רגבים (ע"ר) נ' שר הביטחון, מר ישראל כ"ץ ואח'

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 23744-04-25 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר העותרת: רגבים נגד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. השר במשרד הביטחון 3. מפקד פיקוד המרכז 4. ראש המינהל האזרחי 5. הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באיו"ש 6. משטרת ישראל, מחוז ש"י 7. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד בועז ארזי פסק-דין השופט אלכס שטיין: לפנינו עתירה בגדרה התבקשנו להורות למשיבים לנמק מדוע אינם נוקטים בכל הפעולות הנדרשות לשם אכיפת החוק נגד עבודות תשתית של פריצת דרכים ועבודות להתקנות תשתית חשמל אשר מבוצעות בשטח שנמצא באזור יהודה ושומרון תוך השתלטות על אדמות מדינה ושנועדו לשמש תשתית להקמת בינוי בלתי חוקי במרחב. עוד ביקשה העותרת כי נורה למשיבה 6 – משטרת ישראל, לנמק מדוע לא תפתח בחקירה פלילית בגין העבירות הכרוכות בביצוע העבודות האמורות, וכן להורות למשיבים להעביר לידי העותרת את פרטי הפולשים שמבצעים עבודות בלתי חוקיות ככל שפרטים אלה ידועים להם. עניינה של העתירה בטענת העותרת כי בשטח המצוי דרומית ליישוב פני חבר וצפונית לכפר ח'לת אלמיה בהר חברון (להלן: השטח) מתבצעת בימים אלו פלישה לאדמות מדינה באמצעות עבודות פיתוח לפריצת דרכים והתקנת תשתיות חשמל – אשר החלו בינואר 2025 – ללא הרשאה או היתר ובניגוד לדין. העותרת טוענת כי עבודות מעין אלו מהוות "פתיח" להפרות חוק נרחבות, כגון בניית מבנים לא חוקיים למטרות מגורים ומסחר, על-מנת לקבוע עובדות בשטח תוך זלזול ברשויות אכיפת החוק. עוד נטען כי ריבוי הדרכים "הפיראטיות" – כגון במקרה דנן – מחוץ להישג ידן של הרשויות, מאפשר חופש תנועה לגורמי טרור. העותרת מדגישה כי האחריות לאכיפת דיני התכנון והבניה, ובתוך כך פינוי הפלישה האמורה, היא באחריות המשיבים, בדגש על המשיב 5 – הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש. לטענת העותרת, התמודדות המדינה עם תופעת ההשתלטות על אדמות ציבוריות באיו"ש, בין השאר על-ידי פריצת צירים ובניה בלתי חוקית, לוקה בחסר חמור. נטען כי העובדה שהמשיבים אינם פועלים נגד הפלישה מושא העתירה – חרף פניות חוזרות ונשנות מצד העותרת – מעידה על כשל חמור בהתנהלותם שיש להגדירו כהתנערות בלתי סבירה מאכיפת הדין ואף כהתנערות מוחלטת מאכיפת דיני השמירה ודיני התכנון והבניה באיו"ש. העותרת מוסיפה כי מחדלם של המשיבים בכל הנוגע לאכיפת הדין כלפי פלישה הבלתי החוקית וכלפי מבצעי העבירות עולה כדי חוסר סבירות קיצוני, הפוגע בשלטון החוק ובאמון הציבור ברשויות המדינה – אשר מצדיק התערבות של בית המשפט זה. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה – זאת, בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בשיקול הדעת הרחב המסור לרשויות המוסמכות באשר לגיבוש מדיניות אכיפה ולאופן יישומה בפועל, בכל הנוגע לפעולות הפיקוח והאכיפה שננקטות על-ידן ביחס לפלישות ולבינוי בלתי חוקי בשטח מושא העתירה. המשיבים מבהירים כי מבדיקה שנעשתה מול הגורמים הרלבנטיים ביחידת הפיקוח במינהל האזרחי נמסר כי בכוונתם של הללו לבחון את הפלישה המדוברת ובהתאם לכך לנקוט בצעדי אכיפה מתאימים במהלך שנת 2025 – זאת, בשים לב לסדרי העדיפויות ולשיקולי כוח אדם אצל המשיבים. המשיבים מדגישים כי עסקינן בפלישה שזוהתה אך לאחרונה, כך שלא ניתן להסיק מכך שהמשיבים טרם החלו בצעדי אכיפה ביחס אליה התנערות מאכיפת הדין או התנהלות שנגועה בחוסר סבירות קיצוני אשר יורד לשורש העניין. המשיבים מוסיפים וטוענים כי אין בסיס לטענת העותרת לפיה המשיבים מתנערים מביצוע פעולות אכיפה באזור, וכי הם נקטו זה מכבר בפעולות אכיפה ופיקוח לגבי בניה בלתי חוקית אחרת המצויה בשטח. כך, בשנת 2018 נמסר צו הפסקת עבודה לגבי אחד המבנים, ובקשה להיתר שהגיש מחזיק המבנה נדחתה על-ידי ועדת המשנה לפיקוח; בהמשך הליכי האכיפה עוכבו – לעת הזו – בעקבות ערר לוועדת המשנה לתכנון ורישוי שעודנו תלוי ועומד. המשיבים מציינים בתגובתם כי פעולות הפיקוח והאכיפה מבוצעות בהתאם לסדרי העדיפויות ובכפוף לאילוצים השונים, תוך שקילת כלל השיקולים הרלבנטיים ובשים לב למשאבי הרשויות, לסיכון הביטחוני, לשיקולי רגישות מדינית, ועוד; וכן תוך התחשבות בכך שמדינת ישראל מצויה כבר תקופה ארוכה במלחמה. המשיבים מפנים להלכה הפסוקה לפיה בית המשפט אינו נכנס בנעליהן של הרשויות בכל הנוגע לסדרי העדיפויות באכיפה שהן קובעות – לרבות בכל הקשור לאכיפת דיני התכנון והבניה באיו"ש – וכי ניתן לרשויות שיקול דעת רחב בעניין זה, כאשר ההתערבות השיפוטית שמורה למקרים חריגים בהינתן פגם מהותי שנפל בהתנהלות הרשות. המקרה דנן – לטענת המשיבים – אינו נכנס לגדרי אותם מקרים חריגים שהוכרו בפסיקה כמצדיקים התערבות. באשר לבקשת העותרת למסור לידיה את פרטי המחזיקים בקרקע, המשיבים טוענים כי היה על העותרת לצרף לעתירתה את כלל המשיבים הרלבנטיים שעשויים להיות מושפעים מן הסעדים המבוקשים, וכי החובה להביא את דבר הגשת העתירה לידיעת המחזיקים ולצרפם כמשיבים לעתירה רובצת על כתפיה. עוד מפנים המשיבים בהקשר זה לפסיקה לפיה אין בטענות בדבר קושי באיתור המחזיקים הרלבנטיים כדי לפטור את העותרת מחובת המצאת העתירה לידיהם. בהתייחסות שהגישה העותרת לתגובת המשיבים נטען כי בקשת המשיבים לדחות את העתירה נטענה בעלמא וללא נימוקים, וכי אין לראות בהליכי אכיפה שבוצעו לפני יותר משבע שנים ככאלה הקשורים לעניין דנן, והעובדה שהליכי אכיפה עדיין תלויים ועומדים מאז מצביעה על כשל עמוק בהתנהלות המשיבים. נטען עוד כי המשיבים ממשיכים להתנער מחובתם לאכוף את החוק אף לאחר הגשת העתירה דנן, כאשר בפרק הזמן מאז פניית העותרת אליהם, כבר בחודש ינואר, הם לא נקטו בהליך כלשהו כנגד הבינוי מושא העתירה. לשיטת העותרת, הטענה בדבר סדרי עדיפויות של הרשויות אינה אלא "טענת בדים שנועדה לטשטש את העובדה לפיה המשיבים אינם מבצעים את המוטל עליהם", כאשר מניעת פלישה לאדמות מדינה ובניית תשתיות באופן לא חוקי צריכות להיות בראש סדר העדיפויות של המשיבים ללא הסתייגויות. העותרת טוענת כי הצהרת המשיבים לפיה בכוונתם לפעול נגד הבינוי הבלתי חוקי מושא העתירה היא אמירה כללית, רפה ומסויגת שאינה מאפשרת את הוודאות הנדרשת כדי להשיג את מטרת העתירה ולממש את הסעד המבוקש בה. לאחר עיון בכתובים שהונחו לפניי, סבורני כי לא קמה עילה להתערבות בשיקול הדעת הנתון למשיבים בכל הנוגע למדיניות אכיפת החוק ולקביעת סדרי העדיפויות בנדון דידן; ומשכך הוא, דין העתירה להידחות. הלכה היא עמנו כי "בית המשפט לא יתערב על נקלה בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת באשר לסדרי העדיפות שהיא קובעת לעצמה באכיפת החוק. התערבות בסדרי העדיפות במדיניות אכיפה של רשות מוסמכת עשויה להתרחש מקום בו הוכחה התנערות מלאה או הימנעות בלתי-סבירה מאכיפת החוק, או כאשר סדרי העדיפויות שגיבשה הרשות לצורך האכיפה נגועים בפגם של אי סבירות קיצוני, או בפגם אחר הפוגם בחוקיותם" (ראו: בג"ץ 1161/06 תנועת "אנחנו על המפה" נ' שר הביטחון, פסקה 10 (14.10.2007); ראו גם, מני רבים: בג"ץ 3945/21 עמותת רגבים נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 7 (2.2.2022); בג"ץ 6872/18 רגבים נ' שר הביטחון, פסקה 10 (19.8.2019); בג"ץ 2407/10 רגבים נ' שר הביטחון, פסקה 4 (3.8.2012)). על הרציונלים המרכזיים המונחים ביסוד ההלכה האמורה עמד השופט נ' הנדל בבג"ץ 72/09 רגבים (לשעבר התנועה לשמירת אדמות הלאום) נ' שר הביטחון (13.11.2011): "גישת אי-ההתערבות בכגון דא נשענת על שלושה שיקולים. האחד, הרשות בעלת משאבים מוגבלים, המלאכה רבה ומתרבה ומכאן הצורך לקבוע סדרי עדיפויות. השני, מלאכת האכיפה מעוררת לעתים קשיים. לא פעם, אין להסתפק בפעולה חד-פעמית כדי להביא לאכיפה יעילה, אלא מדובר בתהליך. השלישי, שיקולי הרשות בעניין זה אינם אריתמטיים או חד-ממדיים. מערכת השיקולים בנושא הרגיש של אכיפת דיני תכנון ובנייה בכלל, ובאזור יהודה ושומרון בפרט, טומנת בחובה ראייה כוללת, שמביאה לידי ביטוי לא רק את מידת הפרת החוק, אלא גם את 'המרקם החברתי הרלבנטי... היבט הסיכון הביטחוני; משך הזמן שחלף מאז בניית המבנה הבלתי-חוקי עשוי אף הוא לשמש שיקול בתעדוף האכיפה; רגישותו של האתר מבחינות שונות...' [...] קיימים גם שיקולים של מדיניות, ביטחון, אופיים של אזורים מסוימים ועוד" (שם, בפסקה 5; ההדגשות במקור – א.ש). המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים חריגים ונדירים המצדיקים התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות. פשיטא הוא – והמשיבים אינם חולקים על כך – כי מחובתם של המשיבים לבצע פעולות פיקוח ואכיפה נגד העבודות הבלתי חוקיות בשטח מושא העתירה. יחד עם זאת, אין בידי לקבל את הטענה כי המשיבים מתנערים מחובתם לאכוף את הדין או כי יש בהתנהלותם משום חוסר סבירות קיצוני אשר יורד לשורש העניין. כפי שעולה מתגובת המשיבים, ננקטו בעבר צעדי אכיפה כלפי בניה שלא כדין בשטח; הגורמים הרלבנטיים במינהל האזרחי הביעו את כוונתם לבחון את הפלישה הנטענת, ובהתאם לכך לבצע פעולות אכיפה כלפיה, כבר במהלך השנה הנוכחית, בכפוף לסדרי העדיפויות ולשיקולים שעניינם כוח-אדם. בנסיבות אלו, דומה כי לא נפל בהתנהלות המשיבים פגם – לא כל שכן פגם מהותי היורד לשורש העניין – בעטיו נדרשת התערבות שיפוטית בשיקול דעתם. העתירה נדחית אפוא בזאת. בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ו (15 אוקטובר 2025). אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט