פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2381/21 לפני: כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי בנתניה 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד רן רייכמן פסק-דין השופט ד' מינץ: בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטול החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 9.3.2021, במסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור (שהוגשה כערעור) במסגרתה התבקש בית הדין הרבני הגדול לקבוע כי בית הדין הרבני האזורי בנתניה היה משולל סמכות לדון בתוקפו של הסכם הגירושין בין העותר לבין משיבה 3 (להלן: המשיבה) וכי הסמכות לדון בביטול הסכם הממון בין השניים מסורה לבית המשפט לענייני משפחה. הרקע לעתירה בתמצית, הוא כדלקמן: העותר והמשיבה נישאו בשנת 1995. בשנת 2009 אושר הסכם ממון בין הצדדים על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחדרה, אשר קבע כי רכוש שיירכש לאחר חתימת ההסכם יהיה בבעלותה הבלעדית של המשיבה. ביום 29.12.2015 אישר בית הדין הרבני את הסכם הגירושין בין השניים (להלן: הסכם הגירושין), בו נקבע בין היתר כי הסכם הממון מחייב אותם. לאחר הגירושין שבו השניים וחיו חיים משותפים ועל כן כאשר פנו פעם נוספת לבית הדין הרבני, נקבע כי הם נדרשים לגט לחומרא. ביום 4.6.2020 סידר בית הדין לצדדים גט נוסף. כן נדחתה תביעת העותר בעניין תוקפו של הסכם הגירושין. בית הדין ציין כי בדיון שנערך ביום 29.12.2015 נשאל העותר במפורש האם הוא מבין כי הסכם הגירושין מחייב ולאחריו תוכל המשיבה להעביר את כל הרכוש על שמה. העותר אישר כי הוא מבין זאת. לאחר מכן הגיש העותר בקשה ל"סתירת דין" לבית הדין האזורי, שנדחתה ביום 29.12.2020. במאמר מוסגר יצוין כי הליך זה של "סתירת דין" אינו מוכר בבתי המשפט האזרחיים והוא מהווה אפשרות ייחודית במערכת בתי דין הרבניים, ונועד לאפשר דיון מחדש בהחלטה שבית הדין סבור כי נפלה בה טעות. הליך זה מוסדר בתקנה קכ"ח לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, הקובעת כך: "חושש בית-הדין שטעה בפסק-דינו, יזמין את הצדדים לבירור נוסף, ובמקרה זה רשאי בית-הדין לעכב את ביצוע פסק-הדין עד לבירור". על החלטות בית הדין האזורי הגיש העותר ערעור לבית הדין הרבני הגדול וביום 9.3.2021 ניתנה החלטתו של בית הדין. בית הדין קבע תחילה כי דחיית בקשה לסתירת דין אינה בגדר "פסק דין" אלא בגדר "החלטה אחרת" ואין לגביה זכות ערעור אלא יש להגיש רשות ערעור. עוד ציין בית הדין כי העותר מבקש להכניס "בדלת האחורית" ערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 4.6.2020, שהפכה חלוטה זה מכבר. לגופה של הבקשה לרשות ערעור, קבע בית הדין הרבני הגדול כי נימוקיו של העותר לסתירת דין בבית הדין האזורי הם נימוקים ערעוריים במהותם, שאינם מתאימים לבקשה לסתירת דין. לגופם של דברים, בית הדין לא מצא טעם ראוי בנימוקי הערעור. העותר הוא זה שכרך במפורש את כל ענייני הרכוש בתביעת הגירושין שהגיש לבית הדין האזורי ואין לו כיצד להלין על כך כיום. בית הדין אף חייב את העותר בהוצאות לטובת המשיבה בסך של 10,000 ש"ח. בפי העותר טענות מלאות כרימון נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול אך אלה כתובות באופן שמקשה עד מאד לרדת לסוף דעתו. עד כמה שניתן להבין מכתב העתירה, העותר טוען כי הבקשה לסתירת דין שהגיש העלתה טענות עקרוניות המצביעות על היעדר סמכותו של בית הדין האזורי לדון בתוקפם של ההסכמים בין הצדדים ועל כן יש עילה להתערבות בשל פעולה בחוסר סמכות. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין הרבניים. התערבות בהכרעת בתי דין דתיים מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו למשל: בג"ץ 4689/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (12.7.2020)). נסיבות אלה אינן מתקיימות בענייננו. העותר לא הצביע כיצד חרגו בתי הדין הרבניים מסמכותם כאשר קבעו כפי שקבעו בעניינו, ודומה כי טענותיו הן למעשה טענות ערעוריות במסווה של טענת סמכות. העתירה נדחית. ניתן היום, ‏כ"ט בניסן התשפ"א (‏11.4.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21023810_N01.docx יש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1