אכדיה סופטור סיסטמס בע"מ נ. מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולי

פסק-דין בתיק עע"ם 2395/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 2395/07 וערעור שכנגד בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל המערערות: 1. אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ 2. פוינט מחשבים ומולטימדיה בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – מנהל המכס ומס בולים ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מינהליים בתל אביב–יפו מיום 06/02/2007 בתיק בשא 19983/06 שניתן על ידי כבוד השופט ע' מודריק בשם המערערות: עו"ד תומר ריטרסקי; עו"ד אבנר רון בשם המשיבה : עו"ד יורם הירשברג פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו (כב' השופט ע' מודריק), במסגרתה נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המדינה, ונקבע כי המדינה תשלם למערערות גמול לתובע מייצג בסך 200,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוח המערערות בסך 300,000 ₪, וכן החזר של אגרת בית המשפט והוצאות שונות בסך 25,000 ₪. המערערות משיגות בערעור שהוגש על ידן על גובה הסכומים שנפסקו, וטוענות כי יש להגדילם באופן ניכר. המדינה בערעור שכנגד טוענת כי לא היה כלל מקום לפסוק גמול מיוחד לתובע המייצג ושכר טרחה לבאי כוח המערערות, וכי מנגד, יש לחייב את המערערות בשכ"ט עו"ד בגין הדיונים שהתנהלו בשתי הערכאות; לחילופין טוענת המדינה, כי יש להפחית את הסכומים שנפסקו לזכות המערערות במידה ניכרת, ולהעמידם על סכומים סמליים בלבד. 2. עניינו של הליך זה מתמקד, אפוא, בטיבם ובתכליתם של תשלומי גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג כפי שאלה הוסדרו בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק התובענות הייצוגיות או החוק). רקע 3. בשנת 2003 נתן בית משפט זה פסק דין בע"א 222/00 מדינת ישראל, מנהל המכס ומס בולים נ' שיכון ובינוי אחזקות בע"מ, פ"ד נז(3) 353 (2003) (להלן: ענין שיכון ובינוי), בו נדונו ערעור וערעור שכנגד אשר עסקו בפרשנותו של חוק מס הבולים על מסמכים, התשכ"א-1961. המחלוקת בין הצדדים באותו ענין נגעה לשומת מס בולים שנקבעה על ידי המדינה ביחס להסכם שנכרת בין מדינת ישראל לבין חמש חברות אשר זכו במכרז שפרסמה המדינה להקמת מרכז אנרגיה בקריית בן גוריון בירושלים. בפסק הדין, קיבל בית משפט זה את עמדת החברות בחלק מן הסוגיות, ואת עמדת המדינה בסוגיות אחרות. בין היתר, נקבע בפסק הדין כי אין לגבות מס בולים ביחס לרכיב מס ערך מוסף (מע"מ) בעסקאות, שכן אין להטיל מס על מס. כן נפסק, כי שומת מס בולים הנערכת ביחס לתשלומים עיתיים הנקובים בחוזה, המשתרעים על פני שנים רבות, צריכה להתבסס על ערכם העכשווי של התשלומים על בסיס היוון. 4. המדינה הגישה בקשה לדיון נוסף על פסק הדין שיכון ובינוי בהתייחס לשתי שאלות אלה – קרי: סוגיית חלות מס בולים על תשלומי מע"מ, וסוגיית חישוב המס על תשלומים עיתיים. בקשתה התקבלה (דנ"א 4239/03 מדינת ישראל נ' שיכון ובינוי אחזקות (החלטה מיום 6.7.2003)). בצד היענותו לקיים דיון נוסף בפסק הדין, נעתר בית המשפט גם לבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המדינה, והורה בכך על התליית יישומן המעשי של ההלכות שנקבעו בפסק הדין שיכון ובינוי בעניינים נשוא הדיון הנוסף – קרי: הטלת מס בולים על תשלומי מע"מ, והיוון תשלומים עיתיים לצורך חישוב המס. המשק המשיך, אפוא, לפעול שלא על פי ההלכות החדשות שנקבעו בפסק בתקופת הביניים עד להכרעה בדיון הנוסף. החברות, מצידן, ביקשו לקיים דיון נוסף בפסק הדין בשאלות נוספות בהן עסק הפסק, ובקשתן נדחתה (דנ"א 4223/03 שיכון ובינוי אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל – מנהל המכס ומס בולים (החלטה מיום 3.8.2003)). 5. ביום 29.12.05 התקבל בכנסת צו מס בולים על מסמכים (ביטול תוספת א' לחוק) (תיקון), התשס"ו-2005, בו בוטל באופן סופי החיוב בתשלום מס בולים לגבי מסמכים שנחתמו החל מיום 1.1.06. כשנה קודם לכן, בוטל מס בולים על הסכמי משכנתאות שנחתמו לאחר יום 1.1.05 (צו מס בולים על מסמכים (ביטול תוספת א' לחוק) התשס"ה-2005). לפיכך, החל מיום 1.1.06 בוטל מס בולים לחלוטין. חרף התפתחויות אלה בחקיקה, הודיעה המדינה כי היא עומדת על עתירתה לדיון נוסף נוכח העובדה שהשאלות שעתידות היו להתברר במסגרתו לא נפתרו ביחס לגביית העבר, קודם לחוק שביטל את מס בולים. בית משפט זה שקל את העניין על מכלול היבטיו, וקבע, בסופו של יום, כי אין עוד מקום להכריע בעתירה, שכן אף שיש להלכות בענין שיכון ובינוי השלכה על גביית מס בולים ביחס לעבר, שוב אין הצדקה לדון בהן ביחס לעתיד, ודי בכך כדי להימנע ממתן הכרעה עקרונית בדיון נוסף. עם זאת, בית משפט זה מצא לנכון להבהיר כי דחיית העתירה לדיון נוסף איננה נובעת מטעמים שלגופו של ענין ולגופן של ההלכות שנפסקו בענין שיכון ובינוי, והוסיף: "נוכח כל אלה, ביקשנו להוסיף ולומר כך: לעתיד-לבוא, בהידרשם לשאלות שעלו בדיון הנוסף, יתנו בתי-המשפט דעתם לכך שבית-המשפט העליון נענה לעתירה לעריכתו של דיון נוסף, וכי דוחים אנו אמנם את העתירה, אך שלא לגופה. הבהרה זו, דומה, יש בה כדי לפתוח שער לפני המדינה, ולו במעט, כדי שתוכל להעלות – למיצער לפני בית-המשפט העליון – דברים אלה שאנו אומרים עתה" (דנ"א 4239/03 מדינת ישראל נ' שיכון ובינוי אחזקות בע"מ (לא פורסם, 6.2.2006) (ההדגשה במקור) (להלן: הדיון הנוסף)). בדברים אלה כיוון בית המשפט לתביעות השבה מצד נישומים שהוגשו ויוגשו בעתיד בהסתמך על הלכת שיכון ובינוי, המתייחסות לגביית מס בולים עד לתום שנת 2005. 6. לאחר מתן פסק הדין בענין שיכון ובינוי, ואף לאחר דחיית הבקשה לדיון נוסף, נפתח גל תביעות השבה של מס בולים שהוגשו על ידי נישומים כנגד המדינה בגין רכיב מע"מ בעסקאות וכן בגין תשלומים עיתיים. בחלקן אף נתבקשו אישורים לתובענות ייצוגיות. הליכים ופסק הדין בבית משפט קמא 7. ביום 27.4.06, קרוב לשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין בדיון הנוסף, הגישו המערערות לבית משפט קמא בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המדינה, בגין גביית מס בולים על רכיב המע"מ בעסקאות, שהיוותה אחת משתי הסוגיות בגינן נתקבלה בקשת המדינה לקיים דיון נוסף בהלכות הפסק בענין שיכון ובינוי. תובענה זו היתה אחת מתוך גל התובענות שהוגשו בעקבות הפסק בענין שיכון ובינוי. 8. ביום 31.8.06, כארבעה חודשים לאחר הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, הודיעה המדינה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, כי החליטה לחדול מכאן ואילך מגביית מס בולים על רכיב המע"מ בעסקאות, גם בהתייחס לעסקאות בעבר, קודם ל-1.1.06. הודעה זו לוותה בהבהרה כי המדינה עומדת על כך שהיא נהגה כדין בגביית המס בגין העבר; אלא שמאחר וביום 1.1.06 בוטל החיוב במס בולים כולו ומאחר שהמחלוקות בהליך זה אינן צופות פני העתיד, ומאחר ששיעור מס הבולים שטרם נגבה בנושאים השנויים במחלוקת אינו משמעותי, וגבייתו אינה יעילה מבחינה מינהלית, החליט מנהל מס בולים להפסיק את הגבייה בגינו. על פי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, ונוכח הודעת המדינה על הפסקת גביית המס שבשלה הוגשה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, לא נתן בית המשפט את האישור המבוקש, והבקשה נדחתה. 9. בנסיבות אלה, ביקשו המערערות כי בית המשפט יפסוק לזכותן גמול מיוחד לתובע מייצג, ושכר טרחה לבא כוח מייצג, בהתאם להוראת סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות. 10. בית המשפט בחן את השיקולים הרלבנטיים לפסיקת גמול מיוחד לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוח מייצג במקרה שבו בקשת האישור לתובענה ייצוגית נדחית מחמת הפסקת גבייה מטעם הרשות. הוא מצא, כי המערערות עצמן לא טרחו טרחה מיוחדת, וציין כי הטרחה העיקרית בענין התובענה היתה זו של באי כוחן, וגם זו לא היתה חריגה בהיקפה, שכן הם "לא עשו את דרכם כאן בשדה בור", אלא נסמכו על הלכה שניתנה מידיו של בית המשפט העליון, כפי שנפסקה בענין שיכון ובינוי. כן קבע בית המשפט, כי הסיכון אשר המערערות ובאי כוחן נטלו על עצמם בהגישם את הבקשה לאישור התובענה לא הצדיק פסיקת שכר טרחה מוגדל. עם זאת, בית המשפט מצא כי התועלת הציבורית הנובעת מהודעת המדינה בדבר הפסקת גביית מס הבולים היא ניכרת, וקבע בהקשר זה: "בעניין דנן, ככל הנראה התועלת הציבורית היא בעלת היקף גדול מאוד, שכן המדינה החליטה שלא תגבה יותר מס בולים על מע"מ בעסקאות. אמנם המדינה לא תחזיר מס כאמור שנגבה בעבר, אולם היא תימנע מכך בעתיד. כפי שהראו המבקשות בנתונים שמסרו בבקשתן, מדובר בגבייה של עשרות רבות של מיליוני שקלים בשנה, ואולי אפילו מאות מיליוני שקלים. המדינה לא חלקה על הנתונים הללו... על כן, לא ניתן לבטל את ערכה של התובענה הקונקרטית הזאת. צריך לראותה כתובענה חשובה" (עמ' 8-9 לפסק הדין). לצד מסקנה זו, בית המשפט קמא הזהיר מפני עידוד-יתר של תובענות ייצוגיות על ידי פסיקת גמול מיוחד גבוה, שמא הדבר יביא להגברת שטף של תובענות סרק. כן העיר, כי בקשת האישור לתובענה התייתרה, למעשה, עוד לפני שבית המשפט החל לברר אותה, ובנסיבות אלה, מקובל לפסוק שכר טרחה והוצאות הנופלים באופן ניכר מאלה שהיו נפסקים אילו אושרה התובענה, והתובעים היו משיגים את יעדיהם בהכרעה שיפוטית. על יסוד דברים אלה, פסק בית המשפט קמא, כאמור, כי המדינה תשלם למערערות גמול לתובע מייצג בסך 200,000 ₪, ושכר טרחה לבאי כוח המייצג בסכום כולל של 300,000 ₪, וכן הוצאות משפט. 11. כנגד החלטה זו הוגשו הערעור והערעור שכנגד שבפנינו. בעוד המערערות טוענות כי יש להגדיל את הסכומים שנפסקו לטובתן, טוענת המדינה כי יש לבטלם כליל, ולחילופין, כי יש להפחיתם בשיעור ניכר. טענות הצדדים 12. המערערות טוענות כי בפסק הדין קמא לא ניתן משקל מספיק לשיקולים של אינטרס הציבור בקביעת שיעורי הסכומים לגמול מיוחד ולשכר טרחה. לדבריהן, התועלת הציבורית שצמחה מהודעת מנהל המכס על הפסקת הגבייה של מס בולים מתבטאת בחסכון כספי לציבור הנאמד במיליארדי שקלים. כמו כן, עתה יכולים הנפגעים מגביית היתר של המדינה לתבוע ממנה השבה של סכומים ששולמו ביתר, אותם סירבה להשיב עד כה, ובכך גדלה עוד התועלת לציבור. כן נטען, כי שיקולים של מדיניות ציבורית מצדיקים לחייב את המדינה בתשלום פיצוי משמעותי ליוזמי ההליך כאן, על מנת להרתיעה מפני נקיטת "הפרה יעילה" של צווי בית המשפט. יש גם להתחשב בסיכון שנטלו על עצמם המערערות ובאי כוחן בהגשת הבקשה לאישור התובענה וכן בכך כי נוכח חסרון הכיס הזניח מגביית היתר לכל פרט בציבור, סביר להניח כי פרטים בציבור לא היו טורחים להביא את עניינם בפני בית המשפט, אלא באמצעות תובענה ייצוגית. על יסוד דברים אלה, טוענות המערערות, יש לזכותם בגמול מיוחד ושכר טרחה בסכומים גבוהים במידה ניכרת מאלה שנפסקו, וכן לתקן טעות סופר בסכום שנפסק עבור שכר טרחה. 13. לטענת המדינה, טעה בית המשפט קמא הן בעצם חיובה בתשלום גמול מיוחד ושכר טרחה למערערות, והן בהיקף הסכומים אותם פסק. לטענתה, המשך גביית מס בולים על סכומי מע"מ בעסקאות לאחר מתן הלכת שיכון ובינוי היה כדין, וזאת בהסתמך על החלטת בית המשפט העליון לעכב את ביצוע יישומה של אותה הלכה עד להכרעה בהליך הדיון הנוסף. כמו כן, לטענת המדינה, החלטת בית המשפט העליון בעתירה לדיון נוסף פתחה פתח בפני המדינה להמשיך ולגבות את מס הבולים על פי פרשנותה היא את החוק עד למועד ביטולו של המס על פי החוק, ולהעלות את טענותיה לתמיכה בפרשנות זו. המדינה מדגישה, כי סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות מותיר לשיקול דעת בית המשפט האם לפסוק גמול מיוחד לתובע מייצג, או שכר טרחה לבא כוחו, כאשר בקשה לאישור תובענה נדחית עקב ביטול הגבייה על ידי הרשות. בנסיבות מקרה זה אין לעשות כן, שכן המערערות הלכו בתלם השיפוטי שנחרש קודם לכן בהלכה הפסוקה, וכל פועלן מצטמצם במהלך ליישומה של ההלכה שנפסקה בענין שיכון ובינוי, והכנת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בהתאם לכך. יתר על כן, בקשת המערערות לאישור תובענה ייצוגית היוותה חלק מגל תביעות ובקשות לאישור תובענות ייצוגיות, אשר הוגשו בעקבות הלכת שיכון ובינוי, וכמו במקרים האחרים, כך גם בענייננו – המערערות לא עמדו בפני כל סיכון שתביעתן תידחה לגופה והן תחוייבנה בהוצאות, זאת מאחר שבקשתן לאישור התבססה כל כולה על הלכה שיצאה מבית המשפט העליון. יתר על כן, בהגשת הבקשה לאישור לא הביאו המערערות כל תועלת לקבוצה אותה ייצגו, ותרומתן לתועלת הציבור בכללותו היתה מזערית, אם בכלל. המדינה הבהירה כי החלטתה על הפסקת הגבייה היתה פועל יוצא של ביטול החוק בענין מס בולים, ולא נתקבלה על רקע הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. כמו כן, הפסקת הגבייה התייחסה למס בגין מסמכים שנערכו עד ליום 1.1.06, שלא נגבה עד למועד ההודעה. סכומו של מס זה אינו משמעותי ומגיע לכ-710,000 ₪. לחילופין, טוענת המדינה כי הסכומים שנפסקו בעבור גמול מיוחד ושכר טרחה חורגים מן הסביר באורח ניכר, וראוי, אם בכלל, להסתפק בסכומים סמליים בלבד. הכרעה תובענות ייצוגיות 14. תובענה ייצוגית מוגשת על ידי תובע בשם קבוצת אנשים שלא ייפו את כוחו לכך. היא נועדה למקרים בהם תאגיד או רשות ציבורית פוגעים בציבור גדול באופן שהנזק הנגרם לכל פרט הוא קטן, ואינו מצדיק הגשת תביעה על ידו, אולם סך הנזק המצטבר לציבור הנפגעים הינו משמעותי. התובענה הייצוגית מאפשרת לאחד את האינטרסים של כלל הנפגעים, ומקדמת בכך יוזמה לנקיטת הליך המשרת את עניינם של רבים. דיון בעניינם של כלל הפרטים הנפגעים ממהלך של גוף או רשות ציבורית מאפשר לברר תביעות באופן יעיל, תוך חיסכון בזמן שיפוטי ובמשאבים הנדרשים הן מן המתדיינים והן מבתי המשפט, ותוך קידום גורם האחידות בהחלטות בתי המשפט בעניינים דומים (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 784 (1996) (להלן: ענין טצת); ע"א 8430/99 אנליסט אי.אמ.אס. ניהול קרנות בנאמנות (1986) בע"מ נ' ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ, פ"ד נו(2) 247, 256 (2001) (להלן: ענין אנליסט); הצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005, הצעות חוק – הכנסת 93, בעמ' 232 (26.7.2005)). 15. המכשיר הדיוני של תובענה ייצוגית טומן בחובו גם סכנות. הוא עלול לפגוע ביחיד שלא היה מודע לו והוא עלול אף להיות מונע ממניעים פסולים; הוא עלול להוביל לפשרה ללא הצדקה עניינית, לגרום לבזבוז משאבים, ולפגוע במשק בכללותו (ענין אנליסט, בעמ' 256; ענין טצת, בעמ' 785-786; ע"א 1509/04 דנוש נ' Chrysler Corporation (לא פורסם, 22.11.2007) (להלן: ענין דנוש)). לצורך סינונן של תביעות סרק, נקבעו מספר אמצעי מיון, עליהם נימנה ההליך המקדמי של בקשה לאישור תובענה ייצוגית; ואמנם, השלב הראשון של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נועד למנוע ניצול לרעה של מכשיר התובענה הייצוגית על ידי תובעים לא ראויים או תביעות שאינן ראויות להתברר כתובענות ייצוגיות, על המורכבות והבעייתיות הכרוכות בהן (ענין דנוש, פסקה 14 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין; ענין טצת, בעמ' 786). 16. דיני התובענה ייצוגית באים להגשים איזון בין הסיכויים לסיכונים שתובענה כזו טומנת בחובה; בין השאיפה לקדם את עניינו של הפרט מצד אחד, לבין הצורך שלא לפגוע באינטרס הציבורי, מצד שני. מורכבות התכליות של מוסד התובענה הייצוגית מצריכה פיקוח ממשי על ההליך באמצעות בית המשפט, המוסדר בחוק (רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276 (2001); סטיבן גולדשטיין "תביעת-ייצוג-קבוצתית –מה ועל שום מה?" משפטים ט 416 (תשל"ט)). פיקוח זה מושג, בין היתר, באמצעות התנאים המוקדמים שיש לקיימם לצורך אישור תובענה ייצוגית על פי סעיף 8 לחוק. הגנות מיוחדות לרשויות הציבוריות 17. חוק התובענות הייצוגיות כולל הוראות מיוחדות הנוגעות לתובענות המופנות כנגד המדינה או רשות ציבורית אחרת. התייחסות מיוחדת זו מתבטאת, בין היתר, בחובתו של בית המשפט לשקול, במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, את מידת הנזק שהליך התובענה הייצוגית עשוי לגרום לציבור לעומת התועלת הצפויה מניהול התובענה בדרך זו, וזאת ככל שלא ניתן למנוע את הנזק בדרך של מתן האישור בכפוף לשינויים שיפורטו (סעיף 8(ב)(1) לחוק). כן כולל החוק הוראות מיוחדות למצבים שבהם הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד הרשות הציבורית. בין הוראות אלה, מצויה הוראה על פיה יש להימנע מדיון בבקשת האישור בטרם חלפה תקופה של 90 ימים ממועד הגשת בקשת האישור (סעיף 9(א) לחוק). כן קובע החוק כי בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות אם זו הודיעה כי תחדל מהגבייה שבשלה הוגשה בקשת האישור, והוכח לבית המשפט כי הגבייה אכן נפסקה (סעיף 9(ב) לחוק). הוראה נוספת מקנה לרשות הציבורית הגנה בתביעות השבה בדרך של הגבלת התקופה שבגינה היא תידרש להשבה ל-24 חודשים שקדמו למועד בו הוגשה הבקשה לאישור (סעיף 21 לחוק). ועוד, משהכריע בית המשפט בתובענה ייצוגית כנגד המדינה, הוא מוסמך להתחשב בהערכת הפיצויים בנזק העלול להיגרם לציבור הנזקק לשירותי הנתבע או לציבור בכללותו (סעיף 20(ד)(1) לחוק; סטיבן גולדשטיין "הערות על חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006" עלי משפט ו 7, 13 (תשס"ז)). 18. ההוראות המיוחדות ביחס לרשויות הציבוריות נועדו לאזן בין עניינם של הפרטים במסגרת התובענה הייצוגית לבין האינטרס הציבורי הכללי אותו מייצגות הרשויות הציבוריות. גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוח מייצג 19. סעיף 22 לחוק קובע כי מקום שהכריע בית המשפט בתובענה ייצוגית לטובת הקבוצה, יורה על תשלום גמול לתובע מייצג, אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין. בקביעת הגמול, יתחשב בית המשפט, בין היתר, בטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שלקח על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, ובמידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית. במקרים מיוחדים, ומטעמים מיוחדים, רשאי בית המשפט לפסוק גמול גם אם לא אושרה התובענה הייצוגית, או שלא ניתנה בה הכרעה לטובת הקבוצה (סעיף 22 לחוק). לצד זאת, החזר ההוצאות למיניהן, ופסיקת גמול לתובע מייצג תלוי גם בשאלה האם התובענה הייצוגית נוהלה כראוי או שהיוותה הליך סרק טורדני (ענין דנוש, שם, פסקה 15; לדיון כללי בהיבטים הנוגעים לתגמול המיוחד ולשכר טרחה בתובענה ייצוגית ראו: אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006" הפרקליט מט 131, 157, 166 (תשס"ז); השופט (בדימוס) משה טלגם ז"ל "התובענה הייצוגית – שיקולים בקביעת שכר וגמול" שערי משפט ד(1) 227 (תשס"ה)). 20. הגמול לתובע המייצג נועד להוות תמריץ להגיש תובענות ייצוגיות. התכלית העיקרית של הגמול היא לפצות את התובע הייצוגי על הטרחה שטרח, ועל הסיכון שנטל על עצמו נוכח האפשרות כי התובענה הייצוגית שהגיש תדחה, והוא יחויב בהוצאות הנתבע. גמול זה משמש גם כמעין פרס לתובע המייצג, אשר נועד להגביר את הכדאיות בהגשת תובענות ייצוגיות ראויות, במיוחד במקרים שבהם אין די בפיצוי על הנזק הקונקרטי כדי להפוך את הגשת התובענה לכדאית (ענין אנליסט, בעמ' 257-259; דברי חבר הכנסת רשף חן בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, בהצגת הצעת החוק בקריאה שניה וקריאה שלישית במליאת הכנסת, כנס מיוחד, הישיבה השלוש מאות ועשר של הכנסת השש-עשרה, א' באדר, תשס"ו (1.3.2006)). אף שהחוק מותיר פתח לפסוק גמול לתובע גם אם לא זכה בתובענה, בהתקיים הצדקה מיוחדת לכך, אין מקום לפסוק גמול לתובע מייצג או שכר טרחה לבא כוחו כאשר התביעה שהוגשה אינה ראויה, וכאשר אין לקבוצה או לציבור ענין לעודדה (ענין אנליסט, בעמ' 259). 21. סעיף 23 לחוק מסדיר את תשלומי שכר הטרחה של בא כוח המייצג בעד הטיפול המשפטי בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור התובענה. במסגרת קביעת שיעור שכר הטרחה, מתחשב בית המשפט בתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, במורכבות ההליך, בטרחה שטרח בא כוח המייצג, בסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה ובניהולה, וכן בהוצאות שהוציא לשם כך; כן נשקלים מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, האופן בו ניהל בא כוח המייצג את ההליך, והפער בין הסעדים שנתבעו בתובענה לבין הסעדים שנפסקו בתובענה הייצוגית. על פי החוק, ניתן אף לפסוק לבא כוח מייצג שכר טרחה חלקי על חשבון שכר הטרחה הכולל אף בטרם הסתיים הליך הבירור של התובענה הייצוגית, אם נמצא כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין. תשלומי גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוח מייצג בבקשת אישור תובענה ייצוגית שנדחתה מחמת הפסקת גבייה 22. החוק כולל הוראה מיוחדת לפיה, משנדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות ציבורית עקב הודעת הרשות כי תחדל מהגבייה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור, רשאי בית המשפט לפסוק גמול מיוחד לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג. זו לשונו של סעיף 9 לחוק: "9. בקשה לאישור בתביעת השבה נגד רשות – הוראות מיוחדות (א) ... (ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע. (ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב) רשאי הוא – (1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22 (ב); (2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23". הוראה זו מסמיכה את בית המשפט לפסוק גמול מיוחד לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוח מייצג על אף שהתובענה הייצוגית לא אושרה ולא נוהלה, עקב הודעת הרשות הציבורית על הפסקת הגבייה של התשלומים שבגינם הוגשה התובענה. בשיקוליו אם לפסוק גמול ושכר טרחה כאמור, מונחה בית המשפט על ידי אמות המידה הכלליות המפורטות בחוק, החלות דרך כלל על תובענות ייצוגיות שנדונו והוכרעו בפסק דין. 23. השאלה שלפנינו היא – מהן אמות המידה המנחות לפסיקת גמול מיוחד לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוחו במצב שבו התובענה הייצוגית נגד הרשות הציבורית לא אושרה עקב הפסקת גביית התשלומים על ידי הרשות, וכיצד מקרינות אמות מידה אלה על המקרה שלפנינו. 24. נקודת המוצא היא כי, דרך כלל, גמול מיוחד לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוחו משולמים במקום שהתובענה הייצוגית נתקבלה, כולה או מקצתה. אמנם, גם על פי הכללים הרגילים הקבועים בחוק, ניתן לפסוק גמול מיוחד לתובע מייצג גם אם הבקשה לאישור לא נתקבלה או שהתובענה הייצוגית לא הוכרעה לטובת הקבוצה, אך מטבע הדברים, מצב זה מוגבל ל"מקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו" (סעיף 22(ג)(1) לחוק). אף שהדבר לא נאמר במפורש, יש להניח, בהתחשב בתכליות החוק ובמנגנוני האיזון שהוא מבקש ליצור, כי דין דומה חל גם לגבי פסיקת שכר טרחה לבא כוח מייצג. 25. מצב של דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית מפאת הפסקת הגבייה על ידי הרשות הוא בעל ייחוד מבחינת מורכבות השיקולים שיש להתחשב בהם ביחס לפסיקת גמול ושכר טרחה. סעיף 9(ג) לחוק העוסק בסיטואציה מיוחדת זו מפנה בענין זה לשיקולים המפורטים בהוראות הכלליות בדבר גמול מיוחד ושכר טרחה, המקרינים על מהות הגורמים שיש לשוקלם לענין זה. אולם ברי, כי ייחודו של מצב זה מחייב התייחסות מיוחדת לגורמי הדחייה של בקשת האישור, הנעוצים בהודעת הרשות על הפסקת גביית תשלומים שבגינם הוגשה התובענה. 26. בגדרן של אמות המידה לבחינת ענין זה יש לומר, ראשית, כי ראוי לתת משקל לעובדה כי בעקבות הגשת התובענה הייצוגית, או לאחריה, החליטה הרשות לשנות את מהלכיה, והודיעה כי לא תוסיף עוד לגבות כספים שבעטיים הוגשה התובענה הייצוגית להשבה, והיא אף יישמה הודעה זו. ככל שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית, ותרמה להשגת התכלית שלשמה הוגשה בהפסקת גביית תשלומים מהאזרחים שלא נמצא להם בסיס מוצק בדין, כך היא תרמה להגשמת האינטרס הטמון בה, גם אם לא הושקעו בכך משאבים דיוניים רבים. שיקול מעין זה עשוי להצדיק מתן גמול מיוחד ושכר טרחה ליוזמי מהלך התובענה הייצוגית; הדבר עשוי לעודד תובעים מייצגים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות הרשויות, והוא תורם להגשמת האינטרס הציבורי בהפסקת פעולת הרשות העומדת בניגוד לחוק מצד אחד, אך זאת בלא לפגוע בציבור בכללו על ידי תשלומי כספי ציבור בשיעור ניכר לידי הקבוצה התובעת, מצד שני. כן ראוי להתייחס בהקשר זה להיקף הטרחה, הסיכון, התועלת, והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, ולצורך שכר הטרחה גם במורכבות ההליך, והאופן בו הוא נוהל בידי בא כוח המייצג. חשוב להדגיש, כי מנין השיקולים המפורט בסעיפים 22 ו-23, אליהם מפנה החוק בסעיף 9(ג), אינו ממצה, ועל בית המשפט לשקול את מכלול נסיבות הענין המסוים הניצב לפניו, ולהכריע במסגרתו האם ראוי במקרה נתון, על פי נסיבותיו, לפסוק תשלומים לתובע המייצג ולבא כוחו, ואם כן, מה שיעור התשלומים הראוי לצורך כך. השיקולים לענין זה מונחים מהתכליות שביסוד הסדר התובענות הייצוגיות בכלל, והתובענות הייצוגיות נגד הרשות הציבורית, בפרט (ענין אנליסט, בעמ' 258-260; ע"א 9134/05 לויט נ' קו-אופ צפון, אגודה שתופית לשירותים בע"מ, פסקה 18 (לא פורסם, 7.2.2008); ע"א 4065/03 טרוים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 5 (לא פורסם, 12.10.2004 (להלן: ענין טרוים)). מן הכלל אל הפרט 27. בנסיבות המקרה שלפנינו, החליט בית המשפט קמא כי יש מקום לפסוק גמול מיוחד למערערות, וכן שכר טרחה לבאי כוחן, והעמיד את שיעורם על סך 200,000 ₪ ו-300,000 ₪, בהתאמה. 28. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, דרך כלל, בשיעורי שכר טרחה שנקבעו בהליכים רגילים בידי הערכאה הדיונית, אלא אם נפלו אגב כך טעות משפטית או פגם יסודי אחר המצדיקים התערבות שכזו (ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד לג(1) 509 (1979); ע"א 406/80 אלקיים נ' הוברמן, פ"ד לו(4) 416, 418-419 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 709 (2009) (להלן: גורן)). כלל זה יפה גם לענין תובענות ייצוגיות (ענין אנליסט, בעמ' 263; ענין דנוש, בפסקה 15) והוא חל הן ביחס לשכר טרחה והן ביחס לגמול לתובע המייצג (ענין אנליסט, בעמ' 261). 29. מקרה זה, אף כי הוא מצדיק פסיקת גמול מיוחד לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוחו, חורג בשיעורים שנפסקו לענין זה בערכאה קמא מהשיעורים הראויים במידה כזו המצדיקה את התערבותנו. 30. השיקולים המרכזיים העומדים ביסוד עמדה זו הם כדלקמן: 31. מן הצד האחד – התובענה הייצוגית והבקשה לאישורה בענייננו הוגשו לצורך תביעות השבה של כספי מס בולים, אשר על פי הלכת שיכון ובינוי נגבו שלא כדין בגין תשלומי מס ערך מוסף. התובענה והבקשה לאישור שהוגשו התייחסו לתקופה שקדמה לשינוי החוק שביטל את מס הבולים, ואשר תחולתו היא פרוספקטיבית. התובענה שהוגשה אינה תביעת סרק טורדנית, ואינה תלושה מן הדין ומהמציאות העובדתית, שהרי היא הסתמכה בבירור על הלכת שיכון ובינוי, ונגזרה במישרין מקביעותיה. כמותה, נמצאו גם תובענות אחרות שהוגשו באותה רוח. יחד עם זאת, יש להוסיף, כי התובענה בענייננו הוגשה על רקע דחיית העתירה לדיון נוסף בענין הלכת שיכון ובינוי, אף כי בית משפט זה ציין, בדחותו את העתירה לדיון נוסף על אותה הלכה, ולא במקרה, כי הדחייה איננה לגופו של ענין, אלא מטעמים של חוסר תכלית במתן הכרעה עקרונית בדיון נוסף בסוגיות שהפכו בינתיים תיאורטיות לגבי העתיד, עם ביטול מס בולים מכאן ואילך. ובלשון בית המשפט: "הדיון הנוסף לא נועד להכריע במחלוקות הצופות פני עבר, שכן תכליתו הכרעה בסוגיות משפטיות עקרוניות שבתי המשפט והציבור בישראל יידרשו להן בעתיד". בהגשת התובענה והבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, הושקעו עבודה ומאמץ, ומאחר שעל פי הלכת שיכון ובינוי שלא בוטלה בדיון הנוסף, הרשות מנועה מלגבות מס בולים על תשלומי מע"מ בעיסקאות, היה לתובענה שהוגשה על מה שתסמוך ביחס לתשלומי העבר ששולמו או נדרשו בגין חיובי מע"מ, כאמור. יתר על כן, בעקבות הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, וככל הנראה גם בהשפעת בקשות לאישור תובענות ייצוגיות דומות אחרות, הודיעה המדינה, כארבעה חודשים לאחר הגשת הבקשה לאישור, כי היא לא תוסיף לגבות את תשלומי מס הבולים המגיעים בגין התקופה שקדמה לביטול המס על פי החוק. יש לראות קשר וזיקה בין התובענה בענייננו (ואפשר אף תובענות אחרות) לבין הערכתה המחודשת של המדינה את מדיניות הגבייה בענין זה, אשר בעקבותיה היא הודיעה כי היא מפסיקה את הגבייה ביחס לתשלומי העבר שטרם גבתה. אף שהמדינה הסבירה כי מניעיה לכך נבעו משיקולים תועלתניים הקשורים, בין היתר, בסכומי הגבייה הנמוכים, יחסית, שנותר לה לגבות, ולא מאי חוקיות הגבייה, שלעמדתה היתה חוקית, התוצאה בשטח היא כי הגשת התובענה על ידי המערערות יצרה תמריץ כלפי הרשות להעריך מחדש את מהלכיה, ובכך היא השיגה, למעשה, את מטרתה העיקרית בהפסקת הגבייה ביחס לעבר. תועלת זו הושגה אף בלא שנדרשה השקעת משאבים מרובה מהצדדים המתדיינים ומבית המשפט. עוד יש לציין, כי חלפו כשמונה חודשים בין ביטול מס בולים בחוק, לבין הודעת המדינה על הפסקת הגבייה של תשלומי המס המגיעים בגין העבר. סביר להניח, כי אילו היתה המדינה מודיעה על הפסקת הגבייה קודם לכן, אפשר שהמערערות לא היו נזקקות להגשת התובענה הייצוגית והבקשה לאישורה, והיו נחסכים המשאבים שהושקעו בהכנתן. 32. מנגד, יש להתייחס גם לשיקולים הבאים: ראשית, מדובר במקרה מיוחד בנסיבותיו, המתאפיין בכך שההלכה שעל יסודה הוגשה התובענה הייצוגית הושארה בסימן של אי ודאות, מן הטעם שהחוק שונה בינתיים, והעתירה לדיון נוסף לא הוכרעה לגופה. נוצרה מערכת נסיבות מיוחדת שבה השאלה הפרשנית באיזו מידה חל מס בולים על תשלומי מע"מ נותרה אמנם מעוגנת בהלכת שיכון ובינוי שלא בוטלה, אך נכונותה של הלכה זו לא הוכרעה ולא עמדה במבחן הדיון הנוסף, אף שבית המשפט העליון סבר בשעתו כי מוצדק היה להעמידה למבחן נוסף כזה. בחינה נוספת זו בדיון הנוסף התייתרה בראייה פרוספקטיבית לגבי העתיד עקב ביטולו של מס הבולים כלפי העתיד, אשר הביא לכך שהבחינה הנוספת של ההלכה לא תיעשה. דחיית העתירה לדיון הנוסף, לאחר שהבקשה לדיון נוסף התקבלה, ואף ניתן צו עיכוב ביצוע פסק הדין נשוא העתירה, נעשתה שלא לגוף הענין, ותוך ששאלת נכונות הלכת שיכון ובינוי נותרה בעינה. ענין זה אף צויין כגורם שראוי להביאו בחשבון בתביעות השבה שיוגשו כנגד הרשות הציבורית על בסיס הלכת שיכון ובינוי. ממצב דברים מיוחד זה עולה, כי התובענה שהוגשה ובקשת האישור שנלוותה אליה גררו אחריהן באופן בלתי נמנע את "שובל" אי עמידתה של הלכת שיכון ובינוי במבחן הדיון הנוסף, תוך שנותרה, מרחפת בחלל העולם המשפטי, השאלה האם פרשנות החוק שניתנה בענין שיכון ובינוי לענין תחולת מס בולים על תשלומי מע"מ הינה הפרשנות הנכונה, או שמא אפשר שבית משפט זה היה סוטה ממנה אילו נזקק להליך הדיון הנוסף לגופו. בענין זה חשוב גם לציין, כי המדינה טענה לאורך כל הדרך כי החלטתה להפסיק את הגבייה ביחס לחיובי המס מן העבר נובעת משיקולים מעשיים, ולא מאימוץ הלכת שיכון ובינוי, ויש לתת משקל לעמדה זו. המדינה הסתפקה בהצהרה כי תימנע מגבייה עתידית של סכומים שטרם נגבו מהציבור בגין העבר, ואשר מסתכמים ב-710,000 ₪ בלבד; היא הסבירה כי הגבייה הופסקה עקב ביטול המס כלפי העתיד, ולא בשל אי חוקיות הגבייה, וכי אין בכוונתה להשיב לציבור כספי מס שכבר נגבו על חשבון מס העבר. בנוסף, מאחר ששאלת חוקיות הגבייה של מס על תשלומי מע"מ לא הוכרעה לגופה במסגרת הדיון הנוסף, תביעות ההשבה על גביית יתר ביחס למיסי העבר אינן חד-משמעיות, והן כפופות לטיעונים נוגדים של המדינה שנותרו בעינם; כן נטען, כי המדינה המשיכה לגבות מס בולים על תשלומי מע"מ בעקבות החלטת בית המשפט העליון לעכב את ביצוע הלכת שיכון ובינוי, והיא פעלה להמשך הגבייה בחסות החלטה זו. בכל אלה יש כדי להקהות את חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית שהוגשה על ידי המערערים, ואת משקל התועלת הציבורית הנגזרת ממנה. שנית, מטבע הדברים, תובענה ייצוגית, שבקשת אישור בגינה נדחית עקב הודעת המדינה על הפסקת גבייה, אינה כרוכה בהשקעת משאבים גדולה, בדומה לזו המתחייבת בתובענה המתנהלת לגופה, ומסתיימת בהכרעה שיפוטית, או אף בבקשה לאישור תובענה הנדונה לגופה. בהערכת שיעורי הגמול המיוחד ושכר הטרחה, יש להתחשב בהשקעת המשאבים המעטה הנדרשת בהליך כזה. שלישית, ההשקעה המקצועית שנדרשה בענין זה לצורך הכנת התובענה הייצוגית, לא חייבה מאמץ מיוחד, שכן התובענה הסתמכה כל כולה על הלכת שיכון ובינוי וממילא לא הצריכה השקעה מקצועית מרובה. גם הסיכון שהמערערות לקחו על עצמן בהגשת התובענה הייצוגית לא היה גדול עקב כך. רביעית, מבחינת התועלת הציבורית בהגשת התובענה יש לזכור כי בצד התובענה שהגישו המערערות, נמצאו תביעות נוספות להשבה שהוגשו להגשמת אותה תכלית. הודעת הפסקת הגבייה ניתנה על ידי המדינה בכל יתר התביעות גם כן, ועל כן ניתן להניח כי אין לזקוף את מלוא התועלת שנצמחה לציבור מהפסקת הגבייה לזכות תובענה זו בלבד. נכון יותר לזקוף זאת לכלל תביעות ההשבה שהוגשו אותה עת להחזרת מס בולים ששולם בגין תשלומי מע"מ. חמישית, יש לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה על ידי הרשות הציבורית, ולאזן את עניינו הלגיטימי של התובע המייצג אל מול האינטרס הציבורי המצדיק זהירות והקפדה בקביעת הזכות לתשלומי הגמול ושכר הטרחה ובהערכת שיעורם הסביר של תשלומים אלה. מכלול השיקולים האמורים יפה הן לענין הגמול המיוחד לתובע המייצג והן לענין שכר הטרחה לבא כוח המייצג. 33. קשת השיקולים הנוגדים הפועלים בענין זה מטה את הכף, מצד אחד, לאימוץ החלטת בית המשפט קמא לפסוק גמול ושכר טרחה לתובעות המייצגות ולבאי כוחן; ומנגד, היא מצדיקה שינוי שיעורם של התשלומים שנפסקו על דרך הפחתתם באופן ניכר. שיעור התשלומים אמור לשקף את האיזון בין התכליות והשיקולים השונים הפועלים בענין זה (ענין אנליסט, בעמ' 260; ענין טרוים, פסקה 5). בענין האיזון הנדרש כאמור ראו גם את פסק דינו של בית משפט זה שניתן אך לפני מספר ימים בע"א 7094/09 ברוזובסקי הובלות בע"מ נ' איתוראן איתור ושליטה בע"מ (טרם פורסם, 14.12.2010) (השופט פוגלמן). סוף דבר 34. אציע לחברַי לדחות את ערעור המערערות, לקבל באופן חלקי את ערעורה שכנגד של המדינה, ולקבוע כי הגמול המיוחד שישולם למערערות יעמוד על 50,000 ₪, ואילו שכר הטרחה לבאי כוחן יעמוד על סך 50,000 ₪, וזאת במקום הסכומים שנפסקו למערערות בידי בית משפט קמא. ההוצאות (אגרת בית משפט והוצאות שונות בסך 25,000 ₪) שנפסקו על ידי בית משפט קמא יעמדו בעינם. 35. בנסיבות הענין, אציע שלא ליתן צו להוצאות בהליך זה. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. ה מ ש נ ה ל נ ש י א ה השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, כ' בטבת התשע"א (27.12.2010). ה מ ש נ ה ל נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07023950_R13.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il