מוחמד פתאלי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2337/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לעניניים פליליים ע"פ 2337/05 ע"פ 1456/05 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות המערער בע"פ 2337/05 והמשיב בע"פ 1456/05: מוחמד פתאלי נ ג ד המשיבה בע"פ 2337/05 והמערערת בע"פ 1456/05: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 37/03 מיום 12.1.05 שניתן על ידי כבוד השופט ה' ח'טיב תאריך הישיבה: י"ב בטבת תשס"ו (12.1.06) בשם המערער בע"פ 2337/05 והמשיבה בע"פ 1456/05: עו"ד מ' שרמן; עו"ד א' בר-עוז בשם המשיבה בע"פ 2337/05 והמערערת בע"פ 1456/05: עו"ד ל' בלומנפלד פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. בפנינו שני ערעורים, מזה ומזה, על גזר דין שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ה' ח'טיב). בית המשפט גזר על המערער בע"פ 2337/05 (להלן - המערער) עונש מאסר של ארבע שנים ותשעה חודשים, בצירוף מאסר מותנה של שנתיים ימים. המאסר לריצוי בפועל כלל שלושה חודשים של הפעלת מאסר מותנה במצטבר. זאת, לאחר שהמערער הורשע בעבירות של סיוע להחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, ייבוא סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. המערער טוען, כי בית המשפט גזר עונש חמור יתר על המידה, בעוד שהמדינה טוענת (בע"פ 1456/05), כי העונש קל מידי. 2. המדינה הגישה לבית משפט קמא שני כתבי אישום, שהדיון בהם אוחד. לאחר שמיעה של מרבית עדי התביעה הושג הסדר טיעון שהביא לתיקון של כתבי האישום ולהודיה של המערער. בכתב אישום אחד מדובר על כך שהמערער סייע להחזקת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 96.5 ק"ג נטו. הסם הוחזק במקום מחבוא בקרבת שמורת טבע בצפון הארץ. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, הגיע המערער למקום בכלי רכב כשעימו בנו בן 6 שנים ואחיינו שגילו 7 שנים. המערער שלח את בנו למקום המחבוא לצורך כלשהו. בהזדמנות אחרת, הגיע המערער לתחנת דלק הקרובה למקום המחבוא, נפגש שם עם אנשים כלשהם ולאחר מכן יצאה החבורה למקום המחבוא ובשלב זה הגיחו שוטרים שנמצאו במארב. בכתב האישום השני נאמר, כי המערער קיבל לרשותו סם מסוכן מסוג חשיש בכמויות שונות שהגיעו יחדיו לכ-50 ק"ג וזאת במשך תקופה של חמישה חודשים. כמו כן, מדובר בכתב האישום השני על 10 ק"ג נוספים של חשיש שהגיעו לידי המערער. בכל המקרים האמורים מדובר על סמים שהגיעו מלבנון. על פי כתב האישום השני, ועל פי המוסכם, הורשע המערער בעבירה של יבוא סם מסוכן ובהחזקה של סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה באשר לעונש. 3. הסניגורים המלומדים טענו בפנינו, כי המערער נמצא במעצר עד לגזירת דינו במשך תקופה של 27 חודשים. כמו כן, הם ציינו כי המערער אמור היה להופיע בפני ועדת השחרורים בחודש ספטמבר האחרון, וכי רק בשל העובדה שתלויים היו ערעורים בבית משפט זה, לא נדון עניינו בפני הוועדה. כמו כן, הם הביאו לתשומת ליבנו את העובדה שהוכנה תוכנית שיקום עבור המערער. המדינה, מצידה היא, עמדה על כך שמדובר במעשי עבירה חמורים בקשר לכמויות גדולות של סמים. עוד צויינה העובדה, כי לחובת המערער עבר פלילי מכביד. 4. נראה לנו, כי דין ערעורה של המדינה להתקבל וממילא דין הערעור האחר להידחות. על פי העובדות בהן הודה המערער מסתבר, כי הוא היה מעורב ביבוא סמים, בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית ובסיוע להחזקת סמים והכל בהיקף נרחב. אומנם, אין מדובר בסמים המכונים "קשים". עם זאת, מעשי העבירה נגעו לכמויות גדולות מאוד, ומטבע הדברים שנתון זה חייב לקבל משקל נכבד, גם אם מדובר בסם המכונה "סם קל". זאת ועוד, אין זו הפעם הראשונה שהמערער מורשע בעבירות חמורות לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973. בשנת 1988 הורשע המערער, בין היתר, בעבירות של יבוא סם ונדון למאסר של 10 שנים. לחובתו רשומות הרשעות נוספות. נזכיר, כי בשנת 2002 הוא נדון והורשע בשל החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. בגדר העונש נקבע מאסר מותנה של שלושה חודשים, לתקופה של שנתיים. מסתבר, אם כן, כי אף אותו גזר דין לא היה בו כדי להרתיע. יצוין, כי בגדר העונש שהוטל במקרה הנוכחי, הופעל המאסר המותנה באופן מצטבר. פעם אחר פעם חוזרים אנו על כך שאלה המעורבים בצורה עמוקה בעולם הסם חייבים לדעת, כי הם צפויים לעונשים קשים וחמורים. העונש שהושת במקרה הנוכחי נופל מן הרף הראוי, במיוחד לאור עברו הפלילי של המערער. השיקולים הנגדיים, כמו עניין ועדת השחרורים והכנת תוכנית שיקום, נסוגים מפני האינטרס הציבורי המובהק להעניש עבריינים דוגמת המערער. יתרה מזאת, אין זה ברור לנו מדוע נמנע בית המשפט המחוזי מלהטיל קנס על המערער. הואיל ואלה המעורבים בעולם הסם באופן דומה למערער מפיקים רווחים לא קטנים עקב מעורבותם זו, ראוי שידעו כי בנוסף לעונש מאסר צפויים הם גם לעונש שיפגע ברווחיהם. משאמרנו את כל אלה, נציין כי כדרכנו, אין אנו ממצים את הדין עם המערער, שעה שמחמירים אנו בעונש. 5. ערעורו של המערער (ע"פ 2337/05) נדחה. ערעורה של המדינה (ע"פ 1456/05) מתקבל. עונש המאסר לריצוי בפועל שהושת על המערער (כולל הפעלה במצטבר של המאסר המותנה) יועמד על שש שנים ושלושה חודשים (בניכוי תקופת המעצר). כמו כן, יוטל על המערער קנס בסכום של 50,000 ש"ח או חמישה חודשי מאסר תמורתו. המאסר המותנה שהשית בית משפט קמא יעמוד בעינו. ניתן היום, י"ב בטבת תשס"ו (12.1.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05023370_S04.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/