מנאר עוסמאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2372/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2372/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: מנאר עוסמאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.2.2013 בתיק תפ"ח 13965-09-10, שניתן על ידי כב' השופטים י' אלרון, מ' גלעד ומ' רניאל תאריך הישיבה: כ"ז בטבת התשע"ג (9.1.2013) בשם המערער: עו"ד תמי אולמן; עו"ד שאדי סרוג'י בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל-רוזנברג פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' אלרון, מ' גלעד ומ' רניאל) מיום 13.2.2013 בתיק תפ"ח 13965-09-10. 2. המערער הורשע על פי הודאתו ביחד עם שני נאשמים אחרים במסגרת הסדר טיעון בעבירה של קשר לפשע וסיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, כפי שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן (להלן: כתב האישום). הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש וכל שסוכם היה כי "הטיעון לעונש יהיה חופשי". כן הובהר, כי בכוונת התביעה "לעתור לעונש מאסר בפועל ממושך ומשמעותי, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי גבוה למתלונן". 3. לפי הנטען בכתב האישום, המערער נשוי לאחותו של הנאשם 1 ושניהם בני דודים של האחים אימן, נזאר ושאדי עבאס. הנאשם 3 הינו חברו של נזאר. ביום 7.8.2010 נפרץ ביתו של אימן ונגנבו ממנו תכשיטים, ארנק וכסף מזומן (להלן: הרכוש). נזאר ושאדי חשדו כי עבד אל כרים עומרי (להלן: המתלונן) הוא זה שפרץ לביתו של אימן וגנב את הרכוש. לפי עובדות כתב האישום, ביום 13.8.2010 בשעה 21:50 או בסמוך לכך, קשרו ביניהם נזאר ושאדי לעמת את המתלונן עם חשדם, "לחקור אותו", לדרוש ממנו להודות בפריצה לביתו של אימן (להלן: הפריצה), לאיים עליו ולפגוע בו בגין הפריצה אותה ייחסו לו. על מנת לקדם את הקשר שקשרו, אסף הנאשם 1 את המתלונן והסיע אותו לעבר כביש כורכר, בסמוך למטע זיתים בנחף, כאשר בעקבותיהם נוסעים המערער ברכבו, נזאר ונאשם 3 בג'יפ ושאדי, אשר הגיע לזירה מהכיוון השני ברכב. הנאשמים נזאר ושאדי הוציאו את המתלונן מרכבו של נאשם 1 והחלו "מתחקרים" אותו ודורשים כי יתוודה על הפריצה. לאחר שהמתלונן סירב להתוודות בביצוע הפריצה, החליטו נזאר ושאדי להצית את המתלונן, במטרה להטיל בו נכות, מום ולגרום לו חבלה חמורה. נזאר ושאדי שפכו על המתלונן בנזין ואיימו עליו, שאם לא יספר את ה"אמת", יציתו אותו, וכל זאת בנוכחות הנאשמים. המתלונן סירב לדרישתם ואז הציתו אותו נזאר ושאדי במטרה להטיל בו נכות, מום ולגרום לו חבלה חמורה, וכל זאת בנוכחות המערער ונאשם 3 (להלן: ההצתה). כתוצאה מההצתה נגרמו למתלונן כוויות בדרגה 2-3 בכ- 50% משטח גופו באזור החזה, הבטן והגפיים העליונות והתחתונות. המתלונן הובהל לבית החולים, אושפז ונותח במהלך אשפוזו ושוחרר לביתו ביום 11.10.2010. לפי כתב האישום, במעשיו המתוארים קשר המערער, הנאשמים 1 ו-3, נזאר ושאדי קשר לאיים על המתלונן ולתקוף אותו בנסיבות מחמירות. המערער סייע לחבול במתלונן חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בכך שאפשר את ביצוע המעשה, תרם את התנאים לשם ביצוע העבירה והקל על ביצועה. הנאשם 1 הביא את המתלונן למקום האירוע, לצורך מימוש הקשר, לאחר שהמערער תיאם עם נזאר ושאדי את הבאתו של המתלונן למקום האירוע לשם מימוש הקשר וחיזק את ידיהם של נאזר ושאדי בנוכחותו בכל שלבי האירוע. 4. המערער, כאמור, הודה והורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. 5. על בסיס הרשעה זו, גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של שש שנות מאסר מתוכם חמש שנות מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך שנתיים לבל יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע ופיצוי למתלונן בסך של 25,000 ש"ח. 6. על גזר דין זה ערער המערער שבפנינו. במסגרת הערעור, טוענת באת כוחו, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לעובדה כי המערער לקח אחריות על מעשיו, הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן וחסך מזמנו היקר של בית המשפט והיה בכל אלה כדי להקל בעונשו. לטענת באת כוחו, טעה בית המשפט המחוזי שעה שלא נתן משקל ראוי לכך שחלקו היה קטן באופן יחסי ממה שיוחס לו מלכתחילה, כאשר לא היה לו קשר ישיר עם המתלונן ולא היה לו חלק פעיל ב"מעגל הראשוני" של ביצוע העבירה וחלקו בפרשה היה שולי. כמו כן טוענת באת כוחו של המערער, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לכך כי מדברי עדי האופי שהעידו בפני בית המשפט עולה כי המערער הינו אדם חיובי וניתן ללמוד על אופיו הטוב, כך שאין מדובר בעבריין אשר יש להרחיקו מן החברה לתקופה כה ממושכת. באת כוח המערער מדגישה, כי המערער הינו אב ל-3 ילדים כאשר רעייתו ילדה את בתם, עת הוא שהה מאחורי סורג ובריח ולא זכה לראותה בלידתה. לבסוף טוענת היא, כי אין המדובר במקרה בו היה הכרח להטיל על המערער מאסר כה ממושך על מנת להרחיקו מהציבור היות ומדובר במעידה חד פעמית ממנה למד והפנים את הלקח והוא אינו עבריין "סדרתי". מנגד, המשיבה תומכת יתדותיה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערעור. לטענתה, הגם שמדובר בעונש שאינו קל וזהו מאסרו הראשון של המערער, הרי שצדק בית המשפט המחוזי בהשיתו את העונש שהולם את חומרת המעשים ונסיבותיהם. מדובר במשפט שדה שערכו הנאשמים כולם למתלונן והכל בשל חשד לפריצה. לפי כתב האישום, כולם קשרו קשר גם לעמת אותו עם אותו חשד שפרץ לדירה של אחד המבצעים, גם לאיים עליו וגם לפגוע בו. הנאשמים חברו יחד לאותה תכנית עבריינית כאשר בסופו של דבר התוצאה ידועה. המתלונן נפגע קשות. הנאשמים עזבו אותו במקום והוא רץ עירום והגיע למקום עסק, 900 מ"ר מן המקום בו הוצת ושם הוזעקה לו עזרה. המתלונן ביטל את ארוסיו בעקבות אותו אירוע קשה, שכן הפגיעה בו היתה חמורה ביותר. 7. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים, נחה דעתנו, כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009, פסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה. 8. אין כל ספק, כי גם אם המתלונן ביצע פריצה לדירה, אין פגיעה זו מצדיקה, בשום אופן, להצית אותו בכוונה על מנת להטיל בו נכות, מום ולגרום לו חבלה חמורה. רק בנס נותר המתלונן בחיים, הגם שנגרמו לו חבלות חמורות וקשות, הוא עבר סבל וייסורים ואף נאלץ לבטל את אירוסיו בעקבות אותו אירוע מחריד. אין ספק, כי הפגיעה הקשה הותירה במתלונן צלקות הן בגופו והן בנפשו. 9. המערער הורשע בסיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות וקשר לפשע. בצדק ציין בית המשפט המחוזי, כי העובדה שהמערער לא הוא זה ששפך את הבנזין והצית את המתלונן אין בה כדי לבטל את מידת אחריותו ותרומתו לביצוע העבירה. המערער תרם את תרומתו לביצוע המעשה בכך שתיאם עם נאזר ושאדי את הבאתו של המתלונן למקום האירוע לשם מימוש הקשר וחיזק את ידיהם בנוכחותו בכל שלבי האירוע. עם זאת, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את העובדה, כי המערער הודה במסגרת הסדר טיעון במיוחס לו בכתב האישום ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, קיבל אחריות למעשיו והביע חרטה. בנסיבות אלה, שוכנענו, כי אין כל מקום להתערבותו של בית משפט זה בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ד בשבט התשע"ג (4.2.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12023720_H01.doc דפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il