עבדאללה חוסיין בשאראת נ. המפקד הצבאי באדור יו"ש

החלטה בתיק בג"ץ 2389/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2389/04 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ד' חשין העותרים: 1. עבדאללה חוסיין בשאראת 2. עומר עארף בשאראת 3. עלי מוחמד בני עודה 4. עבדאללה חאפז בני עודה 5. מוחמד פהד בני עודה נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הצבאי באיזור יו"ש 2. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י' בחשון התשס"ז 1.11.06 בשם העותרים: עו"ד סאלח אבו-חוסיין בשם המשיבים: עו"ד ערן אטינגר פסק דין השופט ד' חשין: 1. עתירה זו עניינה במבנים שונים, בעיקר אוהלים ודירים, אשר נבנו על ידי העותרים בחלקות אדמה הסמוכות לכפר טובאס שבבקעת הירדן והמשמשות את העותרים כשטחי מרעה. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה במינהל האזרחי (להלן - המשיבה 2) הוציאה צווי הריסה למבנים אלו, שנבנו בלא היתרים כדין ובאזור שייעודו חקלאי. העותרים מבקשים צו על תנאי שיורה למשיבים לנמק מדוע לא יתנו היתרי בניה ושימוש במקרקעין למבנים אלו. 2. חמשת העותרים הינם בדואים הרשומים כתושבי כפר טמון. לטענתם, מזה עשרות שנים הם מתגוררים באדמות כפר טובאס, ורועים שם את צאנם. העותרים 4-1 ישבו בעבר בחלקות אחרות מאדמות טובאס, אך נדרשו לפנותן, בשל הימצאותן של חלקות אלו בשטח אש של צה"ל. עתירה קודמת שהוגשה בשנת 1997, במטרה למנוע את הפינוי, נדחתה (בג"ץ 6371/97 בשאראת נ' המפקד הצבאי באזור יו"ש, ניתן ביום 21.7.2003). זאת, לאחר שבית המשפט שוכנע כי המשיבים הצביעו בפני העותרים על שטחי מרעה חלופיים. משפונו העותרים, התמקמו עם צאנם בחלקות נשוא עתירה זו. בכל אחת מחלקות אלו נבנו מספר מבנים, דוגמת אוהלי מגורים ומכלאות לצאן. בעקבות בניה זו, פתחה יחידת הפיקוח על הבניה במינהל האזרחי שישה תיקי בניה בלתי חוקית. בכל אחד מתיקים אלו ניתן תחילה צו הפסקת עבודה, התקיים דיון בפני המשיבה 2 ובסופו של יום הוצא צו הריסה. בחלק מהתיקים הגישו העותרים בקשה להיתר בניה, אולם בקשות אלו נדחו. תוכניות שהגישו חלק מהעותרים לשינוי ייעוד המקרקעין מחקלאות למגורים, נדחו אף הן על ידי המשיבה 2. ביום 23.2.2004 או בסמוך לכך, ביצעו פקחי המינהל האזרחי מדידות שונות בחלקות האמורות, לקראת ביצועם של צווי ההריסה. לבקשת העותרים, נתנה להם המשיבה 2 ארכה לביצוע הצווים עד ליום 8.3.2004, הוא היום בו הוגשה עתירה זו, בגדרה התבקש גם צו ביניים. בית המשפט (השופט גרוניס) נעתר לבקשה והוציא צו ארעי לפיו נאסר על המשיבים להרוס או לפנות את המבנים נשוא העתירה. טענות הצדדים 3. העותרים טוענים כי מחובתם של המשיבים לאפשר להם תנאי קיום מינמליים, התואמים את אורח חייהם כבדואים שפרנסתם על גידול עדרי צאן. לטענתם, על פי דרישת המשיבים, פינו את הקרקע שהייתה מוחזקת על ידם בעבר, וכיום הם יושבים על קרקע פרטית ומוסדרת ששכרו מהבעלים הרשומים, ואין הם מפריעים לאיש. כן טוענים העותרים, כי על פי תוכנית המיתאר הרלוונטית, המכונה S-15, באזור המוגדר בה כ"אזור חקלאי", מותר להקים מבני משק, בתי גידול, חממות, דירים, לולים ואף מבני מגורים. לטענתם, המבנים שהקימו נמנים עם קטגוריה זו, והתוכניות שהגישו לאישור המשיבה 2 מתייחסות למבנים אלה. העותרים טוענים כי אף אם התוכניות שהוגשו על ידם אינן ראויות, על המשיבים מוטלת החובה להכין תוכניות חלופיות התואמות את אורח חייהם של העותרים כרועי צאן מימים ימימה. העותרים הפנו לבג"ץ 7498/98 דעיס נ' מפקד כוחות צה"ל ביו"ש (להלן – בג"ץ דעיס), וביקשו לגזור ממנו גזירה שווה לענייננו. שם, הורה בית משפט זה, בהחלטת ביניים מיום 26.4.1999, כי על המשיבים להימנע מלפנות 20 עותרים המתגוררים באזור בקעת הירדן, כדי לאפשר להם להגיש בקשות להיתרי בניה. בית המשפט הוסיף וקבע באותה החלטה, כי אם יידחו בקשות אלו, יבררו הרשויות המוסמכות "אם אפשר וראוי להציע מקום חלופי אליו יוכלו העותרים לעבור". העותרים מציינים, כי על אף שהבקשות להיתרי בניה שהגישו שם העותרים נדחו, לא פונו עד היום. העותרים מוסיפים וטוענים, כי הקרקע באזור ח'רבת עטוף שהוצעה לעותרים 4-1, שפונו בעקבות דחיית עתירתם הקודמת (בג"ץ 6371/97), אינה מתאימה לשימוש הדרוש להם – מרעה לצאנם – וגם אין ביכולתם לשכור אותה מבעליהם. 4. המשיבים טוענים כי עיון בעתירה אינו מגלה כל עילה להתערבות בהחלטות התכנוניות, בהצביעם על כך שאין בעתירה ולו טענה אחת נגד ההחלטות של מוסדות התכנון. יתר על כן, טוענים המשיבים, כי על פי שורה ארוכה של פסקי דין, אין בית משפט זה מתערב בשיקוליהם התכנוניים של רשויות התכנון והבניה, אלא אם כן פעלו שלא כדין. לפיכך, טוענים הם, כי דין העתירה להידחות, מה עוד שאינה מצביעה על כל פגם שנפל בהחלטות אלה. אשר לניסיונם של העותרים להיבנות מהחלטת בית המשפט בבג"ץ דעיס דלעיל, טוענים המשיבים כי אין בהחלטה זו בכדי לסייע לעותרים, משום שגורמי הפיקוח והאכיפה הם שקובעים את סדרי העדיפויות בטיפול בהפרות חוק הנוגעות לתכנון ובניה. לאור קרבתם של המבנים נשוא העתירה לישוב הישראלי רועי והאיום הביטחוני הכרוך בכך, אליבא דמשיבים, הוחלט ליתן קדימות לטיפול במבנים נשוא העתירה לפנינו על פני מבנים אחרים שהוקמו שלא כדין. בהקשר לכך מציינים המשיבים, כי ביום 27.10.2005 נעצר בנו של העותר 1 והודה כי בכוונתו להשליך אבנים לעבר הישוב רועי. כן ציינו, כי לאחר תיחקור בוצע חיפוש באוהלו של העותר 1 ונמצאו בו 8 רימוני רסס. עם זאת, מציינים המשיבים, כי מבחינתם אין כל מניעה לכך שהעותרים ימשיכו לרעות את צאנם גם בחלקות שעליהן נבנו המבנים נשוא העתירה. עוד מציינים המשיבים, כי בעקבות דחיית העתירה בבג"ץ 6371/97, דחייה שאיפשרה את פינויים של העותרים 4-1 משטח האש בו ישבו, הוצע לעותרים אתר חלופי להתיישבות סמוך לח'רבת עטוף, אך העותרים דחו הצעה זו. לטענת המשיבים, הצעות אלו מוכיחות כי לא התעלמו מאורח חייהם המיוחד של העותרים, הן לעניין פרנסתם והן לעניין מקום מגוריהם. בדיון לפנינו הטעים בא-כוח המשיבים, כי רשויות האכיפה נתנו קדימות לטיפול במבנים אלו, משום שסברו כי יש בבנייתם משום "התחלה של כפר", דבר שאינו עולה בקנה אחד עם התוכנית הקיימת. כן הזכיר כי העותרים מחזיקים בבתים בכפר טמון, ולכן אין חובה לספק להם מבנה חלופי. בא-כוח העותרים, לעומתו, שלל את הטענה בדבר כוונה להקים כפר חדש וטען כי כל מטרת המבנים היא לאפשר את רעיית הצאן של משפחות העותרים באותם אזורים. דיון 5. עיינו בטענות העותרים ולא מצאנו כי אלה מקימות עילה להתערבותנו. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה לא יתערב בהחלטות של רשויות התכנון, אלא במקום שפעלו שלא כדין: "כלל נקוט הוא בידינו כי בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות" (עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים, ניתן ביום 24.11.2005, מפי השופטת חיות). מהחומר שנפרש בפנינו עולה כי בכל אחד מתיקי הבניה שנפתחו נגד העותרים, התנהל הליך מינהלי בגדרו התקיים דיון שאליו הוזמן העותר הרלוונטי, כדי לשמוע את טענותיו. בחלק מהמקרים ניתנו ארכות שונות, שנתבקשו על ידי העותרים, והוגשו עררים. בתום כל ההליכים המינהליים, ניתנה ארכה אף להגשת עתירה זו. אולם, העתירה אינה מעלה טענה כי נפל פגם זה או אחר בהחלטות רשויות התכנון. ממילא, לא נמצאה עילה להתערבותנו. לעניין זה אין נפקות אם תוכנית המיתאר הרלוונטית (S-15) נשענת על החוק הירדני, כפי שטען בא כוח העותרים, או מקורה בחוקי התכנון והבניה הישראלי. כך או כך, המשיבים הם הרשות המוסמכת לעניין תכנון ובניה באזור, ולא מצאנו כי נפל פגם בהחלטותיהם. 6. העותרים ביקשו ללמוד מעניינם של העותרים בבג"ץ דעיס, שם הוקפאה הריסת המבנים. אף לעניין זה, אין בידינו לקבל את טענות העותרים. אך לאחרונה אמר בית משפט זה את דברו בעניין סדרי עדיפויות באכיפת החוק בתחום הבניה: "עלינו להביא בחשבון כי המשאבים הנדרשים למילוי המשימה הם בידי הרשות המבצעת ומדיניות האכיפה נקבעת על-פי סדרי העדיפויות שהיא מציבה לעצמה; זאת על-פי מוקדי הפרת החוק, האמצעים שבידי הרשויות השונות, ועל-פי היכולת המעשית והמבצעית. בכל אלה, לא נראה להתערב כל עוד אין הרשות מתנערת מחובתה לאכוף חוק" (בג"ץ 1555/06 קינג נ' עיריית ירושלים, ניתן ביום 15.5.2006, מפי השופטת ביניש, כתוארה אז). בענייננו, נימקו המשיבים את הקדימות שניתנה להריסת מבניהם של העותרים הן בנימוק בטחוני – הקרבה לישוב רועי, והן בנימוק תכנוני – תחילתו של כפר. לא נמצאה לנו עילה להתערבות בשיקולים אלה. 7. טענה אחרונה בפי העותרים נוגעת לאורח חייהם – "בדווים החיים על גידול עדרי צאן", מזה, ולחובת הרשויות לאפשר להם תנאי קיום התואמים את צרכיהם, מזה. בית משפט זה דן לא אחת בצרכי האוכלוסייה הבדואית, הנובעים מתנאי חייהם הייחודיים (וראו, לדוגמה, פסק הדין בבג"ץ 4862/05 סיאליה נ' ראש המינהל האזרחי, ניתן ביום 11.9.2005, מפי השופטת פרוקצ'יה). במקרה שלפנינו, המשיבים כלל אינם טוענים נגד השימוש בחלקות נשוא העתירה כמקום מרעה, ואף הצהירו כי מבחינתם אין כל מניעה שהעותרים ימשיכו וירעו שם את צאנם. משכך, אין לכאורה פגיעה בפרנסתם של העותרים. אשר למקום מגוריהם של העותרים, המשיבים הציעו בעבר (בג"ץ 6371/97) את ח'רבת עטוף כחלופה. העותרים טוענים כי מקום זה אינו ראוי למרעה ואינו בר שימוש. אולם, כאמור, חלופה זו מוצעת בעיקרה לעניין מקום מגוריהם של העותרים, ולעניין זה לא הומצאה לנו כל ראיה המעידה כי חלופה זו אינה ניתנת למימוש. סוף דבר, העתירה נדחית. עם זאת, כדי לאפשר לעותרים פרק זמן סביר להתארגנות עד לביצועם של צווי ההריסה, אנו מורים כי הצו הארעי שניתן במסגרת עתירה זו ימשיך לעמוד בתוקפו במשך חודשיים נוספים מהיום. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ט בכסלו תשס"ז (10.12.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04023890_F11.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il