פלוני נ. הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2353/21 ע"א 3713/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערערים בע"א 2353/21 והמשיבים בע"א 3713/21: פלונים נ ג ד המשיבה בע"א 2353/21 והמערערת בע"א 3713/21: הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת בת"א 018607-05-17 שניתן ביום 03.02.2021 על ידי כבוד השופטת ת' שי ניסים בשם המערערים בע"א 2353/21 והמשיבים בע"א 3713/21: עו"ד יובל שוסהיים בשם המשיבה בע"א 2353/21 והמערערת בע"א 3713/21: עו"ד ארנון אפרת, עו"ד יסמין גודיס פסק-דין השופט י' עמית: שני ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ת' נסים שי) בת"א 18607-05-17, הנסבים על גובה הפיצוי שנפסק בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). 1. המערער 1 בע"א 2353/21 והמשיב 1 בע"א 3712/21 (להלן: המערער), יליד 1981, נפגע ביום 21.2.2014 בתאונת דרכים, עת נהג באופנוע והתנגש ברכב אחר שחסם את דרכו. כתוצאה מהתאונה נגרמה למערער פגיעת ראש, והוא פונה ממקום התאונה כשהוא מחוסר הכרה ומונשם. המערער נותח ואושפז עד ליום 25.3.2014 ולאחר מכן הועבר למחלקה לשיקום נפגעי ראש עד ליום 28.6.2014. המשיבה בע"א 2353/21 והמערערת בע"א 3712/21 (להלן: המשיבה) היא מבטחת האופנוע שעליו רכב המערער. אין מחלוקת בשאלת חבותה של המשיבה בנזקי המערער, והדיון התמקד בגובה הנזק. לתביעה מושא הערעורים דנן קדמה תביעה אחרת שהגיש המערער ונמחקה מחוסר מעש (ת"א 51921-12-15). במסגרת אותו הליך הצדדים הסכימו לקביעת דרגות נכות ולמינוי מומחים והוסכם כי הממצאים ישמשו בסיס לבירור התביעה דנן. כך, בתחום הא.א.ג הוסכם על 10% נכות בגין אובדן חוש ריח וקשיי בליעה, ומונו המומחים שקבעו את הנכויות הבאות: בתחום הנוירולוגי – 25% נכות בגין ירידה קוגניטיבית; בתחום האורתופדי – 5% נכות בגין הגבלה בתנועה בשל שבר וירך ו-5% נוספים בגין הגבלת תנועה בעקבות שבר בקרסול שמאל; בתחום הפסיכיאטרי – 5% נכות בשל תסמונת שלאחר חבלת ראש בנוסף לנכות הנוירולוגית; בתחום הפלסטי – 7% ו-5% נכות בגין צלקות; בתחום האורולוגי – 30% נכות, כשבעקבות חקירת המומחה בבית המשפט שינה המומחה את עמדתו והעמיד את שיעור הנכות על 20%; ובתחום הכאב – 10% נכות בשל השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות. יצוין כי עובר לתאונה וללא קשר אליה, הביטוח הלאומי קבע למערער ביום 20.5.2012 נכות צמיתה בשיעור של 24%. לאחר התאונה, ביום 30.5.2016 נקבעה למערער נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 69% ודרגת אי כושר צמיתה בשיעור של 100%. 2. בפסק דינו, בית המשפט המחוזי הפחית את הנכות שקבע המומחה בתחום האורולוגי והעמידה על 15%, כך שנכותו הרפואית המשוקללת של המערער הועמדה על 60.89%. הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מהשכר הועמדו על 61%, בדומה לנכות הרפואית. בית המשפט נדרש לעברו התעסוקתי של המערער שעבד בין אפריל 1999 לאוקטובר 2012 כשכיר בעבודות שונות, בשכר ממוצע שעמד בין השנים 2012-2002 על 3,500 ₪. בית המשפט עמד על כך, שבין היתר, המערער השתחרר משירות צבאי שחרור מוקדם בשל הורדת פרופיל על רקע נפשי; המערער היה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2005 וסבל מאז מכאבי גב תחתון והקרנה לרגליים, ובשלב מסוים החל לצרוך קנביס רפואי; וקיימת למערער נכות אורתופדית קודמת בשיעור של 24% שאינה קשורה לתאונה מושא התביעה דנן. בית המשפט נדרש אף לטענת המערער כי החל מפברואר 2013 ועד למועד התאונה הוא עבד כעצמאי בתפקיד עוזר הפקה בתעשיית הטלוויזיה, והשתכר שכר העולה על 10,000 ₪. בית המשפט קבע כי מהאסמכתאות שהוצגו לא ניתן לקבל תמונה מלאה באשר לגובה השתכרותו של המערער, שכן הן כללו ככל הנראה הכנסות בלבד ללא הוצאות ולא שיקפו את תקופת העבודה במלואה. בית המשפט קבע כי המערער לא שמר על רצף תעסוקתי מלא, החליף עבודות ומעסיקים, והשתכר לרוב סכומים נמוכים משכר המינימום במשק. אמנם שכרו של המערער עלה בשנה שקדמה לתאונה, אך בהתחשב בגילו של המערער במועד התאונה; היותו חסר השכלה; קיומה של נכות אורתופדית קודמת; וצריכת הקנביס הרפואי – עתידו של המערער היה לוט בערפל וספק אם היה מצליח להתמיד לאורך זמן בעבודה פיזית כעבודת עוזר הפקה. בשל כל האמור העמיד בית המשפט את בסיס השכר של המערער על סך של 7,500 ₪ בחודש. על בסיס קביעות אלה בית המשפט פסק למערער את הסכומים הבאים: בגין כאב וסבל – סך של 160,000 ₪; בגין הפסד שכר לעבר – פיצוי מלא ממועד התאונה עד שנה לאחר סיום השיקום ופיצוי בשיעור הנכות התפקודית לאחר מכן, המסתכמים לסך של 544,500 ₪; בגין הפסד שכר לעתיד – חישוב הפסדי השכר עד לגיל 67 לפי שיעור הנכות התפקודית המסתכמים לסך של 1,015,000 ₪ ללא הפסדי פנסיה (בהיותו עצמאי בתקופה עובר לתאונה); בגין עזרת צד ג' – סך של 100,000 ₪ לעבר ו-100,000 ₪ לעתיד, ובסך הכל – 200,000 ₪; ובגין הוצאות – סך של 120,000 ₪. מהסכום הכולל (2,039,500 ₪) נוכו תגמולי מל"ל בסך 521,995 ₪ (סכום נוסף שהינו שנוי במחלוקת ינוכה בהמשך על פי הסכמת הצדדים) ותשלומים אחרים (תשלום תכוף וסכום ההשתתפות העצמית על פי תנאי הפוליסה). 3. על פסק הדין הוגשו ערעורים מזה ומזה. הן המערער הן המשיבה הלינו על הפסדי השכר שנפסקו לעבר ולעתיד. המשיבה טענה כי בקביעת בסיס השכר ופוטנציאל ההשתכרות יש לתת משקל לנסיבותיו האישיות של המערער, ובכלל זאת היותו נעדר השכלה או הכשרה מקצועית; העדר יציבות תעסוקתית; קיומם של נכות קודמת ורקע נפשי; והיסטוריה של צריכת קנאביס. לטענת המשיבה, הכנסות המערער הינן הכנסות לא מדווחות ויש לחשב את הפסדי השכר לעתיד על בסיס שכר חודשי של 5,300 ₪, המגלם גם אפשרויות קידום. עוד נטען, בין היתר, כי חלק מהנכויות הרפואיות של המערער לא משפיעות על כושר השתכרותו; כי יש להעמיד את הנכות התפקודית על 42.127%; וכי לא היה מקום לפסוק הפסד שכר מלא לעבר מיום התאונה ולתקופה של 46 חודשים, ויש לערוך את החישוב לפי השכר במועד התאונה, קרי 4,321 ₪. המערער מנגד טען כי יש להעמיד את בסיס השכר לעבר על הסך של 10,500 ₪, כגובה השכר (נטו) שקיבל כעצמאי עובד הפקות, ולהגדיל את בסיס השכר לעתיד לסך של 15,000 ₪ (נטו) לנוכח הסיכוי לקידום ולהתפתחות מקצועית, כפי שעלה מעדויות העדים שהובאו מטעמו. עוד טען המערער כי שגה בית המשפט בכך שחישב את הפסדי השכר לעתיד עד גיל 67 בהיותו עצמאי; כי יש להעמיד את הנכות האורולוגית על 30%, כקביעתו המקורית של המומחה; וכי יש לתקן את שיעור הנכות הרפואית המשוקללת ואת הנכות התפקודית כפועל יוצא. המערער טען בנוסף כי לא נפסקו לו הוצאות ניידות וכי יש להגדיל את הסכום שנפסק בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, ולחלופין לפצות את הוריו (המערערים 3-2 בע"א 2353/21) בגין העלויות שבהן נשאו עקב התאונה והטיפול במערער. 4. למקרא פסק הדין וטענות הצדדים, מצאתי כי דין ערעורו של המערער להתקבל חלקית ואילו דין ערעור המשיבה להידחות. על אף הנטייה שלא להתערב בסכום הפיצויים שנפסק על ידי הערכאה הדיונית, ותוך בחינת הדברים מ"מעוף הציפור", המקרה שלפנינו מצדיק התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וזאת בשל שני ההיבטים הבאים: א. חישוב הפסד השכר לעתיד עד גיל 67: בהתחשב בכך שבית המשפט הכיר במערער כמי שעבד באופן עצמאי עובר לתאונה ולא פסק הפסדי פנסיה, היה מקום לחשב את הפסדי השכר לעתיד עד הגיעו לגיל 70 ולא עד לגיל 67 (על חזקת גיל הפרישה וסטייה ממנה ראו רע"א 7942/99‏ עיזבון המנוח אבני ציון ז"ל נ' ביטוח ישיר א' די' אי' לבטוח בע"מ, פ"ד נה(2) 511 (2001)). בעניין זה, מקובל עלי החישוב שנערך על ידי המשיבה, ולפיו התוספת בגין רכיב זה מגיעה כדי 81,216 ₪ (ובמעוגל 81,000 ₪). ב. עזרת צד ג' לעתיד: לאור מכלול הנכויות של המערער והנכות התפקודית שנקבעה, מצאתי כי יש להוסיף לפיצוי שנפסק ברכיב זה סך של 140,000 ₪ לעתיד, המשקף עזרה של 5 שעות שבועיות בממוצע. סה"כ תוספת של 221,000 ₪, ובמעוגל – 220,000 ₪. 5. לא אכחד כי התלבטתי אם אין לקבל את ערעור המערער גם בכל הנוגע לבסיס השכר, לנוכח הראיות שהציג המערער בנוגע לשכר שקיבל בשמונת החודשים שקדמו לתאונה (על פי השיקים ששולמו למערער). גם אם נחלק את השכר על פני עשרה חודשים חלף שמונה חודשים, היה מקום לכאורה לקבוע בסיס שכר גבוה יותר לעתיד. אך בהינתן עברו התעסוקתי הבלתי יציב של המערער, בהינתן נכותו הקודמת בשיעור של 24%, ובהינתן שלמערער היו מן הסתם הוצאות בייצור הכנסתו, מצאתי שלא להתערב בהערכת בית משפט קמא את בסיס השכר. 6.  מן האמור נגזרת דחייה של עיקר טענות המשיבה בערעורה, שביקשה להקטין את בסיס השכר. אף לא מצאתי כי יתר הטענות בערעורים, לרבות בנושא הנכות הרפואית והתפקודית, מצדיקות התערבות או שינוי הסכומים שנפסקו לטובת המערער. אשר על כן, ערעורה של המשיבה (ע"א 3713/21) נדחה, ואילו ערעור המערער (ע"א 2353/21) מתקבל חלקית, במובן זה שלסכום הפיצוי הכולל שנפסק יתווסף הסך של 220,000 ₪ "נטו" (יש להוסיף שכ"ט 13% ומע"מ). אין צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, ‏כ"ו בתמוז התשפ"א (‏6.7.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21023530_E06.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1