עלי אלוושלה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2359/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2359/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: עלי אלהוושלה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 3.7.06, בתיק פל. 8289/05, שניתן על ידי כבוד השופט א' יעקב תאריך הישיבה: כ"ה בחשון התשס"ח (06.11.07) בשם המערער: עו"ד יוסף מרדכי בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים עו"ד גלי פילובסקי גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: המערער קשר עם אחרים למכור סם מסוכן למי שלאחר מעשה התברר כי הנו סוכן משטרתי. בתאריך 8.6.05, בשעות הצהריים, כשני קילומטרים לפני הכניסה לירוחם, פגש המערער אדם אחר שמסר לו 46.20 גרם של סם מסוכן מסוג הרואין. את הסם מסר המערער לסוכן שהיה עמו, ובתמורה שילם האחרון 5250 ש"ח. המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירות של סחר בסם, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, הסתייעות ברכב לביצוע פשע וקשירת קשר לבצע פשע, עבירות לפי סעיפים 7 ו-13 לפקודת הסמים המסוכנים, 499(א)(1) לחוק העונשין, ו-43 לפקודת התעבורה. המערער הוסיף והודה בעובדותיו של כתב אישום נוסף שהוגש נגדו לבית משפט השלום בתל-אביב, וגם בו יוחסו לו עבירות של סחר בסם מסוכן וקשירת קשר לבצע פשע, לאחר שנמצא כי הוא ואחר קשרו קשר להעביר קילוגרמים אחדים של סם מסוג קנבס, מאזור דימונה למרכז הארץ. בעקבות הרשעתו נדון המערער ל-4 שנות מאסר, וכן הופעל, במצטבר, מאסר על-תנאי בן 24 חודשים שעמד נגדו, כך שתקופת המאסר הכוללת בה הוא אמור לשאת היא 6 שנים. הערעור מופנה כנגד העונש, ולכך נקדים מספר מלים. בתחילת הדרך יוחסו למערער שני אישומים בעבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים. בתאריך 9.4.06 הודיעו הצדדים לבית המשפט קמא כי גיבשו הסדר טיעון לפיו יתוקן כתב-האישום המקורי, ולאחר שהמערער יודה בו הם יעתרו לגזור לו 47 חודשי מאסר, ומאסר מותנה שעמד נגדו יופעל באופן חופף. בעקבות כך הורשע המערער, והמשך הדיון נדחה לצורך צירופו של התיק הנוסף. ברם, ביום 14.5.06, משהתייצבו הצדדים פעם נוספת בפני בית המשפט, הם הודיעו כי נפלה ביניהם אי הבנה, ועל כן ביקשו לבטל את הכרעת-הדין, ובמקום כתב האישום הקודם הוגש "כתב אישום מתוקן בשנית", בו נמחק האישום הראשון כליל. באשר לגזר הדין, הודיע בא-כוח המשיבה כי "אין הסדר לעניין העונש ואנו נטען פתוח", ובא כוח המערער אישר: "אכן זהו הסדר הטיעון אליו הגענו". בעקבות כך ביטל בית המשפט את הכרעת הדין הראשונה, הרשיע את המערער בשנית על פי עובדותיו של כתב האישום החדש, וגזר את עונשו. בערעור שבפנינו נטען על ידי הסנגור החדש שמינה המערער לעצמו, עו"ד יוסף מרדכי, כי קודמו לא הסביר לשולחו כי ההסכמה לביטול הכרעת הדין הראשונה, כללה גם הסכמה לביטול ההבנות לעניין העונש. על פי גרסה זו, סבר המערער כי עונשו לא יעלה בשום מצב על 47 חודשי מאסר, וסנגורו דאז וגם בית המשפט לא טרחו להסביר לו את השינוי שחל בהסכמות אליהם הגיעו הצדדים בסוגיה זו. המערער הוסיף וטען, כי התקשה לעמוד על השינוי בכוחות עצמו, הואיל והשכלתו דלה ושליטתו בשפה העברית מצומצמת. לא נוכל לקבל טיעון זה, ולו מן הטעם שדברי המערער אינם נתמכים בגרסתו של מי שייצג אותו בבית המשפט המחוזי, עו"ד אביטל. בהודעה ששיגר זה האחרון לבית המשפט הוא מסר, כי בעת שגובש הסדר הטיעון הודיע לבא-כח המשיבה על כוונת שולחו לצרף תיק נוסף, וביקש כי הדבר לא יחייב החמרה בעונש. בעקבות כך הוסכם "כי במידה והתיק הנו תיק קל ערך יחסית תסכים המשיבה כי ההסדר שהוצע בעניינו של [המערער] יעמוד על כנו ולא תתבקש תוספת של מאסר בפועל" (סעיף 4 להודעתו של עו"ד אביטל). הסנגור דאז הוסיף (ראו סעיף 5), כי בא כוח המשיבה הבהיר שאם יגיע למסקנה כי בעקבות צירוף התיק יהיה סבור כי ההסדר שגובש אינו הולם, יודיעו הצדדים על ביטול בהסכמה של הסדר הטיעון, וכך היה. העולה מהאמור הוא שגם אליבא דגרסתו של עו"ד אביטל, לא הפרה המשיבה התחייבות כלשהי, ולכל היה נהיר כי ההסכם הראשוני עלול להתבטל, וכך קרה בפועל. יתר על כן, במעמד המערער ביקש בא-כוח המשיבה, במסגרת טיעונו לעונש, בזו הלשון: "אני סבור כי העונש הראוי במקרה זה צריך להיות סביב 10 שנות מאסר" (ראו סעיף 16 לפרוטוקול הדיון). זאת ועוד, בא-כוח המשיבה הפנה לפסק-דין אחר בגדרו נגזרו לנאשם-שם 6 שנות מאסר, תוך שהוא מוסיף "בכל אחד מאותם פסקי-דין מדובר במקרים בודדים, של אנשים נעדרי עבר פלילי" (ראו עמ' 16), ועל כן ביקש לאבחן, לחומרה, את עניינו של המערער. נוכח כל אלה שוב אין ספק כי המערער הבין גם הבין שהעונש לו עותרת המשיבה, אינו של 47 חודשי מאסר אלא עונש חמור פי כמה, ועל כן אתה מצפה כי המערער יקים קול זעקה ויימחה על מה שנראה בעיניו, לכאורה, כשינוי בעמדת המשיבה. במקום זאת הסתפק המערער בתיאור נסיבותיו האישיות והבעת חרטה על מעשיו (ראה עמ' 17), ונמנע מלהוסיף דבר לעניין "העונש המוסכם", לפחות על פי השקפתו. הנה כי כן, לא מצאנו ממש בטענה בדבר אי הבנה אליה נקלע המערער, ולמעשה התרשמנו כי מדובר בניסיון לאלתר נימוק, בבחינת יש מאין, כדי שזה ישמש אותו לצורך בקשתו להקלה בעונש. גם באשר לגזר הדין גופו לא מצאנו כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער. מדובר במי שככל הנראה בחר בעבריינות כדרך חיים, באשר אין זו הפעם הראשונה בה הוא חוטא בפלילים, וגם מאסר בו נשא בעבר בגין עבירות סמים לא גרם לו לשנות מדרכו, כפי שגם מאסר מותנה משמעותי שעמד נגדו, לא הצליח להשיג אותה מטרה. נוכח האמור, דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים. ניתן היום, כ"ה בחשון התשס"ח (06.11.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07023590_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il