סיני ליבל נ. עו"ד מיכאל בך

פסק-דין בתיק עע"מ 2393/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 2393/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם כבוד השופט מ' מזוז המערער: סיני ליבל נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד מיכאל בך 2. עו"ד חן קפלן, הממונה על ועדת האתיקה הארצית בלשכת עורכי הדין ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו מיום 2.3.2014 בעת"מ 56715-11-13 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' דותן תאריך הישיבה: כ"ב באייר תשע"ה (11.5.15) בשם המערער: בעצמו בשם המשיב 1: בעצמו בשם המשיבה 2: עו"ד דיקלה קליין-יונה פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ש' דותן) בעת"מ 56715-11-13 מיום 2.3.2014, במסגרתו דחה בית המשפט את העתירה שהגיש המערער נגד המשיב 1 ונגד המשיבה 2, בעניין החלטתה של המשיבה 2 לגנוז תלונה שהגיש המערער נגד המשיב 1. הרקע בקליפת אגוז 1. ביום 9.11.2006 הגישו המשיב 1 ועורך דין עידן איידן, שהיה באותה עת עורך דין במשרדו של המשיב 1, שתי תובענות ייצוגיות נגד פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: פרטנר) ונגד סלקום תקשורת בע"מ. ביום 28.12.2006 הגיש המערער תובענה ייצוגית נגד פרטנר בגין עילות זהות לאלה שפורטו בתביעות הייצוגיות שהוגשו על ידי המשיב 1, כחודש וחצי קודם לכן. בתגובה ביקשה פרטנר מבית המשפט המחוזי למחוק על הסף את אחת משתי התובענות שהוגשו נגדה. בית המשפט המחוזי (השופטת ע' ברון) נעתר לבקשה ומחק את התביעה שהוגשה על ידי המערער, משום שהייתה המאוחרת בזמן מבין השתיים. ערעור שהוגש על ידי המערער על החלטה זו (ע"א 3022/08) נדחה על ידי בית משפט זה ביום 8.4.2000 (השופט י' עמית). ביום 3.11.2010 הגיש המערער תלונה ללשכת עורכי הדין, בה טען כי המשיב 1 הגיש את התובענה נגד פרטנר יום וחצי בלבד לאחר ששודר תחקיר טלוויזיוני בעניינה, וזאת רק על מנת לחסום את האפשרות כי מייצגים אחרים יגישו את התובענה הייצוגית. בין היתר טען המערער כי המשיב 1 צירף לתובענה הייצוגית שהגיש תצהיר מטעמו של מר עמרי רוטשילד, אשר לטענתו של המערער נחתם באמצעות פקס, בניגוד להוראות הדין. ביום 17.4.2011 הודיעה המשיבה 2 על גניזת התלונה, זאת לאחר שקיבלה את גרסתו של עו"ד איידן לפיה מר רוטשילד אכן מסר עותק מקור של התצהיר כשהוא חתום על ידו, וכי עותק זה לא צורף לתובענה הייצוגית אך מפאת טעות משרדית. 2. בחודש אפריל 2012 הגיש המערער תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו במסגרתה ביקש מבית המשפט להוציא פסק דין הצהרתי לפיו פסק הדין בתובענה הייצוגית שאישר את הסדר הפשרה בין התובעים הייצוגיים לבין הנתבעים לא יצר מעשה בית דין כלפי כל מי שנפגע ממעשיה של פרטנר. ביום 24.3.2013 הגיש המערער תלונה נוספת נגד המשיב 1 לוועדת האתיקה. בהחלטתה מיום 20.10.2013 קבעה ועדת האתיקה כי אין בתלונה הנוספת טענות חדשות המצדיקות דיון מחודש. ההליכים לפני בית המשפט לעניינים מנהליים 3. ביום 28.11.2013 הגיש המערער עתירה מנהלית בה ביקש לתקוף את החלטתה של ועדת האתיקה מיום 20.10.2013. המשיבים טענו כי העתירה לוקה בשיהוי משמעותי ביותר, שכן ההחלטה לגנוז את התלונה התקבלה למעלה משנתיים עובר להגשת העתירה. עוד נטען כי העתירה אינה מגלה עילה להגשת תלונה נגד המשיב 1, שהרי הוא לא היה זה שהחתים את מר רוטשילד על התצהיר או תייק את העותק השגוי בתיק בית המשפט. 4. בפסק דינו מיום 2.3.2014 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בית המשפט קיבל את טענת השיהוי בקובעו כי אם סבר העותר כי החלטת הגניזה לוקה בחוסר סבירות, היה עליו להגיש עתירה בתוך 45 ימים ממועד ההחלטה דנן. בית המשפט קבע כי במקום ללכת בדרך המלך "בחר העותר להציף את הלשכה בעשרות פניות אותן הכתיר בכותרות שונות, כיד כשרון הניסוח שנחה עליו". בית המשפט ציין כי בין יתר הפניות הוגשו שתי בקשות לחידוש הדיון בתלונה – האחת, בשנת 2012 והשנייה, בשנת 2013, שהיא נשוא העתירה. בית המשפט הוסיף וציין כי עובר להגשת העתירה הגיש העותר בחודש יולי 2013 עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים (עת"מ 32583-07-13), בה טען להעדר התייחסות של המשיבה 2 לפניותיו. עתירה זו נדחתה (השופט ד"ר י' מרזל) מחוסר סמכות מקומית. יחד עם זאת, לפי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מצא בית המשפט המחוזי בירושלים לציין, זאת מבלי להיכנס לעובי הקורה של העתירה עצמה, כי לא מצא מקום להעביר את ההליך לבית משפט אחר "אם בשל העדר הסבר להגשת ההליך לבית משפט זה מלכתחילה; אם בשל קשיים דיוניים אחרים הקיימים לכאורה, בעתירה במתכונתה הנוכחית, ובכלל זה בין היתר, סוגיית השיהוי וכן נוסח התצהיר שצורף". בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הדגיש כי העתירה שאותה הגיש העותר לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה שעה שלפני המשיבה 2 הייתה מונחת בקשה מיום 24.3.2013 באותו עניין ושההחלטה עליה היא נשוא העתירה דנן. בית המשפט קבע כי יש בהתנהלותו זו של העותר כדי להראות שהוא "יוצר, יש מאין, מועדים חדשים להגשת ההליכים על ידי העלאתן מחדש של טענות זהות" והוסיף וקבע כי "לא ניתן להאריך המועד להגשת עתירה באמצעים מלאכותיים על ידי הגשת בקשות סרק החוזרות על אותן טענות שנטענו ונדחו ב-2011 וב-2012". עוד עמד בית המשפט על כך שהמשיב 1 בעתירה אינו המשיב הנכון, "מאחר שלא הוא זה שהחתים את מר רוטשילד על התצהיר או העתקו ולא הוא האיש שתייק את המסמך השגוי בתיק בית המשפט. משכך, גם בהנחה שאין מדובר ב'טעות משפטית' אין עו"ד בך הנילון הנכון", והוסיף וקבע כי "מטעמים השמורים עמו, בחר העותר להפנות את חיציו כלפי עו"ד בך, שלא הוכח ביחס אליו ולוּ בשמץ של ראיה שהיה מעורב במחדל התצהיר". 5. בית המשפט המחוזי קבע כי משני הטעמים דנן דין העתירה להידחות על הסף. ואולם, בחר לבחון את טענות העותר גם לגופו של עניין. בית המשפט בחן את השאלה האם עלה בידי העותר להציג ראיות חדשות אשר חייבו שינוי ההחלטה מיום 17.4.2011, ולאחר שעמד על טענותיו של העותר, קבע כי "מעבר לפרשנות וכינויים שאין מקומם בכתבי בי דין, אין בתלונתו 'החדשה' של העותר כל שינוי נסיבות עובדתי המצדיק פתיחתו מחדש של ההליך", ודחה את העתירה תוך חיוב העותר בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח לכל אחד מן המשיבים. טענות המערער בערעורו 6. המערער – אשר בחר לייצג את עצמו גם בערכאתנו – חוזר על טענותיו לפיהן הניח תשתית עובדתית לביצוע עבירה של תצהיר שקר. בתוך כך מפנה המערער לנספחים שאותם צירף לעתירה מושא הערעור, שמהם, לשיטתו, התעלם בית המשפט המחוזי. המערער מוסיף וטוען כי גם ועדת האתיקה הטעתה את בית המשפט כשקבעה שהוא לא צירף ראיות חדשות לתלונה השנייה. יצויין כי לכתב הערעור המשתרע על פני 30 עמודים צירף המערער 19 נספחים. 7. בכתב הערעור טוען המערער כי "שגה בית המשפט הנכבד קמא בתיאור עובדות הבסיס", זאת כיוון שלטענתו בית המשפט מתאר ברקע העובדתי לפסק דינו "עובדות על סמך מצג בך ולא על סמך העובדות", כשבהמשך הוא מפרט את "העובדות המוחלטות" לשיטתו. לטענת המערער שגה בית המשפט המחוזי בקובעו "כי הייתה טעות משרדית באימות תצהיר במקום שלא יכלה להיות טעות משרדית". עוד טוען המערער כי "שגה בית המשפט הנכבד קמא כשלא הבחין כי בעתירה קיימות שתי פרשות שונות – תלונת העותר הראשונה לועדת האתיקה – שבה עוסק הסעד הראשון בעתירה – ותלונת העותר מיום 24 במרץ 2013 – שבה חדש נוסף ובה עסק הסעד השני בעתירה" (ההדגשות במקור – י.ד.). המערער מוסיף וטוען כי "בית המשפט הנכבד קמא –מסנוור ממצג בך – התעלם מהעתירה ומעבודה אחת פשוטה: הודעת הגניזה על הגשת תצהיר בפקס' ... היתה לאקונית" (ההדגשות במקור – י.ד.). עוד טוען המערער כי "שגה בית המשפט הנכבד קמא כשקבע ברקע העובדתי כי: 'והעותר עושה שימוש בכל בדל משפט או שינוי נוסח בתגובות המשיב 1 או אחרים על מנת ליצור יש מאין עילה חדשה להגשת תלונה או הליך נוסף'". 8. המערער מתייחס בערעורו לשגיאה שנפלה כביכול בפסק דינה של הערכאה הדיונית שמצאה כי הן מחמת שיהוי והן מחמת העדר עילה כנגד המשיב 1 הייתה הצדקה לדחות את עתירתו על הסף (בפסקאות 37-35 ו-50-39 לערעורו, בהתאמה). 9. המערער תוקף אף את חיובו בהוצאות המשיבים על ידי בית המשפט המחוזי. לשיטת המערער לא היה מקום לדחות עתירתו ומשכך לא הייתה הצדקה להשית עליו הוצאות כלל. ואולם, אף בהתעלם מכך, לא היה מקום לחייבו בהוצאות "שמעבר להוצאות ריאליות עבור תגובה מקדמית ודיון אחד" (כמפורט בפיסקאות 58-51 לערעורו). טענות המשיבים 10. המשיב 1 טוען כי הערעור דנן הינו חוליה נוספת בשרשרת של עשרות הליכי סרק שבהם נקט המערער ממניעים נקמניים במשך למעלה משמונה שנים, תוך שהוא מנצל לרעה את זכות הגישה לערכאות בכדי להכפישו ולפגוע בשמו הטוב בפני כל ערכאה שיפוטית, תוך מיחזור טענות שכבר נדחו בהכרעות חלוטות. לשיטת המשיב 1, ההליכים דנן ננקטו על ידי המערער מטעמים נקמניים, תוך שהוא מסרב להשלים עם העובדה שבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו החליט בשנת 2006 להעדיף בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה על ידי משרדו של המשיב 1 בשם לקוחותיו נגד פרטנר, על פני תביעה אותה הגיש המערער כחמישה שבועות לאחר מכן. המשיב 1 מדגיש כי כל הערכאות שדנו בהליכים שבהם נקט המערער נגדו "בחנו את טענותיו לעומקן ודחו אותן לגופן, תוך שמתחו על המערער, על מניעיו הנפסדים ועל סגנונו המשתלח ביקורת קשה – אך הוא ממשיך בשלו". לטענת המשיב 1, הייתה הצדקה מלאה לדחיית עתירת המערער לגופה, שכן "אין שמץ של בסיס לטענותיו המופרכות של המערער באשר לנסיבות חתימת תצהירו של רוטשילד" (הכל כמפורט בפרק ב.2 לסיכומים בכתב מטעמו). המשיב 1 אף טוען שהייתה הצדקה מלאה לדחייתה על הסף: אם מחמת "שיהוי של למעלה משנתיים וחצי בין מועד ההחלטה לגנוז את תלונת המערער מיום 17.4.2011 ... לבין מועד הגשת העתירה" (הדגשה במקור – י.ד.); אם מחמת חוסר נקיון כפיו של המערער ... באופן בו ניהל את ההליכים בעתירה המנהלית, בגדרה הסתיר ... עובדות ומסמכים מהותיים מעיני ביהמ"ש; ואם מחמת "מעשה בית דין כפול" (והכל כמפורט בפרק ב.3 לסיכומים בכתב מטעמו). 11. המשיבה 2 טוענת כי הייתה הצדקה מלאה לדחיית עתירתו של המערער על ידי בית המשפט המחוזי הן בשל השיהוי בהגשת העתירה והן בשל העדר עילה להגשת תלונה נגד המשיב 1 – מאחר שלא הוא זה שהחתים את מר רוטשילד על התצהיר נשוא התלונה, אלא עו"ד איידן –וכן כי לא היה מקום להתערבות בית המשפט קמא בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת – היא המשיבה 2 – לגבי העמדה לדין. לשיטת המשיבה 2, ההלכה המשפטית הינה כי בית המשפט לא יתערב בשיקול דעת ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין אם להעמיד לדין עורך דין, אלא במקרים נדירים וחריגים (שלמותר לציין שמקרה זה אינו נמנה עליהם), כאשר קיים יסוד לסבור שהחלטת הוועדה נובעת משיקולים פסולים ולא חוקיים. לטענת המשיבה 2, "דברים אלה יפים ביתר שאת, שעה שהמערער מבקש להשיג כעת, לא רק על החלטת הוועדה, כי אם לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו" שהינו "מנומק, כאמור, בבהירות ולא נפלה בו שגגה". עוד טוענת המשיבה 2 כי הטיפול בתלונת המערער בוועדת האתיקה הארצית היה טיפול ראוי ואין בפניותיו של המערער, שאותן הוא מכנה בערעורו "התלונה השנייה", כל שינוי נסיבות עובדתי המצדיק את פתיחתו מחדש של ההליך. המשיבה 2 מבקשת להדגיש כי המערער פנה אליה מעל 30 פעם בפניות נוספות זאת לאחר שתלונתו נגנזה, כאשר אין בפניות אלה "כל תוספת ראוייה על התלונה המקורית". אף על פי כן, לפנים משורת הדין הובאה תלונתו של המערער לדיון פעם נוספת לוועדה, זאת "על מנת ליתן למערער את יומו, ואולי למען הסר ספק", ובנסיבות אלה ודאי שאין כל הצדקה, לטענת המשיבה 2, לדיון שלישי בוועדה באותו עניין בדיוק. בשולי הדברים טוענת המשיבה 2, כי אין בסיס בדין לטענת המערער לפיה היה מקום לחייבה להגיש תלונה למשטרת ישראל נגד המשיב 1. לטענתה, ועדת האתיקה אינה מוסמכת, מכוח הסמכויות שהוקנו לה בחוק, להגיש תלונות למשטרה ואין אף כל הצדקה להגשת תלונה – מכוח קל וחומר – כאשר מחליטה הוועדה לגנוז את התלונה שלפניה. המשיבה 2 מדגישה כי הטיפול להן זכו תלונות המערער בוועדת האתיקה היה טיפול ראוי וכי לא נפל כל פגם בהחלטות לגנוז תלונות אלה. בקשות נוספות שהוגשו לבית משפט זה 12. הערעור שלפנינו הוגש ביום 31.3.2014 ומאז הגשתו פנה המערער בבקשות שונות לבית משפט זה, שחלקן מתמקד בבקשה להוספת ראיות. הבקשות טופלו ברובן על ידי רשמי בית משפט זה ולמעשה נותרה להכרעתנו בקשה להוספת מספר ראיות. בדיון שנערך לפנינו ביום 11.5.2015 החלטנו שלא לאפשר הגשת ראיות נוספות. ואולם, בהסכמת הצדדים הורינו על קבלת בקשתו של המערער להוסיף את "הראיה הראשונה" שאותה כלל בבקשתו הראשונה לצירוף ראיות, ועל קבלת בקשתו של המשיב 1 לצרף כראיה את מכתבו מיום 31.12.2013 של עו"ד ב' עיון, שהיה בא כוחו של המערער, ואת תשובתו של המשיב 1 מאותו יום. הדיון לפנינו 13. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בעל-פה בדיון שהתקיים לפנינו – שהוקלדו כמיטב היכולת על ידי קלדניות בית המשפט העליון – הצענו למערער ולמשיב 1 לשקול להביא לכלל סיום בהסכמה של כל המחלוקות שביניהם, באופן שהמערער ימשוך את ערעורו והוא יידחה ללא צו להוצאות וכן כי הצדדים יתחייבו שלא לנקוט בכל הליך או פעולה האחד כנגד משנהו, ולא תהיינה להם כל טענות ודרישות, בעניין מושא הערעור דנן. המשיב 1 הסכים להצעה זו, אך סבר כי אין הצדקה שישיב למערער את ההוצאות שפסק לזכותו בית המשפט המחוזי (וששולמו). איפשרנו למערער לשקול את ההצעה וקצבנו לו פרק זמן בן שבעה ימים להודיענו אם הוא מקבל את הצעתנו. 14. כבר למחרת, ביום 12.5.2015, הגיש המערער הודעה בת שלושה עמודים (לה צורפו מסמכים שונים החובקים עשרות עמודים, שאין זה המקום לפרט מהם), בה הבהיר, תוך שהוא מפרט נימוקיו, כי הוא אינו מסכים "להצעה של דחיית הערעור באופן שהוצעה – גם בנסיבות בהן יוחלט על החזרת 20,000 ש"ח ששולמו למשיבים בהליך נשוא הערעור". משכך, לא נותר לנו אלא להכריע בערעור. 15. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה ושבנו ועיינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, שוכנענו כי יש מקום לדחות את הערעור מכוח סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אנו סבורים כי אין מקום לדחות את הקביעות והממצאים העובדתיים המופיעים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטעמנו, ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. בנוסף, לא מצאנו שנפלה בפסק הדין כל טעות שבחוק. הערעור נדחה איפוא. 16. המערער ישלם לכל אחד מן המשיבים שכר טרחת עורך דין בערכאה זו בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ח באייר התשע"ה (‏17.5.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14023930_W25.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il