מיכאל וולף נ. רשות שדות התעופה בישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 2371/04 .בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2371/04 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור העותרים: 1. מיכאל וולף 2. יוסף וולף 3. סאן האט בע"מ 4. אירוקה אינטרנשיונל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשות שדות התעופה בישראל 2. שר התחבורה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד י' רוה; עו"ד י' גרייבסקי; עו"ד א' הולצר פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. ביום 12.2.04 פרסמה רשות שדות התעופה, היא המשיבה 1, מכרז להפעלת חנויות למכירה של משקפי שמש באולם הנוסעים היוצאים שבבניין האווירי של טרמינל 3 בנמל התעופה בן גוריון, וכן בבניין הקרקעי שבטרמינל הנזכר (להלן - המכרז). המכרז פורסם במסגרת פרויקט נתב"ג 2000. בטופס ההזמנה ובחוזה ההרשאה, המהווים חלק ממסמכי המכרז, נקבע כי המפעיל נדרש לספק את השירותים האמורים בכל ימות השנה ובכל שעות היממה בהם מתקיימת פעילות תעופתית בנמל התעופה. משמע, על המפעיל יהיה לפתוח את החנויות אף בשבתות ובמועדי ישראל. בעתירה זו תוקפים העותרים את הדרישה הנזכרת. בין היתר טוענים הם, כי התנאי האמור פוגע בחופש העיסוק, בחופש הדת ובשוויון של יהודים שומרי תורה ומצוות ושל תאגידים שבעלי מניותיהם הינם יהודים כאמור. יצוין, כי העותרת 4 עוסקת ביבוא ובייצור משקפי שמש, ובכוונתה להשתתף במכרז. העותרים 1 ו- 2, שניהם יהודים שומרי תורה ומצוות, הינם בעלי מניותיה ומנהליה של העותרת 3, אשר הינה בעלת מרבית מניותיה של העותרת 4. 2. על פי פרט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן - החוק), הסמכות לדון בענייני מכרזים של תאגידים שהוקמו על פי חוק ואשר עוסקים בהתקשרות בחוזה לביצוע עבודה או לרכישת שירותים, נתונה בידי בית המשפט לענינים מינהליים. העותרים אינם חולקים על כך שעתירה זו נתונה לסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים. עם זאת, מבקשים הם כי לאור כובד משקלן של הסוגיות העולות במסגרת העתירה, יפעיל בית משפט זה את שיקול דעתו וייזקק לעתירה. יצוין, כי עתירה כנגד תנאי דומה אשר נקבע במכרז אחר שפורסם על ידי רשות שדות התעופה, הוגשה לאחרונה לבית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב. 3. אכן, הסמכות אשר הוענקה בחוק לבתי המשפט לענינים מינהליים לא גרעה מסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950). על כן, מבחינה עקרונית, מוסמך בית משפט זה לדון בעתירה דנא, אף שהעניין נתון גם לסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים. עם זאת, כאשר עסקינן בעניינים הנתונים לסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים, דרך המלך הינה פנייה לאותו בית משפט. בהקשר זה יש להזכיר את סעיף 6 לחוק, המאפשר העברתה של עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אם מעלה היא עניין "בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת". על בית המשפט לעניינים מינהליים לעשות שימוש בסמכות הנזכרת במשורה (ראו עת"מ (חי') 318/01 פרץ נ' השר לעניני דתות (לא פורסם)). יוער, כי סמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים להעביר את הדיון לבית משפט זה מתייחסת אך לעתירות מינהליות, ואינה חלה על סוגי הליכים אחרים הנדונים בפניו. אמנם, אין באמור לעיל כדי לשלול מבעל דין את האפשרות לעתור ישירות לבית המשפט הגבוה לצדק. ברם, רק במקרים חריגים ונדירים ביותר ייזקק בית משפט זה לעתירות בנושאים המצויים בסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים. הטעם לכך הוא, בין היתר, כי פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בעתירה מינהלית נתון ממילא לערעור בפני בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים. המקרה דנא אינו נמנה על אותם מקרים יוצאי דופן. 4. העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, כ"א באדר תשס"ד (14.3.04) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04023710_S01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/