נורית יפרח נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 2349/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2349/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות המערערת: נורית יפרח נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 28.1.2009 בת"פ 27/08 שניתן על ידי כבוד השופט זיאד הווארי תאריך הישיבה: י"ב בשבט התש"ע (27.1.2010) בשם המערערת: עו"ד עופר אשכנזי בשם המשיבה: עו"ד איתמר גלבפיש בשם שירות המבחן: גב' שושנה אלימלך פסק דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 28.1.2009 (ת"פ 27/08 כבוד השופט ז' הווארי). כנגד המערערת הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת אשר מיחס לה עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין ועבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום ביום 21.3.2008 בסמוך לשעה 8:00 בבוקר, ישב המתלונן על ספסל בגן ציבורי בטבריה. המערערת הגיעה למקום וצעקה עליו כי גנב את מנת האדולן שלה. לפתע, הוציאה המערערת סכין מכיס מעילה, התנפלה עליו וחתכה את צווארו לרוחב באמצעות הסכין. היא ניסתה לתקוף אותו בשנית, אך נהדפה על ידי אדם אחר, אשר שהה במקום. לאחר מכן התרחקה מהמקום והשליכה את הסכין, במטרה להעלימה. המתלונן פונה לבית החולים לשם קבלת טיפול רפואי. כתוצאה מהדקירות, כמפורט לעיל, נגרמו למתלונן חתך באזור אפרכסת שמאל והצוואר באורך 15 ס"מ. הוא עבר הרדמה מקומית במהלכה נתפרו צווארו ותנוך אוזן שמאל. ביום 1.12.2008 הרשיע בית המשפט המחוזי, לאחר שמיעת הראיות, את המערערת במיוחס לה בכתב האישום. בשלב הטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי טען בא כוח המערערת כי בגזירת העונש יש לתת משקל לנסיבות חייה הקשות של המערערת אשר התמכרה לסמים, ובעצמה הייתה קורבן בעבר לאלימות קשה. כמו כן הוא ציין כי המערערת לא זכתה לקבל טיפול גמילה מסמים, עקב חוסר תמיכה משפחתית וחוסר באמצעים כלכליים. על כן ביקש לנהוג עימה במידת הרחמים האפשרית ולהטיל עליה מאסר בפועל שלא יעלה על שנה וחצי. בית המשפט המחוזי ציין כי מעיון בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינה של המערערת עולה, כי המדובר בתסקיר שלילי המתאר את נסיבות חייה הקשות, וכן את התדרדרותה לעולם הפשע והסמים, ושעד כה לא הצליחה להשתלב במסגרת כלשהי לגמילה מסמים. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי, כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמערערת לא לקחה אחריות על מעשיה בפני קצינת המבחן, ואף בשיחה של קצינת המבחן עימה נעדרו כל ביטויים של אמפטיה כלפי המתלונן ובלטו ביטויים של האשמה כלפיו כמי שמעליל עליה עלילה וכן נעדרו ביטויי חרטה. מסקנתו של שירות המבחן הייתה, כי קיימת סבירות גבוהה להמשך התנהגות פורצת גבולות מצד המערערת. נוכח האמור, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית בעניינה. בית המשפט המחוזי קבע כי מעשיה של המערערת חמורים ביותר ומבטאים אלימות קשה, ורק בנס האירוע לא הסתיים בתוצאה קטלנית יותר. בנוסף לכך, ציין בית המשפט המחוזי, כי יש להביא בחשבון בשלב גזירת העונש כי המערערת לא הביעה חרטה על מעשיה, אולם נקבע כי אין להחמיר עימה בשל העובדה כי היא כפרה באשמה וניהלה את ההוכחות עד תום. בנוסף לכך יש להביא בחשבון את עברה הפלילי המכביד, אשר כולל 13 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים ואלימות. היא ריצתה עד כה 6 מאסרים בפועל והחמור מכל הוא, כי בעברה הפלילי ישנם מקרים דומים למקרה הנדון. לסיכום ציין בית המשפט המחוזי: "הרושם המצטייר הינו כי המדובר בעבריינית רצידיביסטית שאין עליה מורא דין ודיין. על אף העובדה כי בתי המשפט בעבר הלכו לקראת הנאשמת ואף הקלו בעונשה ... הנאשמת לא הפנימה את חומרת מעשיה הפליליים ולא שינתה את דפוסי התנהגותה העבריינים". לצד זאת נקבע כי יש להביא בחשבון לקולה את נסיבות חייה הקשות של המערערת והתמכרותה לסמים. אך נקבע כי אסור ששיקולים אלה יהוו שיקולים מכריעים במאזן השיקולים הכולל שיש לתת עליהם את הדעת בגזירת הדין, כאשר במיוחד אין לזנוח את שיקולי ההרתעה והמניעה. ביום 28.1.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערערת מאסר בפועל לתקופה של 5 שנים, ומאסר על תנאי למשך 24 חודשים, וכן פיצויים למתלונן בסך 5,000 ש"ח. מכאן הערעור שבפנינו. המערערת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשה לחומרה יתרה אשר חורג מרף הענישה הנהוג בנסיבות דומות. לטענתה יש לתת משקל יתר לנסיבות חייה הקשות ביותר אשר הובילו אותה להתמכרות לסמים ולהסתבכות בפלילים. כמו כן, לטענתה, כיום היא הפנימה את חומרת מעשיה וברצונה לשקם את חייה. בנוסף לכך, לטענתה העבירה בוצעה על רקע התמכרות לסמים, ולא מתוך מחשבה מתוכננת, וחרף חומרת העבירה, החבלה אשר נגרמה למתלונן אינה כה חמורה. על כן, בנסיבות אלו יש, לשיטתה, להעדיף את הפן השיקומי ולאפשר לה לפתוח דף חדש בחייה ולמנוע ממנה חשיפה ממושכת לאורח החיים הקשה בכלא. המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערערת. עוד היא טוענת כי המערערת ביצעה מעשים חמורים ונראה כי אלימות הינה דרך לגיטימית בעינה. כמו כן מציינת המשיבה כי אכן נסיבות חייה של המערערת קשות ביותר אולם בעבר ניתנו לה הזדמנויות רבות והיא לא הייתה נכונה לנצלן, על כן אין כל וודאות כי במקרה הנוכחי תשקם המערערת את חייה. בנוסף ציינה המשיבה כי לא קיימת כל עדות מפי המערערת עצמה כי היא לוקחת אחריות על מעשיה. בנסיבות המקרה אין מקום לדעת המשיבה להקל עם המערערת, אשר נהגה באלימות קשה ולה עבר פלילי מכביד ביותר. בפנינו הונח תסקיר משלים מטעם שירות המבחן, וכן הופיעה בפנינו נציגת שירות המבחן. מתוך עיון בתסקיר עולה כי המערערת שינתה באחרונה את גישתה וכי היא מתפקדת בכלא בצורה תקינה, ונמצאת בקשר עם גורמי הטיפול. בנוסף היא מביעה מוטיבציה מילולית להשתלב בתוכנית טיפולית שתעזור לה לערוך שינוי בדפוסי ההתנהגות שלה. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים לחומרה ולקולה. המעשים המיוחסים למערערת הם חמורים ביותר, ומבטאים אלימות קשה. יחד עם זאת ההכרעה בנושא העונש איה פשוטה בנסיבות העניין. על הכף האחת מונחות נסיבות חייה הקשות של המערערת, העובדה כי היא מכורה לסמים והייתה נתונה בעבר לאלימות מצד קרובי משפחתה. כמו כן, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן המעודכן נראה כי קיימת מוטיבציה מצידה לשינוי משמעותי באורחות חייה. מן העבר השני, יש להניח על הכף את המעשה הקשה אותו ביצעה המערערת, בה נקטה באלימות קשה כנגד המתלונן, וכן יש להביא בחשבון את עברה הפלילי המכביד. נראה כי המערערת לא הייתה נכונה לנצל את ההזדמנויות שניתנו לה בעבר ולנתק עצמה ממעשי עבירה ומהתמכרות לסמים, אלא במקום זאת חזרה וביצעה עבירות דומות. בנסיבות כגון אלה אין מקום לכך שבית המשפט ישליך יהבו על הבטחותיה החדשות של המערערת שלא תחזור לסורה (ע"פ 384/78 מדינת ישראל נ' משאלי, פ"ד לב(3) 245, 248 (1978)). מובן כי יש לברך על כך שהמערערת החלה להפנים את הפסול שבהתנהגותה ופועלת על מנת לשקם עצמה, כפי שעולה מהתסקיר המשלים של שירות המבחן, ואולם, אין בכך כדי לאיין את חומרת מעשיה ואת הצורך להענישה באופן המשקף נכונה את סלידתה של החברה ממעשים קשים אלו. על כן לטעמנו במקרה זה ידו של האינטרס הציבורי על העליונה. אלימות קשה ואכזרית שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח. "בית המשפט אינו יכול ליתן ידו למציאות בה כל דאלים גבר. את הסלידה, ההוקעה והצורך בשירושה של תופעה זו מן החברה שומה עליו לבטא בענישה מחמירה המרתיעה" (בע"פ 2583/08 עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.2006)). יש לקוות כי המערערת תמשיך במאמצים לשיקומה אף במסגרת המאסר וכי הדבר יצלח בידה. חזקה גם על שירות בתי הסוהר כי ייתן דעתו למצבה של המערערת במסגרת המענה הקיים לכך בין כותלי בית הסוהר, וכי היא תשתלב בתוכנית טיפולית בכלא על מנת שתתקדם באופן אפקטיבי בתהליך השיקום, ותפתח דף חדש לאחר שחרורה (ראו רע"פ 6577/09 צמח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.8.2009)). סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, י"ג בשבט התש"ע (28.1.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09023490_H07.doc מג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il