ויסמן חברה לבניה בע"מ נ. מנהל מס ערך מוסף

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2399/95 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט ח' אריאל המערערת: ויסמן, חברה לבניה בע"מ נ ג ד המשיב: מנהל מס ערך מוסף ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 27.2.95 בתיק ע"ש 1227/91 שניתן על ידי כבוד השופט א' הומינר בשם המערערת: עו"ד א' דרוקר ועו"ד י' גולדמן בשם המשיב: עו"ד עמנואל לינדר פסק-דין השופט ת' אור: 1. המשיב הוציא למערערת שומת מס תשומות. על פי שומתו, לא הכיר במספר חשבוניות מס שהוצאו למערערת על ידי חברת מ.ד.ר.ב (להלן: החברה). לטענת המשיב, חשבוניות אלה הינן "פיקטיביות", במובן זה שהן לא משקפות עסקאות כלשהן אשר נעשו בין המערערת לחברה. השגה שהוגשה על ידי המערערת למשיב נדחתה. ערעור שהוגש על החלטת המשיב לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא, ועל כך הוגש הערעור שבפנינו. 2. ערעור המערערת מופנה, בין היתר, כנגד מספר החלטות של בית המשפט המחוזי, אשר ניתנו במהלך הדיון. על פי החלטות אלה, נמנע מהמערערת להגיש מסמכים, לחקור עדים וכן להגיש תצהירים נוספים. לטענת המערערת, יש לקבל את ערעורה ולאפשר לה להמציא את מלוא ראיותיה לבית המשפט, ורק אז לפסוק בעניינה. מאחר וטענות המערערת בעניין זה מקובלות עלינו, והדיון יוחזר לערכאה הראשונה, לא נתייחס לטענות האחרות של המערערת לגופם של דברים. 3. על פי החלטת בית המשפט המחוזי, היה על המערערת להגיש את ראיותיה בתצהיר. היא הגישה בעניין זה את תצהיריהם של יוסי אבוש ויעקב סלע, אשר טיפלו בענייני המערערת נשוא הערעור. בתצהיריהם, נמסרה מטעם המערערת גירסה כללית בלבד, על פיה: "המערערת ניכתה מס תשומות כדין, מחשבוניות שהוצאו לה כדין, ובגין שרותים אלה שניתנו לה ואשר בעדם שולמה תמורה". המצהירים הבהירו בתצהיריהם את פשר כלליותם, בכך שלא נמסר להם מה פיקטיבי בחשבוניות הנדונות, וכן בכך שחומר חקירה הנמצא בידי שלטונות המס לא נמסר לעיונם. הם הצהירו גם על כך שקשה עליהם בנסיבות אלה להתגונן כראוי, ואף הצהירו מפורשות שהמערערת שומרת לעצמה את הזכות לטעון טענות נוספות ולהביא ראיות נוספות לפי הצורך. במהלך הדיון אשר התקיים בבית המשפט המחוזי, הוגשו על ידי המערערת מספר בקשות אשר כולן נדחו על ידי בית המשפט. ראשית, בא כוח המערערת ביקש לשאול מספר שאלות נוספות, במסגרת החקירה הראשית של אבוש, אך בקשתו נדחתה. שנית, בית המשפט דחה בקשה להגיש את ההסכם בין המערערת לחברה, הסכם אשר יש לו חשיבות לעניין החשבוניות שבמחלוקת. שלישית, גם בקשה להגשת צילומי עשרים שיקים אשר בהם שולם לחברה על ידי המערערת, נדחתה. רביעית, בקשות להגשת מסמכי הנהלת חשבונות של המערערת וספיחי שיקים נדחו גם הן. גם בחקירה חוזרת של אבוש נפסלו שאלות ששאל אותו בא כוח המערערת. ניתן לסכם בעניין זה ולומר, שבשל ההתייחסות הכללית לנושא החשבוניות בתצהיריהם של אבוש וסלע, לא התיר בית המשפט את חקירתם מעבר לעניינים שנזכרו בתצהיריהם וכן מנע הגשת מסמכים אשר יש להם חשיבות להכרעה במחלוקת בין הצדדים. 4. עוד יש להזכיר, שגם בקשה של המערערת, אשר הועלתה במהלך הדיון, להזמין כעד מטעמה פקיד של המשיב, נדחתה על ידי בית המשפט. זאת, על אף שהמערערת יכולה היתה לצאת מהנחה שעד זה יופיע לדיון כעד מטעם המשיב. כך ניתן להבין את האמור במכתב (ד2/) של באת כוח המשיב. במכתב זה, שנשלח לבא כוח המערערת חמישה ימים לפני יום הדיון, מציינת באת כוח המשיב: "עד המשיב מגיע לבית המשפט כאשר ברשותו נמצאו תיק העוסק הכולל כל המסמכים השייכים לו. במהלך החקירה הנגדית תוכל לדרוש את המסמכים המצויינים במכתב". הנה כי כן, במכתב זה מבטיחה באת כוח המשיב לבא כוח המערערת גם שהעד בו מעוניינת המערערת יעיד, וגם שבא כוח המערערת יוכל להגיש באמצעותו מסמכים. על אף זאת, כשלא התייצב העד ונתבקשה דחייה לשם העדתו והצגת מסמכים באמצעותו, התנגדה לכך באת כוח המשיב והבקשה נדחתה. 5. נוכח עמדתו והחלטותיו של בית המשפט המחוזי אשר מנעו מהמערערת להציג את עניינה כמבואר לעיל, עתרה המערערת לכך שיתאפשר לה להגיש תצהירים משלימים מפורטים של ה"ה אבוש וסלע, אך בית המשפט דחה גם בקשה זו. 6. אין אנו מתעלמים מכך שיתכן והמערערת תרמה לכך שעניינה לא הוצג כהלכה בפני בית המשפט ביום הדיון. גם יתכן שהמערערת היתה צריכה להגיש בקשה מטעמה להזמנת עד המשיב ולא לסמוך על הצהרת באת כוח המשיב כי תביאו להעיד. ניתן היה לצפות גם, שכבר לקראת מועד הדיון תבקש המערערת הגשת תצהירים נוספים שתהא בהם גירסה מלאה ומפורטת של עמדתה בנושאים שבמחלוקת. עם זאת, אין לשכוח שחלק מהמסמכים לא התקבלו על ידי המערערת אלא באיחור, וכן שפירושן המעשי של החלטות בית המשפט המחוזי במהלך הדיון, כנזכר לעיל, הוא שלא ניתן למערערת לפרוש בפני בית המשפט את העובדות הצריכות לעניינה. שקלנו את כלל הנסיבות, ובאנו למסקנה שבנסיבות המקרה לא היה מקום לשלול מהמערערת את האפשרות להתגונן, ובפרט, כשמיוחסת לה התנהגות שבמירמה. על מחדליה של המערערת, ככל שהיו בנסיבות המקרה מחדלים מצידה, ניתן היה להשית עליה הוצאות הולמות, אך לא לשלול ממנה, מעשית, את האפשרות להציג את עניינה בפני בית המשפט. 7. התוצאה היא, שאנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים אליו את הדיון. לצדדים תינתן אפשרות להגיש תצהירים וראיות נוספים, ולאחר דיון נוסף ייתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו מחדש. נוכח מחדליה של המערערת במהלך הדיון בערכאה הראשונה, לא יהיה צו להוצאות בערעור זה, על אף שהמערערת זכתה בו. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ח' אריאל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, כח' בתמוז התשנ"ח (22.7.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 95023990.E02