דן כוכבי נ. כונס נכסים רשמי תל אביב

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 2384-05-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: דן כוכבי נגד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי תל אביב 2. עו"ד יואב שרון – בתפקידו כנאמן לנכסי המערער 3. עיריית רחובות 4. צביה כוכבי 5. יהונתן כוכבי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפש"ר 1125/09 מיום 23.4.2025 שניתנה על ידי כב' השופטת ה' אסיף בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ה' אסיף) מיום 23.4.2025 בפש"ר 1125/09 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. כתב הערעור וההחלטות שניתנו בעניינו של המערער מלמדים כי המערער, שאינו מיוצג, פתח בהליך פשיטת רגל בשנת 2009 לאחר שהצהיר על חובות בסך למעלה מ-36 מיליון ש"ח. על פי בקשת המערער ניתן צו כינוס, והמשיב 2 מונה כמנהל מיוחד לנכסיו (להלן: הנאמן). מספר חודשים לאחר מכן, עתר המערער לביטול צו הכינוס מטעמים שונים. בית המשפט לא נעתר לבקשתו ובשנת 2011 הכריז עליו פושט רגל ומינה את הנאמן בתור נאמן על נכסיו. מאז פתח המערער בשורה של בקשות והליכים, בין השאר בניסיונות לבטל את הכרזתו כפושט רגל בטענה ל"מרמה" שדבקה בה מצד גורמים שונים. הליכים אלה נדחו, ובאופן דומה נדחו או נמחקו ערעורים שהגיש המערער על החלטות אלה לבית משפט זה (ראו למשל: ע"א 2606/10 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (12.7.2011); ע"א 3967/13 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (31.10.2013); ע"א 8011/13 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (25.1.2016); רע"א 3438/17 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (28.8.2017); בג"ץ 6534/17 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (5.11.2017); ע"א 718/19 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (26.2.2019); בג"ץ 4580/19 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (7.7.2019); ע"א 7490/17 כוכבי נ' הכונס הרשמי (27.10.2019); בג"ץ 6328/19 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (17.12.2019); דנ"א 7430/19 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (25.12.2019); ע"א 8438/21 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (9.1.2022); ע"א 5498/21 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (9.9.2021); ע"א 6252/21 כוכבי נ' הכונס הרשמי (19.9.2021); ע"א 4646/22 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (5.9.2022); ע"א 5809/23 כוכבי נ' עו"ד שרון (25.12.2023)). 2. ככל שניתן להבין מכתב הערעור ומעיון במערכת נט המשפט, מקור המחלוקת הנוכחית הוא בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן ביום 11.3.2024 לקבלת אישור לחתום בשם המערער על הסכם פשרה מול רשות מקרקעי ישראל (להלן: בקשה 451 ו-רמ"י, בהתאמה). בסמוך לכך וחרף התנגדות המערער נעתר בית המשפט המחוזי (השופטת ר' ערקובי) לבקשה 451 – יצוין כי המערער הגיש ערעור על החלטה זו שעודנו תלוי ועומד בבית משפט זה (ע"א 3681/24). 3. בהמשך, ביום 24.12.2024 הגיש הנאמן "בקשה לחזור מהבקשה", ובה ביקש מבית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו, ולאפשר לנאמן לחזור בו מבקשה 451. זאת, לנוכח עובדה חדשה שהתבררה לנאמן בעקבות שיח מול רמ"י, שלפיה נפלה שגיאה בהערכת סכום הכסף שלו יהיה זכאי המערער מכוח הסכם הפשרה. לאחר שהוגשה עמדתה של רמ"י לבקשה זו, הורה בית המשפט לנאמן להודיע אם הוא עומד על בקשתו. 4. ואולם, טרם שהוגשה עמדת הנאמן, ביום 23.4.2025 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. המערער טען, בין היתר, כי המותב התעלם במפגיע מהעובדה החדשה שהוגשה לו, ושיש בכוחה לשיטתו לאיין את תוצאות ההליך כולו. לדבריו, הנאמן הסתיר מהמותב לאורך ההליך יסודות עובדתיים, במטרה לקבל דבר במרמה ולהתעשר ממכירת נכסים השייכים לו, וכי המותב היה מודע לכך. עוד הוסיף המערער כי הנאמן אף "העלים" לאורך ההליך את כתב טענותיו בהליך, דבר שהוביל לכך שהמותבים השונים בהליך פסקו על יסוד כתב טענות אחר, מה שהוביל להמשך הכרזתו כפושט רגל. לבסוף, גרס המערער כי המותב פועל לסיכול תביעותיו נגד נושיו, במטרה לקדם את המרמה הנטענת, תוך שהוא מועל בחובתו לפקח על הנאמן. 5. עוד באותו היום דחה בית המשפט את הבקשה. בהחלטתו ציין בית המשפט כי אף שכותרת הבקשה היא בקשה לפסילת המותב, עיון בתוכנה מלמד כי היא נסמכת על טענות המערער שלפיהן שגה בית המשפט בהחלטותיו. מבלי להביע עמדה לגופן של הטענות, בית המשפט קבע שאין בהן כדי לבסס עילת פסילה, ולכל היותר ניתן להעמידן למבחן ערכאת הערעור בכפוף להוראות הדין. 6. על החלטה זו הגיש המערער את הערעור דנן, ובצידו בקשה לסעד זמני לעכב ולהתלות את הכרזתו כפושט רגל. ככל שניתן להבין, המערער טוען כי משהובאה בפני המותב ראיה חדשה, ולאחר שהתברר כי ההחלטות המוקדמות נסמכו על כתב טענות שגוי, היה על המותב להתייחס לממצאים אלה. לטענתו, משבחר שלא לעשות כן, קמה עילת פסלות. עוד טוען המערער כי מותב המתעלם ביודעין ממצגי שווא, במטרה למנוע חשיפת מרמה, אינו יכול להמשיך לדון בתיק. מעבר לכך, המערער סבור כי עצם ההחלטה שניתנה בבקשת הפסילה מעידה על עילת פסלות, שכן היא מלמדת כי המותב ביכר את דברי הכזב של בעלי התפקיד בהליך. 7. עיינתי בטענות המערער ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. תחילה אבהיר כי בקשת הפסילה והערעור דנן אינם האכסניה המתאימה לדיון בהשגות על ההחלטות שניתנו לאורך ההליך (ע"א 4886/22 חגיגי נ' אינסל, פסקה 6 (6.11.2022)). אמת המידה לפסילת שופט מלשבת בדין קבועה בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיה יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. עיון בהודעת הערעור, בנספחיה ובבקשת הפסילה מיום 23.4.2025 מלמד כי לא עלה בידי המערער להוכיח חשש מעין זה. טענות המערער כלפי החלטותיו השונות של המותב הן ערעוריות באופיין, ואין מקומן בהליכי פסלות (עפ"ס 40655-01-25 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (2.3.2025); עפ"ס 31683-11-24 שגיא נ' פקיד שומה תל אביב 1, פסקה 7 (17.11.2024)). לכך יש להוסיף כי טענות המערער כלפי המותב נטענו בערבוביה וללא תימוכין, וכי החלטות המותב כשלעצמן אינן מעידות על העדפת מי מהצדדים או על נעילת דעתו ביחס להליך. 8. הערה בשולי הדברים. המערער, שמייצג את עצמו, אינו חוסך בפניות לבתי המשפט, ומדובר בעשרות אם לא מאות הליכים בהם נקט. ייתכן כי הגיעה העת לדרוש הפקדת ערובות משמעותיות להבטחת הוצאות הצדדים או להבטחת הוצאות לטובת אוצר המדינה, כתנאי לקבלה לרישום של ערעורים, תביעות, עתירות ובקשות מצדו, ושמא לשקול בעתיד אף הוצאת צו חוסם. 9. הערעור נדחה אפוא, וממילא נדחית הבקשה למתן סעד זמני. בנסיבות העניין המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה, על הצד הנמוך, בסך 500 ש"ח. ניתן היום, י"ד אייר תשפ"ה (12 מאי 2025). יצחק עמית נשיא