אכרם בהותי נ. מועצה מקומית כפר משהד

פסק-דין בתיק בג"ץ 2394/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2394/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר העותר: אכרם בהותי נ ג ד המשיבים: 1. מועצה מקומית כפר משהד 2. בית הדין הארצי לעבודה בנצרת 3. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד פוקרא מוחמד פסק-דין השופט י' דנציגר: העתירה שלפנינו מהווה, הלכה למעשה, ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 19.2.09 בתיק עע 381/08, אשר דחה את הערעור שאותו הגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 15.5.08 בתיק עב 2416/05. 1. העותר הועסק אצל המשיבה 1 (להלן – המועצה) מיום 1.9.96 ועד ליום 30.12.98 ובהמשך מחודש ינואר 2002 ועד ליום 1.2.2004. לעותר טענות שונות כנגד המועצה בגין סכומי כסף שהיא חייבת לו, לטענתו, בגין שכר עבור תקופות שונות בהן שהה בחופשות ללא תשלום, על פי החלטותיה של המועצה, פיצויי פיטורים ותשלומים סוציאליים אחרים. בכלל זה, טוען העותר כי בפסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת בעב 1005/04 נקבע כי פיטוריהם של מספר עובדי המועצה, והוא ביניהם, הינם מבוטלים. 2. מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה עולה כי העותר הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, אשר חייב את המועצה לשלם לעותר סך של 12,000 ₪. פסק הדין האמור ניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ומסמכים והגיעו להסכמה דיונית לפיה ויתרו על חקירת המצהירים והסמיכו את בית הדין האזורי להכריע בדרך של פשרה לאור מכלול החומר שבתיק וסיכומים בכתב. עוד עולה מפסק דינו של בית הדין הארצי כי במסגרת פסק הדין האמור, אשר לא צורף לעתירה שלפנינו, פירט בית הדין האזורי את השיקולים ששקל בקובעו את הסכום לתשלום. במסגרת הערעור שאותו הגיש העותר, טען הוא כי בית הדין האזורי לא התייחס לכל הטענות והעילות שבתביעתו וטען כי נפלה טעות בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו של בית הדין האזורי ואילו המועצה התנגדה לערעור. בית הדין הארצי דחה את הערעור, בקובעו כי לא נמצא טעם מיוחד המצדיק התערבות בפסיקתו של בית הדין האזורי, אשר ניתנה כאמור על דרך הפשרה ונומקה בצורה מפורטת. מכאן העתירה שלפנינו. 3. במסגרת העתירה מעלה העותר טענות כנגד פסק דינם של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי. בכלל זה טוען העותר: כי שגו שתי הערכאות בהתעלמן מפסק הדין שניתן בעב 1005/04 אשר קובע כי הוא כלול ברשימת העובדים שפיטוריהם בוטלו; כי פסק דינו של בית הדין האזורי לא נומק כראוי וכי בית הדין האזורי התעלם מטענותיו כפי שהובאו בתצהירי העדות הראשית וממסמכים נוספים שהוגשו מטעמו; כי נפלו בפסק דינו של בית הדין האזורי טעויות עובדתיות חריגות ועוד. 4. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה. ההתערבות בהחלטותיו של האחרון תתבצע במקרים חריגים בלבד, המקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, כאשר נפלה בהחלטתו של בית הדין הארצי טעות משפטית מהותית והשני, כאשר הצדק מחייב את תיקונה של טעות משפטית מהותית זו [בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד מ(1) 673 (1986) וראו גם: בג"ץ 5896/08 בן חואטה נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 3.7.08); בג"ץ 1823/07 עבדאללה נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 23.6.08); בג"ץ 6331/07 רביב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (לא פורסם, 27.8.2007); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810 (2003)]. 5. לא זו בלבד שבעתירה שלפנינו לא מתקיים אף לא אחד מן התנאים האמורים, אלא שהעותר אף לא טוען להתקיימותו של איזה מביניהם. כל כולה של העתירה מהווה ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי. בנסיבות אלה, אין בידינו אלא לדחות את העתירה על הסף. 6. אשר על כן דין העתירה להידחות. ניתן היום, כ"ה באייר התשס"ט (19.5.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09023940_W04.doc אג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il