קדומי לוטפי נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 2371/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2371/06 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. קדומי לוטפי 2. אילונה ממיסטבלוב 3. יסמין סמיסטסלוב, קטינה נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. השר לענייני פנים 3. הוועדה לטיפול בטעוני הגנה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד צבי ששון בשם המשיבים: עו"ד אורן פונו פסק-דין השופטת מ' נאור: זוהי עתירתו השלישית של העותר וכמו השתיים הקודמות גם דינה להדחות. עניינה של העתירה בהסדרת מעמדו של העותר 1 (להלן: העותר) בישראל. ההליכים הקודמים 1. בעתירה הראשונה (להלן: העתירה הראשונה) ביקש העותר כי "יינתן לו לשהות כדין בישראל". העתירה נדחתה וכך קבע הרכב של בית משפט זה: "הטריד אותנו המקרה של [העותר]... את העתירה של [העותר] יש לדחות, שכן אין כל עילה להתערבותנו. עם זאת, הננו סבורים, כי עניינו צריך להיבדק מזווית הראיה ההומניטרית במשרד הפנים" 2. בעקבות העתירה הראשונה הוגשה עתירתו השניה של העותר (להלן: העתירה השניה). גם עתירתו זו כאמור נדחתה. וכך קבע הרכב של בית משפט זה: "לטענת העותר, ביום 16.6.04 פנה למשרד הפנים בבקשה לקבל מעמד בישראל אך עד ליום הגשת העתירה שבפנינו טרם טופלה בקשתו. העותר מוסיף וטוען כי אי הטיפול בבקשתו מהווה התעלמות מהמלצת בית משפט זה [בעתירה הראשונה]. מנגד, טוען המשיב כי העותר טרם פנה למשרד הפנים בבקשה לקבל מעמד בישראל מטעמים הומניטריים וכי פנייתו מיום 16.6.04 נעשתה בעניין אחר. כן מציין המשיב כי אם יגיש העותר בקשה כאמור, יובא עניינו בפני הוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטריים נוכח המלצתו של בית משפט זה [בעתירה הראשונה]. המשיב טוען עוד לקיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים. נוכח האמור בתגובת המשיב, נראה כי העתירה לוקה באי-מיצוי הליכים ודינה להידחות על הסף. מכל מקום, לאחר שיפנה העותר למשרד הפנים בבקשה מתאימה ותתקבל החלטה בעניינו עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים, במידה ויהיה צורך בכך, שכן הסמכות לדון בעניינים הנוגעים לאשרות על פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים" העתירה שלפנינו 3. בעתירה שלפנינו – היא כאמור העתירה השלישית – מתאר העותר את נסיבות חייו הקשות. העותר הוא יליד 1983 ורשום במרשם האוכלוסין הפלסטיני. הוא טוען כי מאז גיל 12 שוהה הוא בישראל וכי בנערותו אומנם הסתבך בפלילים אך כי מזה שבע שנים לא עסק הוא בפלילים וכי בתקופה זו לא דבק בו רבב. העותר מציין בעתירה כי לפני מספר שנים הכיר את העותרת 2, אזרחית ישראל, שהיא כיום בת זוגו ומקשר זה נולדה בתם המשותפת – העותרת 3. הוא מבקש מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים, מכוח ישיבתו רבת השנים בארץ ובהיותו בן זוגה של אזרחית ישראל. בעניין אחרון זה העותר מעלה בעתירה טענות נגד חוקתיות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה). כמו כן הוא מדגיש כי בקשתו היא לאזרחות ולא לתושבות ולכן בית משפט זה הוא בית המשפט המוסמך. 4. המשיבים הגיבו לעתירה. לטענתם דין העתירה להדחות על הסף. המשיבים ציינו כי הועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים (להלן: הועדה) דחתה את בקשתו של העותר. עמדת משטרת ישראל לפני הועדה הייתה כי שהייתו של העותר בישראל מהווה סכנה לשלום הציבור והועדה החליטה כי "שיקול המסוכנות לציבור גבר על השיקול ההומניטרי". המשיבים מציינים כי כפי שנקבע בעתירה השניה את תקיפת החלטת הועדה יש להפנות לבית המשפט לענינים מינהליים ועל כן דין העתירה להדחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. לטענת המשיבים גם באשר למעמד בישראל מכוח היותו בן זוגה של אזרחית ישראל דין העתירה להדחות על הסף וזאת מן הטעם שהעותר אינו עומד בגדר החריגים שנקבעו להוראת השעה. דיון 5. דין העתירה אכן להדחות על הסף חלקה בהיעדר עילה, חלקה מחמת קיומו של סעד חלופי וחלקה מחמת אי-מיצוי הליכים. 6. באשר לחוקתיות הוראת שעה, כידוע, הרכב מורחב של בית משפט זה דחה זה לא מכבר את העתירות העקרוניות שתקפו את חוקתיות הוראת השעה. על פי הוראת השעה המשיב לא יעניק לתושב האזור אזרחות ולא ייתן לתושב האזור רשיון לישיבה בישראל אלא בחריגים הקבועים בהוראת השעה. העותר אינו בא בגדרי אותם חריגים ולכן, במצב הנורמטיבי הקיים כיום אין הוא יכול לזכות במעמד בישראל מכוח בת זוגו הישראלית ובעניין זה אין עילה להתערבותו של בית משפט זה (ראו בג"צ 5650/06 עדאל נ' שר הפנים (מיום 19.9.2006); בג"צ 3396/03 עודה נ' שר הפנים (מיום 14.8.2006); בג"צ 515/06 עראר נ' שר הפנים (מיום 11.7.2006)). 7. ככל שהעתירה נסמכת על טעמים הומניטריים הרי שכפי שנקבע בעתירה השניה "לאחר שיפנה העותר למשרד הפנים בבקשה מתאימה ותתקבל החלטה בעניינו עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים, במידה ויהיה צורך בכך". אכן העותר פנה כאמור למשרד הפנים ב"בקשה לקבלת אשרה ורשיון לישיבת קבע בישראל" (מש/6). פנייתו נדחתה ע"י הועדה אשר קבעה כי "שיקול המסוכנות לציבור גבר על השיקול ההומניטרי". מדובר אפוא בעניין הנוגע לאשרות כניסה ורשיונות ישיבה לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 עניין שבסמכות בית המשפט לענינים מינהליים. לכן, דין העתירה שלפנינו בהקשר זה להדחות על הסף מחמת קיומו של "סעד חלופי". למותר לציין כי אינני מביעה כל עמדה בשאלת סבירותה של החלטת הועדה. 8. באשר לאזרחות מכוח ישיבתו בארץ (או מכל טעם אחר שהוא) יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. העותר כלל לא הגיש למשיב בקשה לקבלת אזרחות אלא הסתפק כאמור בהגשת בקשה לקבלת אשרה ורשיון לישיבת קבע וטעמיו לכך עימו (ראו סעיף 5 לבקשת העותר מיום 28.5.2006 שם מציין בא כוחו כי "אמנם העותר פנה תחילה למשיב 1 בבקשה לקבלת מעמד של תושב, אך בקשתו זו הייתה משום שסבר כי כך ייקל על קבלת המעמד, אך אין בעובדה זו כדי לבטל את זכות [העותר] למעמד של אזרח"). בענייננו איננו נדרשים להכריע בדבר "זכות העותר למעמד של אזרח" שהרי כלל הוא מלפנינו כי בטרם יפנה עותר לבית משפט זה עליו להקדים ולפנות לרשות המינהלית וכי אם לא יעשה כן דינה של עתירתו להדחות. 9. העתירה אפוא נדחית על הסף. הצו הארעי האוסר על הרחקת העותר מהארץ שניתן ביום 15.3.2006 יעמוד בעינו למשך 30 ימים נוספים, כדי לאפשר לעותר לפעול כאמור לעיל. ניתן היום, ‏‏‏ג' תשרי, תשס"ז (25.9.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06023710_C13.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il