דוד גונצר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2356/07 בבית המשפט העליון ע"פ 2356/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: דוד גונצר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת פסלות של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ת.פ.ח. 3006/06 מיום 12.2.07 שניתנה על ידי כבוד השופטים: י' אלרון, ר' סוקול, כ' סעב בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד מורן סילס פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (הרכב השופטים: י' אלרון, ר' סוקול, כ' סעב) מיום 12.2.07 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ.ח. 3006/06. 1. נגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי הנטען בכתב האישום, עקב חוב כספי שחב המערער לשותפו לסחר בסמים מסוכנים (להלן: המנוח), גמלה בליבו של המערער ההחלטה להניע את המנוח מלהמשיך ולדרוש את השבת החוב. לאחר שנעזר בעוד ארבעה אחרים, ובעקבות קטטה שנערכה בין המערער למנוח, נטען כי המערער דקר את המנוח מספר דקירות קטלניות וגרם למותו, וזאת לאחר שהחליט להמיתו. עם פתיחת המשפט יוצג המערער על ידי הסניגוריה הציבורית אשר מאז נעתרה פעמיים לבקשותיו להחלפת סניגור. לאחר בקשתו השלישית הוגשה מטעם הסניגוריה הציבורית בקשה לשחררה מייצוג בשל אי שיתוף פעולה מצידו של הנאשם וחוסר האמון שהביע בכל אחד מהסניגורים שמונו לו. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 12.2.2007 ובא-כוחו ממשיך לייצגו בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, אך במסגרת הערעור שמונח בפניי טען המערער לעצמו. 2. בבקשתו לפסול את בית המשפט מלדון בעניינו טען המערער כי בית המשפט התבטא כי כדאי למערער לחתום על הסדר טיעון ומכאן עולה כי מטרתם היחידה של השופטים היא לסיים את התיק במהירות, ומבלי לאפשר לו להעיד להגנתו. המערער עוד טען כי במסגרת מאמצי השכנוע, אמרו השופטים לסניגורו כי הם ממליצים למערער לחתום על הסדר טיעון בו יוסכם על ריצוי של 17 עד 20 שנות מאסר, שאחרת, כך טוען המערער, ייגזר על המערער עונש שלא יפחת מ- 20 שנות מאסר. המערער אף טען כי עוד קודם לכן אמרו השופטים לבא-כוחו כי במידה ויסתיים המשפט ללא הסדר טיעון ייגזר על המערער עונש שלא יפחת מ- 15 שנות מאסר. לטענת המערער, מאחר וכל ההחלטות התקבלו טרם נגלתה בעיני בית המשפט כלל המסכת העובדתית ומבלי שהתאפשר למערער להעיד להגנתו, הרי שעל בית המשפט לפסול עצמו. יצוין עוד כי המערער טען כי קמה עילת פסלות גם מהחלטתו של בית המשפט קמא שלא לאפשר לו, בליווי משטרתי, לנסות ולאתר סכין אשר טען שהשליכה במקום מסוים. טענה זו של המערער הועלתה על אף שבית המשפט התיר לו בעבר לצאת ולנסות ולאתר את הסכין, מה שלא עלה בידו בסופו של יום. 3. בית המשפט קמא דחה את בקשת הפסלות בזו הלשון: "אין ממש בדברי הנאשם כי גבשנו עמדה או דעה באשר לחפותו או אשמתו, זאת, בטרם שמיעת גרסתו [...]. כמו בכל תיק, בית המשפט מעודד צדדים המעוניינים להגיע ביניהם להסדר, וכך נעשה במקרה דנן, אולם, אין בכך שבית המשפט מעודד צדדים לשקול הסדר טיעון כדי להצביע על גיבוש עמדה כלשהי בעניינו של הנאשם". 4. בערעור שבפניי חזר המערער על עיקרי טיעוניו בבקשת הפסילה בבית המשפט קמא, תוך שהוא טוען כי מפעולותיו של בית המשפט לקידום הסדר טיעון ומהחלטתו שלא לאפשר לו לנסות ולאתר בשנית את הסכין נוצר חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט. באת-כוח המשיבה התנגדה לבקשת הפסלות תוך שהיא מאמצת את החלטת בית המשפט קמא, ותוך שהיא מסתמכת על דבריו של בא-כוחו של הנאשם אשר הכחיש, לטענתה, את האמירות המיוחסות לבית המשפט באשר להסדר הטיעון. 4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. ככלל, אין במעורבותו של בית המשפט בגיבוש הסדר טיעון כדי להביא לפסילתו (ראו: ע"פ 3541/05 דקל פלסטיק נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 3551/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו) 180-182 (להלן: מרזל)). עילת פסלות תקום רק באותם מקרים נדירים בהם יש בניסיונותיו של בית המשפט להניע את הצדדים לגבש הסדר טיעון, כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים (מרזל, בעמ' 181). בענייננו, בעוד המערער מבקש לטעון כי הנסיבות הקיצוניות המצדיקות את פסילת בית המשפט נובעות מהתבטאויותיו של בית המשפט באשר ל"סנקציה" אשר תוטל על המערער אם יסרב לקבל את הסדר הטיעון המוצע, הרי שלנוכח התשתית העובדתית שהונחה לפניי בבקשת הפסילה לא שוכנעתי כי הדברים המיוחסים לבית המשפט אכן נאמרו. האמירות שנטען כי נאמרו לסניגור על ידי בית המשפט אינן מאוזכרות בפרוטוקול הדיון. לעניין זה אין לי אלא להסתמך – על בסיס התשתית העובדתית שהניח המערער בערעור שלפניי – על החלטת בית המשפט קמא, לפיה: "בית המשפט אומנם נחשף למגעים שבין באי כוח הצדדים לקראת השגת הסדר טיעון [...] אולם בשום שלב, בית המשפט לא הביע דעתו לגבי אשמתו או חפותו של הנאשם". מהחלטה זו עולה כי פועלו של בית המשפט היה אך לשם עידוד הצדדים לשקול הסדר טיעון, וזאת מבלי לגבש עמדה כלשהי כלפי הנאשם. הנטל המוטל על המבקש לערער על הנחה זו בהליכי פסלות שופט הוא כבד. אכן, לנוכח התשתית העובדתית המשמעותית הנדרשת לשם הוכחת עילת פסלות, היעדרם מפרוטוקול הדיון של דברים המיוחסים לבית המשפט, בלא שנטען כי הדברים נאמרו בלשכתו של השופט או מחוץ לאולם הדיונים, מחלישים עד מאוד את סיכוייה של בקשת הפסילה (ראו: ע"פ 6980/04 סנס נ' ברוש (לא פורסם); מרזל, בעמ' 84-85). אציין עוד כי מסקנתי זו מתחזקת גם לנוכח דבריו של בא-כוחו של המערער בדיון בבקשת הפסילה, בהם סירב לאשר כי הדברים המיוחסים לבית המשפט אכן נאמרו. מפרוטוקול הדיון עולה כי מייד לאחר שהמערער טען כי בא-כוחו מסר לו שבית המשפט איים בהטלת סנקציה אם לא יקבל את הסדר הטיעון, אמר בא-כוח המערער את הדברים הבאים: "אני מבין שהנאשם מוותר על חיסיון עו"ד לקוח ואני לא רוצה לומר דברים שעלולים להזיק לו. בכל מקרה, נבקש לשחרר את הסנגוריה מייצוגו של הנאשם וכמובן מבלי להסכים לדברים שהנאשם מייחס לי" [ההדגשות הוספו – ד' ב']. על-כן, מאחר ובנסיבות העניין לא הציג המערער תשתית עובדתית נוספת אשר עשויה היתה לתמוך בטיעוניו, וגם לנוכח אי הסכמתו של הסניגור לאשר את הדברים האמורים, אין בידי לקבל את טענות המערער באשר לדברים שנאמרו על ידי בית המשפט. מכל מקום, התבטאויותיו של בית המשפט במהלך נסיונו לסייע לגיבוש הסדר טיעון אינן מקימות עילה לפסילתו של המותב. 5. כאמור, בקשת הפסלות נסמכה גם על החלטתו של בית המשפט קמא שלא לאפשר למערער, בשנית, לנסות ולאתר את הסכין במיקום בו טען שהשליך אותה. גם טענה זו דינה להידחות. החלטה זו הינה החלטה דיונית אשר ניתנה לגופו של ההליך הפלילי, ולא עולה ממנה, כשלעצמה, כי יש בה משום "משחק מכור" המעיד כי בית המשפט אינו פתוח לשכנוע (מרזל, בעמ' 175). בנסיבות העניין הסכמתו הקודמת של בית המשפט קמא לאפשר למערער לנסות ולאתר את אותה הראייה, על בסיס בקשה דומה, מפחיתה משמעותית את משקלה הסגולי של טענתו בדבר חשש ממשי למשוא פנים. אכן, אם סבור המערער כי החלטת בית המשפט הינה מוטעית, יוכל הוא להשיג עליה במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, אם יבחר לעשות כן (מרזל, בעמ' 177). אך כפי שנקבע בפסיקתנו לא אחת, אין לאפשר שימוש בטענת פסלות לשם עקיפת הכלל הדיוני המונע מבעל-דין, ברגיל, לערער על החלטות ביניים אשר ניתנות לגופו של ההליך על ידי בית המשפט (ראו ע"פ 7689/01 טאהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אשר על כן, דין הערעור להידחות. ניתן היום, ח' ניסן, תשס"ז (27.03.07). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07023560_N01.doc יג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il