מדינת ישראל נ. סלימאן עבד חדאד

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 2370/02 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס המערערת: מדינת ישראל נגד המשיבים: 1. סלימאן עבד חדאד 2. חמאדה חמדאן ג'עפרי ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.2.02 בת"פ 1222/01 שניתן על-ידי כבוד סגנית-הנשיא מ' ארד תאריך הישיבה: כ"ב בניסן תשס"ב (4.4.02) בשם המערערת: עו"ד אורי כרמל בשם המשיב 1: עו"ד מוחמד אבו-גוש בשם המשיב 2: עו"ד אוסאמה סעדי (סניגוריה ציבורית) פסק-דין השופטת ד' דורנר: שני המשיבים, ילידי 1983 ו1982- בהתאמה, נמצאו אשמים בבית-המשפט המחוזי בירושלים בהשלכת בקבוקי תבערה בשתי הזדמנויות לעבר כלי-רכב שנסעו בכביש המוביל אל שכונת פסגת זאב בירושלים. באחת משתי ההזדמנויות היה שותף למעשיהם איברהים חסן אל-רביע, קטין יליד 1985 (להלן: איברהים). איברהים הועמד לדין בכתב-אישום נפרד. מן העובדות שעליהן הוסכם בגדר הסדר-טיעון, ואשר בהן הודה איברהים, עולה, כי איברהים השתתף בהכנת בקבוקי התבערה שהשליכו האחרים, בעוד הוא עצמו יידה אבנים בכלי-הרכב שחלפו בכביש. בית-המשפט המחוזי בירושלים, לאחר שהחליט להרשיעו, גזר עליו בתאריך 1.1.02 שמונה חודשי מאסר, מתוכם ארבעה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, בצירוף קנס בסך 2,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו. בדיון בגזר-דינם של המשיבים, שהתקיים בתאריך 21.2.02, הציגה המדינה את גזר-הדין שניתן בעניינו של איברהים, וביקשה להבחין בינו לבין המשיבים, בציינה כי המשיבים השליכו בקבוקי תבערה בשתי הזדמנויות וכי הם בגירים. על-כן ביקשה המדינה להחמיר בדינם. עמדה זו התקבלה על-ידי בית-המשפט המחוזי, אשר גזר על כל אחד מן המשיבים, בהתחשב בעברו הנקי, בחרטתו הכנה, במשפחתו הנורמטיבית ובהמלצות שירות-המבחן, 16 חודשי מאסר, מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. על קולת גזר-דין זה מערערת המדינה בפנינו, בטענה, כי בימים קשים אלה יש להעלות את רף הענישה ולהטיל עונשי מאסר ממושכים על צעירים, שמטעמים אידיאולוגיים מסכנים את שלום הציבור. אכן, העונשים שהוטלו על המשיבים נוטים בבירור לקולא, ואפשר שהיינו מתערבים בהם. אלא, שהמדינה הציבה בטיעונה בפני בית-המשפט המחוזי - כרף תחתון לעונש שהציעה לבית-המשפט לשקול - עונש של ארבעה חודשי מאסר. המדינה ביקשה, בהתייחס לעונש זה, כי בית-המשפט יחמיר בעונשם של המשיבים, וזאת לאור ההבחנה בין עניינם של המשיבים לבין עניינו של איברהים. מטבע הדברים, הרף התחתון של ארבעה חודשי מאסר הוא שקבע את הרף העליון של 10 חודשי מאסר. ואומנם, כידוע, אמת-המידה לעונש הראוי לנאשם פלוני נגזרת, ולמצער מושפעת, מן העונשים המוטלים על נאשמים אחרים באותה הפרשה שבגינה נגזר דינו. על-כן, התביעה נהגה כראוי בהציגה בבית-המשפט המחוזי את גזר-דינו של איברהים, לאחר שהחליטה שלא לערער על קולת העונש שנגזר עליו. ברם, משעשתה כן, לא ניתן לקבל את ערעורה בעניינם של המשיבים. שכן, החמרה בעונשי המשיבים תשבש את היחס בין עונשם לבין עונשו של איברהים. ראו ע"פ 4777/01 מדינת ישראל נ' סלהב (טרם פורסם; ניתן בתאריך 7.2.02). אשר-על-כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ב בניסן תשס"ב (4.4.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02023700.L01 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il