ארגון מגדלי הדגים בישראל, אגודה שיתופית ארצית בע"מ ואח' נ' שר האוצר ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2394/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרים: 1. ארגון מגדלי הדגים בישראל, אגודה שיתופית ארצית בע"מ 2. דג ישראלי אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. שר החקלאות 3. משרד האוצר 4. משרד החקלאות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד גיל עוז בשם המשיבים: עו"ד אנט קליימן פסק-דין השופט ד' מינץ: עניינה של העתירה בבקשת העותרים להאריך את המועד להגשת הערות הציבור לטיוטת צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (הוראת שעה מס'...) התשפ"ב-2022 (להלן: טיוטת הצו או הטיוטה), המורה על ביטול מכסי המגן על ייבוא דגים מסוימים לישראל, וזאת עד לאחר שיועברו לידיהם מסמכים שביקשו העותרים לקבל ממשיבים 4-3 לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1988 (להלן: חוק חופש המידע). טיוטת הצו פורסמה בהמשך לתכנית שפרסם משרד האוצר ביום 9.2.2022 להורדת יוקר המחייה בישראל, הכוללת בין היתר הפחתת מכסים על מוצרי מזון מיובאים ובהם דגי ים (להלן: התכנית). בעתירתם טענו העותרים כי המועד שהוקצב לצורך הגשת הערות הציבור קצר מדי ובלתי סביר, וכי לצורך עריכת הערותיהם לטיוטה נדרש להם המידע שהתבקש לפי חוק חופש המידע הנוגע לתכנית ככלל ולהחלטה על ביטול מכסי המגן על ייבוא דגים בפרט. בתוך כך הלינו העותרים על כך שחרף פניותיהם, המשיבים לא המציאו לידיהם את המידע שהתבקש על ידם לפי חוק חופש המידע. לאחר הגשת העתירה חלו מספר התפתחויות. ראשית, בכל הנוגע לפניות לפי חוק חופש המידע, משרד החקלאות הודיע לעותרים כי המידע המבוקש על ידם אינו מצוי בידו; ומשרד האוצר העביר לעותרים מענה לו צורפו מסמכים והפניות למאגרי מידע שונים המהווים בסיס מקצועי בתחום של מדיניות כלכלית בענף החקלאות וענף הדגים בפרט. מענה זה של משרד האוצר לא סיפק את עותרת 1 והיא הגישה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים עתירה לפי חוק חופש המידע, בה ביקשה לחייב את משרד האוצר להעביר לה מסמכים נוספים שהתבקשו על ידה. שנית, נוכח התפתחויות אלו הוארך המועד להגשת התייחסותם של העותרים לטיוטת הצו עד ליום 10.5.2022. בהתאם לכך העבירו העותרים התייחסויות לטיוטת הצו "תחת מחאה". המשיבים סקרו בתגובתם את ההתפתחויות האמורות וטענו כי דין העתירה להידחות על הסף בהיותה מוקדמת, שעה שטרם התקבלה החלטה סופית של הרשות המינהלית; וכי בשים לב להארכת המועד שניתנה לעותרים להגשת התייחסותם לטיוטת הצו, העתירה במתכונתה הנוכחית התייתרה. בתגובה לכך טענו העותרים כי המועדים להגשת התייחסותם לטיוטת הצו הוארכו באופן פתאומי ובדיעבד, כאשר מרבית המסמכים שהתבקשו על ידם כלל לא הגיעו לידיהם. כן טענו העותרים כי מפסיקת בית משפט זה עולה כי כלל אי-ההתערבות בשלב המקדמי נובע מכך שעתידים להתקיים הליכים נוספים בהם יוכל העותר להשמיע טענותיו ולהביע עמדתו, בטרם תתקבל החלטה סופית. ואולם בענייננו, מקום בו לא צפויים להתקיים הליכי שימוע נוספים ולמעשה שר האוצר רשאי להפחית מכסים באופן מיידי, ומקום בו לא ניתן לומר כי קיימים נימוקים נוספים המצדיקים את אי-התערבותו של בית משפט זה, אין מקום לדחות את העתירה על הסף. מקובלת עלינו עמדת המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף בהיותה מוקדמת. בית משפט זה אינו נדרש לעתירות הנוגעות להליכי שימוע בטרם קיבלה הרשות המוסמכת החלטה לגופו של עניין (בג"ץ 7503/21 קרויז תקשורת בע"מ נ' מנכ"ל משרד התקשורת, פסקה 10 (29.12.2021); בג"ץ 4329/20 מסר ב.א.ב בע"מ נ' שר התקשורת, פסקה 6 (30.6.2020); בג"ץ 5596/19 שניב תעשיות נייר בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל, פסקה 8 (22.9.2019)). בענייננו, משטרם התקבלה החלטה סופית בכל הנוגע לטיוטת הצו, גם טרם בשלה העת לדון בטענותיהם של העותרים לעניין פרק הזמן שניתן להם לצורך הגשת התייחסותם לה (והשוו: בג"ץ 2451/19 מי אביבים 2010 בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב, פסקה 4 (22.5.2019); בג"ץ 4894/15 הפורום הישראלי לאנרגיה נ' ממשלת ישראל, פסקה 13 (22.7.2015)). לא מצאנו ממש בטענת העותרים לפיה בניגוד לעתירות אחרות שנדחו בהיותן מוקדמות, בעניינם "עם תום המועד לשימוע אין עוד 'צמתים' ואין 'תחנות' לטעון ולהשמיע דבר" ועל כן יש לדון בטענותיהם כעת. כלל מושרש הוא כי בית משפט זה אינו נדרש לעתירות המוגשות לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה לגופו של העניין הנדון (וראו למשל: בג"ץ 3796/15 דוראד אנרגיה בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל‏, פסקה 4 (12.7.2015)). הלכה זו נובעת מהטעם שטרם התקבלה החלטה שניתן להעמידה לביקורת שיפוטית ומהטעם שייתכן שלאחר קבלת ההחלטה יתייתר הדיון בסוגיה (בג"ץ 1420/22 פלונית נ' נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, פסקה 17 (1.6.2022); בג"ץ 3911/21 ק.ל.ע. חברה לניהול קרן השתלמות לעובדים סוציאליים בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 7 (16.3.2022)). טעמים אלה יש בהם כדי להצדיק דחייה של עתירה מקום בו טרם התקבלה החלטה סופית, וזאת בין אם יינתנו לעותר הזדמנויות להעלות טענות נוספות עובר לקבלתה ובין אם לאו. העתירה נדחית אפוא. העותרים יישאו יחדיו בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י' בסיון התשפ"ב (‏9.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22023940_N05.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il