועצה המקומית, דבר הפוגע באפשרות להבטיח ייצוג הולם לסיעות שבמועצה המקומית. (ד) מינוי נציגי המועצה המקומית שלא בהליך הדו-שלבי הקבוע בתקנות. (ה) טענות למסעי לחצים, "דילים" פוליטיים פסולים, ועוד, כמפורט בתשובתם לתגובת המדינה לעתירה. 14. אדרש ראשית דווקא למקבץ הטענות האחרון. אין לשלול את האפשרות שהמאבק על תפקיד רב העיר, ובפרט - בין מי שראה עצמו כמתאים וכ"בן יורש" (הוא המשיב 4) לבין מי שגם הוא כשיר ואף זכויותיו רבות, אך זה מקרוב בא לעיר (הוא המשיב 5), אכן כלל מסעות לחצים, הסכמות פוליטיות כאלה ואחרות, ושאר מהלכים, שבהקשרם – הגבול בין הלגיטימי ושאינו לגיטימי איננו חד וברור. עם זאת, טענות אלו של העותרים לקו הן בהיותן כלליות ונעדרות ביסוס ראייתי מספק, הן בעיתוי העלאתן – רק ערב הדיון (במיוחד בתשובתם לתגובת המשיבים), בלא שלמשיבים תהא אפשרות של ממש להגיב עליהן. בנסיבות אלה, אין באפשרותנו להידרש לטענות אלה. אנו נותרים איפוא עם יתר טענות העותרים, המתמקדות בפגמים שניתן להגדירם כפרוצדורליים באופיים. 15. הטענה שעניינה אי-ייצוג הולם לבתי הכנסת דינה להידחות לגופה. אף כאן ייתכן אמנם שגורמים בעלי עניין אכן המריצו את בתי הכנסת "הקרובים אל לבם" למלא את הדרישות להימנות עם שמונה שולחי הנציגים הפוטנציאליים לאסיפה הבוחרת, ואולם ועדת הבחירות פעלה באופן הולם – עת יידעה את כל בתי הכנסת בעיר על חובתם להתאגד כעמותות, כהוראת תקנה 12 לתקנות, תוך שהיא פונה אליהם בבקשה למסירת פרטים, שיאפשרו את בחירת בתי הכנסת המייצגים, כדרישת התקנות. אם לבסוף עמדו רק שמונה בתי כנסת בתנאים הנדרשים, ולכולם ניתנה האפשרות לשלוח נציג לאסיפת הבוחרת, אזי אין רלבנטיות לשאלת "הייצוג ההולם" שבתקנה 12 לתקנות. טענות אחרות של העותרים בהקשר זה, דוגמת בטלות התנאי בתקנה 12 לתקנות אודות חובת התאגדותם של בתי הכנסת, או חובה ליתן לבתי הכנסת ארכות להתאגדות (אף שארכות כאלו לא נתבקשו) – אינן יכולות להישמע. 16. אפנה איפוא עתה לשלוש הטענות הנוספות של העותרים – כפל חברות של שלושה מחברי ועדת הבחירות באסיפה הבוחרת, מינוי נציגי המועצה הדתית קודם לנציגי המועצה המקומית, ומינוי נציגי המועצה המקומית שלא בהליך הדו-שלבי הקבוע בתקנות. דין כל הטענות הללו להידחות כבר מחמת השיהוי המאיין שבעיתוי העלאתן. זהות שמונה נציגי האסיפה הבוחרת, שמונו חציים על-ידי המועצה הדתית וחציים על-ידי המועצה המקומית, כמו גם הליך הבחירה של נציגי המועצה המקומית, הובאו לידי ביטוי עוד בפרוטוקול ישיבתה של מועצה העיר מתאריך 14.10.2010. אין טענה כי פרוטוקול זה לא היה נגיש לעיני הציבור, ודאי לעיני העותרים 4-2, ששימשו חברי מועצת העיר. הודעה פורמלית בדבר מועד הבחירות, בתאריך 31.3.2011, פורסמה עוד בתאריך 12.1.2011. חרף האמור, טענות העותרים כלפי המשיבים הועלו במכתבו של העותר 1 רק בתאריך 6.3.2011, והעתירה הוגשה רק בתאריך 27.3.2011, קרי: ארבעה ימים לפני המועד הקבוע לבחירות, באופן שהשעיית הבחירות הפכה בלתי סבירה ובלתי מוצדקת בנסיבות. יהיו סיבותיהם של העותרים לעיכוב בהגשת העתירה אשר יהיו – עתירתם הוגשה איפוא בשיהוי מאיין. כידוע: "בקיומן של בחירות, חייבים מועדי הפעולה או התגובה להיות קצרים ביותר, שאם לא כן תלקה הפנייה בשיהוי" (ע"א 2219/92 ליבאי נ' מפלגת העבודה הישראלית, פ"ד מו(4) 221, 225 (1992)). כלל זה יפה, בהתאמות הנדרשות, אף להליך הבחירה של רב עיר (ראו: בג"ץ 1917/10 צוציאשוילי נ' השר לשירותי דת (לא פורסם, 9.3.2010) [מש/28]). 17. בשולי הדברים אעיר עוד: (א) אף שאין איסור מפורש על כך בתקנות, צודקים העותרים בטענתם כי ככלל אין מקום לכך שחברי ועדת הבחירות, האמונים על ניהול הליך הבחירות ואף על מינוי מחצית מחברי האסיפה הבוחרת (נציגי בתי הכנסת), ייבחרו הם עצמם לאסיפה הבוחרת, בין אם כנציגי המועצה הדתית ובין אם כנציגי המועצה המקומית. אכן ראוי לה איפוא למדינה לפעול בעתיד לבוא בגדרי סמכותה – ולא רק "למען הזהירות", כהגדרתה – כדי למנוע שחבר ועדת הבחירות לרב עיר לא ייבחר גם לחברות באסיפה הבוחרת. עם זאת, אפילו היינו מניחים שכל שלושה חברי האסיפה הבוחרת, שהיו אף חברי ועדת הבחירות, נתנו קולם למשיב 5, והיינו פוסלים את קולותיהם, הרי שלא היה בכך כדי לשנות את תוצאות הבחירות, נוכח הפער הגדול בין מספר הקולות שניתנו למשיב 5 (11 מתוך 16), לבין הקולות שניתנו למשיב 4 (3 מתוך 16). מכאן שאף אם היה פה ליקוי – הוא לא היה כזה שעלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות (השוו: בר"ם 3235/09 עמאש נ' מנהל הבחירות למועצה המקומית גסר אלזרקא (01.03.2011), ולאחרונה: עע"מ 8617/13 ג'ראייסי נ' מנהל הבחירות בנצרת (07.01.2014) (ב) הפיכת סדר המינויים של ארבעה נציגי המועצה הדתית וארבעה נציגי המועצה המקומית אמנם עומדת בניגוד להוראות תקנות 10 ו-11 לתקנות ולתכליתן (הבטחת ייצוג יחסי הולם לסיעות השונות במועצה המקומית), והסברי המדינה בעניין זה לא הניחו את הדעת. לא ניתן אף הסבר מספק מדוע לא נערכה בחירת הנציגים במתווה הדו-שלבי, הקבוע בתקנה 10 לתקנות. עם זאת, במבחן התוצאה – לא השכילו העותרים להצביע על כך ששמונה הנציגים שמונו לאסיפה הבוחרת – לא ייצגו באופן הולם (ולמצער – סביר באופן יחסי) את הסיעות השונות במועצה העיר, מה גם שנציגי הסיעות ה"מקופחות" כביכול (העותרים 2 ו-3 ביקשו להימחק מן העתירה). אין באמור כדי לגרוע מחובתן של הרשויות המקומיות, כמו גם של המדינה, באמצעות המשקיף שלה בוועדות הבחירות לרב עיר, לוודא בעתיד כי הליך הבחירות של חברי האסיפה הבוחרת יתנהל תמיד בהתאם להוראות הדין. (ג) שקלתי אם נוכח הפגמים המסוימים שנפלו במכלול שמא ראוי שנוציא צו על-תנאי בדבר אפשרות חידושו של ההליך, זאת לנוכח הבחירות שהתקיימו לרשויות המקומיות באוקטובר 2013. ואולם משלא באה דרישה שכזו מצד העותרים, או מצד חברי מועצת העיר שנבחרו (ואילו העותרים 2 ו-3, שהיו חברי מועצת העיר – ביקשו כאמור להימחק מהעתירה) מצאתי שאין לכך מקום, מה גם שאין זה לכבוד התורה ולכבוד כל הנוגעים בדבר, שודאי עוד נכונו להם פעילויות מבורכות בעתיד. 18. נוכח כל האמור לעיל – אציע לחברי כי נדחה את העתירה ונאפשר פרסום מינויו של המשיב 5 ברשומות על פי תקנה 18(ד) לתקנות. בנסיבות העניין, שבו מרבית הצדדים לקו בהתנהלותם – מוצע עוד כי לא נוציא צו להוצאות. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני לחוות דעתו של חברי השופט מלצר. ענייננו בסיפור שלדידי הוא מעציב עד מאוד. הקורא בתיק ובתיקים כמותו חש לא אחת שהבחירות לרבנות הן הליך שלא תמיד מכבד את המשרה שאליה הוא מכוון, קרי, רב האמור להיות מנהיג רוחני לעדתו ולחפצים בתורתו. הרבה פוליטיקה, הרבה "דילים", "עיסקות" שספק אם היו מקבלות חותמת כשרות הלכתית אמיתית, לחצים והיעדר שקיפות, והוא רחום יכפר עוון. מציאות של "דילים" ולחצים איננה זרה לתחומים לא מעטים בחיינו הציבוריים "וכולם באבק דיל", בפרפרזה על דברי חכמים "והכל... באבק לשון הרע" רמב"ם איסורי ביאה כ"ב, י"ט, על פי בבלי בבא בתרא קס"ה א', אך הייתי רוצה לצפות לרמה מוסרית גבוהה במקום שהתורה היא לב עיסוקו של הרב. כאמור, הדברים חורגים מעבר לתיק זה, שבו קשה היה לעמוד על טיבו של כל מהלך ומבלי לפגוע אישית בנפשות הפועלות. אכן, מאז ומעולם היתה בחירת רב בקהילות ישראל משימה מורכבת, שכללה לא אחת ירושת אב לבנו או לחתנו, נפוטיזם מסוגים שונים. במדינתנו, מדינת חוק, אמורה הבחירה להיות על פי סגולות ותכונות ולא על פי זכות אבות. מנגד, גם בלא נפוטיזם עולה באפנו ריח "דיל", או לחץ, והדברים נאמרים מבלי לפגוע בועדת הבחירה. איננו תמימים, ואולי עסקינן בדבר הסמוי מן העין, ואף שכפי שציין חברי לא היתה תשתית מלאה בפנינו, קשה להתרונן משמחה ומאושר למקרא החומר שבתיק. אילו זכינו היה התהליך כולו נקי גם מתחת לפני השטח, אך כנראה לא זכינו די הצורך, גם אם אין בידינו להתערב מטעמי חברי. מטרת המשרד לשירותי דת – שירות ציבורי, האמון על הנורמות הציבוריות והמשפטיות, צריך שתהא ניקיון, מאבק ב"דילים" למען איכות, ובודאי בנפוטיזם; ואולי אוסיף גם תפילה נושנה, בהזדמנות זו (הנושא גם עלה בדיון בפנינו), כי די לרבנות בחלוקת אשכנזים וספרדים, הלא אב אחד לכולנו. כאמור, אין מנוס מהצטרפות לחברי. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: מסכים אני עם פסק דינו הבהיר של חברי השופט ח' מלצר, ולהערותיו של חברי השופט א' רובינשטיין. אוסיף מספר מילים. מדוע אין לצפות שמינוי רב לא יהא מבוסס על המינוי המתאים ביותר? האם לא היה ראוי כי הליך מינוי רב – בגדר רועה צאן של הציבור – יהא דוגמא למינויים ציבוריים אחרים? הדבר איננו בגדר גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. הבחירה היא בידי הציבור הממנה. כך בתנ"ך, מחליפו של משה במנהיגות לא היה בנו אלא תלמידו יהושע. מחליפו של יהושע לא היה בנו. כך בשופטים, ובוודאי כך בנביאים ובנביאות. בתקופת האמוראים, אמות מידה מוסריות ולמדניות לרוב הן אשר הכריעו. כך גם בתקופת הראשונים והאחרונים ובראשיתה של החסידות. היוצא מן הכלל - הבן הממשיך - נדרש להוכיח את עצמו דרך פירות מעשיו ולא דרך אילן היוחסין שלו. כבר נקבע במדרש אבות דרבי נתן: "רבי שמעון אומר: שלושה כתרים הם, אלו הן כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן. כתר כהונה כיצד? אפילו נותן לו כל כסף וזהב שבעולם – אין נותנין לו כתר כהונה... כתר מלכות כיצד? אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם - אין נותנין לו כתר מלכות... אבל כתר תורה אינו כן. עמלה של תורה, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול". כתר התורה – לכל ניתן. הוא דמוקרטי. שיטת הבחירה אמורה אף היא לשקף זאת. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר. ניתן היום, ‏ג' בניסן התשע"ד (‏03.04.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11024010_K10.doc מה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il