סאלח אבו חלא נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2378/98 - א' בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' גולדברג המערער: סאלח אבו חלא נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.3.98 בתיק 34/97 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא שוילי; והשופטים חפרי-וינוגרדוב; הס תאריך הישיבה: ז' באייר התשנ"ח (3.5.98) בשם המערער: עו"ד ס' יראוד בשם המשיבה: עו"ד ח' ארצי פסק-דין המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 34/97) בעבירה של גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי הסעיפים 333 ו335-(א)(1) לחוק העונשין, בשל כך שירה באקדח במתלונן, בנו, שני כדורים, שפצעוהו בצווארו ובחזהו. המערער ירה במתלונן, בתגובה לדרישתו של האחרון שהמערער, אביו, לא יתערב בדין ודברים שהיו בינו לבין ארוסתו. בעקבות הרשעתו כאמור, נדון המערער לשלש שנים מאסר, מתוכן שנה ומחצה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הערעור מכוון כנגד גזר הדין. בטיעונו, התמקד בא-כוח המערער, בעיקר, בשלשה אלה: ראשית - בעברו החיובי של המערער, שהיה מראשוני המתגייסים הדרוזים לצה"ל וגידל עשרה ילדים ששישה מהם משרתים בכוחות הבטחון; שנית - בכך שהמעשה נעשה בעידנא דריתחא, בעקבות העלבתו והתגרותו של בנו, על רקע של יחסים רעים מתמשכים ביניהם; ושלישית - בכך שנעשתה סולחה בענין זה וכושרו הגופני של הבן, העובד כימאי, לא נפגע. לשיטתו של בא-כוח המערער, בית המשפט המחוזי לא נתן לגורמים אלה את משקלם הראוי; ואף נתפס לטעות בסברו כי קצינת המבחן קבעה בתסקיר שהגישה כאילו המערער לא מתחרט על המעשה. בפועל המערער הביע חרטה מלאה. האמור בתסקיר מבטא את ההתנגשות שבין ה"חרטה" לבין המוסכמות של העדה הדרוזית בכל הקשור לכיבוד אב ולמעמדו במשפחה; אך אין בכך כדי ליטול מן החרטה שהביע המערער את כנותה. עוד הוסיף וטען בא-כוח המערער, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לעובדה שמרשו היה נתון ב"מעצר בית" מלא במשך למעלה משנה; והביע טרוניה על כך שבית המשפט המחוזי לא הפחית מתקופת המעצר שעל המערער לרצות את החודש שבו היה המערער נתון במעצר ממש. לא נוכל להיעתר למערער. העובדה שבבסיס המעשה עומדת תחושה קשה של אב, שנפגע עמוקות מיחס מזלזל ומתגרה של בנו, אינה נוטלת כהוא זה ממידת החומרה שיש ביריות שירה המערער כלפי בנו ופציעתו הקשה כתוצאה מן היריות הללו. ואין לשכוח, כי המדובר בשתי יריות, כאשר היריה הראשונה, שפצעה את המתלונן, לא הספיקה כדי להעמיד את המערער על חומרת תגובתו. התביעה הלכה כברת דרך לא מבוטלת לקראת המערער בכך שתיקנה את כתב האישום מעבירה של נסיון לרצח לעבירה של גרם חבלה חמורה; והעונש שנגזר על המערער - שהוא מתון כשלעצמו - הביא בחשבון את כל הנסיבות המקילות שראוי היה להתחשב בהן. בית המשפט היה ער לכך, שהמערער היה כחודש במעצר בפועל ובעקבותיו במשך למעלה משנה ב"מעצר בית" עד למתן גזר הדין. ברם, על מנת להדגיש את אופיו השלילי של המעשה, כלל את השלכתם של שני הגורמים הללו - במפורש ובמובלט - בין השיקולים שהניעוהו להסתפק בעונש קל יחסית; ולא קיזז את תקופת המעצר, באורח נפרד, מתקופת המאסר בפועל. בנסיבות העניין, אין אנו סבורים שיש בדרך שבה נקט בית המשפט בהקשר זה משום "משגה", המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום ראשון 10.5.98, במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, עד לשעה 12.00. ניתנה היום, ח' באייר תשנ"ח ( 4.5.1998). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט 98023780.H06