פלג מידן נ. איגמה ניהול ומסחר בע"מ

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2340-12-24 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב המערער: פלג מידן נגד המשיבה: איגמה ניהול ומסחר בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ג' לוין), מיום 28.11.2025 בת"א 50577-02-24 המערער: בעצמו פסק-דין השופטת יעל וילנר: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ג' לוין) בת"א 50577-02-24, מיום 28.11.2024, שבמסגרתו נדחתה על הסף תביעת המערער מחמת מעשה בית דין. בשנת 2011 פתחה המשיבה תיק בהוצאה לפועל נגד המערער שעניינו, בעיקרו של דבר, בביצוע שטר שנמשך בשנת 2004 (להלן: השטר). במסגרת ההליכים שנוהלו שם הוטלו על המערער הגבלות שונות וכן הוטלו עליו, לטענתו, כ-400 עיקולים. בשנת 2020 הגיש המערער התנגדות לביצוע השטר והדיון בהתנגדות הועבר לבית משפט השלום. כמו כן, המערער הגיש לבית משפט השלום תביעה שכנגד על סך 75,000 ש"ח ובגדרה טען, בין היתר, כי המשיבה הגישה במסגרת הליך ההוצאה לפועל אישור מסירה מזויף בנוגע להמצאת האזהרה על אודות אותו הליך; כי המשיבה נקטה נגדו בהליכי ההוצאה לפועל בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט, במטרה להלבין את פניו ברבים ולהוציא ממנו כספים שלא כדין; וכי הליכי הגבייה שננקטו נגדו, ובכלל זה הטלת העיקולים השונים, הם בגדר "לשון הרע" כאמור בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. ביום 7.12.2022 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום ובגדרו נדחו הן תביעת המשיבה לביצוע השטר, הן התביעה שכנגד שהגיש המערער (להלן: פסק הדין בהליך הקודם). בתוך כך, נקבע כי אין יסוד עובדתי לטענות המערער שעניינן בזיוף האזהרה שנמסרה לו וכן נדחו טענותיו לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מניהול הליכי הגבייה נגדו. המערער הגיש ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, וביום 2.9.2024 נמחק הערעור בגין אי הפקדת ערבון כנדרש. בחודש פברואר 2024 הגיש המערער תובענה כספית נוספת נגד המשיבה לבית המשפט המחוזי, ובמסגרתה טען, בעיקרו של דבר, כי בשים לב לכך שבפסק הדין בהליך הקודם נדחתה תביעת המשיבה לביצוע שטר, יש לקבוע כי העיקולים שהוטלו עליו במסגרת הליך ההוצאה לפועל – הוטלו שלא כדין. על כן, כך נטען, אותם 400 עיקולים מהווים "לשון הרע" אשר כל אחד מהם מזכה אותו בפיצוי ללא הוכחת נזק לפי הוראות חוק איסור לשון הרע. ביום 28.11.2024 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין מסוג השתק עילה. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי בהליך הקודם נדונו טענות שהתבססו על אותה מסכת עובדתית שביסוד ההליך שלפניו, ומשכך המערער מושתק מלנקוט בהליך נוסף באותו עניין. מכאן הערעור שלפנינו, אשר במסגרתו, בתמצית, חוזר המערער – שאינו מיוצג – על טענותיו בבית המשפט המחוזי. בין היתר, נטען כי לא היה מקום לדחות את תביעתו על הסף מחמת מעשה בית דין. המערער סבור כי השאלות המשפטיות והעובדתיות שדורשות הכרעה בהליך הנוכחי הן שונות מאלו שנדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין בהליך הקודם. בהקשר זה נטען כי ההליך הקודם עסק בטענות המערער לזיוף אישור מסירה, ואילו ההליך הנוכחי עניינו בטענה כי המשיבה נקטה בהליכי ההוצאה לפועל נגדו בהיעדר חוב, וכן בטענותיו מכוח חוק איסור לשון הרע. עוד יצוין כי לצד הערעור הגיש המערער בקשות שונות, ובהן בקשות לשלילת רישיונות עריכת הדין מ"כל עורכי הדין המעורבים בפרשה"; ל"זימון" היועצת המשפטית לממשלה; וכן לעיכוב ביצוע רכיב ההוצאות שהוטל עליו במסגרת פסק הדין מושא הערעור שלפנינו. לאחר שעיינו בערעור על צרופותיו, וכן בבקשות השונות שהוגשו מטעם המערער, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות בלא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. עיקר טענות המערער מכוונות כלפי קביעות בית המשפט המחוזי שלפיהן טענותיו במסגרת ההליך הנוכחי, כמו גם טענותיו שנדונו במסגרת פסק הדין בהליך הקודם – עוסקות בעילת תביעה זהה; ומשכך, המערער מנוע מהגשת תביעה נוספת בעניין זה מחמת מעשה בית דין מסוג השתק עילה. אנו סבורים כי בית המשפט המחוזי צדק בקביעותיו כאמור, ועל כן, אין מקום להתערב בפסק הדין. כידוע, מטרת כלל השתק העילה, המונע התדיינויות נוספות בין אותם צדדים או חליפיהם בעילה זהה שכבר נדונה בהליך קודם, היא למנוע מבעל דין לשוב ולהתדיין בעניין אשר קיימת לגביו הכרעה שיפוטית, ובכך להטריד את בעל דינו בשל אותה עילה. בנוסף, נועד הכלל למנוע הכרעות סותרות ועומס מיותר על מערכת המשפט כתוצאה מהצורך בבירור נוסף של עילת תביעה שכבר נדונה והוכרעה (ראו, מיני רבים: ע"א 7742/20 אקוקה נ' עיריית תל אביב-יפו, פס' 19 (30.1.2025); ע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב, פס' 22 (25.11.2012)). נוכח האמור, התובע נדרש לרכז את מלוא טענותיו והסעדים המבוקשים במסגרת הליך אחד, אחרת, בהיעדר היתר לפיצול סעדים, יראו בו כמי שמיצה את עילת התביעה (ע"א 3065/22 יעקב נ' שרותי כשרות ושמיטה בד"ץ העדה החרדית, פס' 14 (17.8.2022); ע"א 642/21 ורקשטל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פס' 9 (29.6.2022)). אמת המידה לקיומו של השתק עילה היא מבחן זהות העילה שבמסגרתו יש לקבוע, בין היתר, האם שני ההליכים שעל הפרק עוסקים בעניין זהה. בהקשר זה נפסק כי "מושג זהות העילות נבחן בדרך מרחיבה. וכך, עקרון מעשה בית דין יחול ככל שהתשתית הבסיסית של עילות התביעה בשני ההליכים דומה, וזאת אפילו אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים שלא נכללו בתביעה הקודמת" ( ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי טפחות, פס' 24 (5.1.2011); ראו גם: רע"א 4936/20 עזבון המנוח סומרין ז"ל נ' הימנותא בע"מ, פס' 45 (3.4.2023)). בענייננו, כפי שגם ציין בית המשפט המחוזי, שני ההליכים בהם נקט המערער עוסקים בעיקרם בהליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו, ובטענותיו כי הליכים אלו נוהלו שלא כדין ובאופן שגרם לו לנזקים. למעשה, כפי שעולה מעיון בכתב התביעה שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי, ממצאי העובדה שנקבעו במסגרת פסק הדין בהליך הקודם הם התשתית העובדתית שעל גביה נסמך המערער בטענותיו לפגמים שונים שנפלו, לשיטתו, במסגרת הליכי הגבייה שנוהלו נגדו. עוד יש לציין, במענה לטענות המבקש לפנינו, כי בין יתר עילות התביעה שכנגד שהגיש במסגרת ההליך הקודם, נטען כי העיקולים שהוטלו בהליך ההוצאה לפועל מהווים "לשון הרע" ומזכים אותו בפיצוי וכאמור, טענה זו היא טענתו המרכזית שבהליך הנוכחי. ויובהר, כי המערער לא טען כי במסגרת ההליך הקודם ניתן לו היתר לפיצול סעדים, באופן שעשוי היה להצדיק את בירור ההליך הנוכחי. מכל האמור לעיל עולה כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי ששני ההליכים עוסקים למעשה בעניין הליכי ההוצאה לפועל שנוהלו נגד המערער ובטענותיו כלפי תקינותם, ומשכך – המערער מושתק מלהגיש הליך נוסף מכוח אותה עילת תביעה. אשר על כן, דין הערעור להידחות. ממילא, נדחות גם בקשות המערער שנזכרו בפסקה 5 לעיל. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א בשבט התשפ"ה (‏9.2.2025). יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט